משה, שאלה: בליקוטי מוהר"ן בתנינא כ״ג, רבנו אומר שמעלה יתרה לרדוף אחר המרה שחורה ולהכניסה לשמחה.
לעניין ה״תודה״. האם אפשר להסיק מהתורה הזו שאני יכול להיות שמח למשל שהשם גרם לתאונת דרכים כדי להכניס את היגון שבדבר לשמחה?
תשובה: שאלת אכן שאלה מעניינת שדורשת ברור ואסביר, כי בתורה כ"ג חלק ב' מדובר על מצב רוח עצוב להמיר אותו בשמחה שזה מצב של רגש על ידי ריקוד שכאשר ארקוד בכח בעצבות אהפוך אותה לשמחה בעל כורחה. ובתודה השאלה האם מותר לומר תודה על דבר שמוגדר רעה לאדם שבעצם זה שני דברים שונים. אתחיל (משולחן ערוך סימן רכ"ב ברכת הודאת הטוב והרע סעיף ב'): עַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת. (סעיף ד'): מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אַף עַל פִּי שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יָבֹא לוֹ רָעָה מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁמָּצָא מְצִיאָה וְיָרֵא שֶׁמָּא יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ וְיִקַּח כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכֵן מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה: בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁיָּבֹא לוֹ טוֹבָה מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁבָּא לוֹ שֶׁטֶף עַל שָׂדֵהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיַּעֲבֹר הַשֶּׁטֶף הִיא טוֹבָה לוֹ, שֶׁהִשְׁקָה שָׂדֵהוּ.
דהיינו אף על פי שעל ידי הרעה שעבר תגיע לו טובה לפי ההלכה הקדושה לא מודים על רעה שזה ברכת הטוב והמטיב תודה שהטבת לי, אלא מברכים דיין האמת מלשון דיין בבית משפט שהעונש הדין שגזרת עלי אמת. שזה צידוק הדין קבלת הדין באהבה. ואסור לשנות מכללי ההלכה כי היא המגדירה טוב ורע כשר ופסול טמא וטהור וכל הגדרה אחרת זה כפירה באמת.
עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב שיחה קל"א): כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ אֶת רַבֵּנוּ שֶׁיְּפָרֵשׁ לוֹ דָּבָר בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן", לֹא עָנָהוּ רַבֵּנוּ כְּלוּם, רַק אָמַר לוֹ: "יָכוֹל הִנְּךָ לְקַמֵּט אֶת סִפְרִי כְּפִי רְצוֹנְךָ לוֹמַר בּוֹ פֵּרוּשִׁים כִּלְבָבְךָ, אוּלָם אַל תִּפְגַּע בְּסָעִיף קָטָן שֶׁבַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ!".
וכן רבנו הקדוש אומר את דברי חז"ל הרגילים שארבעה צריכים להודות בלבד.
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קס"ג): וְאָמַר: שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלֶּה מְקֻשָּׁרִים לְמַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת נד:): 'אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת', שֶׁהֵם מְבאָרִים בְּמִזְמוֹר ק"ז וּכְפִי הַנִּרְאֶה וּמוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁכָּל אַרְבָּעָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשִׁים בְּבֵית-הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה וְיוֹרְדֵי- הַיָּם – הַכּל מְרַמֵּז עַל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ.
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ב'): כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י"ד): "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ" כִּי "הַלֵּב מֵבִין" (בְּרָכוֹת ס"א), וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים-אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה כְּמוֹ-כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים-אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדחַק גָּדוֹל, כִּי לא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאד וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ"ל.
שים לב לדיוק, תודה זה לא על הצרה עצמה, אלא כשיוצאים ממנה.
וכן כל מה שרבי נתן זצ"ל אמר זה להודות על ההרחבה בתוך הצרה שהיא בעצם ישועה קטנה בכדי לזכות לצאת מכל הצרה בשלמות ולא להודות על הרעה שהתרחשה, כמו שלצערנו מפיצים עיוות זה ברבים וכן מפיצים שלאחר מעשה עבירה חס ושלום האדם צריך לחשוב שזה מן השמים וכבר התבטאו על זה גדולי הדור וברסלב שזה כפירה בעיקרי האמונה ואצרף לכאן מה שכתבו על ספר בגן האמונה ובעל המחבר רימה אותם שמחק וכתב זאת בספרים אחרים כגון בשעריו בתודה והגדיל לעשות לומר גם תודה על שהפילו אותי משמים ברוחניות, מה שלא קיים בתורת משה וכל חז"ל וקבלה וחסידות ורבנו הקדוש. וכן מכאן צריך להבין גם דעתם על חוברת חלוקי הנחל של הרב יצחק ברייטער הי"ד שדעתם שכל הנושא הזה פסול לקריאה ולכן כל משפיע בברסלב הדורש עניינים אלו זו אינה דעת ברסלב האמתית. ואני לא מדבר על כמות השיבושים בנושא התקשרות לצדיק ובענייני קדושה ושלום בית ופרנסה ובהמון דברים במסורת של ברסלב מדורי דורות. ולמרות שמספר פעמים התרו בפניו ואמר שישנה מה שכתב ואומר וממשיך בעזות להמשיך לפרסם ולהטעות את עם ישראל בתפיסת האמונה בצורה מעוותת והקב"ה יבוא איתו חשבון על המכשלה הגדולה שגורם בעזות מצח וכן גורם שם רע לרבנו הקדוש כאשר מתחזה לתלמידו ומעוות דרכו הקדושה אשר משולבת בתוך ההלכה כיהלום אחד, ומנצל בעלי תשובה כמו מספר קהילות נוספות, שבזרם המרכזי (הקו המקורי של תלמידי רבי נחמן מברסלב זיע"א, הנמשכים מרבי נתן זצוק"ל וחסידי אוקראינה עד ימים אלה) התנגדו לשיטתם החדשה שיצרו, להתפרנס מן הצדקה בצמתים עם הספרים שלהם מה שמנוגד לדרך רבנו הקדוש כל הדורות שהיו מתפרנסים מיגיע כפם וגורם חיי בזיון וצער כלכלי ונפשי וקריסה של משפחות והכל באמתלה של זיכוי הרבים למרות שכל דורות ברסלב היו עובדים והפרישו מעשרות לקופה להדפסה וכך מכרו ספרים ואף חילקו חינם במועדים מסוימים וקיימו חיי משפחה תקינים. ולא הכריחו אף אדם להתבזות בקור בגשם בשמש כקבצן בשביל להגדיל שמם האישי ואפילו לא מפיצים ספרי הרבי עצמו רבי נחמן מברסלב. וכן אינו מקבל מחכמים גדולי הדור על הטעות שמטעה. וכן הסכמות אלו הוצאו לפני כבר 7 שנים על חוברת שהוצאה נגד העיוותים שמפיץ ונגנזה עקב ששיקר שיוריד מספרו דיבורים אלו ויפסיק לומר זאת. ובציבור כלל לא יודעים זאת, אז הגיע הזמן שהאמת תצא לאור כי כידוע לכל שאומר דברים אלו ברבים. וכן מצורף סרטון מתחת להסכמות כיצד עובר על דבריהם וחוברת להורדה אשר חיבר תלמיד חכם מהזרם המרכזי בכדי להציל אנשים מטעויות בספרי הגנים. וכן עוד ראיות על הבחירה הגמורה. לא יתכן שאדם הקורא לעצמו רב ומפיץ על עצמו שהוא מנהיג ברסלב מה שלא נכון ולכן אין לו אפילו הסכמה אחת מגדולי ברסלב על ספריו וידוע למה, יתעלם מגדולי ברסלב האמתיים חסידים מלידה דורי דורות של ברסלב שהם מעתיקי השמועה באמת בכח הזרוע ינסה לשבש את ברסלב ולהכריז על עצמו כמנהיג ברסלב בשעה שיוצר חסידות חדשה שהיא הכת שלו עם אמונה שאינה קיימת ביהדות ומכריח תלמידיו להביא לו הוראות קבע ולא להסתכל על הנשים שלהם גם בזמן טהרה וכל מיני שיגעונות אשר קבל מרבו הידוע לשמצה אשר הוא עצמו היה שמש שלו וכל השקפתו ממנו וכן מציין זאת בספריו וכן העיד תחת מצלמות בבית הדין שהוא עצמו בתור שמש היה לוקח את רבו ברלנד עם אשה ליער משאיר אותם יום שלם וחוזר לאסוף אותם וזאת הייתה אחת הנשים שעברו איסורים קשים ביחד. וחשוב לדעת כל עניין רבנו הקדוש זה לקרוא ספריו ולא לנטות ימין ושמאל ולא לחדש חדשות לרבנו הקדוש יש אות המתקת דין בספר המידות עם כל הדברים שממתיקים דין ואין אזכור לדבר הנורא הזה להגיד תודה על רעה וכן בכל ספרי רבנו הקדוש אין אזכור למה שהוא מגדיר דרך ברסלב. בסך הכל לקח סממנים מתוך רבנו הקדוש כגון התבודדות על תאוות ומידות רעות והדרישה לשמור על שמחה (רבנו הקדוש התכוון לשמחה פנימית ולא חיוכים מוחצנים ומשחק של מאושר עלי אדמות) והלביש עוד עשרות דברים שהם לא דרך רבנו הקדוש כאילו שזו האמונה השלמה השם יצילנו. והרחיק כל שומעי ליקחו מללמוד ספרי רבנו הקדוש יש אצלו אנשים למעלה מעשור לא סיימו פעם אחת ספרי רבנו הקדוש אלא רק ספריו שלו וזו אינה דרך חסידות ברסלב רבנו הקדוש רצה שנדע בעל פה ספריו ואמר שהם יהפכו את האדם לבעל תשובה גמור. ורבנו הקדוש הוא המגלה האמונה האמתית ולא תלמידים שלו. תלמידים של רבנו הקדוש צריכים רק להקריא דברי רבנו הקדוש בלי שינוי זו חסידות ברסלב המקורית. ולא יתכן שיש משפיעים של עשרות שנים שלא ילמדו תורה אחת מליקוטי מוהר"ן מהתחלה לסוף זה כל מה שצריכים לדבר תלמידיו.
וכן מה שטוען שאדם מצטער ממה שעבר שזה לא טוב לכן צריך לדעת שזה משמיים חס ושלום. הפך דברי רבנו הקדוש ממש. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ק"ב): וַאֲפִלּוּ הַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ כָּשֵׁר מֵחֲמַת הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה פְּגָם אוֹ אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם, עָבַר עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחָרֵט עָלָיו אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאד וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁבָּא לִידֵי מִכְשׁוֹל אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין אֵינָם יִסּוּרִין כְּלָל, כִּי זֶה הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין הֵם מוֹסִיפִים חַיִּים לְהָאָדָם בִּבְחִינַת (משלי י-כז): "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים". וְתֵדַע כְּלָל זֶה, כִּי כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם מְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי חַיָּיו וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הָעוֹסְקִים בַּחֲקִירוֹת חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל, כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהֶם מְכַלִּים חַיֵּיהֶם כַּנַּ"ל, אֲבָל כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת יִרְאַת ה' הֵם מוֹסִיפִים יָמִים וְחַיִּים בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים". וְגַם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁעָבַר אֵיזֶה פְּגָם אוֹ עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְחָרֵט עַל זֶה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים", כִּי הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם מֵחֲמַת שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן מֵחֲמַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְאֵיךְ שֶׁהוּא עַל-כָּל-פָּנִים הוּא בִּכְלַל יִרְאַת ה' כִּי הַכּל מִיִּרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל- כֵּן הִיא מוֹסֶפֶת יָמִים.
וכן כאן סרטון אשר עדיין אומר דברים אלו:
קישור להורדת החוברת בגן במבוכה אשר חיבר תלמיד חכם מהזרם המרכזי בכדי להציל מהטעויות בספרי הגנים: בגן המבוכה
מי שיאמר לך שהעבירות שלך משמיים נגזרו ושזה לא אתה בחרת, או גם וגם דהינו גם בחרת וגם נגזר, או לכתחילה בחרת אבל לאחר מעשה זה היה גזרה משמיים תברח ממנו כמה שיותר מהר לפני שינסה להכניס בך חכמות שיהיה לך קשה להוציא ממך.
עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת נידה עמוד ט"ז ב): דְּדָרִישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ – גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ? חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ? עָשִׁיר אוֹ עָנִי? וְאִלּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לֹא קָאָמַר (לֹא אוֹמֵר, דְּהַיְנוּ לֹא שׁוֹאֵל זֹאת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי זֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאָדָם כַּמּוּבָא בַּהֶמְשֵׁךְ) כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה". (עין רש"י הקדוש על המקום): הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם – כָּל מִדּוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו שֶׁל אָדָם בָּאִין לוֹ בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ חוּץ מִזּוֹ (בְּחִירָתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע). "כִּי אִם לְיִרְאָה" – דָּבָר זֶה לְבַדּוֹ הוּא שׁוֹאֵל מִמְּךָ לְפִי שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ וְזֶה בְּיָדְךָ, (דְּהַיְנוּ בְּחִירָתְךָ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע).
וכן בשתי השיחות הבאות גם ניתן לראות שהבחירה כפשוטו רוצה עושה אינו רוצה אינו עושה בלי שום קשר אם התפלל על זה כמו שבעל המחבר גן האמונה מעוות שאם אדם לא יתפלל אז ייפול, חס ושלום מדעות כאלו, תפילה ממשיכה סיוע מן השמיים, עזרה נוספת אבל לפי חז"ל ורבנו הקדוש עצם הרצון מספיק לבחירה גמורה. וכבר בעצם הרצון הקב"ה עוזרו ללא קשר אם התפלל על כך וברור שתפילה מגדילה סיוע אבל לומר שמי שלא מתפלל לכן נופל מן השמים זו כפירה ושטות עצומה לומר כדבר הזה.
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד חלק ב): הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים, הַכֹּל בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְנַהֵג הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ כִּבְחִירָתוֹ. כִּי בְּיַד יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדָם עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵצֶל אֲחֵרִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּהֶם, אֲבָל אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְכַיּוֹצֵא, יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה, וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה עַל הַכֹּל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ק"י חלק ב): שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ, כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה? הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, "אִם רוֹצֶה – עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה". וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא דָּבָר נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוֹכִים בָּזֶה מְאֹד.
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ו סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לֹא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל. (דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה הִיא לֹא רְצוֹן הַשֵּׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיּוֹת אֶת מַעֲשֵׁה הָעֲבֵרָה מִצַּד הַבְּחִירָה וְנִסָּיוֹן שֶׁבָּרָא, אֲבָל הָעֲבֵרָה אֵינָהּ רְצוֹנוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם, דְּהַיְנוּ אֵין רְצוֹן ה' נִמְצָא בַּעֲבֵרָה לָכֵן אֵינוֹ מְחַיֶּה אוֹתוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים אֶלָּא כְּאָדָם הַמַּפְנֶה פָּנָיו מחֲבֵרוֹ וּמַשְׁלִיךְ לוֹ חִיּוּתוֹ מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפוֹ, כְּאֶחָד הַנּוֹתֵן לוֹ חַיִּים אַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַבִּיט בּוֹ).
עַיֵּן (ספר הכללים לרמח"ל ז"ל שמדבר בעיקר על אמונת היחוד סעיף כ"ח): (לאחר כמה שורות) בִּרְצוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּבְנֵי אָדָם, שֶׁהִיא מַה שֶּׁאֵינוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם, הִנֵּה יִצְטָרֵךְ שֶׁהָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן יִתֵּן לָהֶם עִנְיָן שֶׁבּוֹ לֹא יִהְיוּ צְרִיכִים לוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים, וְיוּכְלוּ לִפְעֹל מִצַּד עַצְמָם כִּבְחִירָתָם. וְזֶה נַעֲשֶׂה בַּמֶּה שֶׁאִמָּא יוֹצְאָה מִזְּעֵיר אַנְפִּין, וְנִכְנֶסֶת בְּנוּקְבָא, וְנוֹסֶרֶת אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וּבוֹנָה אוֹתָהּ שֶׁלֹּא עַל יָדוֹ. וְזֶה מַה שֶּׁנּוֹתֵן בְּשֹׁרֶשׁ הַתַּחְתּוֹנִים כֹּחַ בִּלְתִּי מִצְטָרֵךְ אֶל הַהֶאָרָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶלָּא מֻטְבָּע בְּעַצְמָם, שֶׁלֹּא יִפְעֲלוּ בְּכֹחַ מֻכְרָח, אֶלָּא בְּכֹחַ בְּחִירִיִּי. וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת לָהֶם שֶׁבַח וּמַעֲלָה, שֶׁמִּשָּׁם וָהָלְאָה נוֹגֵעַ לָהֶם לָבוֹא אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְנֵחָשֵׁב אֶצְלוֹ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ, וְשֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ פּוֹנֶה אֲלֵיהֶם בְּאַהֲבָה, כִּי הֵם הַמְשֻׁנִּים לְשֶׁבַח מִכָּל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַמַּעֲשֶׂה הַבְּחִירִיִּי הַזֶּה. הוּא הַמּוֹעִיל יוֹתֵר לַבְּרִיאָה, וְהַנּוֹתֵן לָהּ הַשְּׁלֵמוּת. וְנִמְצָאִים שֻׁתָּפִים עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּקִיּוּם עוֹלָמוֹ וְהַשְׁלָמָתוֹ.
עַיֵּן (כתבי האר"י ז"ל ספר עץ חיים חלק א שער הכללים פרק ב): (לאחר כמה שורות) כִּי כַּוָּנַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן הָיְתָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה וְרָצוֹן בְּיַד הָאָדָם, בַּאֲשֶׁר שֶׁתִּהְיֶה טוֹב וְרַע בָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁשֹּׁרֶשׁ הָרָע בָּא, מִמַּאנִין תְּבִירִין, (כֵּלִים שְׁבוּרִים) וְהַטּוֹב בָּא, מֵהָאוֹר הַגָּדוֹל, וְאִם לֹא הָיָה כֵּן, לֹא הָיָה רַק טוֹב בָּעוֹלָם, וְאָז לֹא הָיָה שָׂכָר וְעֹנֶשׁ. אַךְ עַתָּה שֶׁיֵּשׁ טוֹב וְרַע, יֵשׁ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים. שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הַנִּיצוֹצִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיָּרְדוּ, הֵם מַעֲלִין אוֹתָם מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת. וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים, שֶׁהוֹרִיד עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, מֵאוֹר הַגָּדוֹל אֶל הַקְּלִפּוֹת, (דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי פְּעֻלָּה זוֹ לֹא מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת אֶלָּא מְאַבְּדִין נִיצוֹצוֹת) וְהַקְּלִפָּה בְּעַצְמָהּ, הִיא רְצוּעָה שֶׁל מַלְקוּת, לְיַסֵּר הָרָשָׁע.
עַיֵּן (משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות תשובה פרק ה): א. רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג,כב), כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן, שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרָע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּעַכֵּב עַל יָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרָע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ".
ב. אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי הָאֻמּוֹת וְרֹב גּוֹלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כָּל אָדָם וְאָדָם רָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם, אוֹ חָכָם אוֹ סָכָל, אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי, אוֹ כִּילִי אוֹ שׁוּעַ; וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג, לח), כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לֹא לִהְיוֹת טוֹב, וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ; וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ, וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל־חֲטָאָיו" (איכה ג, לט). וְחָזַר וְאָמַר הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵינוּ, וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת, רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹב רִשְׁעֵנוּ, שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג, מ).
ג. וְדָבָר זֶה עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע" (דברים ל, טו), וְכָתוּב "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו): כְּלוֹמַר שֶׁהָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם; וְכָל שֶׁיַּחְפֹּץ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁה בְּנֵי הָאָדָם, עוֹשֵׂה, בֵּין טוֹבִים בֵּין רָעִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן נֶאֱמַר "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (דברים ה, כה) כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא כּוֹפֶה בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה, אֶלָּא לִבָּם מָסוּר לָהֶם.
ד. אִלּוּ הָיָה הָאֵל גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ אִלּוּ הָיָה שָׂם דָּבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם בְּעִקַּר תּוֹלַדְתּוֹ לְדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים, אוֹ לְמַדָּע מִן הַמַּדָּעוֹת, אוֹ לְדֵעָה מִן הַדֵּעוֹת, אוֹ לְמַעֲשֶׁה מִן הַמַּעֲשִׂים, כְּמוֹ שֶׁבּוֹדִים מִלִּבָּם הַטִּפְּשִׁים הוֹבְרֵי שָׁמַיִם, הֵיאַךְ הָיָה מְצַוֶּה לָנוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים עֲשֵׂה כָּךְ וְאַל תַּעֲשֶׂהָ כָּךְ, הֵטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי רִשְׁעֲכֶם, וְהוּא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ כְּבָר נִגְזַר עָלָיו, אוֹ תּוֹלַדְתּוֹ תִּמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָזוּז מִמֶּנּוּ. וּמַה מָּקוֹם הָיָה לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבְאֵיזֶה דִּין וְאֵיזֶה מִשְׁפָּט נִפְרָע מִן הָרָשָׁע אוֹ מְשַׁלֵּם שָׂכָר לַצַּדִּיק, "הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח,כה). וְאַל תִּתְמַהּ וְתֹאמַר הֵיאַךְ יִהְיֶה הָאָדָם עוֹשֵׂה כָּל מַה שֶּׁיַּחְפֹּץ, וְיִהְיוּ מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְכִי יֵעָשֶׂה בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת קוֹנוֹ וּבְלֹא חֶפְצוֹ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה', עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (תהלים קלה, ו). דַּע שֶׁהַכֹּל בְּחֶפְצוֹ יֵעָשֶׂה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ מְסוּרִין לָנוּ. כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁחָפֵץ הַיּוֹצֵר לִהְיוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחַ עוֹלִים לְמַעְלָה, וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ יוֹרְדִים לְמַטָּה, וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב בְּעִגּוּל, וְכֵן שְׁאָר בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם לִהְיוֹת כְּמִנְהָגָן שֶׁחָפֵץ בּוֹ. כָּכָה חָפֵץ לִהְיוֹת הָאָדָם רְשׁוּתוֹ בְּיָדוֹ, וְכָל מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לֹא כּוֹפֶה וְלֹא מוֹשֵׁךְ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּבְדַעְתּוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל עוֹשֶׂה כָּל שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. לְפִיכָךְ דָּנִין אוֹתוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו: אִם עָשָׂה טוֹבָה, מְטִיבִין לוֹ; וְאִם עָשָׂה רָעָה, מְרִיעִין לוֹ. הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "מִיֶּדְכֶם, הָיְתָה זֹאת" (מלאכי א, ט) "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם" (ישעיהו סו,ג). וּבְעִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ…. וְדַע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קוהלת יא, ט), דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת, וְעָתִיד אַתָּה לִיתֵּן אֶת הַדִּין.
ה. שֶׁמָּא תֹּאמַר וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה קֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה: יָדַע שֶׁזֶּה יִהְיֶה צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ לֹא יָדַע; אִם יָדַע שֶׁהוּא יִהְיֶה צַדִּיק, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה צַדִּיק, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיָּדַע שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, הֲרֵי לֹא יָדַע הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. דַּע שֶׁתְּשׁוּבַת שְׁאֵלָה זוֹ "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָם" (איוב יא,ט), וְכַמָּה עִקָּרִים גְּדוֹלִים וַהֲרָרִים רָמִים תְּלוּיִים בָּהּ; אֲבָל צָרִיךְ אַתָּה לֵידַע וּלְהָבִין בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. (בהמשך) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן וְדַעְתָּם שְׁנַיִם, אֶלָּא הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְדַעְתּוֹ אֶחָד; וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג,כ), כָּךְ אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא דַּעְתּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא: הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה, ח). וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל נֵדַע בְּלֹא סָפֵק, שֶׁמַּעֲשֵׁה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם; וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ, וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו לֹא לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְלֹא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְלֹא מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת בִּלְבַד נֵדַע דָּבָר זֶה, אֶלָּא בִּרְאִיּוֹת בְּרוּרוֹת מִדִּבְרֵי הַחָכְמָה. וּמִפְּנֵי זֶה נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁדָּנִין אֶת הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּפִי מַעֲשָׂיו, אִם טוֹב וְאִם רַע. וְזֶה הָעִקָּר, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה תְּלוּיִין בּוֹ.
ולהבנה יותר מורחבת על הטעויות שמפיצים היום לגבי תודה או אמרת תודה ונושעת עיין גם תשובות אלו:
2. רבי ישי אמנו זצ״ל שאלות ותשובות || איפה רבי נתן זצ"ל אומר להודות על הצרה ?
