בעה"י
שולחן ערוך סימן רמ"ז – שכר הצדקה
ובו ד' סעיפים:
א מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה כְּפִי הַשָּׂגַת יָד, וְכַמָּה פְּעָמִים נִצְטַוֵּינוּ בָּהּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה. וְיֵשׁ לֹא תַּעֲשֶׂה בַּמַּעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ (דְּבָרִים טו, ז) . וְכָל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנָּהּ נִקְרָא בְּלִיַּעַל, וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וּמְאֹד יֵשׁ לִזָּהֵר בָּהּ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁיָּמוּת הֶעָנִי הַמְבַקֵּשׁ אִם לֹא יִתֵּן לוֹ מִיָּד, כְּעוּבְדָא דְּנַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ.
ב לְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעֲנִי מִן הַצְּדָקָה, וְלֹא דָּבָר
רַע וְלֹא הֶזֵּק מִתְגַּלְגֵּל עַל יָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה מַעֲשֵׂה
הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. (יְשַׁעְיָה לב, יז).
ג כָּל הַמְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, הקב"ה מְרַחֵם עָלָיו.
הגה: וְיִתֵּן הָאָדָם עַל לִבּוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ כָּל שָׁעָה
פַּרְנָסָתוֹ מֵהקב"ה, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁהקב"ה יִשְׁמַע שַׁוְעָתוֹ
כָּךְ הוּא יִשְׁמַע שַׁוְעַת עֲנִיִּים. גַּם יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הוּא
גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם, וְסוֹף הָאָדָם שֶׁיָּבֹא הוּא אוֹ בְּנוֹ אוֹ בֶּן
בְּנוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְכָל הַמְרַחֵם עַל אֲחֵרִים מְרַחֲמִין עָלָיו (מִלְּשׁוֹן
הַטּוּר) .
ד הַצְּדָקָה דּוֹחָה אֶת הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת, וּבְרָעָב
תַּצִּיל מִמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לַצָּרְפִית. הגה: וְהִיא
מַעֲשֶׁרֶת, וְאָסוּר לְנַסּוֹת הַקַּבָּ"ה כִּי אִם בְּדָבָר זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר:
וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת וגו' (מַלְאָכִי ג, י) . (טוּר מִגְּמָרָא פ"ק
דְּתַעֲנִית) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בִּנְתִינַת מַעֲשֵׁר מֻתָּר לְנַסּוֹת
הקב"ה, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר צְדָקָה (בֵּית יוֹסֵף דְּכָךְ מַשְׁמָע מִשַּׁ"ס
שָׁם) .