נתנאל, שאלה: מה דעת רבי נחמן באמת לגבי דרך עבודת השם, יש כאלו ביהדות וגם בברסלב שמראים שזה עבודה קשה, ויש כאלו כאילו שאתה תמיד בסדר מה הדרך הנכונה לפי רבי נחמן והזרם המרכזי ?
תשובה: שאלה מעולה וכמובן שהאמצע זה הנכון רק תכף תבין לגבי זה שאתה הוא הקובע עד כמה נכון לגביך לפי כוחות נפשך.
(שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבָּרוּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת גָּדוֹל כִּבְיָכוֹל, כִּי לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר עָלָיו יִשּׁוּב דַּעַת, אֲבָל כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר לְמַעְלָה נִמְצָאִים בְּמַצָּב שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית: כֻּלָּם בְּרוּרִים, כָּךְ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת. לֹא תָּמִיד הַדַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת, אֶלָּא הַכַּוָּנָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַלְחִיץ אוֹתְךָ, כִּי רַק אַתָּה בֶּאֱמֶת מַכִּיר אֶת נַפְשְׁךָ, וּלְרַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע יֵשׁ דְּרָכִים לְכָל סוּגֵי כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד, כִּי רַבֵּנוּ זי"ע הִשְׁאִיר לָנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע תּוֹרוֹת כּוֹלֵל הַתּוֹרוֹת בְּהוֹסָפַת כְּתַב יָד, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנֶה שִׂיחוֹת בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שִׂיחוֹת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן, וּבְקוּנְטְרֵס הוֹסָפוֹת לְחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן עוֹד מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וְתֵשַׁע שִׂיחוֹת, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲשִׂיּוֹת בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת עִם עוֹד תִּשְׁעָה שִׂיחוֹת, וּשְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שִׂיחוֹת בְּשִׁבְחֵי הָרַ"ן, וְרַק בְּקִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, שֶׁזֶּה עֲדַיִן לֹא כָּל הָעֵצוֹת בְּדִיּוּק, יֵשׁ אֶלֶף מֵאָה תִּשְׁעִים וְשֵׁשׁ עֵצוֹת מִתּוֹךְ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חוּץ מִזֶּה שֶׁבְּכָל שִׂיחָה מֵחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן וְשִׂיחוֹת הָרַ"ן וְכוּ' יֵשׁ לִפְעָמִים גַּם אַרְבָּעָה עֵצוֹת וְיוֹתֵר בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה. מַה שֶּׁאוֹמֵר שֶׁהִשְׁאִיר לָנוּ מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ עֶשֶׂר אֶלֶף עֵצוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת לְלַמְּדֵנוּ הַדֶּרֶךְ בָּהּ נֵלֵךְ).
וְגַם אָמַר (בשיחות הר"ן שיחה ע"ט): (לאחר כמה שורות) כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֲזַי הַטּוֹב וְהָרָע מְעֹרָבִים בּוֹ, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם מְעֹרָבִים מְאֹד אֵין נִרְאֶה הַפְּסֹלֶת וְהָרָע שֶׁבּוֹ כְּלָל, כִּי הֵם מְעֹרָבִים יַחַד לְגַמְרֵי הָרָע עִם הַטּוֹב. אַךְ אַחַר כָּךְ שֶׁמַּתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי מַתְחִיל לְהִזְדַּכֵּךְ וּלְהִתְבָּרֵר, וַאֲזַי עוֹלָה הַפְּסֹלֶת וְהָרָע בְּכָל פַּעַם לְמַעְלָה כַּמָּשָׁל הַנִּזְכַּר לְעֵיל, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד אֶחָד שֶׁיָּסִיר מִמֶּנּוּ חֶלְאָתוֹ וּפְסָלְתּוֹ בְּכָל פַּעַם, וַאֲזַי יִשָּׁאֵר אַחַר כָּךְ זַךְ וְצָלוּל לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַפְּסֹלֶת וְהָרֶפֶשׁ מִיָּד מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּגַשְׁמִיּוּת מִתְּחִלָּה וְהִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ מַה יִּהְיֶה אִם יִהְיֶה מוֹצִיא הָרֶפֶשׁ – יוֹצִיא הָרֶפֶשׁ עִם הַמֹּחַ מֵאַחַר שֶׁמְּעֹרָב הַכֹּל יַחַד. עַל כֵּן הַהֶכְרֵחַ לִהְיוֹת מָתוּן מָתוּן עַד שֶׁיִּזְדַכֵּךְ מְעַט מְעַט.
וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ע"א בסוף): אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ נְעִימוּת הַתּוֹרָה, כִּי יֵשׁ נְעִימוּת בַּתּוֹרָה, וְזֶהוּ הָעִקָּר – לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה. (כְּלוֹמַר אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד לְךָ מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי יָכוֹל לְהַעֲמִיס עַל נַפְשְׁךָ עֹמֶס בֵּין בָּעֲבוֹדוֹת, בֵּין בְּצוּרַת רְאִיַּת הָאֱמוּנָה. דְּהַיְנוּ אַהֲבָה וְיִרְאָה – אֶת זֶה אַתָּה תִּמְצָא בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, וְתִזְכֹּר מַה שֶּׁאָמַר מָתוּן מָתוּן. הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם זֶה נְעִימוּת, זֶה שִׂמְחָה בַּלֵּב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תל"א): (לאחר כמה שורות) וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה בְּדָבָר זֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא מְאֹד, כִּי הָיָה זָרִיז בְּתַכְלִית הַזְּרִיזוּת שֶׁלֹּא הָיָה דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם, וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת גַּשְׁמִיּוֹת שֶׁהֵם צָרְכֵי הָאָדָם, הָיָה עוֹשֵׂהוּ בִּזְרִיזוּת נִפְלָא מִיָּד דַּיְקָא, מִכָּל־שֶׁכֵּן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מָתוּן גָּדוֹל, כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ הָיָה מָתוּן מָתוּן. רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְגַּעְגֵּעַ וְלִכְסֹף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד גַּם בְּעֵת שֶׁאֵין עוֹלָה בְּיָדוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר. וְתֵכֶף כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר וְהוּא יָכוֹל לַחֲטֹף אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יַעֲשֵׂהוּ מִיָּד בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דָּבָר זֶה בִּכְתָב. וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִזֶּה קְצָת עֵצוֹת לַעֲבוֹדַת ה'.
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ל"ג סעיף ב): (בסוף) וְכָל מַה שֶּׁאָדָם הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, הוּא מִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָכוֹל לֵידַע אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּהֲבָנָה יְתֵרָה, כִּי כָּל מַה שֶׁהַמַּדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, נִתְמַעֲטוּ הַלְּבוּשִׁים וְנִתְמַעֵט הַצִּמְצוּם, וְאָז הוּא מְקֹרָב יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה יְתֵרָה. (נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם עוֹלִים מַדְרֵגוֹת אָז נִתְמַעֵט הַלְּבוּשׁ וְהַצִּמְצוּם, אָז תַּגִּיד שֶׁאַרְגִּישׁ יוֹתֵר אֶת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֹהַב אוֹתוֹ? מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה יְתֵרָה? אֶלָּא כְּשֶׁתַּרְגִּישׁ כַּמָּה הַשֵּׁם אוֹהֵב אוֹתְךָ וּבְאֵיזֶה עַיִן טוֹבָה, כִּבְיָכוֹל, הוּא מִסְתַּכֵּל עָלֶיךָ, אָז אַתָּה תֹּאהַב אֶת עַצְמְךָ מְאֹד, כִּי תָּבִין אֵיזֶה יָקָר אַתָּה בְּעֵינָיו כְּמַשֶּׁהוּ מַפְלִיא שֶׁאֵין לְתָאֵר בְּמִלִּים, אָז בְּוַדַּאי תֹּאהַב אֶת עַצְמְךָ וְאוֹתוֹ תֹּאהַב מְאֹד.
(מתוך ספר התקרבות לצדיק האמת באמת)