אתר זה נועד להפיץ את דברי קדשו רבי נחמן מברסלב זיע"א

אתר זה נועד להפיץ את דברי רבי נחמן מברסלב זיע"א

השיעורים באתר יהיה לעילוי נשמת רבי ישי אמנו בן שרה

לכל מי שיש אינטרנט כשר ואינו יכול לצפות בנגן יוטיוב, ניתן להצטרף לערוץ הווצאפ או הטלגרם ולצפות שם. כל שיעור חדש עולה גם לשם וניתן לבקש בפרטי כל שיעור מן האתר. לחצני ההצטרפות נמצאים מצד שמאל של כל שיעור במחשב. ובנייד מתחת ללחצני השיתוף מתחת לכל שיעור. וכן ניתן לשלוח הודעה לבקשת הצטרפות לנייד למעלה.

רבי ישי אמנו זצ״ל || שאלות ותשובות האם כבוד הרב יכול להסביר למה כל כך חשוב להיות בראש השנה באומן שאנשים מוסרים נפש כל כך על זה ?

רוני, שאלה: שלום לכבוד הרב, האם כבוד הרב יכול להסביר למה כל כך חשוב להיות בראש השנה באומן שאנשים מוסרים נפש כל כך על זה ? תודה רבה.

תשובה: (הרבה זמן חיכיתי שהשאלה הזאת תגיע, אנסה לגעת בדבר הנשגב הזה שרבנו הקדוש זיע"א העיד) (בחיי מוהר"ן שיחה ת"ה): עָנָה וְאָמַר הָראשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁלִּי הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר הַזֶּה בִּירֻשָּׁה מֵאֲבוֹתַי, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי זאת בְּמַתָּנָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מַהוּ ראשׁ-הַשָּׁנָה. לא מִבָּעֲיָא אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּוַדַּאי תְּלוּיִין בָּראשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁלִּי, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלוּי בָּראשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁלִּי.

(ראשית חשוב לדעת שבכל חג מחגי ישראל יש עת מיוחד לתיקון האדם לפני בוראו לפי אותו עניין של החג לדוגמא רבנו הקדוש זיע"א מביא) עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה א'): כִּי עַל-יְדֵי מִצְוַת הַשָּׁלשׁ רְגָלִים, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְתַקֵּן הַשָּׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי 'בְּפֶסַח נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ב): "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִילוּם"-'בְּעַל כָּרְחָם' (בְּרָכוֹת ט'), כִּי הֵם לא רָצוּ כְּלָל, כִּי אָז נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן 'בְּשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מִשְׁגָּל', בִּבְחִינַת: 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב' (כמובא בכוונות ספירה ושבועות) 'בְּסֻכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת אֲכִילָה', כִּי סֻכּוֹת נִקְרָא "חַג הָאָסִיף" (שְׁמוֹת כ"ג), שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל, וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן תַּאֲוַת אֲכִילָה. (וכאן בהמשך רבנו הקדוש מביא שראש השנה הוא עת תיקון האמונה לחוות אמונה בחמש החושים).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ה'): ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים פ"ט): "אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים", כִּי אָז נִתְקַבְּצִין כָּל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְלַקְּטִין וְנִתְקַבְּצִין כָּל לִקּוּטֵי הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: "אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים" כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי- זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ראשׁ הַשָּׁנָה-ראשׁ דַיְקָא, כִּי נַעֲשֶׂה וְנִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מחִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמּחַ, שֶׁכֻּלָּם נִמְצָאִים בִּבְחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, כִּי יֵשׁ חֲמִשָּׁה חוּשִׁים בְּהַמּחַ, שֶׁהֵם: "רְאִיָּה, שְׁמִיעָה, רֵיחַ, טַעַם, מִשּׁוּשׁ"-וְכֻלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַמּחַ, כִּי מֵהַמּחַ נִמְשָׁכִין גִּידִין לְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים, וְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים נִמְצָאִים בִּבְחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ראשׁ וּמחִין כַּנַּ"ל 'חוּשׁ הָרְאִיָּה' בְּראשׁ-הַשָּׁנָה הוּא בִּבְחִינַת (דְּבָרִים י"א): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", בְּראשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ (כַּמּוּבָא בְּפֵירַשִׁ"י שָׁם), שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה רוֹאֶה וּמַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַשָּׁנָה, מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ, וְזֶהוּ בְּחִינַת 'חוּשׁ הָרְאִיָּה' שְׁמִיעָה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹל צְעָקוֹת וּתְפִלּוֹת וּתְרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים רֵיחַ זֶה בְּחִינַת (יְשַׁעְיָה י"א):

 "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'", בְּחִינַת: 'וּבְכֵן תֵּן פַּחְדֶּךָ ה' אֱלקֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ 'טַעַם זֶה בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית כ"ז): "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי"-'מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה' (תִּקּוּנֵי-זהַר, תִּקּוּן כ"א), הַיְנוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹעֵם בְּראשׁ הַשָּׁנָה כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ בְּחִינַת 'חוּשׁ הַטַּעַם' מִשּׁוּשׁ הוּא בַּיָּדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּעֲבוֹדָה זָרָה (תְּהִלִּים קט"ו): "יְדֵיהֶם וְלא יְמִישׁוּן" כִּי הַמִּשּׁוּשׁ הוּא בַּיָּדַיִם, וְזֶהוּ בְּחִינַת 'שֶׁיָּדוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים מֵראשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים' (ראשׁ הַשָּׁנָה י"ח), וְזֶה בְּחִינַת 'חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ' נִמְצָא שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה הוּא תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין נַעֲשִׂין בְּחִינַת תְּפִלִּין דִּמְכַסְיָן עַל מחָא. (וחשוב להבין שאמונה בחמשת החושים כמו צדיקים נשגבים לזכות לשמוע רוחניות או לראות רוחניות וכן בכל החושים זה תכלית האדם ורבנו הקדוש זכה להשיג זאת, אז לכאורה למה כל אדם לא יכול להשיג זאת לבד לא משנה איפה הוא בעולם בעצם החג ? כי בעצם בכל תיקון שרוצים לזכות צריך לעשותו בשלמות ולהבין מה עושים שזה כבר דרגה עצומה שעם ישראל כרגע בחמישים שערי טומאה לא נמצאים בה. וחלק מזה זה טהרת מחשבה מאד גבוהה בראש השנה. ופה נבין למה להיות אצלו זה גורם תיקון זה מאד).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה צ"ד): שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיָה כָּתוּב אֶצְלוֹ תּוֹרָה עַל עִנְיַן ראשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה וְהָיָה מְבאָר שָׁם מֵעִנְיַן שְׁלשָׁה רָאשִׁים שֶׁמִּתְקַבְּצִין בְּראשׁ- הַשָּׁנָה, כְּשֶׁזּוֹכִין אָז לִהְיוֹת אֵצֶל הַצַּדִּיק כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת ראשׁ, כִּי הוּא ראשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְראשׁ-הַשָּׁנָה הוּא גַם-כֵּן בְּחִינַת ראשׁ, כִּי הוּא ראשׁ-הַשָּׁנָה, וְכָל אֶחָד בָּא עִם מחוֹ וְדַּעְתּוֹ לְהַצַּדִּיק וּמְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וּמחוֹ שֶׁבְּראשׁוֹ, שֶׁזֶּהוּ גַּם-כֵּן בְּחִינַת ראשׁ, לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא ראשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל) בְּראשׁ-הַשָּׁנָה, נִמְצָא שֶׁנִּתְקַבְּצוּ שְׁלשָׁה רָאשִׁים יַחַד.

 (צריך להבין שמגיעים לצדיק הדור שהוא ראש בני ישראל וכידוע שהעיד על עצמו שהוא מנהיג הדור עד ביאת גואל במהרה בימנו).

עיין (חיי מוהר"ן קמ"ד): וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז תּוֹרָה עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים כ"ד): "זֶה דּוֹר דּוֹרְשָׁיו" שֶׁכְּפִי הַדּוֹר כֵּן הֵם הַדּוֹרְשִׁים שֶׁלּוֹ. וְאָמַר אָז לְהַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן לְמָשָׁל אַתֶּם הוּא הַדּוֹר וַאֲנִי הַדּוֹרֵשׁ שֶׁלָּכֶם.

 עיין (חיי מוהר"ן שיחה רנ"ח): פַּעַם אַחַת אָמַר הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַנְהִיג אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים כָּמוֹנִי, עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי מַנְהִיג הַדּוֹר יְחִידִי בָּעוֹלָם וְאֵין מַנְהִיג כָּמוֹנִי. (כידוע אין מי שמדבר  על כל הפגמים ותחלואי הנפש ועידוד בתורה כזאת חוץ מרבי נחמן הקדוש וגם היום אם מישהו מנסה הוא לקח ולמד זאת ממנו. לכן שמגיעים אליו לציון ומתחברים בהתקשרות שלושה ראשים זוכים לתיקון המוח לחוות אמונה בחושים שנמשכים מהמח. ואם אדם ישאל האם גם אחרי פטירתו התשובה פשוטה מאד, כן ואסביר).

 עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נ"ז): כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים הַנִּקְרָאִים חַיִּים, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת י"ח): "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי"-'צַדִּיקִים אֲפִלּוּ בְּמִיתָתָם נִקְרָאִים חַיִּים' עַל יְדֵי זֶה, הוּא נוֹפֵל בְּחוֹלַאַת אֲשֶׁר לא יַאֲמִין בְּחַיָּיו הַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם מַאֲמִין שֶׁיִּחְיֶה מֵחֹלִי זֶה, כִּי אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ כַּנַּ"ל וְתִקּוּנוֹ, שֶׁיָּקִים אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, וְיַאֲמִין אֱמוּנַת חֲכָמִים וְזֶהוּ: "יָקוּם וְלא יַאֲמִין בַּחַיִּין", הַיְנוּ זֶה שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּחֲכָמִים הַנִּקְרָאִים חַיִּים, יָקִים זאת הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה וְעַל יְדֵי זֶה יָקוּם מֵחוֹלַאַת הַזּאת שֶׁלּא הֶאֱמִין עַד עַכְשָׁו שׁוּם אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם רְפוּאָה עַל מַכָּתוֹ, וְעַל יְדֵי אֱמוּנָתוֹ יִתְרַפֵּא כִּי עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, מְתַקֵּן בְּחִינוֹת יָדַיִם שֶׁל מַלְאָכִים, וְהֵם מְקַבְּלִים וּמַשְׁפִּיעִים כּחוֹת לָעֲשָׂבִים לִרְפוּאָתוֹ.

וְעַיֵּן (באיבי הנחל לרבי משה אפרים זצ"ל על תורה נ"ז חלק א ליקוטי מוהר"ן): כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים (יְסוֹדֵי הָעוֹלָם, וִיסוֹד עוֹלָם שֶׁל דּוֹרֵנוּ רַבֵּנוּ נַחְמָן זי"ע) הַנִּקְרָאִים חַיִּים וְכוּ', צַדִּיקִים אֲפִלּוּ בְּמִיתָתָם קְרוּאִים חַיִּים, פֵּרוּשׁ: הֲגַם שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהֵם צַדִּיקִים, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁגַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם נִקְרָאִים חַיִּים וִיכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדָם כְּמוֹ בְּחַיֵּיהֶם וְיוֹתֵר, הֲרֵי זֶה פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְיוּבַן עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּתוֹרָה קמ"ד חֵלֶק א' עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, כִּי עִקַּר הַמִּיתָה הוּא רַק מִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וּכְשֶׁמֵּת מִתְבַּטְּלִים הַתַּאֲווֹת, עַל כֵּן נִכֶּרֶת אֶצְלוֹ הַמִּיתָה וְנִקְרָא מֵת, אֲבָל מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר עַצְמוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ מִכָּל הַתַּאֲווֹת אֲזַי הוּא חַי תָּמִיד וְכוּ',

עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק שֶׁגַּם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ נִקְרָא חַי, נִמְצָא שֶׁחוֹשְׁדוֹ שֶׁלֹּא שִׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת בְּחַיָּיו, וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא מֵת, נִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים כְּלָל, עַל כֵּן הוּא נוֹפֵל לְחוֹלַאַת שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּחַיָּיו. וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הַצַּדִּיק חַי גַּם לְאַחַר מִיתָה וְהוּא אֵינֶנּוּ מַאֲמִין בָּזֶה, עַל כֵּן הוּא מֵת בְּחַיָּיו וְשׁוּם אָדָם לֹא יַאֲמִין בְּחַיָּיו.

(חשוב להבין שאמונת ישראל שהצדיקים חיים בדיוק כמונו בעולמות הרוחניים ורואים ושומעים ויודעים כל המתרחש כאן, וכאשר אנחנו מגיעים לצדיק לציון שאמר שכל העניין שלו הוא ראש השנה והתבטא שהוא ממשיך תיקוננו לאחר פטירתו כבר בחייו יש בינינו התקשרות רוחנית גדולה באותה העת בדיוק כמו שנוסעים להילולא במירון או כל מקום אחר ואביא כאן מספר התבטאויות לגבי זה שגם לאחר פטירתו ממשיך לעסוק במה שעסק בחייו בתיקונינו).

עיין (חיי מוהר"ן שיחה רצ"ג): שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לַאֲנָשָׁיו מַה לָּכֶם לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת, אֵין אַתֶּם צְרִיכִים כִּי-אִם לָתֵת אֲבָנִים וָסִיד וַאֲנִי בּוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים (כְּלוֹמַר שֶׁאָנוּ צְרִיכִין רַק לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה' בִּפְשִׁיטוּת בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּמִצְווֹת וְהוּא עוֹשֶׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה)

 וְעַיֵּן (חיי מוהר"ן קונטרס הוספות שיחה י"ג): רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר לְעִנְיַן גְּדֻלַּת הַדָּבָר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אָמַר עַל זֶה שֶׁהַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּהֵיכַל קַן צִפּוֹר, שֶׁהוּא הֵיכַל הַמָּשִׁיחַ, הָעֶלְיוֹן מִכָּל הַהֵיכָלוֹת – יַנִּיחַ אֶת הַהֵיכָל וְיֵרֵד לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עִם הַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ.

עיין (חיי מוהר"ן שיחה רי"ח): בְּאוּמֶין קדֶם ראשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן הָיָה מְסַפֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁכְּבָר הוּא אֶצְלוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַחוֹלַאַת הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת הוּא חַי בְּנֵס כָּל שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ וְכוּ' אָז סִפְּרוּ אֲנָשָׁיו עִמּוֹ וְהָיוּ מִתְאַנְּחִים מְאד כִּי מַה נַּעֲשֶׂה וְעַל מִי יַעֲזב אוֹתָנוּ. וְהֵשִׁיב רַק אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם בְּיַחַד, אָז תִּהְיוּ אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים. וְלא כְּשֵׁרִים בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים תִּהְיוּ. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לִי בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כִּרְצוֹנִי כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי מִכְּבָר, כִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר כִּרְצוֹנִי בְּוַדַּאי.

 עיין (חיי מוהר"ן שיחה קצ"א): יוֹם ג' ח"י תִּשְׁרֵי שֵׁנִי דְּחֹל-הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת לְעֵת עֶרֶב שְׁנַת תקע"א נִלְקַח אֲרוֹן אֱלקִים וְנִסְתַּלֵּק אוֹר יִשְׂרָאֵל כְּבוֹד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ בּוּצִינָא עִלָּאָה בּוּצִינָא קַדִּישָׁא יַקִּירָא אוֹר הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן מוֹרֵנוּ רַבִּי נַחְמָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וְנִקְבַּר לְמָחֳרָתוֹ בְּיוֹם רְבִיעִי בְּאוּמֶין בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ בּוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ כַּמְבאָר בְּזֶה הַסֵּפֶר סִפּוּרֵי דְבָרָיו, אֲשֶׁר מְבאָר בָּהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁהוּטַב בְּעֵינָיו לִשְׁכַּב בְּאוּמֶין מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד כַּמְפֻרְסָם. גַּם עִקַּר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵחֲמַת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר הֵבַנְנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁסִּפֵּר בְּאוּמֶין שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָן. (בהמשך): וְאָמַר מַה לָּכֶם לִדְאג מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, אֵלּוּ אֲנָשִׁים מֵאֲנָשֵׁינוּ שֶׁמֵּתוּ מִקּדֶם הָיָה לָהֶם חֲשָׁשׁ, אֲבָל אַתֶּם מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם אֵין לָכֶם לָחוּשׁ כְּלָל. וּמָה אִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלּא הִכִּירוּ אוֹתִי כְּלָל הֵם מְצַפִּים עַל תִּקּוּנִים שֶׁלִּי, מִכָּל-שֶׁכֵּן אַתֶּם.

(ולמה באמת ההימצאות אצלו היא סיוע גמור לזכות לתיקון הנ"ל)

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כ"ט): תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵאִשָּׁה יִרְאַת ה' בְּחִינַת (שְׁמוּאֵל-ב כ"ג): "צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלקִים", כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת תִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא לְמַעְלָה, וְהוּא מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלקִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת.

(דהיינו כח הצדיק מאד גדול להמשיך מהשם יתברך סיוע מלמעלה על הנוכחים שזה סוד תיקון הכללי תיקון המח והחמישה חושים על ידי ברור המדמה של הנמצאים על ידי השראה גדולה שמתרחשת בראש השנה בכל החג ובאמירת התיקון הכללי על ציונו וכן וידוי הדברים לפני החג לפרט לפני השם יתברך והצדיק בכדי שידע הצדיק על מה להתפלל עליו שיזכה לתיקון לפי שורש נשמתו, כדי לזכות לתקן הכל על ידי הגזרות לכל השנה הקרובה)

עיין (חיי מוהר"ן שיחה ש"ז): שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, אֲנִי אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, רַק בָּאתִי לְהָעוֹלָם לְקָרֵב נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב, כִּי אִם מִי שֶׁבָּא אֶצְלִי וּמְסַפֵּר לִי חֶסְרוֹנוֹ, אֲנִי יָכוֹל לְתַקְּנוֹ בְּתִקּוּן כָּזֶה שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְתַקְּנוֹ.

(ועכשיו אנסה לגעת בסוד גדול שמסביר למה רבנו הקדוש אמר בתורה שנראה על ראש השנה את הדברים הבאים)

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ'): מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טַעַם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר, אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיק עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה אִם לָאו, וְאִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה אוֹ קָטָן, וְאִם הוּא צַדִּיק אֲמִתִּי אִם לָאו, אוֹ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ צַדִּיק כִּי טַעַם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִין לְצַיֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַעַם שֵׂכֶל כִּי רַק מִי שֶׁהוּא אִישׁ בּוּר, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵידַע זאת, אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִשֵּׂכֶל, כְּגוֹן לוֹמְדִים שֶׁמַּרְגִּישִׁים מְעַט טַעַם הַשֵּׂכֶל בִּפְשָׁט וְקֻשְׁיָא כְּדֶרֶךְ הַלּוֹמְדִים, אוֹ חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁמַּרְגִּישִׁים טַעַם שֵׂכֶל, יְכוֹלִין לְהָבִין טַעַם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים' (בָּבָא- בַּתְרָא קנח, וּבַזּהַר פִּינְחָס דַף רמה:, וּבְתִקּוּן כב) וְטַעַם הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל בְּוַדַּאי יָקָר מְאד, אַךְ עִקָּר מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא רַק עַל-יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַחֲמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים י"א): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", עַל-יְדֵי-זֶה אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת וַאֲוִירָהּ מַחְכִּים, כִּי עֵינַיִם עַל-שֵׁם הַחָכְמָה, כִּי הִתְפַּתְּחוּת הַחָכְמָה נִקְרָא בְּחִינַת עֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג): "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עַל-שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר' וּמֵחֲמַת שֶׁעֵינֵי ה' בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּהּ תָּמִיד, עַל-יְדֵי-זֶה 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'.

 אַךְ מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ וְנִתְעוֹרֵר זאת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֵינַיִם לְהַשְׁגִּיחַ כַּנַּ"ל, זֶה נַעֲשֶׂה עַל- יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה מ"ט): "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" וְעַל-יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת נַעֲשִׂין בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר (סֻכָּה כה), וְהַתְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת מחִין, וְנִכְנָסִין לִפְנִים וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, שֶׁעַל- יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים כַּנַּ"ל וְעַל-שֵׁם זֶה נִקְרָא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּקַבֶּלֶת קְדֻשָּׁתָהּ, מִבְּחִינַת: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", כַּנַּ"ל אַךְ בְּוַדַּאי לא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת בְּהִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לִפְעָמִים, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ שֶׁנִּתְרַחֵק אֶחָד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (עין זוהר בשלח א ב וַאֲזַי אַדְּרַבָּא, הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי' (סַנְהֶדְרִין מו) הַיְנוּ שֶׁצַּעֲקָתָהּ, שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנִפְגַּם בְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם, וְנִפְגַּם בְּחִינַת הַתְּפִלִּין, שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל וְזֶה: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי', 'מֵראשִׁי' 'מִזְּרוֹעִי' דַּיְקָא, בְּחִינַת תְּפִלִּין (שֶׁמַּנִּיחִין עַל הָראשׁ וְעַל הַזְּרוֹעַ) וְכַנַּ"ל רַק כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִתּוֹסֵף עוֹד יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַה שֶּׁנִּתּוֹסְפִין יוֹתֵר רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצִים לְעָבְדוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו, אֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף יוֹתֵר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו וְעַל-יְדֵי זֶה הַהִתְפָּאֲרוּת נַעֲשִׂין תְּפִלִּין מחִין, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים' עַל-יְדֵי עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ כַּנַּ"ל.

 אַךְ מִי שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת זאת הַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת פְּאֵר וּמחִין מִן זאת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁרוֹאֶה, וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ גַם-כֵּן בְּחִינַת תְּפִלִּין, וְנִכְנָסִין לִפְנִים כַּנַּ"ל, וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נַעֲשִׂין עֵינָיו גַם-כֵּן בִּבְחִינַת עֵינֵי ה' וַאֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה, נַעֲשֶׂה שָׁם גַם-כֵּן בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים, כִּי עִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא רַק מִבְּחִינַת עֵינַיִם הַנַּ"ל אֲבָל מִי הוּא זֶה שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמְנָם מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא מְקָרֵב בְּנֵי-אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא עִקָּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, נִמְצָא שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַמּוֹ, כִּי עַל-יָדוֹ כָּל הַהִתְקָרְבוּת וְהַהִתְפָּאֲרוּת וְעִקָּר הַדָּבָר בְּעֵת הַקִּבּוּץ, בְּעֵת שֶׁמִּתְקַבְּצִים אֵלָיו הָעוֹלָם הַבָּאִים לִשְׁמעַ אֶת דְּבַר ה', וּבְיוֹתֵר-בְּראשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הוּא הַקִּבּוּץ הַגָּדוֹל, אֲזַי הַהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקַבְּצִים הַרְבֵּה בְּנֵי- אָדָם, הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף פְּאֵר וִיפִי הַצַּדִּיק, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל, אֲזַי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, אֲזַי הוּא גַם-כֵּן מְקַבֵּל מִן הַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת, וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ גַם-כֵּן בְּחִינַת תְּפִלִּין מחִין כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נַעֲשִׂין עֵינָיו גַם-כֵּן כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת עֵינֵי ה' וַאֲזַי גַּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל, נַעֲשֶׂה גַם-כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים', כִּי הוּא מַחְכִּים הָאֲוִיר עַל- יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּעֵינָיו הַנַּ"ל, שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל וְזֶה פֵּרוּשׁ (יְשַׁעְיָה ל"ג): "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ", הַיְנוּ כְּשֶׁתִּזְכֶּה לִרְאוֹת מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק בְּיָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּעֵת הַקִּבּוּץ, שֶׁאֲזַי הוּא יָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי-זֶה.

 "עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים", בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים' כִּי הַחָכְמָה נִקְרָא מַרְחַקִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ז): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה", הַיְנוּ שֶׁעַל- יְדֵי-זֶה שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַצַּדִּיק בְּיָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי-זֶה בְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ, יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: 'עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים' כַּנַּ"ל נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט מִי שֶׁטָּעַם טַעַם הָאֱמֶת שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁפּוֹגֵעַ וּמִתְוַעֵד יַחַד עִם אָדָם שֶׁהָיָה אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה, הוּא מְחֻיָּב לְהַרְגִּישׁ אָז טַעַם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה הָאִישׁ נַעֲשֶׂה גַּם זֶה הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, וְרָאוּי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לוֹ עַתָּה הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעְגּוּעִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְעִקָּר הַדָּבָר-שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת.

(אסביר בפשיטות רבנו הקדוש מסביר שסוד אויר ארץ ישראל מחכים הכוונה שמי ששומר תורה ומצוות בארץ ישראל השם מתפאר בו ונמשך עליו השגחה גדולה שזה סוד התפילין שנהיה עליו פאר ונפתחים עיניו לראות השגחה שזה עיקר העניין שאווירה מחכים. והצדיק שבאים אליו בכדי להתקרב לשם יתברך גם נוצרת התפארות גדולה יותר מבארץ ישראל מחמת שמתקשרים שלושה ראשים שזה ראש בני ישראל צדיק הדור הראש של כל אחד מאיתנו שמגיע וראש השנה שזה שלוש ראשים וכן כל המסע בכדי לזכות לתיקון האמונה הגדול ואז נוצרת התפארות גדולה של השם יתברך מזה מה שאומר שנמשכת על האדם השגחה פלאית גבוהה מאד שמזככת את חמש חושים ומבררת לו האמונה וכן רבנו הקדוש כאשר הגיע לארץ ישראל ונשאל על סוד הגעתו הספיק לומר מספר מילים עד שמנעו אותו מן השמים סוד ארבע רוחות ארץ ישראל שקשור לסוד התפילין).

עיין (שבחי הר"ן ושיחות הר"ן סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל אות ל"א): יָדַעְנוּ שֶׁכְּבוֹד-תּוֹרָתוֹ לא בָּא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר הֶהָמוֹן בְּמחִין דְּקַטְנוּת, דְּהַיְנוּ כְּדֵי לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה בֶּן עוֹלָם הַבָּא אוֹ שְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים רַק בְּוַדַּאי כְּבוֹד-תּוֹרָתוֹ בָּא לְכָאן בְּמחִין דְּגַדְלוּת וְלִפְעל הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל-כֵּן רְצוֹנֵנוּ לֵידַע בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה מִנְּקֻדַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִכְנַס כְּבוֹד-תּוֹרָתוֹ, וּמַה הוּא רוֹצֶה לִפְעל כָּאן בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וַאֲנִי מוּכָן לְשָׁרְתוֹ בְּגוּפִי וּבְנֶפֶשׁ-רוּחַ-נְשָׁמָה שֶׁלִּי וְכוּ'

 וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ: יְדִיד נַפְשִׁי, אַל תְּצַעֲרוּ אוֹתִי בְּדָבָר זֶה כִּי לא דָּבָר קַל הוּא לְגַלּוֹת לָכֶם, חַס וְשָׁלוֹם, מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאת וּבִשְׁבִיל מָה בָּאתִי לְפה וְאוּלַי אֲנִי מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד עַל זֶה וְכוּ' וְהִתְחִיל שׁוּב הָרַב הַגָּדוֹל הַנַּ"ל לְהַפְצִיר אוֹתוֹ מְאד וְאָמַר: שְׁאֵלָתֵנוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ עַל-כָּל-פָּנִים יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ אֵיזֶה חִדּוּשׁ מֵחִדּוּשָׁיו הַנֶּחֱמָדִים וְהַנְּעִימִים אֲשֶׁר חֲנָנוֹ ה' יְחָנֵּנוּ גַּם-כֵּן וְיַטְעִימֵנוּ מֵהֶם וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ חַס וְשָׁלוֹם לְאֵיזֶה פְּנִיָּה רַק כַּוָּנָתֵנוּ לִשְׁמעַ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, אוּלַי יִתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְגַם אוּלַי נִזְכֶּה מִמֵּילָא לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל אֵיזֶה רְמִיזָא מֵהַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל.

 מִיָּד הִתְחִיל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְהִתְלַהֵב מְאד בְּרִשְׁפֵּי רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת י"ק וּפָנָיו נִבְעֲרוּ וְנִתְלַהֲבוּ כְּלַפִּידִים מַמָּשׁ וּמֵחֲמַת הַהִתְלַהֲבוּת תִּסָּמֵר שַׂעֲרוֹת ראשׁוֹ, וְהִשְׁלִיךְ הַכּוֹבַע עֶלְיוֹן מֵעַל ראשׁוֹ, וְהִתְחִיל לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן זֶה: הַיְדַעְתֶּם סוֹד כַּוָּנוֹת הַתְּפִלִּין? הֵשִׁיב לוֹ הַנַּ"ל קְצָת כַּוָּנוֹת אָמַר לוֹ: לָאו, לא זוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל כַּוָּנַת תְּפִלִּין, וְכֵיוָן שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין אֵינְכֶם יוֹדְעִים סוֹד אַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְעַכְשָׁו אַתְחִיל לְגַלּוֹת לָכֶם אֵיזֶה רֶמֶז מִזֶּה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְדַבֵּר הִתְחִיל לָצֵאת דָּם מִגְּרוֹנוֹ, וְאָמַר לְהֶחָכָם הַנַּ"ל: עַתָּה רְאוּ בְּעֵינֵיכֶם כִּי אֵין מַסְכִּימִים מִן הַשָּׁמַיִם לְגַלּוֹת לָכֶם דָּבָר וְתֵכֶף כְּשֶׁרָאָה הֶחָכָם הַנַּ"ל זאת בְּעֵינָיו, נִעְנַע לוֹ ראשׁוֹ, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ מְאד שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ מַה שֶּׁהִטְרִיחַ אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ, וְנִבְהַל מְאד בָּזֶה וְלא רָצָה לָזוּז מִשָּׁם עַד שֶׁמָּחַל לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

עיין קיצור (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה מ'): הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנִּתְרַחֵק אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲזַי הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת קַלַּנִי מֵראשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. הַיְנוּ שֶׁנִּפְגַּם כִּבְיָכוֹל הַתְּפִלִּין שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת. וּכְשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְכָל-שֶׁכֵּן רַבִּים נִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲזַי נִתּוֹסֵף בְּיוֹתֵר אוֹר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהוּא אוֹר הַתְּפִלִּין שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל שֶׁמַּשְׁגִּיחַ תָּמִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וּמִזֶּה נִמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבְחִינַת אֲוִירָא דְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים (וְעַל-כֵּן צְרִיכִים הַבָּתִּים לִרְאוֹת אֶת הָאֲוִיר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ כִּי הַד' בָּתִּים הֵם בְּחִינַת אַרְבַּע רוּחוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת הָאֲוִיר נִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל).

(אז סוד הבתים זה בחינת הארבעה מוחין שנראה תכף ואחרי זה אראה מה זה סוד הרוח שמגיעה לבתים)

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ס"ז): בְּחִינַת אַרְבָּעָה מחִין, בְּחִינַת (שְׁמוֹת ל"א): "וַאֲמַלֵּא אתוֹ רוּחַ אֱלקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" 'חָכְמָה, תְּבוּנָה וְדַעַת וְכָל מְלָאכָה'-זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מחִין (כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי זהַר דַף יג: בְּהַקְדָּמָה).

(בהמשך): וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים הַצַּדִּיקִים "עֵינֵי הָעֵדָה" (בַּמִדְבָּר טו) (עַיֵּן בָּבָא- בַּתְרָא ד), כִּי עַל-יָדָם נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל וַאֲזַי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הַפְּאֵר וְהַיּפִי שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ (שזה בעת הקיבוץ שכולם מגיעים אליו לזכות לתיקון האמונה), שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין הַמּחִין וְכחַ הָרְאוּת, וְנִפְתָּחִין הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל, אֲזַי יֵשׁ לְהָעוֹלָם בַּעַל-הַבַּיִת, שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת 'בְּרֵאשִׁי"ת- רא"שׁ בַּיִ"ת'.

(וכידוע האדם נברא בראש השנה שזה תכלית מעשה בראשית, שזה סוד ראש בית שעל ידי תיקון ראש השנה של השלושה ראשים זוכים לדעת שהקב"ה בעל הבית של העולם בחמשת החושים. והרוח נמשכת מהצדיק שפועל אצל הקב"ה השראתה)

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ח'): אַךְ מֵאַיִן מְקַבְּלִין הָרוּחַ-חַיִּים? דַּע, שֶׁעִקַּר הָרוּחַ-חַיִּים מְקַבְּלִין מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר, (בהמשך): כִּי הַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ וּמַשְׁלִים הָרוּחַ-חַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ח'): וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ-הַקּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ-נְבוּאָה, עַל-יְדֵי-זֶה כָּל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו-נִתְחַזֵּק וְנִתְתַּקֵּן אֶצְלָם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה כִּי כָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּתוֹ אֵלָיו נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, עַל-יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ-נְבוּאָה שֶׁל הַמַּנְהִיג כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ-נְבוּאָה כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי תִּקּוּן הַמְדַמֶּה נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל עַל-כֵּן כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, זוֹכִין לֶאֱמוּנָה יְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה.

(וזאת התורה האחרונה שאמר בחייו שהיא מאין צוואתו על כל העניין שלו של ראש השנה ותיקון המוח והאמונה על ידי ההתקרבות אליו בקריאת ספריו וההגעה אליו לראש השנה. שכל זה זה סוד "ישראל אשר בך אתפאר" סוד ארבע רוחות והתפילין שהרוח תכנס למוחין וכן רבנו הקדוש מביא מילים אלו בתורה אחרת).

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כ"א): "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" 'בְּךָ' דַּיְקָא, שֶׁיִּתְמַשֵּׁךְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הַיְנוּ הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל, 'בְּךָ', בְּתוֹךְ הַפְּנִימִיּוּת. 

(ועכשיו נראה מספר שיחות מה אמר על ראש השנה שלו ונבין חשיבות הדבר)

עיין (חיי מוהר"ן גודל יקרת ראש השנה שלו פרק ת"ד): אֶחָד אָמַר לְפָנָיו שֶׁהָיָה נִיחָא לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת תְּשׁוּבָה וְלא עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲמד שָׁם בְּבֵית- הַמִּדְרָשׁ, וְגַם אֵין לוֹ אַכְסַנְיָא טוֹבָה לֶאֱכל וְלָלוּן, וּמֵחֲמַת זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, עַל-כֵּן הָיָה טוֹב לְפָנָיו יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בִּזְמַן אַחֵר ולא בְּראשׁ-הַשָּׁנָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן, אִם לֶאֱכל אִם שֶׁלּא לֶאֱכל, אִם לִישׁן אִם שֶׁלּא לִישׁן, אִם לְהִתְפַּלֵּל אִם שֶׁלּא לְהִתְפַּלֵּל (רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלּא לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי), אַךְ וְרַק שֶׁתִּהְיוּ אֶצְלִי עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. (וּבֶאֱמֶת כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל הֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, כִּי תּוֹדָה לָאֵל נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעַל-פִּי הָרב מִתְפַּלְּלִין יוֹתֵר בְּכַוָּנָה בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה, מִמַּה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ).

עיין (חיי מוהר"ן גודל יקרת ראש השנה שלו פרק ת"ו): חָזָק מֵעמֶק הַלֵּב וּמָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, הַיְנוּ מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן [מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, וְאִם צַדִּיקִים אַחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ אָז עוֹד קֻשְׁיָא] (כְּלוֹמַר הֲלא בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁין עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה וְיִהְיֶה קָשֶׁה עוֹד קֻשְׁיָא זאת גַּם-כֵּן מַה שֶּׁהִקְפִּיד כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה דַּיְקָא.

 וּמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר אָז עִמָּנוּ לָמַדְנוּ כַּמָּה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ עוֹד הַפַּעַם עצֶם גּדֶל הַחִיּוּב לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה. כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ זאת מִכְּבָר, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵרִבּוּי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה, וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז הֵבִינוּ עצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת בִּכְתָב.

 וְגַם אָז לָמַדְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּאוּמֶין עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה תָּמִיד לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְשֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה.

 וְגַם לָמַדְנוּ כַּמָּה צְרִיכִין לְחַזֵּק לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט הַמְּנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְשָׁבְרָם בְּיוֹתֵר וְלִהְיוֹת דַּיְקָא עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מְצַוֶה וּמַסְכִּים לִבְלִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה, חָלִילָה לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִבְלִי לִשְׁאל אוֹתוֹ שׁוּם שְׁאֵלָה עַל זֶה, כִּי הוּא יָשִׁיב בְּוַדַּאי לִבְלִי לִהְיוֹת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. (בהמשך): אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אפֶן, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּראשׁ-הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִלּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן. אַף-עַל-פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם, אֲבָל בְּראשׁ-הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים. כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּראשׁ-הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת.

עיין (חיי מוהר"ן גודל יקרת ראש השנה שלו ת"ג): אָמַר הָראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכּל. וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי, וְלָמָּה לא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה אִישׁ לא יֵעָדֵר. כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק ראשׁ-הַשָּׁנָה. וְהִזְהִיר לַעֲשׂוֹת כְּרוּז שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וּמְקרָב אֵלָיו יִהְיֶה עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ, לא יֶחְסַר אִישׁ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְׂמחַ מְאד מְאד. "אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם", וְזֶה נֶאֱמַר עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה.

וְעוֹד (חיי מוהר"ן קונטרס הוספות שיחה ט"ו): עוֹד אָמַר: אֵיךְ שֶׁהַסֵּפֶר הַגָּנוּז הוּא גָּדוֹל וְהַסֵּפֶר הַנִּשְׂרַף גָּדוֹל, אֲבָל הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי הוּא עוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. עוֹד אָמַר: אִלְמָלֵא הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ, הָיָה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה תֹּהוּ וָבֹהוּ.

(ומפה ראוי להבין עד כמה מבהיל הרעיון שבגלל מצב הדור שבחמישים שערי טומאה בזכות הקיבוץ שלו שמוסרים נפש על תיקון האמונה זה מעורר סנגור עצום על עם ישראל שבולם מה שהיה אמור להיות עקב ריבוי הפגמים הטומאה והחושך השם יצילנו, אשרי מי שנוטל חלק בזה)

 עיין (ליקוטי הלכות הלכות חול המועד הלכה ד' סעיף ט"ו): בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ שהכל הוא בבחינת התפילה בחינת דין הנ"ל שמוסרים גופם שיקבור בחוץ לארץ ששם יניקת הסטרא אחרא ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצווארה עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל כי אז אינו פוסק מלעסוק בבחינת תיקון התפילה הנ"ל עד שיגמור כרצונו בבחינת "כצאתי מן העיר אפרש את כפי" (דהיינו לאחר פטירתו). כשיוצא מן העיר אל קברו אז יפרוש את כפיו בתפילה הנ"ל עד שיגמור מה שרוצה. ועל כן שם על קברו יכול כל אחד להתתקן אפילו הגרוע שבגרועים כי שם עיקר הכח של בחינת התפילה הנ"ל.

נהנתם שתפו אותנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

להצטרפות לערוצים השקטים שלנו, ולקבלת התחזקות מתוך דבריו הקדושים של רבי נחמן זיע"א, לחץ על הערוץ המבוקש

אודות "ברסלב מדיה 24"

אתר זה נועד להפיץ את דברי רבי נחמן זיע"א אשר בספריו, בלא שינוי, כפי שהבינו דבריו כל הדורות בזרם המרכזי של החסידים מדורי דורות עד תקופת רבי נחמן זיע"א, על ידי המשפיע רבי ישי אמנו שליט“א מחבר הספר ’יחידי הדורות‘.
ולהראות ההבנה האמתית מי הוא צדיק האמת, צדיק הדור, הרב שבדור, צדיק בחינת משה המדובר בספרי רבי נחמן זיע"א, הלא הוא רבי נחמן זיע"א בעצמו, ולהפיץ האמת ולהחזיר השם טוב לרבי נחמן הקדוש והטהור, ולהציל הנפשות מלפול ברשתם של עשרות משפיעים של שקר, שהורסים שמו ותורתו של רבי נחמן זיע"א, פוגעים רוחנית, נפשית וכלכלית באלפי נפשות הנופלים שולל ברשתם, וגורמים לציבור לחשוב שהמפורסמים של היום הם ממשיכי דרכו בבחינת שהם הצדיק האמת שבדור כיום חס ושלום, וכן מעוותים את האמת של עיקרי הבחירה והאמונה שבבחירת האדם בלבד להיות צדיק או רשע. בשעה שכל התלמידים האמתיים של רבי נחמן זיע"א הם בסך הכל משפיעים בגדר שופר המפרסם דיבוריו אשר בספריו, ומבעירים אהבה אליו לקריאת ספריו וקיום עצותיו הקדושות והטהורות, המצילות ומשנות האדם באמת. וגאולת עם ישראל תלויה בקיום עצותיו, המביאות לידי תיקון הברית והאמונה הטהורה, אמונת חידוש העולם ולחזור לקיים תורת משה רבנו ע"ה נאמן ביתו של השם יתברך.

סרטונים אחרונים באתר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

להרשמה לרשימת התפוצה שלנו

כדי לקבל תכנים חדשים השאירו לנו שם ואימייל ואנו נעדכן אתכם

דילוג לתוכן