רבי ישי אמנו זצ״ל שאלות ותשובות || האם צריך להודות לה' על הרעות שעוברות עלי ?

ערן, שאלה: קראתי שצריך להודות לה' על הרעות והצרות שיש לי מה דעת רבי נחמן מברסלב על זה ?

תשובה: שלום ערן, אני שמח ששאלת, כי היום עושים עניין מזה כאילו שכל זה עיקר דעת רבי נחמן מברסלב זי"ע, וגם מעוותים ושוברים את הכלים בין טוב לרע וההסתכלות הנכונה, ומנסים לומר כאילו שאין רע והכל טוב באותו קנה מידה, ולכן גם מעוותים אח"כ בנושא החמור של עבירות שהוא רע, ונקרא רשע בזמן חטא עד עשותו תשובה וכו', וכבר הזהיר הנביא על זה (ישעיה פרק ה' פסוק כ'): "הוֹי הָאמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָמִים חשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחשֶׁךְ שָמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר". ואני אסביר, המקום היחידי בליקוטי מוהר"ן שבו מוסבר על תודה והודאה הוא תורה ב' חלק ב' וזה לשונו לגבי מתי ועל מה אומרים תודה – כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י"ד): "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ" כִּי "הַלֵּב מֵבִין" (בְּרָכוֹת ס"א), וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים-אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה כְּמוֹ-כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים-אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדחַק גָּדוֹל, כִּי לא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאד וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ"ל.

 שים לב לדיוק, תודה זה לא על הצרה עצמה, אלא כשיוצאים ממנה, וכן עוד אדם הראה לי, שמפיצים בשם רבי נתן זצ"ל שאומר, שאם יתנו תודה והודאה גם על טובה וגם על רעה יתבטלו הצרות ותהיה גאולה. השם יצילנו ממה שקורה בדור הזה, שלא כמו פעם, דרכה של תורה היה להראות כל דבר איפה כתוב, היום אנשים אומרים מבטנם דברים לציבור וחושבים שבזה הם צדיקים, ואם זה לא מספיק אז בדרכו של רבנו הקדוש יש המון כאלו, וכן חייב מי ששומע ממשפיעים שישמע רק משפיעים שאומרים היכן כתוב מה אומרים בכדי שיוכל לראות אם כך הם פי הדברים.

כמובן במה שהפיצו הוצאו הדברים מהקשרן של כוונת רבי נתן זצ"ל, וזה המקור שהוצא מהקשרו נביא אותו ונסביר – עיין (ליקוטי הלכות הלכות פריקה וטעינה הלכה ד' סעיף י"ד): כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקים אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בהש"י שהכל לטובה וליתן שבח והודיה תמיד להש"י בין בטובו בין בעקו כמו שכתוב בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי וכבר היתה גאולה שלימה.

על זה נאמר שהתורה ענייה במקום אחד ועשירה במקום אחר, כי בכדי לבין תורה צריך לדעת את כולה, כי לפעמים במקום אחר מוסבר הסבר ששופך אור והבנה על המקום הקודם, ששם נאמר בצמצום על סמך שאתה מכיר עוד דיבורים סביב הנושא משאר מקומות.

למה ענייה במקום אחד כי מי שמסתכל רק על המראה מקום הזה אומר לעצמו הנה רבי נתן זצ"ל אומר להודות בעקו דהינו בצרה. אבל שרואה הסברים שלו במקומות אחרים, נהייה כמו עשיר בעל הרבה ידע שמבין יותר ברור,כי אז יראה שמסביר שצריך להודות בזמן צרה על ההרחבות בתוך הצרה ולא על הצרה בעצמה. לדוגמא אדם מגלה שחבר חולה במחלה סופנית לא עלינו, והכל נראה עבוד (הנה הצרה), ואז פתאום החבר מוצא בהשגחה דרך מכר רופא מומחה, אבל יודע שהעלויות הרבה, ואז הרופא פתאום מסכים לעזור בחינם.

כל הרגעים של מציאת הרופא, וההסכמה שלו לעזור בחינם, בעיני החבר שרוצה לעזור זה רגעי הרחבה בתוך הצרה, רגעים של תקווה, שהנה אולי הכל יסתדר, אבל בכל זאת עדיין לא הסתדר לגמרי, שזה נקרא הרחבות בתוך הצרות, ועל ידי הודאה על ההרחבות יכול למשןך ישועה שיתרחב לגמרי ותעבור הצרה. כי אצל הקב"ה מאד חשוב הציפייה לישועה וזה אחד הדברים ששואלים ביום אחרון האם ציפית לישועה. והנה מראה מקומות מרבי נתן זצ"ל שמסביר יותר כוונתו.

עיין (ליקוטי הלכות הלכות פריקה וטעינה הלכה ד' סעיף י"ב): בפרט בגלות הזה אשר תכפו עלינו צרות ואין לנו חיות כי אם על ידי ההרחבות שהשם יתברך מרחיב לנו בין צרה לצרה וגם בתוך הצרה בעצמה יש הרחבות גדולות בבחינת בצר הרחבת לי כ"ש בסי' קצ"ה. (ובהמשך): על כן עיקר העצה הוא דרך הנ"ל להרגיל עצמו בתודה והודאה להש"י שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, להודות ולהלל להש"י על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאו ומילט נפשו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, כמו שאומרים בשבת ויו"ט בנשמת אלו פינו מלא שירה וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו' על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות וכו' שעשית עם אבותינו ועמנו. וכן אומרים בכל יום ג"פ נודה לך וכו' על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. כי על כל אדם שבעולם בודאי כבר עבדו כמה צרות וניצול מהם או שניצול מכמה צרות שראה שבאו על אחרים והוא ניצול מהם מעיקרא שלא באו עליו. (ובהמשך): וגם בתוך הצרה בעצמה בודאי יש כמה הרחבות אם יסתכל עליהם בעין האמת וכנ"ל. ועל כל זה יתן תודה והודאה והלל להש"י ועל ידי זה יזכה להנצל מהצרה. 

ועיין (ליקוטי הלכות הלכות כלאי בהמה הלכה ד' אות ט"ז): אבל כשיודע ומאמין שהכל נמשך ממנו יתברך שהוא אחד הפשוט בתכלית הפשיטות שכל כוונתו יתברך לטובה תמיד בוודאי ימצא בתוך כל הצרות הרחבות גדולות לנחם ולשמח את עצמו להיות מודה על העבר וצועק להבא ועל ידי זה יתבטלו כל הצרות לגמרי כנ"ל. (שים לב לדיוק, מודה על העבר דהינו צרות אחרות שה' הרחיב לו והוציאו מהצרה, ואז לבקש על העתיד שגם עכשיו ירחיב לו לגמרי ותתבטל הצרה). 

עיין (ליקוטי הלכות הלכות ברכת ההודאה הלכה ו' סעיף י"): וְעַל יְדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ וְיִמְצָא הַרְחָבוֹת רַבּוֹת בְּתוֹךְ הַצָּרוֹת בְּעַצְמָן בִּבְחִינַת בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִי כְּמוֹ שֶׁמְּבאָר בָּזֶה הַרְבֵּה בְּהִלְכוֹת כִּלְאֵי בְּהֵמָה הַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן וְכוּ' כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל,עַד שֶׁיַּהֲפךְ וְיָמִיר הַכּל לְטוֹבָה בִּבְחִינַת מַה שֶּׁמְּבאָר עַל פָּסוּק שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

 עיין (ליקוטי הלכות הלכות כלאי בהמה הלכה ד' סעיף ח'): רק צריכין ליתן רוח בדעתו למצוא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמן ולהביא תודה והודאה בכל עת כי באמת בכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה בחי' בצר הרחבת לי כנ"ל וכשארז"ל על פוק אך לא בעי ישלח יד (איוב ל') וכתיב ולא יעיר כל חמתו שזה בחי' ורווח תשימו בין עדר ובין עדר הנאמר ביעקב אבינו שדרשו רז"ל על הצרות והגליות שכיוון יעקב במה שלא עירב כלאים ליתן ריווח בין הצרות. 

עיין (ליקוטי הלכות הלכות פריקה וטעינה הלכה ד' סעיף כ"ח): וע"כ צריכין לילך מאד מאד עם העצות הנ"ל להסתכל בכל פעם על עוצם ההרחבות והישועות והנפלאות שכבר עשה עמנו וכו' כנ"ל ולמצוא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמם כנ"ל ועי"ז יהיה רגיל תמיד ליתן שבח והודיה אליו ית' על כל אשר עד כה עזרנו בנפלאותיו העצומים.

שים לב טוב לדיוק: מזכיר את ההרחבות שזה בצר הרחבת לי שרבנו זי"ע עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצ"ה): בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי (תְּהִלִּים ד), הַיְנוּ שֶׁגַּם אֲפִלּוּ בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לָנוּ, כִּי אִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל חַסְדֵּי ה' יִרְאֶה, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵצֵר לוֹ, גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ, וּמַגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמּוֹ, וְזֶה: "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי", הַיְנוּ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, נָתַתָּ לִי הַרְחָבָה בְּתוֹכָהּ, מִלְּבַד מַה שֶּׁאָנוּ מְצַפִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב מִכָּל הַצָּרוֹת, וְיֵיטִיב עִמָּנוּ מְאד, אַךְ אֲפִלּוּ גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ מַרְחִיב לָנוּ.

שים לב שגם פה רבנו זי"ע מזכיר לראות ההרחבות כרגעי חסד, ואת הצרה כצרה, ומסיים ומקווים שבקרוב יושיענו מכל הצרות וכן רבי נתן זצ"ל ממשיך – על כן עיקר העצה הוא דרך הנ"ל להרגיל עצמו בתודה והודאה על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאו ומילט נפשו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, דהינו צרות העבר שנפטרנו מהם עליהם להודות וכן על ההרחבות כרגע בצרה וזה יגרום שבעזרת ה' יתברך יושיענו מהצרה הנוכחית ולא חס ושלו להודות על הצרה בכללותה.

רבי נחמן זי"ע לא חיפש שספריו הקדושים יבלעו ויעלמו ובמקומם יפוצו בכמויות ספרים אחרים שהם יסבירו כביכול את החסידות שלו, ויכניסו דמיונות והבלים באנשים, ואנשים כבר לא יקראו ליקוטי מוהר"ן ושאר ספריו אשר הרפואה גנוזה בהם, פשוט עזות מצח ובושה גדולה ביום אחרון כשיראו את הקב"ה ורבי נחמן זי"ע ועיוותו ציוויו ורצונותיו בהשפעת אורו בחסידות שלו ולקחו בעלות ועיוותו והלבישו את הכל על שמו הקדוש.

הטעות של רוב העולם שלא יודעים לבדוק האמת, הולכים שולל אחרי רוב או פרסום או כל מיני דברים שלא רלוונטיים למסתכל הנקודתי האם זה אמת, ספרים המון מחברים, רוב כדור הארץ לא כתורת משה, יש מליון כתות ואנשים שגם המציאו דת, במגזר הדתי יש כמה רמות של דת גם בתוך חסידות יכולים ליצור חסידות, מוצא האמת זה רק מי שחופר בספרי רבי נחמן זי"ע ואז 'המראה' של ההשוואה מאד פשוטה.

וזה מה שרבנו זי"ע מביא (בליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ב'): כִּי הַתְּפִלָּה הוּא פִּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁאֵלַת צְרָכָיו (עיין ברכות ל"א) וְהוּא בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ט): "וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" בְּחִינַת שְׁתֵּי פִּיּוֹת. שזה כאשר משבחים ומודים אז מבקשים להבא וכו' שזה מה שרבי נתן זצ"ל אמר בליקוטי הלכות. וכן לגבי מה שרבנו זי"ע אמר בתורה ד' על באלקים אהלל דבר. שגם בדינים שעובר, עליו לבוא להבנה של עניין לעתיד לבוא, שיאמרו על הכל הטוב והמטיב, שביאת הדינים עליו הם לטובתו בכדי שיברח לה' להמתיקם ועל ידי זה יתקרב בבחינת פרעה הקריב, שהקריב את ליבות בני ישראל לאביהם שבשמיים. ואם לא הצליח להמתיק הדין, ועבר עליו מה שעבר דהינו רעה, לא שהוא גרם, אלא שבאה עליו, כגון בעיית פרנסה, ילדים וכו'.. יאמין שזה לטובתו. וזה לעתיד, כיום מברכים על רעה שכבר התרחשה דיין האמת ולעתיד יהיה אפשר לברך הטוב והמטיב. וזה בעיקר כי בעתיד כתוב ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, וגר זאב עם כבש, דהינו יתבטלו הצרות, וכיום הם עדיין קיימות כחלק מתיקון העולם והדרך להתקרב לתכלית, ולכן מברכים על הרעה כמו הטובה כי שניהם מחמת אהבת הקב"ה, אבל העניין להודות 'כשיוצאים מהצרה'. וגם משיכת דעת זו כיום אינה באה חס ושלום לבטל עניין ניסיון ההמתקה, כדברי הבעל שם טוב, כאשר הייתה גזרה וניסה להמתיקה, אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבנו שהכל לטובה, אז למה הניסיון להמתיק (לכאורה בו נודה על זה) אז אמר להם אוי ואווי אם הייתם בתקופת המן הרשע, אז לא הייתם צמים ומתפללים להמתיק הגזרה, וחס ושלום הייתה יכולה להיות כלייה על עם ישראל.

וכן רבנו הקדוש התאמץ מאד להמתיק גזרת הגיוס שהייתה בתקופתו על ידי תפילות וריקודים והמחאת כף. אין לשון כזו להודות על רעה לפני שהיא מגיעה לאדם, וגם לאחר שבאה, אלא לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה כי בוודאי רעה באה כתיקון וכפרה או בנייה. וכן רבנו זי"ע מביא (בליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה א' סעיף א'): כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל- יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר. דהינו לפשפש על מה הגיע לי דבר זה, וכן רבנו זי"ע מלמד אותנו שנדע כיצד להתפלל לפני גזר דין ולאחר גזר דין בכדי לבטל צרה, ולא אומר להודות עליה, עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ה' סעיף א'):  כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי (סַנְהֶדְרִין לז) נִמְצָא כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם וְעִנְיַן הַתְּפִלָּה הֵן בִּשְׁנֵי פָּנִים קדֶם גְּזַר דִּין מִתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה, אֲבָל לְאַחַר גְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁלּא יָבִינוּ הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִשְׂמאל, וְלא יְקַטְרְגוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דָּנִיֵּאל ד): "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמִין", הַיְנוּ לְאַחַר גְּזַר דִּין, אֲזַי "בְּמַאֲמַר קַדִּישִׁין שְׁאִלְתִּין", אֲזַי הַצַּדִּיקִים מַלְבִּישִׁים שְׁאֵלָתָם בְּמַאֲמָר.

וכן (בספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף ט'): אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר-דִּינוֹ שֶׁל אָדָם: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שִׁנוּי מַעֲשֶׂה. ולא הודאה על הצרה. וכן (ספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף מ"ז): עַל-יְדֵי הַצָּרוֹת שֶׁבָּאִין עַל אָדָם, יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת עֲווֹנוֹתָיו.

ולהאמין שזה לטובתי אבל לא להפוך רעה לברכה, כי אם הייתי מתוקן יותר, לא הייתי צריך לעבור דבר שכזה, דהיינו לא לשבור את הכלים ולהפוך רע לטוב. יש טוב ויש רע, האמונה אומרת שכל מה שעובר על האדם, הטובה או הרעה זה מאותו מקור, מחמת אהבה שהקב"ה אוהב את האדם. זה הדיוק של הדברים. וכן (בשולחן ערוך סימן תקע"ח): כְּשֵׁם שֶׁהַצִּבּוּר מִתְעַנִּים וּמִתְפַּלְּלִים עַל צָרָתָם, כָּךְ כָּל יָחִיד מִתְעַנֶּה וּמִתְפַּלֵּל עַל צָרָתוֹ. כֵּיצַד, הָיָה לוֹ חוֹלֶה אוֹ תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר, אוֹ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יֵשׁ לוֹ לְהִתְעַנּוֹת וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בְּתַעֲנִיתוֹ, וְלֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת וּמוֹעֵד, חֲנֻכָּה וּפוּרִים וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

וסימן תקע"ט – בְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעָה תַּעֲנִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים מִתְפַּלְּלִים עַל סֵדֶר זֶה: מוֹצִיאִים אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִים בְּשַׂקִּים, וְנוֹתְנִים אֵפֶר מַקְלֶה (פֵּרוּשׁ אֵפֶר שֶׁל דָּבָר שֶׁנִּשְׂרַף, לַאֲפוּקֵי עָפָר בְּעָלְמָא שֶׁגַּם הוּא נִקְרָא אֵפֶר) עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי לְהַגְּדִיל הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם, וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל הָאֵפֶר וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַעֲמִידִים בֵּינֵיהֶם זָקֵן חָכָם, וְהֵם יוֹשְׁבִים, לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם, מַעֲמִידִין חָכָם, לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם, מַעֲמִידִין אָדָם שֶׁל צוּרָה וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים (פֵּרוּשׁ דְּבָרִים שֶׁכּוֹבְשִׁין וּמְעוֹרְרִין הַלֵּב לִתְשׁוּבָה): אַחֵינוּ, לֹא שַׂק וְלֹא תַּעֲנִית גּוֹרְמִים, אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם (יוֹנָה ג, י), וּבְקַבָּלָה הוּא אוֹמֵר: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם (יוֹאֵל ב, יג), וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּפִי כֹּחוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה, וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה וּמַעֲמִידִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִית אֵלּוּ; וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו, מוֹרִידִין אַחֵר. וּמִי הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ, אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה, וְרָגִיל לִקְרוֹת בְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וּמְטֻפָּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה, וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים אֵלָיו בַּעַל עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת, וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב; וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מְפֹאָר; וְאִם אֵינוֹ זָקֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִתְפַּלֵּל.

סימן תק"פ – יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַנִּין בְּכָל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְעַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְלֶעָתִיד לָבוֹא יַהַפְכֵם ה' לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה.

לשון ההלכה שהיא אור לנו ולרבי נחמן מברסלב זי"ע זה בקשת רחמים בצרה ואפילו להתענות. וכן חשוב מאד לדעת שחסיד ברסלב אמיתי השולחן ערוך זה אור לרגליו, הוא ירקוד עם שולחן ערוך, ויתמלא אורה על כל ידיעת הלכה, וכן לפי רבנו זי"ע לימוד שולחן ערוך זה עיקר תיקון זוהמת הנחש, וכן גורם ישרות לב ויראת שמיים, ומברר הטוב מן הרע (תורה ס"ב חלק א').

למה ב – ט' באב מתענים מתאבלים ? וכי הנהגת עם ישראל ההלכתית בחוסר אמונה חס ושלום, למה לא עושים יום תודה והודאה על חורבן הבית ?!

כסף משנה על הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג' הלכה ו'. –   אמרו שנביאים תקנו הלל על כל צרה שנגאלים ממנה.

​והלכות תעניות פרק א' הלכה ב' – וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ יֵדְעוּ הַכּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן כַּכָּתוּב (ירמיה ה-כה) 'עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ' וְגוֹ'. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם.

ובאמת הכל לטובה ואין רע יורד מלמעלה אבל כשיורד בצורת דין אפילו שלטובה חייב לנסות להמתיק את זה לחסד לכן לא מודים על הצרה בכללותה אלא על ההרחבות בכדי להמתיק כל הצרה ולצאת מדין לחסד.

לא מודים על אסונות וצרות אלא מודים על יציאה מצרות. פעם שמעתי משפט יפה על הפסוק מפיטום הקטורת – "כי כל שאר ודבש לא תקטירו ממנו אשה לה' " מי שאומר הכל רק רע דינים או מי שאומר הכל טוב רק חסדים לא תקטירו ממנו לשם יתברך יש קו אמצע יש רע ויש טוב והאמונה מלמדת אותנו שגם הרע והדינים שהם בגדר רע לבני אדם לכן מצערים וגורמים צער ובכי, עלינו להאמין שהם לטובתנו שעל זה נאמר אין רע יורד מן השמיים כי בעיני שמיים זה לטובה בעיני בני אדם הולך להיות צער. והחסדים וודאי טובים ומשמחים וכך ההנהגה וכל המשנה מדברי חכמים שבמקום לבקש רחמים ולהתענות או כל פעולות המתקת הדין אומר להגיד תודה על הרעה זו לא דרך היהדות.

המטרה להמתיק דינים שיתהפכו לששון ולשמחה והרחבה בדרך של בקשת רחמים.

השם ירחם מי שלא לומד שולחן ערוך, הטוב והרע אצלו מעורבב, ולכן יכול לחשוב שהרע טוב רחמנא ליצלן. אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וכל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא. רבנו הקדוש בתחילה רצה להוציא ספר כמו השולחן ערוך ולבסוף הוציא כתביו, צריך להבין שהיה בקי עצום בהלכה (חיי מוהר"ן שיחה שמ"ג): אָמַר אִלּוּ לא הָיָה יוֹצֵא זֶה הַסֵּפֶר לָעוֹלָם הַיְנוּ הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הָיָה נַעֲשֶׂה עִנְיָן אַחֵר כִּי כְּבָר הָיָה לוֹ חֵשֶׁק כַּמָּה פְּעָמִים לַעֲשׂוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ לְבָאֵר כָּל דִּין וָדִין בַּהֲלָכָה פְּסוּקָה אוֹ לְהַצִּיג הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי מֵהַפּוֹסְקִים אֵצֶל כָּל דִּין וָדִין. 

וכן אומר ששערי גן עדן שטבעו בארץ זה ההלכות שמלמדים אותנו הפוסקים (תורה רפ"ו חלק א') ושכל השגה שהיא לא לפי הפוסקים היא משוללת מהמציאות.

ולכן כל מי שיקרא הלכות תשובה לרמב"ם הלכה ה' (חובה על כל אדם לעיין שם) שזה ההלכות תשובה היחידים ביהדות כולה, ורבנו זי"ע הקדוש היה בקי בהלכה, לא העיר לגביהם כלום, כי היו מקובלים עליו, יבין איזה שטויות כל הדיבורים של עוון משמיים או שהשם מחטיא חס ושלום את האדם, ובטח הרעיון המגוחך הזה של להגיד תודה על שלא עזר לי בחטא, או נתן לי לחטוא בכדי ללמוד שיש בי גאווה או יצרים רחמנא ליצלן.

רבי נתן זצ"ל בסך הכל הסביר שבדרכי התפילה למשוך ישועה בתפילה, דרך התפילה צריך להיות על קוטב הודאה על ביטול הצרות בעבר, ואז לבקש גם על הצרה הקיימת, בכדי למצוא חן בעיני ה' שיבטל גם הצרה הזאת.

וכן שאר הדברים שיש האומרים, שצריך להגיד תודה על זה שאין לי שידוך או ילדים, זה עיוות וזה לשון רבנו זי"ע (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קע"ז): כִּי 'רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ' (יְרוּשַׁלְמִי פֵּאָה פֶּרֶק א) וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה, אֲזַי 'מַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ', כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ 'בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ', כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ"ם, וּכְפִי הָרָצוֹן הָאַחֵר כֵּן נַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַלְכוּת לְאֵיזֶה עַכּוּ"ם, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵן כָּל שְׁאָר הָרְצוֹנוֹת לא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. ואינו מזכיר שם לומר תודה, כי כבר הבנו שתודה אומרים שיוצאים מהצרה, ולא מודים עליה, אלא בסך הכל אמר שאדם צריך שרצון ליבו יהיה להיות  כרצון השם לא משנה מה השם יגלגל עליו הכוונה למאורעות שקוראות לו מחוצה לו ולא עניין של להיות צדיק או רשע שזה בבחירתו, שזה עניין של לקבל באהבה ולהאמין שהכל לטובתי אבל לא להודות על רעות.

וכן העיוות הנורא של להגיד תודה להשם יתברך על זה שלא עזר לי בזמן חטא ולכן חטאתי, ושעיקר האשמה שלי שלא זכרתי את השם, כי אין עוד מלבדו אני לא קיים אני אפס, הכל עיוות מאד גדול. רבנו הקדוש זי"ע מעולם לא אמר לאדם אפס או הסביר שפירוש עניין אין עוד מלבדו זה שהנברא לא קיים, בסך הכל אמר במקום אחד על סוג של ביטול בזמן תפילה שאדם מבטל עצמו בצורה של מחשיב את הכל ככבוד למלך אבל עדיין הוא נמצא כי הוא מחשיב זאת, וזה בזמן תפילה לגבי המחשבות הבאות עליו, (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נ"ה סעף ז'): וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי כַּוָּנַת הַלֵּב שֶׁבַּתְּפִלָּה, מְתַקֵּן אֶת לִבָּם: וְלַהֲפךְ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֲרָפוֹת, לַהֲפךְ לְכָבוֹד כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכּל וָכל, וְאֵין רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא אֶת הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה בְּוַדַּאי כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אֵיזֶהוּ חֶרְפָּה וּבִזּוּי, הוּא מְפָרֵשׁ אֶת הַחֶרְפָּה וְהַבִּזּוּי לְפֵרוּשׁ שֶׁל כָּבוֹד לְהַמֶּלֶךְ כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אֶחָד לְתוֹךְ הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וִיבַזֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא בְּוַדַּאי אֵלּוּ דְּבָרִים הֵם דִּבּוּרֵי כָּבוֹד וּמִתְבּוֹנֵן בְּהַדִּבּוּרִים אֵיךְ לְפָרֵשׁ וּלְצָרֵף אוֹתָם, שֶׁיִּתְהַוּוּ מֵהֶם כָּבוֹד לְהַמֶּלֶךְ וְאֵין לַחְשׁב, שֶׁמָּא אֵלּוּ הַחֲרָפוֹת עָלָיו נֶאֱמָרִים זֶה אֵינוֹ, כִּי מִי הוּא, הֲלא יֵשׁוּתוֹ נִתְבַּטֵּל, וְאֵין כָּאן אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ וְזֶהוּ (תְּהִלִּים כ"ט): "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד".

אין עוד מלבדו הכוונה אין אלוה אחר מבלעדיו והוא מחייה כל המעשה והוא המאפשר בחירה חופשית ורבנו זי"ע מביא שהבחירה ביד האדם, ואינו כותב באף מקום שהשם יתברך, אם לא פונה אליו, מפיל אותו, ללמד אותו שיש בו גאווה.

הקב"ה עוזר גם לאנשים על עצם רצונם גם אם שכחו להתפלל כמו שכתוב בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.

וזה מה שרבנו זי"ע כותב על הבחירה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה נ"ד): הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַאֲפִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים, הַכּל בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְנַהֵג הַכּל כִּרְצוֹנוֹ כִּבְחִירָתוֹ כִּי בְּיַד יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדָם עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אֵצֶל אֲחֵרִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּהֶם, אֲבָל אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְכַיּוֹצֵא, יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה עַל הַכּל.

(וליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ק"י): שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה וְרָשַׁמְתִּי זאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי-אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאד, עַל- כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאד.

המונח של רבנו זי"ע לגבי ביטול זה לא איזה חשיבה שאני לא קיים אז השם קיים, אלא זה עבודה של שנים, של שינוי כל הרצונות לרצון אחד להיות כרצון השם כמובא בתורה הקדושה, על ידי המון התבודדות על ביטול תאוות ומידות רעות, והמון לימוד תורה המרפא את הנפש. עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נ"ב): וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל, כִּי-אִם עַל- יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא זוֹכֶה  לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ. ועיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ע"ד): כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַפְּאוֹת נַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹתָהּ לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ וְזֶה עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע אוֹתָהּ וְלַהֲבִינָה.

ולהגיד דברים בשם רבנו זי"ע כאשר רבנו זי"ע לא אמר אותם, ועוד דברים כאלו שנוגעים לקב"ה, ולהחליט מדעתו תאוריה שהשם מפיל בכדי להראות לך, וכי הקב"ה לא יכול להראות לאדם שיש בו גאווה במחשבות שלו, וכי צריך שיפול בפגם הברית או שיהיו ממזרים ושאר חורבנות של עוונות בכדי להראות לו. אין דבר כזה בכל ספרי רבנו זי"ע ורבי נתן זצ"ל וחז"ל, הכל עיוותים ומשיכת דברים לסברותיו העקומות באיצטלא של המלכת השם כי משתמש במשפט אין עוד מלבדו.

והדיבור הזה שמפיצים שרבי נתן זצ"ל אומר שאם היו מודים על הרעה עצמה הכוונה חס ושלום על החטאים שאדם חוטא או חטא או צרות ויסורים שפוקדים את האדם. דהינו רעה שבאה לאדם או רעה שהאדם גורם. זה שקר גמור וכפירה.