אלמוני, שאלה: באמת את כל הנושא של פגם הברית והעניין של קרי לילה הוא לא בשליטה אז איך באמת נוהגים אם קורה מקרה כזה חס ושלום. הכוונה איך מסתכלים על זה כי אני לא בשליטה, מבחינת חטא ?
תשובה: צריך להישמר מלראות דברים לא צנועים במשך היום או חס ושלום להרהר כי יכול לגרום פגם בלילה וצריך לטבול ולומר תיקון הכללי. ואם אין יכול לטבול ואנוס אז תיקון הכללי.
הנה כמה דברים המביאים לידי קרי לילה ואפרט לך כאן מתוך ספר המידות.
- (אות ממון חלק א' סעיף י"ד): הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, עַל-יְדֵי זֶה מְטַמְּאִין אוֹתוֹ בְּטֻמְאַת קֶרִי.
- (אות עצבות חלק א' סעיף ט"ו): עַל-יְדֵי עַצְבוּת רוֹאֶה קֶרִי.
- (אות קרי חלק א' סעיף א'): קֶרִי בָּא עַל-יְדֵי דִּבּוּר מִזְּנוּת גַּם עַל-יְדֵי שֶׁנָּפַל מֵאֱמוּנָתוֹ.
- (אות קרי חלק א' סעיף ז'): עַל-יְדֵי הַלֵּיצָנוּת בָּא לְטֻמְאַת קֶרִי.
- (אות קרי חלק א' סעיף ח'): קֶרִי בָּא מִקַּלּוּת-ראשׁ.
- (אות קרי חלק א' סעיף ט' ): קֶרִי בָּא עַל-יְדֵי אֲכִילַת שׁוּם וּבֵיצִים.
- (אות קרי חלק א' סעיף י'): גַּם עַל-יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים וְנִבּוּל פֶּה.
וכן בספר (שיחות הר"ן שיחה קמ"א): אָז גִּלָּה הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים לִפְנֵי הָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב וְלִפְנֵי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי מִנֶּעמְרוֹב וְיִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת עַל זֶה וְכָךְ אָמַר לָהֶם: הֱיוֹת בְּעִנְיָן זֶה הַיָּדוּעַ הַיְנוּ עִנְיַן מִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם נִלְכָּדִים בְּוַדַּאי שְׁלשָׁה חֶלְקֵי הָעוֹלָם, אֲנִי לוֹקֵחַ אֶתְכֶם לְעֵדוּת וְתֵדְעוּ שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים מוֹעִילִים מְאד מְאד לְתִקּוּן קְרִי וְהֵם תִּקּוּן גָּמוּר וּמוֹעִיל מְאד מְאד וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ עַל יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אוֹ עַל-יְדֵי חֻלְשָׁה וַעֲיֵפוּת אוֹ עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵב כָּרָאוּי, וְכָל זֶה אֵינוֹ כְּלוּם וְהוּא כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁמַּשְׁתִּין בַּשֵּׁנָה גַּם יֵשׁ שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה וְנִצּוֹל מִן הַמִּקְרֶה אוֹ שֶׁהַמָּזָּל שׁוֹמֵר אוֹתוֹ וְנִצּוֹל גַּם לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם בְּשֵׁנָה בַּחֲלוֹם כְּאִלּוּ הוּא נוֹפֵל וְאַחַר-כָּךְ מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, גַּם זֶה מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִזֶּה רַק מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת הִרְהוּרִים מִזֶּה נִבְרָאִים מַמָּשׁ קְלִפּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים אֲבָל מִי שֶׁיּאמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּוַדַּאי יְתַקֵּן בָּזֶה מְאד מְאד.
(ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה קי"ז): מַה שֶּׁמְּבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם, כְּשֶׁנִּכְנָס לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה, כְּגוֹן כְּשֶׁמִּתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי דַּיְקָא יִקְרֶה לוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר, חַס וְשָׁלוֹם כְּבָר מְבאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם נִכְנָס לִקְדֻשָּׁה, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּיוֹתֵר, כִּי כָל מַה שֶּׁנִּכְנָס בִּקְדֻשָּׁה יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ בְכָל פַּעַם יֵצֶר הָרָע חָדָשׁ גָּדוֹל מִבַּתְּחִלָּה עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן עב וּבְמָקוֹם אַחֵר וּבֶאֱמֶת הַבִּלְבּוּל הַזֶּה שְׁטוּת, כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם יִקְרֶה לוֹ מֵחֲמַת הִרְהוּר-מִי חַיָּב בָּזֶה, וְאֵין לוֹ לְהִתְרַעֵם כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ גָּרַם לוֹ, וְאִם אֵינוֹ מֵחֲמַת הִרְהוּר, אֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ סִימָן רַע כְּלָל, כִּי אִם הָיָה עִנְיָן רַע, לא הָיוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נוֹתְנִין אוֹתוֹ לְסִימָן יָפֶה לְחוֹלֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת נז), שֶׁקֶּרִי-'סִימָן יָפֶה לְחוֹלֶה' וּבֶאֱמֶת אַדְּרַבָּא, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה מְאד, מֵחֲמַת זֶה נִזְדַּמֵּן לוֹ, כִּי 'כָל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִּיקִין עָלָיו הַדִּין מִלְּמַעְלָה', שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית ח) נִמְצָא כְּשֶׁאָדָם מַצְדִּיק עַצְמוֹ וְנִכְנָס בִּקְדֻשָּׁה, מְדַקְדְּקִין עָלָיו יוֹתֵר, וּמִתְעוֹרְרִין עָלָיו קִטְרוּגִים וְדִינִים, חַס וְשָׁלוֹם, וּמֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדִּינִים נַעֲשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן עב הַנַּ"ל) וְעַל-כֵּן אֵין לוֹ לְהִתְרַעֵם כְּלָל עַל זֶה, כִּי אַדְּרַבָּא, מֵחֲמַת שֶׁנִּכְנַס לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה כָּזוֹ, מֵחֲמַת זֶה נִתְגָּרֶה בּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע, מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדִּינִים כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן חָשְׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְנֵס גָּדוֹל, מַה שֶּׁלּא אֵרַע קֶרִי לְכהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת פֶּרֶק ה), כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּכְנַס הַכּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים לִקְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה כָּזוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים, הָיָה בְּוַדַּאי עָלָיו קִטְרוּגִים וְהִתְגָּרוּת הַרְבֵּה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַיֵּצֶר הָרָע כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נֶחֱשָׁב לְנֵס, מַה שֶּׁנִּצּוֹל הַכּהֵן הַגָּדוֹל מִמִּקְרֶה בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים וְעַתָּה רְאֵה וְהָבֵן, אֵיךְ יְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם עִנְיָן הַנַּ"ל, וְכִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרַעֵם עַל שֶׁלּא הָיָה לוֹ נֵס כְּמוֹ לַכּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים, גַּם דַּע, שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ בְּאָדָם טֻמְאָה טְמוּנָה, שֶׁאֵין יוֹדְעִין לָהּ שׁוּם תִּקּוּן, מֵחֲמַת שֶׁהִיא טְמוּנָה וְנִסְתֶּרֶת בּוֹ, וְעַל-כֵּן זֶהוּ טוֹבָה מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ כְּשֶׁמִּתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי יוֹצֵא מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה הַטְּמוּנָה הַנַּ"ל, כִּי אֲזַי כְּשֶׁיּוֹצֵאת, יְכוֹלִין לִמְצא לָהּ תִּקּוּן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִקּדֶם כְּשֶׁהָיְתָה טְמוּנָה כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת זֶה לא הוֹלִיד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק, עַד שֶׁהוֹלִיד תְּחִלָּה אֶת יִשְׁמָעֵאל, וְכֵן יִצְחָק הוֹלִיד אֶת עֵשָׂו וְאַחַר- כָּךְ אֶת יַעֲקב, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַזֻּהֲמָא תְּחִלָּה.
ראה לעיל שמפרט מתי זה כמו תינוק שמשתין במיטה ועדיין צריך לטבול ותיקון הכללי, ומתי זה יותר גרוע וגם צריך לטבול ותיקון הכללי.
(מתוך ספר התקרבות לצדיק האמת באמת)
