רבי ישי אמנו זצ״ל שאלות ותשובות || באיזה אופן אדם צריך למעט בכבוד עצמו ולעשות כבוד לשם יתברך על פי דעת רבי נחמן מברסלב ?

נתי, שאלה: באיזה אופן אדם צריך למעט בכבוד עצמו ולעשות כבוד לשם יתברך על פי דעת רבי נחמן מברסלב ?

תשובה: שאלת שאלה מאד חשובה ואנסה לענות בקצרה.

 עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"א): הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ לְאַיִן נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל-יְדֵי עֲנָוָה וְקַטְנוּת. (צריך להבין, שכשם שרשום שרצונו של אדם זה כבודו.

 אותו הדבר רצונותיו של הקב"ה הן כבודו וכמו שאדם מכבד רצון חברו וחברו מרגיש מכובד ע"י זה, כך גם הקב"ה.

 כאשר אדם מוותר על כבודו האישי כדי לעשות רצונות הקב"ה הכתובים בתורתו שהם תרי"ג מצוותיו וענפיהן במחשבה דיבור ומעשה ולא שוכח אותו יתברך בזה מכבד השם יתברך ומשמחו).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"א): וְשֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת -הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. (ועיקר הכבוד הוא בשמירת הברית, במחשבה דיבור ומעשה, כי כל מקום שיש גדר לערווה יש קדושה כאשר יש קדושה בוודאי יש רצון לקיים כל תרי"ג המצוות במחשבה דיבור ומעשה).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"ד): כְּמוֹ שֶׁדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: וְלִקְדשׁ ה' מְכוּבָּד וְכוּ', 'כְסוּת נָקִי'- הַיְנוּ לְהַשְׁלִיךְ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, "אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל", לְהַחֲזִיר בְּנֵי-אָדָם בִּתְשׁוּבָה וּלְהַמְשִׁיךְ נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים וְגֵרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין, הֵם בָּאִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. (עוד דבר אשר מאד גורם כבוד ושמחה לשם יתברך, זה כאשר מדברים עם אנשים אמונה ויראת שמים ומחזקים אדם והוא מתקרב לשמירת המצוות או מוסיף קדושה על עצמו ואפילו גוי שמחזקים שידע משבע מצוות בני נח וכו' דבר זה גורם כבוד גדול לשם יתברך והקב"ה מאד מחבב אדם שכזה).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"ד): וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יָכוֹל לֵידַע הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד לְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה; לְפִי הַכָּבוֹד שֶׁמְּכַבֵּד אֶת יִרְאֵי-הַשֵּׁם, כֵּן עָלָה הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ, כִּי שָׁם שׁרֶשׁ הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת (שָׁם טו): "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד" כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַכָּבוֹד הוּא בַּגָּלוּת, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ הוּא מְזַלְזֵל בְּיִרְאֵי- הַשֵּׁם, וְכָל אֶחָד לְפִי תִּקּוּנוֹ אֶת הַכָּבוֹד, כֵּן הוּא מְכַבֵּד יִרְאֵי-הַשֵּׁם. (כאשר אדם מכבד את השם יתברך זה אומר שהוא ירא מהשם יתברך, ויראה זה מלשון הסתכלות יש אדם רואה את השם ועובדו עקב יראת העונש ורבנו הקדוש אומר שאדם מתחיל להתקרב לעבודת השם על פי רוב זה בגלל יראת העונש, ויש אדם המסתכל על גדולת השם ומתפעל מכוחו והוא עובד השם ביראת הרוממות ויש אדם הזוכה לאהבת השם שהוא עושה מצוותיו בגלל אהבה בלב לקב"ה בכדי להרגיש קרבתו יתברך גם בעולם הזה. ורבנו הקדוש אומר שהסימן שמכבד את השם יתברך באחד משלוש בחינות אלו הוא שמכבד יראי השם האמתיים שבראש ובראשונה יחידי הדורות הוא בטל ומבוטל לדעתם ומבין שהם ממש שליחי השם, צדיקי הדורות שבאו להכניס דרך חדשה בעבודת השם מתוך תורת משה שהם: משה רבנו ע"ה, רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, האר"י הקדוש זיע"א, הבעל שם טוב זיע"א, ורבי נחמן מברסלב זיע"א. וכן שאר היראים האמתיים כמו שאומר דוד המלך ע"ה "יראיך יראוני וישמחו").

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ל"ז): הַיְנוּ זִכְרוֹן הַתּוֹרָה כִּי שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת, פֶּרֶק ו): 'אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה'. (כמו שהראנו מקודם, כבוד השם יתברך תלוי בקיום והבנת התורה וכל אדם באשר הוא שם לפי רמת הבנתו כרגע, כל עוד תמיד מתפלל לעלות ולהתקדם בהבנת התורה הוא עושה כבוד לשם יתברך).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה י"ב): וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו-לָאו, וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם.

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ע"א): כִּי כָּבוֹד הוּא תִּקּוּן הָעוֹלָם, כִּי כָל הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מ"'ג): "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ' (יוֹמָא לח), הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (באמת תכלית כל הנבראים לעשות כבוד לשם יתברך ושישרה בהם כבוד אלקי).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"ד): שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְטִין: לִפְנֵי צַדִּיקִים, בֵּינוֹנִים, רְשָׁעִים, וְלִפְנֵי מַדְרֵגַת עַצְמוֹ, וְשֶׁיְּדַמֶּה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ לא בָּא עֲדַיִן לִפְנֵי מַדְרֵגָתוֹ. (אחד המדדים לענווה נכונה שאדם צריך תמיד להקטין עצמו, אפילו שבאמת הוא יותר גדול בחכמה מדות ומעשים, לפני צדיקים, בינונים, רשעים וגם יראה עצמו מתחת מדרגת עצמו ודברים אלו מסייעים לעשות כבוד לשם יתברך מאד, כי מי שיש לו היכולות האלו לפני בני אדם קל לו הרבה יותר לכבד השם יתברך כי מול בני האדם עושה זאת בגלל ציווי השם יתברך של ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עימך וכל הציוויים שאדם אמור לגרום לאנשים במחיצתו שירגישו נוח שזה בכלל גמילות חסד ומעיד שיש לו לב טוב ולב טוב עולה על הכל והוא מפתח הכי גדול בהתקרבות לשם יתברך).