רבי ישי אמנו זצ״ל שאלות ותשובות || מה באמת דעת רבי נחמן מברסלב על פדיון, כמה צריך לתת ואיך רבי נתן זצ"ל נהג בנושא ?

דביר, שאלה: מה באמת דעת רבי נחמן מברסלב על פדיון, כמה צריך לתת ואיך רבי נתן זצ"ל נהג בנושא ?

תשובה: דביר שאלת דבר נצרך מאד בפרט בדורות אלו…

(פה נראה בעה"י את השקפת רבנו הקדוש וגדול תלמידיו רבי נתן זצ"ל על עניין פדיון נפש, עניין הסכום, מי יכול לבצע את הפדיון, האם צריך להלוות בשביל לתת פדיון והכי חשוב הגישה האנושית לנושא).

עיין (עלים לתרופה מכתב ל"ו): הַחֲצִי רוּבָּל חָדָשׁ קִבַּלְתִּי וְעָשִׂיתִי מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלַי לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לְקַבָּלַת שַׁבָּת וְאָמַרְתִּי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַכ"ד (עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה) מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת וְכוּ'. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְעוֹרֵר לֵב הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת זֶה הַפִּדְיוֹן, וִיבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ אֱלקֵינוּ אֲשֶׁר עֲזָרָנוּ עַד כּה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין גַּם עוֹד עַתָּה מִדְּבָרִים נִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כּחַ לְהַחֲיוֹתֵנוּ גַּם עַתָּה וּלְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹתֵינוּ תָּמִיד אִם נִרְצֶה לְחַזֵּק עַצְמֵנוּ וְלָשׂוּם לִבֵּנוּ הֵיטֵב לְכָל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת נִצְחִיּוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר גָּמַל עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו וְרב חֲסָדָיו. (שימו לב לדיוק לעורר לב הצדיק דהיינו רבנו הקדוש שנשמתו עדן ועוד דיוק חשוב הסכום חצי רובל ולא סכומי עתק)

עיין (ליקוטי תפילות תפילה ק"ד): מִכֻּלָּם תִּפְדֶה נַפְשֵׁנוּ וְתַמְתִּיק וּתְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִין וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ בָּהֶם מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֵּין בְּגוּף בֵּין בְּנֶפֶשׁ בֵּין בְּמָמוֹן, בֵּין בִּכְלָל בֵּין בִּפְרָט, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן וּלְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים שֶׁנִּגְזְרוּ בְּבָתֵּי דִינֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה פִּדְיוֹן לְבַטֵּל אֵיזֶה דִין שֶׁבְּאֵיזֶה בֵּית דִּין, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים שֶׁבְּכָל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בָּתֵּי דִינִים, וְעַל יְדֵי זֶה אֵין מוֹעִיל הַפִּדְיוֹן שֶׁלּוֹ. (שימו לב לדיוק מי שלא יודע פדיון העשרים וארבעה בתי דין אפילו אם יודע לבטל בבית דין אחד מכיוון שלא יודע לבטל בכולם לא מועיל הפדיון).

(המשך): רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ שֶׁבְּכחַ הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן הַנֶּאֱמָר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת שֶׁמַּמְתִּיק הַדִּין שֶׁל כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בָּתֵּי דִינִים, אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים (יחידי הדורות יסודי העולם: משה רבנו ע"ה, רשב"י, האר"י הקדוש הבעש"ט ורבי נחמן מברסלב זיע"א עד גלוי משיח) יוֹדְעִים סוֹד זֶה הַפִּדְיוֹן הַנִּפְלָא עַל בּוּרְיוֹ.

עיין (ליקוטי תפילות תפילה קכ"ג): בִּזְכוּת הַמָּעוֹת שֶׁנָּתַן לְיָדִי עַל פִּדְיוֹן רַחֵם עָלֵינוּ וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב הַמָּעוֹת שֶׁנָּתַן לְיָדִי כְּאִלּוּ הִגִּיעַ הַמָּעוֹת לִידֵי הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן, וּלְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל הַדִּינִים עַל יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִים בְּיָדָם הַמָּעוֹת שֶׁבּוֹ אֲחִיזַת הַדִּינִים כִּי אֲנִי מוֹסֵר יָדִי וְכָל כַּוָּנַת לִבִּי וְדַעְתִּי עֲלֵיהֶם וְיִהְיֶה עֲשִׂיָּתִי כַעֲשִׂיָּתָם וְיָדִי כְיָדָם וּפִי כְּפִיהֶם, וְהֵם יְכַוְּנוּ בַּעֲדֵנוּ לְטוֹבָה לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן כָּרָאוּי עַל יְדֵי הַמָּעוֹת הַזֶּה שֶׁבָּא לְיָדִי וְיַמְתִּיקוּ וִיבַטְּלוּ כָּל הַדִּינִים.(מתוך תפילה שרבי נתן זצ"ל תקן לעשיית פדיון וצריך להבין שאם רבי נתן הקדוש גדול תלמידי רבנו הקדוש חוזר אין ספור פעמים שהוא עצמו אינו יודע ושזה יהיה על דעת רבנו הקדוש בתקווה שכך יהיה, כך שבטוח שהיום אף אחד לא יודע הפדיון הזה של העשרים וארבעה בתי דין כי זה סוד שמור ליחידי הדורות המדוברים).

עיין (חיי מוהר"ן שיחה נ"ה) וְאָז דִבֵּר גַּם-כֵּן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן כִּי אִם כְּשֶׁיּוֹדְעִין כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִים. וְאָמַר מָשָׁל כְּמוֹ כְּשֶׁתּוֹבְעִין אֶחָד בַּגּוּבֶּערְנֶי [מִמְשָׁל] שֶׁל קִיֶיב וְהוּא מַעֲמִיד טוֹעֵן שֶׁקּוֹרִין פִילִיפְטֶענְט בְּקַאמֶינִיץ. כָּךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה בָּתֵּי דִינִין דָּנִין אוֹתוֹ.

 וְאָמַר אָז גַּם-כֵּן שֶׁיֵּשׁ פִּדְיוֹן גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ שֶׁיָּכוֹל לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִין, וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה שִׂיחוֹת מִכְּבָר, אֲבָל לא יָדַע אָז כָּל הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת כַּאֲשֶׁר יָדַע אַחַר-כָּךְ, כַּאֲשֶׁר גִּלָּה קְצָת מִזֶּה לָנוּ שֶׁלִּפְעָמִים גַּם בְּזֶה הַפִּדְיוֹן שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִין, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ מוֹעִיל כִּי נַעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן אַחֵר הַיְנוּ גֵּרִים, וְזֶה בְּחִינַת משֶׁה שֶׁעוֹמֵד בֵּין שְׁמָד לְרָצוֹן כָּל זֶה לא יָדַע אָז, רַק אַחַר-כָּךְ עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁיָּגַע וְעָבַד בְּכָל עֵת עַד שֶׁהִגִּיעַ בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת עֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר, וְאָז הִשִּׂיג וְהֵבִין בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא מַה שֶּׁיָּדַע מִתְּחִלָּה בִּסְתָם, בִּבְחִינַת הֶעְלֵם רַק בְּרֶמֶז.

עיין (עלים לתרופה מכתב ע"ב): גַּם חֲצִי רוּבָּל חָדָשׁ עַל פִּדְיוֹן, וְהוֹמֶה עָלַי לִבִּי עַל צַעַרְךָ.

עיין (עלים לתרופה מכתב קמ"ה): וְגַם אֲבַקֵּשׁ כָּל יַקִּירֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיךָ, וְתִשְׁלַח עַל פִּדְיוֹן לִידִידֵנוּ כְּבוֹד רַבִּי יוּדְל, אֲפִלּוּ אֵיזֶה סַךְ מֻעָט תּוּכַל לִשְׁלחַ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע תְּפִלּוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים וְתִזְכֶּה לִכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם. (שימו לב לדיוק, תמיד רבי נתן זצ"ל אומר לאדם שאם רוצה לתת על פדיון אז סך מועט כפי יכולתו ועוד מסביר שרק יחידי הדורות יכולים לעשות הפדיון ושאנו מבקשים על דעתם ומקווים להצלחה).

עיין (עלים לתרופה מכתב): דַּרְכִּי זֶה זְמַן רַב, הַיְנוּ מִן אַחַר הִסְתַּלְּקוּת כְּבוֹד אֲדוֹנִי אָבִי וּמוֹרִי וְרַבִּי זללה"ה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ לִתֵּן בְּכָל עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ עַל פִּדְיוֹן בְּיַד יְדִידֵנוּ הָרַב נַחְמָן הַנַּ"ל עַל טוֹבַת צרֶךְ הַכְּלָל שֶׁלָּנוּ. וְגַם בַּשָּׁנָה הֶעָבְרָה נָתַתִּי לוֹ ח"י זְהוּבִים כַּיָּדוּעַ לָהֶם, עַתָּה כַּאֲשֶׁר נֶעְלָם מִמֶּנִּי מִכְתָּבִי לא אוּכַל לָדַעַת אִם יֵשׁ בְּיָדִי לִתֵּן ח"י זְהוּבִים לְפִי מַעֲמָדִי כָּעֵת, לָכֵן בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ עֲלֵיכֶם קָסַמִיכְנָא לִתֵּן לוֹ בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה עַל פִּדְיוֹן עַל שֵׁם הַכְּלָל, כַּמָּה שֶׁתָּבִינוּ וְכָל הַמּוֹסִיף וְכוּ'. וְהָעִקָּר בְּמַטְבֵּעַ כֶּסֶף דַּיְקָא. וְכַמָּה שֶׁתִּתְּנוּ אֲקַבֵּל בְּחֶשְׁבּוֹן, וַה' הַטּוֹב יִפְדֶּה אוֹתָנוּ מִכָּל רַע. (שימו לב לדיוק, תתנו פדיון כמה שתבינו.. דהינו כמה שתרצה וברור שלא בקשו סכומי עתק או שאדם ילווה בכדי לתת, כי רבנו הקדוש נגד להיות בעל חוב ומטרת הפדיון להטיב עם האדם ולא להפוך אותו לעני בעצם הנתינה).

עיין (שיחות הר"ן שיחה קכ"ב): וְעִנְיָן זֶה צְרִיכִים לֵידַע מְאד וּצְרִיכִין לִלְמד עַצְמוֹ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד כִּי לְכָל אָדָם חָסֵר הַרְבֵּה אֲפִלּוּ בַּעֲלֵי בָּתִּים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, מִכָּל שֶׁכֵּן מְקַבְּלִים אֲפִלּוּ הַחֲשׁוּבִים וְהַגְּדוֹלִים וְצָרִיךְ לָזֶה לְהִסְתַּפֵּק בְּמִעוּט וּלְהַנְהִיג בֵּיתוֹ כְּפִי הַשָּׁעָה וְהַזְּמַן וְאִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ מַלְבּוּשׁ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אַף-עַל-פִּי שֶׁמֻּכְרָח לוֹ אַל יִדְחַק הַשָּׁעָה לִלְווֹת וּלְהַקִּיף וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, אַךְ יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ וְטוֹב לִסְבּל דּחַק אֲפִלּוּ בִּמְזוֹנוֹת וְכָל-שֶׁכֵּן בְּמַלְבּוּשִׁים וְדִירוֹת וְכוּ' וְלא לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב וּמוּטָב שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל חוֹב לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנֵי בֵּיתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב לְהַחֶנְוָנִי אוֹ לַאֲחֵרִים כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמה-טו): "עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ". (רבנו הקדוש מאד הקפיד לא להיות בעלי חובות).

(בוא נראה עד כמה רגישות הייתה לרבנו הקדוש על מי שבא אליו עם צער)

עיין (שיחות הר"ן שיחה קפ"ח): אָמַר: שֶׁפְּלִיאָה בְּעֵינַי אִם מְבִיאִין פִּדְיוֹן לְאֶחָד וּמְסַפְּרִין לוֹ צַעֲרוֹ, כְּגוֹן: מֵחוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא כְּשֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין כְּמוֹ הַחוֹלֶה בְּעַצְמוֹ וְכוּ' וְהַיּוֹצֵא מִדְּבָרָיו הוּא שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין כְּשֶׁבָּאִין לְפָנָיו שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא כְּמוֹ הַחוֹלֶה בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ וְכֵן נִשְׁמַע מִפִּיו כַּמָּה פְּעָמִים וְאָמַר: בִּתְחִלָּה הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶהְיֶה מַרְגִּישׁ צַעַר וְיִסּוּרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי לִפְעָמִים הָיָה אֶחָד בָּא וְסִפֵּר לִי צַעֲרוֹ וְלא הָיִיתִי מַרְגִּישׁ הַצַּעַר וְהָיִיתִי מִתְפַּלֵּל שֶׁאַרְגִּישׁ צַעֲרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו כְּשֶׁאֶחָד מְסַפֵּר לִי צַעֲרוֹ אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּעַצְמִי הַצַּעַר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּמַמָּשׁ נוֹטְפִין מִמֶּנִּי הַדָּמִים מִגּדֶל הַצַּעַר שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ כִּי הוּא יָכוֹל לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת וְלִשְׁכּחַ הַצַּעַר, אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ מְאד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְאָמַר לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ, עָנָה וְאָמַר: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכּחַ אֶחָד מִכֶּם? הֲלא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי מָקוֹם בְּלִבִּי.

(חשוב לציין שניתן לתת פדיון לצדיקים, גם לא מיחידי הדורות וזה כמו צדקה לאדם ירא שמיים והוא יכול לעשות פדיון בתמורה, רק צריך לדעת, שזה לא הפדיון המדובר בספרי רבנו הקדוש, שממתיק כל העשרים וארבעה בתי דין, וכן לעניין הסכום כנדבת ליבו, ולא להיות בעל חוב בשביל זה וכן הגישה האנושית לנותן, כבר ראינו פה שרבי נתן זצ"ל עשה פדיונות גם עם חצי רובל…)

עיין (חיי מוהר"ן שיחה תקל"ט): אָמַר שֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים, אֲפִלּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד. וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן, הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד. (שימו לב לדיוק אילו היה לו איש צדיק וכו', וכן ידוע שהוא זיע"א לא נתן על פדיון כל יום כי צריך להיות במעלה מאד קדושה לדבר, אבל ציין שפדיון זה דבר גדול גם בלא עת צרה).

(ולגבי המקרה של צורך בנתינת הרבה ממון)

עיין (חיי מוהר"ן שיחה קי"ג): גַּם הָיָה אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז חֲמִשָּׁה יָמִים קדֶם פְּטִירַת הָרַב הַנַּ"ל

(בהמשך): כִּי הָרַב הַנַּ"ל הָיָה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי בְּחֹלִי כָּבֵד מְאד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם בְּפִי כּל וַחֲצִי שָׁנָה רְצוּפִים הָיָה מֻטָּל מֻסְגָּר בְּחֶדֶר שֶׁלּא הָיָה נִכְנָס לְתוֹכוֹ שׁוּם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל אֲפִלּוּ הִתְנוֹצְצוּת הַשֶּׁמֶשׁ. וְלא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְלא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל שׁוּם תַּבְשִׁיל. כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ שֶׁל תַּבְשִׁיל. וְהָיוּ מֻכְרָחִים לְסַנֵּן לוֹ הָרטֶב כַּמָּה פְּעָמִים קדֶם שֶׁאֲכָלוֹ. וּבְכָל בֵּיתוֹ לא הָיוּ רַשָּׁאִין לְהַכְנִיס שׁוּם תַּבְשִׁיל, כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי הָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל בְּיִסּוּרִין גְּדוֹלִים וְחוֹלַאַת כָּבֵד מְאד. וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּבִשֵּׂר אוֹתוֹ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָבוֹא אֶצְלוֹ, נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה הָרַב הַנַּ"ל וְאָמַר שֶׁהוּא הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. וְאַחַר-כָּךְ בָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד, וּבְאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וְדִבְּרוּ בְּיַחַד הַרְבֵּה מְאד.

וְהָרַב הַנַּ"ל שָׁלַח לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פִּדְיוֹן עֲשָׂרָה אֲדֻמִּים. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רוֹאֶה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְחַלֵּק כָּל מָמוֹנוֹ, אֲבָל זֶה אִי אֶפְשָׁר וְכוּ' וְכוּ' וְהֵבִין שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק. וְחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבֵיתוֹ קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ. (צריך להבין שבמקרה פה, אפילו שרבנו הקדוש ראה, שבשביל שימשיך לחיות, יצטרך לתת את כל הונו ולהפוך לעני מהרחוב, זה לא היה שייך ולכן לא עשה זאת לבסוף, ואל לנו לשכוח שפה אפילו בעצם איך שמובא בשיחה פה אופן כזה, מדובר בצדיק מיחידי הדורות ולא בצדיק רגיל ולבסוף לא עשה זאת וזה סיפור נדיר אחד, שלבסוף לא ביקש זאת ולא חס ושלום כבדורות אלו, שמלאים בשקר, שיש אנשים הדורשים באופן קבוע סכומי עתק למאות אנשים וכביכול מנסים לתלות זאת ברבי נחמן הקדוש או בכל משהו שאולי יחפה על תאוות ממונם רחמנא ליצלן…וכן אי אפשר לתלות בקשת הכסף כי זה למוסדות, כי צורך המוסדות לא יותר גדול מהאמת, שכך לא עושים פדיון. ואדם מאמין, מאמין שהקב"ה יעזור למוסדות ולא יוצר לחץ עקיף עקב חולשת השני להוציא מאדם אחר כסף ולא משנה מה המטרה כי זה גזל דעת גמור והפך האמונה ודרכם של רשעים לנצל חולשות אחרים. ובסיפור פה בחיי מוהר"ן רבנו הקדוש רק ציין זאת בפני רבי נתן זצ"ל ובפועל אפילו לא אמר זאת לרב מנסכיז ז"ל בגלל שזה לא היה שייך לומר לו).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ק"פ): וְצָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁלּא יִהְיֶה קַמְצָן שֶׁלּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ דִּינִין, וְלָזֶה צָרִיךְ חָכְמָה יְתֵרָה, לָדַעַת כַּמָּה זֶה צָרִיךְ לִתֵּן, שֶׁלּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ דִּינִין. (צריך לדעת כאשר אדם רוצה לכפר על נפשו דהיינו הדמים שלו. והמעות, הכסף, גם נקרא דמים בוודאי אדם שיש בכוחו לתת בלי שזה יפגע בו, ראוי הוא, הרי כסף זה הוא לצדקה ויש גם מצווה גדולה בדבר, אבל שוב, מדובר בנדבת ליבו כפי רצונו ורק צדיק מיחידי הדורות אשר לדעת רבי נחמן מברסלב זיע"א מדובר בצדיקי יסודי עולם שהורידו דרך עבודה לעם ישראל והם היו צדיקים גמורים ותלמידי חכמים מושלמים שהם הנקראים צדיקים בחינת משה מרוב קדושתם והם: משה רבנו ע"ה, רבי שמעון בר יוחאי שגילה את תורת הסוד בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי האר"י הקדוש שגילה כל חכמת הקבלה על מתכונתה, רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש שגילה את תורת החסידות בעולם ורבי נחמן מברסלב הקדוש שגילה את כל חכמת ועבודת התפילה בעולם ודרכי העבודה ולימוד אשר יתגלו ביתר שאת על ידי משיח צדקנו לפי דבריו זיע"א ואמר על ספריו שהם אתחלתא דגאולה (תחילת הגאולה) הם היכולים בכלל לערוך פדיון שכזה, של העשרים וארבעה בתי דין ולכן רק הם יכולים לומר כמה לתת, במידה והנותן ישאל אותם והכי חשוב שיש מסורת בברסלב ולא נהגו מתקופת רבי נתן זצ"ל כולל רבי נתן זצ"ל ועד היום לדרוש ולקחת סכומים או לטעון בכלל ליכולת לעשות פדיון שכזה, שוב כולל רבי נתן זצ"ל, ובגלל שברסלב ללא מנהיג אחד חי, אלא אמורים לכבד את זקני אנ"ש גדולי התלמידי חכמים בזרם המרכזי המסור מדור לדור, הרבה קמים ומקימים כל מיני זרמים בברסלב והסימן שכל מי שמתחזה ינסה לעוות מסורת ברסלב המסורה מדורי דורות, הן בדרכי ההתקשרות לרבי נחמן זיע"א או בטענה שהוא היום כגון רבי נחמן זיע"א או עיוות בדרכי האמונה שמסורים לעם ישראל מהר סיני כגון לעוות כאילו הבחירה לא ביד האדם או גם בידו וגם ביד השם, ואם כשל בעבירות השם החטיאו רחמנא ליצלן, כל זה אינה דרך ברסלב האמיתית, כי דרך ברסלב האמיתית אינה שונה מכל דרכי עם ישראל הקדושים, רק שמים דגש על חיפוש רחמי השם יתברך, ריבוי תפילה גם בשפה שלך, וחיפוש הטוב בעצמו ובאחר ועשיית ראש השנה במחיצת רבם הקדוש באומן. וכל מי שמעוות דרכים אלו בטענה שכך צריך באמת להתנהג ושובר מסורת בת למעלה ממאתיים שנה, זה בדיוק כמו שרפורמים כיום ישברו מסורת ישראל רחמנא ליצלן ובסוף מתגלה שזה לצרכיו האישיים, של כבוד מדומה או כסף ופוגע בשם הטוב של דרכי חסידי ברסלב מדור דור אשר כולם היו ענווים להפליא ונתנו לכל אדם הרגשה הכי נפלאה בעולם והכי חשוב חסו על ממון חברם וקיימו יהי ממון חברך חביב עליך כשלך…)

 עיין (חיי מוהר"ן שיחה רע"ט):  שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר מִן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ, כַּמְפֻרְסָם הָיָה הָעוֹלָם שָׁקֵט עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַיְנוּ שֶׁמֵּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא נִתְגַּלוּ חֲדָשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל-יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, עַד שֶׁבָּא הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ כַּמְפֻרְסָם, וְהוּא גִּלָּה חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיְּגַלֶּה חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּמִן הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה גַּם-כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ, עַד שֶׁבָּא הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא, וְגִלָּה חֲדָשׁוֹת. וּמִן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד עַתָּה הָיָה גַּם-כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ כָּזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג רַק עַל-פִּי הַהִתְגַּלּוּת שֶׁגִּלָּה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הֵנָּה, עַד שֶׁבָּאתִי אָנכִי. וְעַתָּה אֲנִי מַתְחִיל לְגַלּוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת לְגַמְרֵי. 

עיין (שיחות הר"ן שיחה קע"ה): אָמַר: אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים פִּדְיוֹן כִּי צְרִיכִין לֵידַע כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה [כ"ד] בָּתֵּי דִּינִין כִּי כְּשֶׁמְּבִיאִים הַפִּדְיוֹן צָרִיךְ לֵידַע בְּאֵיזֶה בֵּית דִּין דָּנִין אוֹתוֹ כִּי אוּלַי הוּא עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן וְהַמְתָּקָה הַשַּׁיָּךְ לְבֵית דִּין זֶה, וּבֶאֱמֶת הוּא נִדּוֹן בְּבֵית דִּין אַחֵר, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לֵידַע בְּאֵיזֶה בֵּית דִּין הוּא נִדּוֹן וְלֵידַע הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה שֶׁל אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין.

 אֲנִי יוֹדֵעַ כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִים וַאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אַפִּילַאצְיֶע (עִרְעוּר) מִבֵּית דִּין לְבֵית דִּין עַד הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לִי הַמִּשְׁפָּט שֶׁל בֵּית דִּין זֶה וַאֲנִי רוֹצֶה לָדוּן בְּבֵית דִּין אַחֵר וְכֵן מִבֵּית דִּין לְבֵית דִּין עַד כֻּלָּם וּמִסְּתָמָא מוֹעִיל בְּוַדַּאי, כִּי עַל כָּל פָּנִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִמְשָׁךְ וְנִדְחֶה הַמִּשְׁפָּט, וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ קַל יוֹתֵר הַדָּבָר כִּי בְּתוֹךְ כָּךְ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ הָאָדָם אֵיזֶה מִצְוָה וְכַיּוֹצֵא וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹעִיל אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת "אַנְדֶענְסֶענְיֶא" דְּהַיְנוּ לִשְׁלחַ הַדָּבָר לְהַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ וְזֶהוּ מְלָאכָה גְּדוֹלָה וְחָכְמָה גְּדוֹלָה זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אֶחָד בַּדּוֹר וְגַם לא יָדַע עֲדַיִן מִזֶּה שׁוּם אָדָם כִּי הוּא מְלָאכָה גְּדוֹלָה לְהַכְנִיס כָּל הַבַּקָּשָׁה בְּתוֹךְ אֵיזֶה תֵּבוֹת בְּמִסְפָּר וְגַם לִתֵּן הַכָּבוֹד לְהַקֵּיסָר כָּרָאוּי כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלחַ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְהַקֵּיסָר וְכוּ'.

 גַּם אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן כִּי אִם כְּשֶׁיּוֹדְעִין אֵיךְ הָיָה נוֹהֵג הַכּהֵן גָּדוֹל עִם הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

(לכן מי שרוצה פדיון אמיתי מרבנו הקדוש אין דבר יותר גדול מאשר לקנות אחד מספריו: ליקוטי מוהר"ן, שבחי הר"ן, שיחות הר"ן, סיפורי מעשיות, ספר המידות וחיי מוהר"ן ולחלקם בעצמך אשר בזה מקיים גם את אחד מדרכי ההתקשרות לצדיק שזה צדקה לצדיק ויכול להוסיף ולהדליק נר שמן זית לעילוי נשמת רבנו הקדוש ולתת פרוטה לעילוי נשמתו ולבקש ממנו שכשם ששמחתי אותך בהפצת דברי תורתך הקדושים בעולם הזה אנא ממך קיים בי במעות אלו שהוצאתי פדיון נפש ואנא בקש בעדי מלפני הקב"ה על פדיון נפשי…. בזכות הצדקה ובוודאי יועיל מאד בעה"י).

(מתוך ספר 'יחידי הדורות').