ניסים, שאלה: כיצד אנחנו יודעים בברור שרבי נחמן דבר גם לדורנו ולא רק לתלמידיו בתקופתו ?
תשובה: זו שאלה נצרכת מאד ובו ואראה לך כיצד רואים זאת בקו המקורי האמתי היחידי של ברסלב כל הדורות. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות אבדה ומציאה הלכה ג סעיף ה): (לאחר כמה שורות) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם שֶׁכָּל יְמֵי הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת יוֹם, וְאָז עִקַּר הַמְשָׁכַת הַדַּעַת וְהַתּוֹרָה שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלֵינוּ. וְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה, וְאָז נִסְתַּתְּמוּ תַּרְעִין דְּגַן עֵדֶן וְנִסְתַּלֵּק הַדַּעַת, אַךְ אָנוּ מְחַיִּים עַצְמֵנוּ בְּהַתּוֹרָה שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בַּיּוֹם, דְּהַיְנוּ בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ, כִּי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה, (דְּהַיְנוּ יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת יְסוֹדֵי הָעוֹלָם, וְהַכַּוָּנָה עַל צַדִּיק דּוֹרֵנוּ רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע) הֵם מַמְשִׁיכִים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל, וְהֵם מַמְשִׁיכִים הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן נוֹרָא וְנִשְׂגָּב כָּזֶה בְּשֵׂכֶל נִפְלָא כָּזֶה עַד שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּתוֹרָתָם לְהָשִׁיב וּלְהַחֲיוֹת כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיַּעַסְקוּ בְּתוֹרָתָם לָנֶצַח, כִּי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתָם הָיָה עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱלוּ הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל, וּבְגֹדֶל כֹּחָם הֶעֱלוּ גַּם אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָעֲתִידִים לָבוֹא בִּבְחִינַת "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְכוּ', כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה". וְהִמְשִׁיכוּ הַתּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזֹאת עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָתָם תָּאִיר לוֹ הַתּוֹרָה לָצֵאת מֵחֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ בִּבְחִינַת "נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי". כִּי עַל יְדֵי עִסְקוֹ בְּהַתּוֹרָה, חוֹזֵר וְנִתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת עִבּוּר, מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת מֵעֲלִיַּת הִתְחַדְּשׁוּת הַנְּפָשׁוֹת אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֵת וְכוּ'.
וְעַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ד סימן ק"מ): הָיוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ אוֹמְרִים, שֶׁגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ"ת לְגַבֵּי שְׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ שֶׁהֵבִין וְהִרְגִּישׁ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא גַּם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְלֹא רַק לְדוֹרוֹ הוּא, וְשֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. (דְּהַיְנוּ לִמּוּד סְפָרָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זי"ע וַהֲפָצָתָם, וְקִיּוּם עֲצוֹתָיו וְאַהֲבָה אֵלָיו). (עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ). וְעַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ר"ט): וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָמַר שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ אֵינָם בִּשְׁבִילֵנוּ לְחוּד, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה. וְעַיֵּן רַשִׁ"י שֶׁפֵּרֵשׁ 'וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה', וְאַף עִם דּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לָבוֹא, וְהָבֵן. וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְנוּ אִתּוֹ מֵעִנְיָן זֶה וְרָמַז לָנוּ בִּדְבָרָיו לְהוֹדִיעַ לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ.
וּפַעַם אַחַת אָמַר בְּפֵרוּשׁ: גַּם לִבְנֵיכֶם תּוֹדִיעוּ אֶת כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֲשֶׁר גִּלָּה לָנוּ. וְאָמַר אָז זֶה הַפָּסוּק בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ", וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן (תַּרְגּוּם עִבְרִי: הוֹדִיעוּ לִבְנֵיכֶם מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה כָּאן). עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו שיחה תי"ב): לְעִנְיַן קִיּוּם עֲצַת רַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה אוֹמֵר: הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן בְּהִתְקָרְבוּתֵנוּ לְדַרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא, שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לָדַעַת בִּידִיעָה בְּרוּרָה שֶׁעֲצוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל וְצִוּוּיָו הֵם אֲמִתִּיּוֹת בְּתַכְלִית, שֶׁאֵין לָזוּז מֵהֶם אַף זִיז כָּל שֶׁהוּא, וְאַחַר שֶׁנֵּדַע יְדִיעָה נְכוֹנָה זוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב, מִמֵּילָא כְּבָר נִשְׁתַּדֵּל לְקַיְּמָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הַהִתְרַשְּׁלוּת מִקִּיּוּם עֲצוֹתָיו נוֹבֵעַ בְּעִקָּרוֹ מֵחֹסֶר הַיְדִיעָה הַבְּרוּרָה וְהַנְּכוֹנָה, שֶׁעֲצוֹתָיו וְצִוּוּיָו הַקְּדוֹשִׁים שַׁיָּכִים הֵם לְשֹׁרֶשׁ וִיסוֹד נַפְשֵׁנוּ, שֶׁלּוֹ וְשֶׁל כָּל הַבָּאִים אַחֲרָיו וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בָּזֶה וּבַבָּא וּלְנֵצַח נְצָחִים.
וְעַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה קע"ח): (לאחר כמה שורות) עָנָה וְאָמַר: מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאָמַר זֹאת בְּדֶרֶךְ הַפְלָגָה, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מְאֹד לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר. (כִּי רַבֵּנוּ זי"ע הִשְׁאִיר לָנוּ אֶת כָּל הָעֵצוֹת כִּי הִשְׁאִיר לָנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע תּוֹרוֹת, כּוֹלֵל הַתּוֹרוֹת בְּהוֹסָפַת כְּתַב יָד, וּשְׁלֹשׁ מְאוֹת וּשְׁמוֹנֶה שִׂיחוֹת בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שִׂיחוֹת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן, וּבְקוּנְטְרֵס הוֹסָפוֹת לְחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן עוֹד מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וְתֵשַׁע שִׂיחוֹת, וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲשִׂיּוֹת בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת עִם עוֹד תֵּשַׁע שִׂיחוֹת, וּשְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שִׂיחוֹת בְּשִׁבְחֵי הָרַ"ן, וְרַק בְּקִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן שֶׁזֶּה עֲדַיִן לֹא כָּל הָעֵצוֹת בְּדִיּוּק, יֵשׁ אֶלֶף מֵאָה תִּשְׁעִים וְשֵׁשׁ עֵצוֹת מִתּוֹךְ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חוּץ מִזֶּה שֶׁבְּכָל שִׂיחָה מֵחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן וְשִׂיחוֹת הָרַ"ן וְכוּ', יֵשׁ לִפְעָמִים גַּם אַרְבַּע עֵצוֹת וְיוֹתֵר בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה, מַה שֶּׁאוֹמֵר שֶׁהִשְׁאִיר לָנוּ מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ עֶשֶׂר אֶלֶף עֵצוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת לְלַמְּדֵנוּ הַדֶּרֶךְ בָּהּ נֵלֵךְ). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ט"ו): (לאחר כמה שורות) וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי סָמוּךְ מְאֹד אֵלָיו וְהִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ וְרָאִיתִי שֶׁאָמַר הַתֵּבוֹת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמַסְּרִין לְדִקְנָא בְּכֹחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מְאֹד עַד מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ, וּבְאֵימָה וְיִרְאָה וָרֶתֶת וְזִיעַ אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, וְתָפַס אֶת זְקָנוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּכֹחוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זֹאת בִּכְתָב, וּכְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁאָמַר, שֶׁקֹּדֶם שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו הַתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וְכֵן בַּתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַקִּדּוּשׁ, וְאֵצֶל הַתּוֹרָה הַזֹּאת רָאִיתִי זֹאת בְּעֵינַי עֶצֶם מְסִירַת נַפְשׁוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר.
וְעַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה שס"א): (לאחר כמה שורות) וּפַעַם אַחַת רָאִיתִי בְּעֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין וְכוּ', שֶׁהָיָה כּוֹפֵל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין וְכוּ' כַּמָּה פְּעָמִים. וּבְכָל פַּעַם תָּפַס בְּכֹחַ בִּזְקָנוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁנֵי צִדְדֵי זְקָנוֹ שֶׁעַל הַלְּחָיַיִם וְכִמְעַט שֶׁהָיָה תּוֹלְשָׁם מִגֹּדֶל הַיִּרְאָה וְהַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ הֶעָצוּם עַד אֵין סוֹף שֶׁהָיָה לוֹ אָז. וּכְבָר נִרְשַׁם שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בָּרַבִּים קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד מְאֹד, וּכְשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן מִיָּד תֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וְכֵן בְּהַקִּדּוּשׁ נִדְמֶה לוֹ גַּם־כֵּן שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו וְיֹאמַר הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן תֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְעַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה שכ"ב): (לאחר כמה שורות) בְּעֵינַי כְּבָר הִסְתַּכַּלְתִּי עַל כָּל אֶחָד בְּנִפְרָד וַאֲנִי מְקַוֶּה לַה' וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְאָמַר: גַּם אָז כְּבָר גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה קצ"ו): הַתּוֹרָה שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מְאֹד וְהִיא כֻּלָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִיכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנָּה עֲתִידוֹת, שֶׁמִּי שֶׁיַּטֶּה עַצְמוֹ וְיַאֲזִין וְיַקְשִׁיב הַתּוֹרָה שֶׁלִּי יָכוֹל לֵידַע עֲתִידוֹת שֶׁיִּהְיֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנַּעֲשִׂין הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, שֶׁאָז יְכוֹלִין בְּוַדַּאי לִמְצֹא הַכֹּל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁלִּי וְלִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁהַכֹּל מְבֹאָר בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כְּבָר.
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ז בסוף): (שַׁיָּךְ לְעֵיל, אַחַר תֵּבַת עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת שֶׁהֵבֵאתִי בְּכָאן דִּלֵּג רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּמָּה תֵּבוֹת שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם, בִּכְתִיבָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וּכְשֶׁנָּתַן לִי לְהַעְתִּיק תּוֹרָה זֹאת, מָחַק בְּכַוָּנָה כַּמָּה וְכַמָּה תֵּבוֹת מִכְּתִיבוֹת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא אַעְתִּיקֵם וְרָאִיתִי שֶׁהָיָה לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה שְׁלֵמָה וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, בְּכַמָּה תּוֹרוֹת, שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד כְּשֶׁנָּתַן תּוֹרָתוֹ לְהַעְתִּיקָהּ, לִמְחֹק שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה תֵּבוֹת שֶׁהָיוּ מֻכְרָחִים לְהָעִנְיָן מְאֹד, וְדִלֵּג בָּאֶמְצַע, כִּי לֹא רָצָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, וְהַמְעַיֵּן הֵיטֵב בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת יוּכַל לְהָבִין שֶׁחָסֵר שָׁם בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן, וְגַם בַּתּוֹרָה הַזֹּאת יְכוֹלִין לִרְאוֹת קְצָת, כִּי כָּתַב 'וּכְשֶׁיִּפֹּל וְכוּ' עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת שֶׁהֵבֵאתִי' וְאֵין זֶה דֶּרֶךְ לְשׁוֹנוֹ, אַךְ כָּל זֶה הָיָה אֶצְלוֹ כָּתוּב הָדוּר מְבֹאָר הֵיטֵב, אַךְ בְּכַוָּנָה מְדֻיֶּקֶת דִּלֵּג בָּאֶמְצַע, כִּי כָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ בְּפֶלֶס וּמִשְׁקָל גָּדוֹל, מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת, וַאֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת יְתֵרָה הָיָה מְדַקְדֵּק עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְהַעְתִּיק כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה יוֹדֵעַ עַל פִּי הַשָּׂגָתוֹ הָעֲצוּמָה, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְגַלּוֹת זֹאת.
עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה שע"ב): אָמַר שֶׁאֵין שׁוּם אֵבָר בָּאָדָם שֶׁלֹּא אָמַר עָלָיו תּוֹרָה, כִּי כְּבָר אָמַר תּוֹרָה עַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם, כִּי יָדוּעַ שֶׁקּוֹמַת הָאָדָם מְרַמֵּז לְמַה שֶּׁמְּרַמֵּז וְכוּ' לְפַרְצוּף כָּל הָעוֹלָמוֹת. (שֶׁמִּפֹּה רוֹאִים כַּמָּה יִרְאַת שָׁמַיִם וּלְאֵיזוֹ דְּבֵקוּת עֲצוּמָה הָיָה נִכְנָס בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָה, כִּי כַּיָּדוּעַ זָכָה לִיחִידָה וּבְגֹדֶל טָהֳרַת וּקְדֻשַּׁת הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו הָיָה אוֹמֵר תּוֹרָה לְמִי שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ בַּמַּעֲמָד, וּלְכָל הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לָבוֹא עַד גִּלּוּי מָשִׁיחַ כּוֹלֵל אֵלָיו כַּמְּבֹאָר לְעֵיל, אֲשֶׁר מִפֹּה מִי שֶׁעֵין אֱמֶת לוֹ יָבִין שֶׁאִם הוּא רוֹצֶה לָלֶכֶת לַדְּרָשָׁה שֶׁל רַבִּי נַחְמָן זי"ע, שֶׁיִּפְתַּח סְפָרָיו וְיֵדַע וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית, שֶׁמַּה שֶּׁקּוֹרֵא נֶאֱמַר גַּם אֵלָיו כְּאִלּוּ הָיָה נוֹכֵחַ בִּזְמַן אֲמִירַת הַתּוֹרָה, וְשֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁהִמְשִׁיךְ אָז נִמְשָׁכִים עָלָיו גַּם הַיּוֹם בְּעֵת שֶׁקּוֹרֵא, וְגַם הוּא זוֹכֶה לְהֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד.) עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה קפ"ה): (לאחר כמה שורות) וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: כָּל הַנְהָגָה וְהַנְהָגָה שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא סְגֻלָּה, וְתִקּוּן וּמוֹעִיל עַל מַה שֶּׁעָבַר, וְעַל הֶעָתִיד, וּלְאַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל הָאָדָם, וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. (בהמשך) וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר: כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹת וְכוּ', וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעֵין זֶה, וְלֹא הָיָה לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שׁוּם מְנוּחָה כָּל יָמָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת, כִּי הָיָה לוֹחֵם מִלְחֲמוֹת ה' בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בָּזֶה מִכַּמָּה טְעָמִים, וְזֶה הָיָה עִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עָלָיו וְכוּ', אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ תָּמִיד וְזָכָה לַעֲלוֹת עַל יְדֵי זֶה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת לְמַעֲלוֹת וְהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעוּ וְלֹא נִרְאוּ וְכוּ'. וְגַם עַכְשָׁו עֲדַיִן מֻנָּח כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת לִלְמֹד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיֵשׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה מְנִיעוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע מֵרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְרוֹצֶה לִלְמֹד אוֹתָם יֵשׁ לוֹ כְּבֵדוּת גָּדוֹל וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת מְאֹד, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ לָנוּ, וְגַם עֲדַיִן הָאוֹר נֶעֱלָם וְנִסְתָּר.
עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו סימן של"ג): אָמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ: עִקַּר הַשֶּׁבַח שֶׁיֵּשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתֵנוּ אָנוּ הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה לְדַבֵּר בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בָּזֶה שֶׁנַּחְקֹק הֵיטֵב בְּדַעְתֵּנוּ לָדַעַת שֶׁכָּל תּוֹרוֹתָיו וּמַעֲשִׂיּוֹתָיו וְשִׂיחוֹתָיו וְעִנְיָנָיו שַׁיָּכִים הֵם אַף גַּם לְדוֹרוֹתֵינוּ אָנוּ, וּלְכָל אֶחָד בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת. וְעַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו סעיף שמ"א):
אָמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ: כָּל דִּבּוּר שֶׁיָּצָא מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וַאֲמָרָהּ בָּרַבִּים הֲרֵי הִיא שַׁיֶּכֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לִפְטֹר עַצְמוֹ מִמֶּנָּה לוֹמַר עֵצָה זוֹ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לִי, כִּי בְּוַדַּאי שַׁיֶּכֶת לְכָל אָדָם וְאָדָם בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם. וְעַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו סימן שמ"ב): אָמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ: הָאֱמוּנָה וְהַבִּטּוּל שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לְכָל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הוּא לֹא רַק מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה הַנִּרְאֵית לְכָל בַּר דַּעַת, אֶלָּא בְּעִקַּר מֵחֲמַת הָאֱמוּנָה שֶׁנִּתְחַזֵּק לְהַאֲמִין שֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם דִּבְרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, דִּבְרֵי הַשֵּׁם עַצְמוֹ, כִּי שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִפִּיהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת פ"ז), וַאֲשֶׁר עַל כֵּן הַחוֹבָה לְצַיֵּת לִדְבָרָיו הוּא כְּהַחוֹבָה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַשֵּׁם מַמָּשׁ. עַיֵּן (עלים לתרופה מכתב שע"ו): (לאחר כמה שורות) כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מַה שֶּׁאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עוֹשֶׂה עִמָּנוּ עֲדַיִן, גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי ה', מְאֹד מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחְמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְכוּ'. וְהֵם מְחַיִּין בְּכָל עֵת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְהֵם מַגִּיעִים גַּם אֵלֶיךָ בִּפְרָטִיּוּת עַתָּה גַּם עַתָּה אֵיךְ שֶׁאַתָּה הוּא אֵיךְ שֶׁלִּבְּךָ סְחַרְחַר אֵיךְ שֶׁמְּעַקְּמִין לִבְּךָ וְכוּ', גַּם עַתָּה אַתָּה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר עַצְמְךָ מֵחָדָשׁ שֶׁהָיָה רַבִּי בָּעוֹלָם וְאוֹרוֹ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם גַּם עַתָּה, וְכֵן לְדוֹרוֹת – שֶׁמֵּאִיר בְּכָל אֶחָד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד.
עַיֵּן (עלים לתרופה מכתב קפ"ה): חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם דִּבּוּר יָשָׁן אֶצְלְכֶם, כִּי הֵם דְּבָרִים הַנּוֹבְעִים, כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הוּא בְּאֵר מַיִם חַיִּים, מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, מְחַיֶּה כָּל נֶפֶשׁ הֶחָפֵץ בַּחַיִּים, מֵשִׁיב בְּשִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם, מְגַלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר, כִּי אִם כָּל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה הֵם עוֹלִים עַד אֵין סוֹף וְכוּ'.
(מתוך ספר התקרבות לצדיק האמת באמת)
