אבינועם, שאלה: האם בקו המקורי בברסלב כמו שהסברת שהוא המקורי המדויק נוהגים המשפיעים להגיד לפלוני להתחתן עם אלמונית על פי גימטרייה קבלית או רוח הקודש מה התפיסה המקורית בברסלב לעניין זיווגים ?
תשובה: אבינועם היקר זו שאלה חשובה מאד כי הבנת תשובה זו יכולה לגרום שהרבה פחות יינזקו בתים בישראל בגלל החלטת זיווג שלא על פי כללי ההלכה הפשוטה של מציאת חן או פירוק לפי כללי ההלכה. כי יש הלכות בנושאים אלו ונושא זה כלל לא בשמים הוא שצריך לדעת נסתרות אלא פשט פשוט מאד, בפרט דיני נפשות אלו. כי לצערנו הרב נוצרה תרבות חדשה בדורות אלו אשר אנשים לאחר פגישה או בלי פגישה הולכים לרב ושואלים מה הוא אומר וחושבים שלפי דבר זה מתחתנים. אשר הנהגה זאת לא מצינו לא בגמרא ולא בתנ"ך ולא בסיפורי צדיקים. ולנהוג כך הוא איסור גמור אשר יכול להחריב חייו של אדם אלא חייב לנהוג לפי הכללים שבשולחן ערוך אבן העזר ואפשר ללכת לקבל ברכה אבל לא החלטה במקומך. ותכף תראה ממה שאביא שרבנו זי"ע אמר שגם הגדולים בתקופתו לא יודעים מזה מאומה. והגדולים היום הם אפר לעומת הענקים של דורו. ואם כבר רק נשמה בחינת משה שהוא שורש נשמות ישראל יכול לדעת דברים אלו ואף על פי כן לא מצינו שנשמות גדולות אלו התערבו ונהגו לומר דברים מאין אלו, בין בזיווג ובין בלהפריד חס ושלום בין בני זוג ללא בירור הלכתי. כך שמה נגיד לגבי היום אשר ידוע כבר כמה הרס וחורבן יוצא מדברים אלו אשר אדם מתחתן ללא מציאת חן רחמנא ליצלן מחיים שכאלו. וכן נהגו גדולי אנ"ש בברסלב וסמכו על כוחו הגדול של רבנו נחמן זי"ע שיסייע בעדם כי הובטח לו כדבריו זי"ע שלאחר פטירתו יעסוק גם בעניין זיווגים להתפלל עליהם. וכן ציין לעניין הבר דעת המזווג זיווגים על ידי תורתו שעל ידי קריאת דבריו זי"ע בספריו יושפע על האדם תיקון הדעת אשר יסייע לו למצוא ולאבחן זיווגו כאשר יפגשו.
לְגַבֵּי שְׁמִיעַת הַבַּר דַּעַת שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִיעַת תּוֹרָתוֹ זוֹכִים לְשִׁדּוּךְ (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה פ"ט): הַדַּעַת מְשַׁדֵּךְ כָּל הַשִּׁדּוּכִים, (בהמשך) עַל כֵּן כָּל הַשִּׁדּוּכִים שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם נַעֲשִׂים עַל יְדֵי הַבַּר דַּעַת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. (בהמשך) כְּשֶׁהַצַּדִּיק הַבַּר דַּעַת אוֹמֵר תּוֹרָה, הוּא מְשַׁדֵּךְ שִׁדּוּכִים. (עַיֵּן שָׁם בִּפְרָטוּת. עַיֵּן לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת שֶׁזֶּה הָיָה רַבֵּנוּ זי"ע, וְהַיּוֹם בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי קְרִיאַת תּוֹרָתוֹ וְהַגָּעָה לַצִּיּוּן וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, זֶה יִתְקַיֵּם, כִּי הַיּוֹם אֵין אֶת הַבַּר דַּעַת). עַיֵּן (ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מ"ה) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: (לאחר כמה שורות) וְאִי אֶפְשָׁר לְחַבְּרָם וּלְזַוְּגָם כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּי הַמְשַׁדֵּךְ כָּל הַשִּׁדּוּכִים. עַל כֵּן צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּי הַבַּר דַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים בַּתּוֹרָה, וּמְחַבֵּר וּמְיַחֵד אַתְוָן רַבְרְבִין וְאַתְוָן זְעִירִין, וּמְקַשֵּׁר וּמְשַׁדֵּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִגְמָרִים כָּל הַשִּׁדּוּכִים שֶׁבָּעוֹלָם, בְּסוֹד "כִּי שִׂ'פְתֵי כֹ'הֵן יִ'שְׁמְרוּ דַ'עַת וְ'תוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ", רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׁדּוּךְ. אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ (כִּי רַבֵּנוּ זי"ע הִסְתַּלֵּק) וְלֹא נֵדַע אֵיךְ לִמְצֹא אֶת הַבַּעַל דַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְלִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו, וְעַתָּה מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרֵנוּ, עַל כֵּן עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת אֵלֶיךָ לְבַד מָלֵא רַחֲמִים יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, שֶׁתַּחְמֹל עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִמְצֹא זִוּוּגָם וְתִשְׁלַח לְכָל אֶחָד מְהֵרָה זִוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת. (הַיּוֹם יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִיעַת תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זי"ע, אוּלַי מִתְבַּצַּעַת אוֹתָהּ פְּעֻלָּה שֶׁל מְצִיאַת הַשִּׁדּוּךְ, הֲרֵי רַבִּי נָתָן זַ"ל, רַבֵּנוּ זי"ע אָמַר עָלָיו שֶׁהוּא חַד בְּדָרָא בְּחִדּוּשִׁים דְּאוֹרַיְתָא וַאֲמִירַת תּוֹרָה.
עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב שיחה ק"ט): כְּשֶׁהִצִּיעַ מוֹהַרְנַ"ת אֶת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ, שִׁבְּחוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: "הִנְּךָ יָחִיד בַּדּוֹר בִּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים", וּכְשֶׁהִתְפַּלֵּא עַל זֶה מוֹהַרְנַ"ת, הִמְשִׁיךְ וְאָמַר לוֹ: "וְכִי לְמִי יֵשׁ אֶת הַהַקְדָּמוֹת לַחִדּוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְךָ?". וְעַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה שכ"ד): אָמַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק מִטַּארְוִויצֶע עָלַי, שֶׁלְּעִנְיַן אֲמִירַת תּוֹרָה הוּא חַד בְּדָרָא. (אָז לָמָּה רַבִּי נָתָן זַ"ל אוֹמֵר אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ, וְעַל כֵּן עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת אֵלֶיךָ לְבַד, דְּהַיְנוּ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֶלָּא מִפֹּה רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא סְתַם אָדָם צַדִּיק הַמְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים, אֶלָּא הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁאֵין בִּדְבָרָיו תַּעֲרוֹבוֹת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א תּוֹרָה קצ"ב, וְעַכְשָׁו הוּא אֵינֶנּוּ).
עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ד סימן קס"ז): הָיוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ מַקְפִּידִים מְאֹד לִבְלִי לַחֲווֹת לַשּׁוֹאֵל שׁוּם דֵּעָה בְּהֶחְלֵטִיּוּת, וְסִפֵּר רַבִּי יִצְחָק זַ"ל דֻּגְמָא לָזֶה, שֶׁכְּשֶׁהִצִּיעוּ לוֹ לְאִשָּׁה אֶת בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְּלִיטְשֶׁער, הָלַךְ לִשְׁאֹל בָּזֶה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיקְל מֵאוּמָן, לֹא חִוָּה לוֹ רַבִּי אַיְיזִיק מַהִי דַּעְתּוֹ, אֶלָּא שְׁאָלוֹ: וְכִי מַה דַּעְתְּךָ אַתָּה בְּשִׁדּוּךְ זֶה? וְכֵן שֶׁשָּׁאַל בְּדָבָר זֶה אֶת רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בָּארְסְקִי, שְׁאָלוֹ גַּם הוּא כָּךְ. (לַמְרוֹת שֶׁרַבִּי שִׁמְשׁוֹן זַ"ל הָיָה מִצֶּאֱצָאֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר הָיָה קָדוֹשׁ מְאֹד. כִּי יָדְעוּ שֶׁהַבַּר דַּעַת שֶׁיּוֹדֵעַ שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת הוּא רַבֵּנוּ נַחְמָן זי"ע, שֶׁעַד גִּלּוּי מָשִׁיחַ לֹא יִהְיֶה עוֹד אָדָם כָּזֶה. לָכֵן אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ נָהֲגוּ בְּדָבָר זֶה לָלֶכֶת לפי הילכות אבן העזר לְפִי דַּעְתָּם וְהַרְגָּשָׁתָם, כַּמּוּבָא שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו ועוד כללים עין שם).
עַיֵּן (בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא, סעיף ג): מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה (בִּזְמַן שֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים כְּבָר בְּתוֹר שִׁדּוּךְ) לְבָדְקָהּ אִם הִיא יָפָה שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה, בֵּין שֶׁהִיא בְּתוּלָה אוֹ בְּעוּלָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל לֹא יִסְתַּכֵּל בָּהּ דֶּרֶךְ זְנוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה". (וְהֶאֱמִינוּ וְסָמְכוּ עַל רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁהוּא מְעֹרָב בִּדְבַר שִׁדּוּכָם, כִּי כְּבָר אָמַר שֶׁכְּשֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים יַעֲסֹק גַּם בְּעִנְיַן שִׁדּוּכִים). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה פ"ד): וְרָאִיתִי שָׁם שֶׁהָיָה חָקוּק עַל הַכִּסֵּא כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם, וְכָל אֶחָד הָיָה חָקוּק עִם בַּת זוּגוֹ אֶצְלוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תֵּכֶף שִׁדּוּכִים, כִּי כָּל אֶחָד מָצָא שָׁם וְרָאָה בַּת זוּגוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים לָמַדְתִּי, נָפַל בְּדַעְתִּי שֶׁפָּסוּק (דניאל ז) "כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר" – רָאשֵׁי־תֵבוֹת שַׁדְּכָן, כִּי עַל יְדֵי הַכִּסֵּא נַעֲשִׂין שִׁדּוּכִין כַּנַּ"ל. גַּם "כָּרְסְיֵהּ" רָאשֵׁי־תֵבוֹת – רֹאשׁ־הַשָּׁנָה יוֹם־כִּפּוּר סֻכּוֹת. וְעַל־כֵּן בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא. וְשָׁאַלְתִּי מַה יִּהְיֶה פַּרְנָסָתִי, וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֶהְיֶה שַׁדְּכָן, וְהָאֵשׁ הִקִּיף סְבִיבוֹ. עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תקצ"ה): (בסוף) וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת. וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִים בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה. וכן לעצה גשמית זה לשון בעל התניא בתקופתו וְזֶה לְשׁוֹן אִגֶּרֶת הַקֹּדֶשׁ (מבעל התניא סימן כב): אֲהוּבַי, אַחַי וְרֵעַי, מֵאַהֲבָה מֻסְתֶּרֶת תּוֹכַחַת מְגֻלָּה לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה זִכְרוּ יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר הֶהָיְתָה כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם וְאַיֵּה אֵיפֹה מְצָאתֶם מִנְהָג זֶה בְּאֶחָד מִכָּל סִפְרֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים לִהְיוֹת מִנְהָג וְתִקּוּן לִשְׁאֹל בְּעֵצָה גַּשְׁמִית כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי אַף לִגְדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים כְּתַנָּאִים וְאָמוֹרָאִים אֲשֶׁר כָּל רָז לָא אָנִיס לְהוּ וּנְהִירִין לְהוֹן שְׁבִילִין דְּרָקִיעַ, כִּי אִם לַנְּבִיאִים מַמָּשׁ אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כִּשְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה אֲשֶׁר הָלַךְ אֵלָיו שָׁאוּל לִדְרֹשׁ ה' עַל דְּבַר הָאֲתוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶבְדוּ לְאָבִיו, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל עִנְיְנֵי אָדָם לְבַד מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם אֵינָם מֻשָּׂגִים רַק בִּנְבוּאָה, וְלֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וְשִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר וְכוּ', הִנֵּה הִשְׁווּ זֶה לָזֶה. וּמַה שֶּׁאָמַר בִּישַׁעְיָה "וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וְכוּ'", וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה – הַיְנוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה הַנִּקְרָא תּוּשִׁיָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יוֹעֵץ זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבֹּעַ חֳדָשִׁים, שֶׁסּוֹד הָעִבּוּר קָרוּי עֵצָה וְסוֹד בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
(מתוך ספר התקרבות לצדיק האמת באמת)
