יובל, שאלה: איך אדם יודע שהוא בתאוות ממון ואיך יוצא ממנה במידה והוא משוקע בה ?
תשובה: יובל שאלת שאלה חשובה מאד ואענה בתמצות ואקווה שתנוח דעתך במידה ולא תמיד תוכל לפנות אלי ולשאול בהרחבה יותר.
למי שרוצה לדעת הגדרת תאוות ממון ותיקונה בצורה נכונה עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כ"ג מקובץ מתוך מספר מקומות בתורה וכן תורה ל"ו): זֶהוּ בְּחִינַת פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא, הַבָּא מֵחֲמַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁהוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס, וְהוּא חוֹשֵׁב "כּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".
(כשאדם חושב שרק בגלל השתדלותו יש לו פרנסה ושחס ושלום אין בכח הקב"ה לפרנס אותו ללא יגיעתו זהו שקר כי צריך להאמין כשעוסקים בהשתדלות הפרנסה כי זהו הדרך שהקב"ה ציווה עלינו מצד תיקון חטא אדם הראשון ובירור ניצוצות ותיקון העולם ולא מחמת חוסר יכולתו חס ושלום לפרנס בלעדי זה. כמו שאדם יודע שע"י פריה ורביה מגיעים ילדים לעולם אבל באמת הקב"ה יכול לברוא אדם וכבר עשה זאת רק כך רצונו כרגע מן העולם וכמו שביציאת מצרים פרנסנו במן כי לא היה זמן לעבוד וכו' ואביא את לשון רבנו הקדוש מליקוטי מוהר"ן תורה ס"ב חלק א'): רַבִּים נִכְשָׁלִים וְעוֹשִׂים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִי, בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְסִבּוֹת הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁהוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים הַסִּבָּה שֶׁל מַשָּׂא-וּמַתָּן עִקָּר כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, בְּלא הַסִּבָּה שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן, אֵין יְכלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה וּבְהַסִּבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה, שֶׁהוּא סַמִּים, עוֹשִׂים מֵהֶם עִקָּר, כְּאִלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִי הַסַּמִּים, אֵין יְכלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְלא לַעֲשׂוֹת מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר.
(ותיקון בעיית תאוות ממון דהינו תיקון הדעת מההבנה הלא נכונה וקניית אמונה נכונה בדבר הוא ע"י תיקון המח, אף על פי שתאוות ממון מוגדרת חושך יותר גדול מניאוף בגלל עוצם ההבנה העקומה שחס ושלום מבטלת שליטת בורא עולם מעולמו לכן מוגדרת עבודה זרה תיקונה דווקא מתיקון תאוות ניאוף כי פגם הברית מקלקל המוח ואז אדם לא יכול לחשוב נכון לכן חייב קודם כל להפסיק קלקול המח ולתקנו שיהיה כלי לחכמה נכונה והארת אמונה נכונה ואז ממילא ניתן להבין נכון היחס לממון או אוכל או כבוד או כל דבר לכן רבנו הקדוש מגדיר ביטול תאוות ניאוף בלשון תיקון הכללי שאז נופלים כל התאוות)
עיין ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ג חלק א'): וְדַע שֶׁעַל-יְדֵי תִּקּוּן בְּרִית קדֶש, הוּא נִצּוֹל מִפָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא. (ובהמשך): וּכְשֶׁתִּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, נִתְתַּקֵּן פְּגַם עֲבוֹדַת אֱלִילִים. (כל בעיות התאוות והמידות מגיעות מפגם הדעת שהחכמה לא נכונה על ההתנהגות התורנית הנכונה עכשיו אראה את לשון תיקון בשר הקודש ונבין כיצד ביטול תאוות ניאוף שהיא בעצם תיקון הברית המדובר מתקנת את המוח שזה אבא ואמא לפי הסוד ואז אמונתו מתקנת וחכמת דעתו ואז לא יכול ליפול לטעות המחשבה חס ושלום שפרנסתו תלויה בכוחו)
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כ"ג): שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן בְּשַׂר קדֶשׁ, וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בָּאֱלקוּת וּבִשְׁבִיל זֶה, עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, הוּא עַל-יְדֵי בְּרִית וּכְשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ, אִי אֶפְשָׁר לִפּל לְתַאֲוַת מָמוֹן.
(תיקון בשר קודש שזה תיקון הברית שכולם בעצם רוצים לתקן הינו ביטול תאוות ניאוף ע"י ריבוי תפילות על הנושא ולימודי התורה הקדושה כמבואר בהרחבה בספר יחידי הדורות בפרק תיקון הברית).
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ל"ו): "אִכְלוּ רֵעִים", הַיְנוּ הִתְחַזְּקוּתָם, הוּא בְּשַׂר קדֶשׁ, הַיְנוּ לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי שֶׁהוּא בְּחִינַת סִלּוּקָא דִּיסוֹדָא, הַיְנוּ תִּקּוּנוֹ מַגִּיעַ עַד הַמּחִין, שֶׁהֵם אַבָּא וְאִמָּא צָרַי וְאיְבַי לִי הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת וּכְשֶׁיְּשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזּאת, (תאוות ניאוף) מִמֵּילָא נוֹפְלִים כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת. (לפני כן בתורה זו): וְדַע שֶׁכְּלָלוּת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁל מִדּוֹתֵיהֶן הָרָעוֹת הַלָּלוּ, הִיא תַּאֲוַת נִאוּף וְהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי, מִי שֶׁמְּשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזּאת, אֲזַי בְּקַל יָכוֹל לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת.
