אורן, שאלה: אתה יכול לומר לי מה דעת הקו המקורי לגבי ספרון חלוקי הנחל כי זה נראה שבברסלב יש כמה דרכים באמונה ?
תשובה: אין לך מושג עד כמה חשובה השאלה ששאלת. כבר הסברתי את זה בשאלות קודמות לעניין הקו המקורי אך אחזור על זה פה לגודל החשיבות. ועכשיו בעניין הזרמים החדשים אשר מקרוב באו, ראשית כל יש להבין שהקו המקורי הוא הקודם לכל הפלגים בחסידות ברסלב, כאשר כל הפלגים נוצרו בעשרים שלושים שנה האחרונות על ידי אנשים מחסידות אחרת או בעלי תשובה הן חילונים והן מזרמים אחרים ביהדות. כאשר אף קבוצה בעצם לא נוצרה מתוך מישהו מהקו המקורי וזה נושא מעניין בפני עצמו, כי הקו המקורי הם דורי דרות של תלמידי רבי נחמן זי"ע ורבי נתן זצ"ל ושאר תלמידים, אשר להם תמיד היה הכל ברור כי באמת הכל פשוט אין אדמו"ר חי או רב יחיד בכיר על כולם אלא רבי נחמן זי"ע עדיין אדמו"ר החסידות וכל ענייני ההתקשרות הם איתו עדיין, וכציוויו, שתלמידים יעשו תלמידים, דהינו תמיד ממשיכים להאיר את הדרך שהזכרתי בתלמידים וכך למעלה ממאתיים שנה, ולא היה צורך ליצור חדש, כי אין על מה, רבנו בספריו כמו קודם תמיד. ותמיד כיבדו כל אחד לפי כבודו ומעלתו כדרכה של תורה אבל לא בתור ראש ומנהיג בלעדי.
אם הבנו שדרך רבנו זי"ע היא אשר בספריו ונשמרה אותנטית בזרם המרכזי תכף נראה מה הוסיפו הזרמים האחרים בתוך ברסלב ותוכל להבין האם הקווים החדשים הם באמת דרכו הנקייה של רבי נחמן זי"ע או שימוש בסממנים ממנו ועם הרבה הוספות חדשות ובוודאי נבין שמי שרוצה את דרכו הנקייה של רבי נחמן זי"ע אז וודאי שהיא הדרך האותנטית אשר עד היום בזרם המרכזי ללא שינוי.
מחבר חלוקי הנחל שמו רבי יצחק ברייטער הי"ד, והוא היה תלמיד של רבי צדוק הכהן מלובלין ז"ל אשר התקרב לדרכו של רבנו זי"ע דרך מציאת ספריו. רבי יצחק ברייטער הי"ד אהב את רבנו זי"ע מאד, אבל התחנך אצל רבו על דרך שעבירות שאדם עושה הם גם משמיים ורצון השם רחמנא ליצלן ופיתח תאוריה שכך השם מראה לאדם וכו' לא רוצה אפילו לחזור על דברים אלו שדברים אלו מסוכנים ויכולים להביא למכשול גדול. ורבי לוי יצחק בנדר זצ"ל תמיד שהיה מדבר על חלוקי הנחל בעניין האמונה שהסביר, אמר שאנ"ש מתקופתו ועד היום לא קיבלו את דבריו שזה דברים מסוכנים ונכתב בלא מדמה מבורר. ואין לנו אלא דברי רבי נחמן זי"ע ותלמידו רבי נתן זצ"ל בלבד, ושככה אנ"ש ראו זאת בעבר, ושלא יתכן שיקום מישהו ויסביר את האמונה בדרך רבנו זי"ע לא כדרך שקבלנו מרבנו זי"ע ורבי נתן זצ"ל ושהיא נגד ההלכה. לגבי חלק עמוד הצדיק אשר בספרו הדברים הם בסדר. ולצערנו הרב כל הקבוצות החדשות שקמו לא בקיאים בדרכי אנ"ש מדורי דורות ולקחו את החוברת והפכו אותה לדרך האמונה בברסלב וגרמו שרובו של עולם התשובה שהתקרבו לברסלב על ידם דעתם בעניין האמונה משובשת רחמנא ליצלן. הרסו נשמות טהורות שרוצים את רבי נחמן זי"ע באמת, ושיבשו דעתם באמונה כוזבת רחמנא ליצלן שומו שמיים על זה.
אשר מחשבת משובשת זו מקלה על המשך דרכם לפרוץ דרך בדרכו של רבנו זי"ע ולא ללכת לפי הדרך של הקו המקורי אשר דבר זה הוא עזות מצח, אבל מצאו דיבורים שיתנו להם משענת כי מה בכך, אם הכל משמים אז גם מעשנו משמיים והדחיפה שאנו דוחפים עצמנו בכל הכח לפרסום משמיים, וככה הבעל דבר הטעה אותם כאילו במצוות זיכוי הרבים כי כן דרכו להראות כדבר טוב אך מזיק הוא כמובא בתורה א' חלק א' ליקוטי מוהר"ן, בקיצור כל מעשה רע בסופו של דבר משמיים רחמנא ליצן מהבנות מוטעות אלו. ודרך עקומה זו חדרה למחנה הקדושה בדורות הקודמים מרסיסי הש"ץ (שבתאי צבי ימח שמו שהיה משיח שקר כידוע) אשר ממנו התחילו דיבורים מאין אלו רחמנא ליצלן. ועכשיו אראה לך הדרך שנהגו בה מדורי דורות אנ"ש הקדושים שלא זזו מקוצו של 'י' בהלכה.
שנזכה שיתקיים בנו (תהילים פרק ל"ב פסוק ב'): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה". והטעות העיקרית שבככל ההתמקדות בסוד ובלא בפשט זה לא דעת רבנו נחמן זי"ע כמובא בליקוטי מוהר"ן שכולם צריכים את הפשט ויראת השמים הפשוטה ומעט מאד שצריכים לסוד, והוא מדבר על לימוד סוד תקין, וכיום כולם מעוותים את הסוד וכל אחד מנסה להסביר סוד.(ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ט"ו): כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּנִגְלֶה הִיא בְּחִינַת סִינַי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת סד): 'סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף ? (איזה מהם עדיף נגלה הפשט או הסוד) וְהֵשִׁיבוּ: סִינַי עָדִיף, כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא'; וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה הַכּל צְרִיכִין לָהּ, אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר-זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָה (מעט הצריכים לה).
כי כידוע יש לנו הלכות תשובה בעיקר רק במקום אחד ביהדות, שזה הרמב"ם הקדוש אשר בחר להסביר נושא זה דווקא בהלכות תשובה כי ידע שהבעל תשובה בגלל יצרים שעדיין בו וצער זיכרון עוונותיו עלול ליפול לדבר ארור זה לחשוב שאולי משמיים היו נפילותיו כי קשה לו להתגבר על יצרו, וכמובן שאין קשר לדבר אלא חוסר עצות נכונות להיטהר מהיצר הרע. והוא מביא שם – עַיֵּן (משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות תשובה פרק ה): א. רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג,כב), כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן, שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרָע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּעַכֵּב עַל יָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרָע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ".
ב. אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי הָאֻמּוֹת וְרֹב גּוֹלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כָּל אָדָם וְאָדָם רָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם, אוֹ חָכָם אוֹ סָכָל, אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי, אוֹ כִּילִי אוֹ שׁוּעַ; וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג, לח), כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לֹא לִהְיוֹת טוֹב, וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ; וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ, וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל־חֲטָאָיו" (איכה ג, לט). וְחָזַר וְאָמַר הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵינוּ, וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת, רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹב רִשְׁעֵנוּ, שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג, מ).
ג. וְדָבָר זֶה עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע" (דברים ל, טו), וְכָתוּב "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו): כְּלוֹמַר שֶׁהָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם; וְכָל שֶׁיַּחְפֹּץ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁה בְּנֵי הָאָדָם, עוֹשֵׂה, בֵּין טוֹבִים בֵּין רָעִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן נֶאֱמַר "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (דברים ה, כה) כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא כּוֹפֶה בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה, אֶלָּא לִבָּם מָסוּר לָהֶם.
ד. אִלּוּ הָיָה הָאֵל גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ אִלּוּ הָיָה שָׂם דָּבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם בְּעִקַּר תּוֹלַדְתּוֹ לְדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים, אוֹ לְמַדָּע מִן הַמַּדָּעוֹת, אוֹ לְדֵעָה מִן הַדֵּעוֹת, אוֹ לְמַעֲשֶׁה מִן הַמַּעֲשִׂים, כְּמוֹ שֶׁבּוֹדִים מִלִּבָּם הַטִּפְּשִׁים הוֹבְרֵי שָׁמַיִם, הֵיאַךְ הָיָה מְצַוֶּה לָנוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים עֲשֵׂה כָּךְ וְאַל תַּעֲשֶׂהָ כָּךְ, הֵטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי רִשְׁעֲכֶם, וְהוּא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ כְּבָר נִגְזַר עָלָיו, אוֹ תּוֹלַדְתּוֹ תִּמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָזוּז מִמֶּנּוּ. וּמַה מָּקוֹם הָיָה לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבְאֵיזֶה דִּין וְאֵיזֶה מִשְׁפָּט נִפְרָע מִן הָרָשָׁע אוֹ מְשַׁלֵּם שָׂכָר לַצַּדִּיק, "הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח,כה). וְאַל תִּתְמַהּ וְתֹאמַר הֵיאַךְ יִהְיֶה הָאָדָם עוֹשֵׂה כָּל מַה שֶּׁיַּחְפֹּץ, וְיִהְיוּ מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְכִי יֵעָשֶׂה בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת קוֹנוֹ וּבְלֹא חֶפְצוֹ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה', עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (תהלים קלה, ו). דַּע שֶׁהַכֹּל בְּחֶפְצוֹ יֵעָשֶׂה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ מְסוּרִין לָנוּ. כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁחָפֵץ הַיּוֹצֵר לִהְיוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחַ עוֹלִים לְמַעְלָה, וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ יוֹרְדִים לְמַטָּה, וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב בְּעִגּוּל, וְכֵן שְׁאָר בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם לִהְיוֹת כְּמִנְהָגָן שֶׁחָפֵץ בּוֹ. כָּכָה חָפֵץ לִהְיוֹת הָאָדָם רְשׁוּתוֹ בְּיָדוֹ, וְכָל מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לֹא כּוֹפֶה וְלֹא מוֹשֵׁךְ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּבְדַעְתּוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל עוֹשֶׂה כָּל שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. לְפִיכָךְ דָּנִין אוֹתוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו: אִם עָשָׂה טוֹבָה, מְטִיבִין לוֹ; וְאִם עָשָׂה רָעָה, מְרִיעִין לוֹ. הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "מִיֶּדְכֶם, הָיְתָה זֹאת" (מלאכי א, ט) "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם" (ישעיהו סו,ג). וּבְעִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ…. וְדַע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קוהלת יא, ט), דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת, וְעָתִיד אַתָּה לִיתֵּן אֶת הַדִּין.
ה. שֶׁמָּא תֹּאמַר וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה קֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה: יָדַע שֶׁזֶּה יִהְיֶה צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ לֹא יָדַע; אִם יָדַע שֶׁהוּא יִהְיֶה צַדִּיק, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה צַדִּיק, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיָּדַע שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, הֲרֵי לֹא יָדַע הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. דַּע שֶׁתְּשׁוּבַת שְׁאֵלָה זוֹ "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָם" (איוב יא,ט), וְכַמָּה עִקָּרִים גְּדוֹלִים וַהֲרָרִים רָמִים תְּלוּיִים בָּהּ; אֲבָל צָרִיךְ אַתָּה לֵידַע וּלְהָבִין בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. (בהמשך) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן וְדַעְתָּם שְׁנַיִם, אֶלָּא הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְדַעְתּוֹ אֶחָד; וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג,כ), כָּךְ אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא דַּעְתּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא: הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה, ח). וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל נֵדַע בְּלֹא סָפֵק, שֶׁמַּעֲשֵׁה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם; וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ, וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו לֹא לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְלֹא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְלֹא מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת בִּלְבַד נֵדַע דָּבָר זֶה, אֶלָּא בִּרְאִיּוֹת בְּרוּרוֹת מִדִּבְרֵי הַחָכְמָה. וּמִפְּנֵי זֶה נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁדָּנִין אֶת הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּפִי מַעֲשָׂיו, אִם טוֹב וְאִם רַע. וְזֶה הָעִקָּר, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה תְּלוּיִין בּוֹ.
וכן דעת רבי נחמן זי"ע היא לפי הרמב"ם הזה, רק הרבה אנשים מחמת בלבול, כי אינם בקיאים ויודעים להפריד בין הזהרת רבנו זי"ע על ספרו של הרמב"ם זצ"ל מורה נבוכים ועוד כמה מקומות. ולגבי שבח רבנו זי"ע על חיבור ההלכות שאמר היטיב לעשות ושלעתיד לבוא ננהג כרמב"ם זצ"ל בעניין הלכה. כי רבי נחמן זי"ע הקפיד להזהיר על דבר אשר יכול לגרום שגיאה חס ושלום באמונה הקדושה, ועל הלכות תשובה לא אמר דבר, ואף מציין בליקוטי מוהר"ן כדעת הרמב"ם זצ"ל שהבחירה ביד האדם לגמרי. וכן רבי נתן זצ"ל מצטט מהלכות אלו בליקוטי הלכות ונביא הכל פה שתוכל לראות.
(וְצָרִיךְ לְהָבִין וְלָדַעַת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אָמַר לֹא לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר מוֹרֵה נְבוֹכִים וְאַרְבָּעָה פְּרָקִים רִאשׁוֹנִים בַּהֲלָכוֹת שֶׁל הָרַמְבַּ"ם זַ"ל שֶׁמְּדַבֵּר מִמַּעֲשֵׁה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וְאָמַר שֶׁשָּׁגָה בָּזֶה, בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וְכֵן בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, וְנִתָּן לְהָבִין עִנְיַן זֶה כִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זי"ע לֹא הָיוּ בִּתְקוּפָתוֹ וְכֵן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הַזֹּהַר הִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם אַחֲרֵי הַרַמְבַּ"ם ז"ל בִּתְקוּפַת רַבִּי מֹשֶׁה דִּי לֵאוֹן ז"ל וְרַבִּי יִצְחָק דְּמִן עַכּוֹ ז"ל שֶׁהָיוּ דּוֹר אֶחָד אַחֲרֵי הָרַמְבַּ"ן ז"ל. וְרַבֵּנוּ זי"ע וְרַבִּי נָתָן ז"ל וּשְׁאָר הַתַּלְמִידִים ז"ל מְצַטְּטִים כַּמָּה מֵאוֹת שֶׁל מַרְאֵה מְקוֹמוֹת מֵהַהֲלָכוֹת שֶׁל הָרַמְבַּ"ם ז"ל חוּץ מִמַּה שֶּׁרַבֵּנוּ זי"ע אָסַר, וְכֵן מָרַ"ן ז"ל פָּסַק אֵיפֹה שֶׁיֵּשׁ שְׁתַּיִם מוּל אֶחָד מִבֵּין הָרֹא"שׁ ז"ל, הָרִי"ף ז"ל וְהָרַמְבַּ"ם ז"ל וְיוֹתֵר מִתִּשְׁעִים אָחוּז מֵהַהֲלָכוֹת בְּכַדּוּר הָאָרֶץ בְּמוֹשְׁבוֹת יִשְׂרָאֵל בִּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָאַחֲרוֹנִים הֵם כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם ז"ל, כָּךְ שֶׁמִּי שֶׁמֵּעֵז לְגַנּוֹתוֹ בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֹאשׁ קָטָן וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁצַּדִּיקִים יוֹדְעִים לְהַפְרִיד בֵּין הַדָּבָר הַפָּסוּל שֶׁעָשָׂה לַדָּבָר הַמְּצֻיָּן שֶׁעָשָׂה וְעוֹד אָמַר בְּסוֹף יָמָיו שֶׁשָּׁגָה, הֲרֵי הוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא, וּמִי שֶׁמְּנַסֶּה לְהַטִּיל דֹּפִי בָּרַמְבַּ"ם ז"ל כֻּלּוֹ מַה שֶּׁרַבֵּנוּ זי"ע וְכָל הַצַּדִּיקִים לֹא עוֹשִׂים, הֲרֵי הוּא טוֹעֵן שֶׁכָּל הַכְּתֻבּוֹת, גֵּרוּשִׁין, תְּפִלִּין שְׁמִירַת שַׁבָּת, חַגִּים בְּקִצּוּר כָּל מִצְווֹת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל וְלִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בִּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה אַחֲרוֹנוֹת מְקַיְּמִים דְּבָרִים שְׁגוּיִים כּוֹלֵל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר מוּבָאִים רַק בָּרַמְבַּ"ם ז"ל בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ מַטִּיל דֹּפִי בְּכָל הַיַּהֲדוּת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בִּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנִים הָאַחֲרוֹנִים. "כִּי אֵין צַדִּיק בָּאֶרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", אֲבָל פֹּה בַּהֲלָכוֹת שֶׁנָּבִיא הִתְבַּטֵּא עֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ זי"ע 'הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת'). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ת"ח): (לאחר כמה שורות) וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁבְּסִפְרֵי הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֲלָכוֹת, הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת, (בהמשך) בְּסֵפֶר הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת קִלְקֵל הַרְבֵּה כַּמְבֹאָר בִּסְפָרִים שֶׁצּוֹעֲקִים מָרָה עַל שֶׁאָמַר שֶׁבְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלּוֹ מְבֹאָר כָּל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לַלֵּב שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שׁוּם סְבָרָא רָעָה כָּזֹאת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כָּל סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵהַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. (וְכֵן רַבֵּנוּ זי"ע אָמַר שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא בִּזְמַן הַגּוֹאֵל יִנְהֲגוּ כְּפִי הַרַמְבַּ"ם ז"ל בַּהֲלָכוֹת).
עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב שיחה נ"ו): רַבֵּנוּ אָמַר: אַף־עַל־פִּי שֶׁלֶּעָתִיד כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ לֵידַע אֵיזֶה הֲלָכָה יִפְתְּחוּ וִיעַיְּנוּ בְּהָרַמְבַּ"ם, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּסֵפֶר "מוֹרֵה נְבוֹכִים" וְהַחֲקִירוֹת שֶׁחִבֵּר אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל. (כָּךְ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לַחְשֹׁב שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע זִלְזֵל בָּרַמְבַּ"ם ז"ל בִּפְסִיקַת הַהֲלָכָה רַק צִיֵּן לֹא לִקְרֹא חֲקִירוֹת בָּאֱמוּנָה אוֹ טָעֻיּוֹת בַּסּוֹד שֶׁמּוֹפִיעִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁצִּיֵּן לֹא לִקְרֹא, שֶׁאֵינָם כְּסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י זי"ע אֲשֶׁר כְּפִי שֶׁצֻּיַּן נִתְגַּלּוּ לְאַחַר תְּקוּפָתוֹ שֶׁל הַרַמְבַּ"ם ז"ל, וְכֵן גַּם צִיֵּן עוֹד סְפָרִים חוּץ מֵהַרַמְבַּ"ם ז"ל לֹא לִקְרֹא אוֹתָם אוֹ חֲלָקִים מֵהֶם שֶׁמְּדַבְּרִים מֵחֲקִירָה). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ת"ז): (לאחר כמה שורות) עַל סֵפֶר הָעֲקֵדָה אָמַר גַּם־כֵּן שֶׁלּא לִלְמֹד אוֹתוֹ. וְאָמַר כִּי סֵפֶר הָעֲקֵדָה הוּא סֵפֶר כָּשֵׁר. רַק מֵחֲמַת שֶׁמֵּבִיא דִּבְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם. וְכֵן שַׁעַר הַיִּחוּד בְּסֵפֶר חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְסֵפֶר הָעִקָּרִים וּמִלַּת הַהִגָּיוֹן לְהָרַמְבַּ"ם וּמוֹרֵה־נְבוֹכִים, (בהמשך) מַה שֶּׁמּוּבָא בְּהָרַמְבַּ"ם בְּסֵפֶר הַיָּד קְצָת חֲקִירוֹת כְּגוֹן בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, צָרִיךְ גַּם־כֵּן לִבְרֹחַ מֵהֶם וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל שָׁם כְּלָל. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מְדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִשָּׁם מְאֹד. (וְכֵן רַבֵּנוּ זי"ע מְצַיֵּן בִּסְפָרָיו הֲלָכוֹת מֵהַרַמְבַּ"ם ז"ל וְכֵן רַבִּי נָתָן ז"ל בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת מַרְאֶה פְּסָקִים שֶׁל הַרַמְבַּ"ם ז"ל אֵין סְפֹר פְּעָמִים וְכֵן בְּכָל סִפְרֵי תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זי"ע כָּךְ שֶׁחַיָּב לְהַפְרִיד הַפְרָדָה גְּמוּרָה בֵּין הַחֲקִירוֹת בָּאֱמוּנָה הַמֻּטְעוֹת לְבֵין הַהֲלָכוֹת הַנְּכוֹנוֹת מְאֹד, וְגַם חֵלֶק מֵהֶסְבֵּרָיו עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּרְאֶה פֹּה בַּהֶמְשֵׁךְ וְנִרְאֶה שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל עַצְמוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהֶסְבֵּרוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם ז"ל בְּאוֹתָם הֲלָכוֹת בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת וְכֵן בְּעָלִים לִתְרוּפָה.
עַיֵּן (עלים לתרופה מכתב ו): (לאחר כמה שורות) רַק תֶּאֱחֹז מַחֲשַׁבְתְּךָ בְּיָדְךָ לִבְלִי לַחְשׁב שׁוּם דְּבַר חוּץ כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנו. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן. כַּמְבֹאָר כָּל זֶה הֵיטֵב בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי בַּעַל מַחֲשָׁבָה הוּא אַחַד הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה רַמְבַּ"ם הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ד' הֲלָכָה ה. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הילכות ריבית הלכה ה סעיף ט"ז): (לאחר כמה שורות) כִּי כְּמוֹ שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ כֵן אֵין יְכוֹלִין לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג פְּנִימִיּוּת דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ 'כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ וְדַעְתּוֹ אֶחָד כַּיָּדוּעַ'. וּכְמַאֲמַר הַמְשׁוֹרֵר מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. (וְאֶת זֶה כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ וְדַעְתּוֹ אֶחָד כַּיָּדוּעַ זֶה מוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה בְּפֶרֶק ה בְּסָעִיף ה שֶׁעַכְשָׁו נָבִיא בַּהֶמְשֵׁךְ, וְהִקְדַּמְנוּ אֶת כָּל הַהַקְדָּמָה הַזֹּאת רַק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה סָפֵק לַמְעַיֵּן שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל קָרָא הֲלָכוֹת אֵלּוּ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתֵאוּר הָרַמְבַּ"ם ז"ל לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ פֶּרֶק ה מֵהָרַמְבַּ"ם ז"ל וְעַל הֲלָכוֹת אֵלּוּ לֹא הֻזְהַרְנוּ שֶׁהֵם כַּחֲקִירָה אֶלָּא הֵם מֵהַהֲלָכוֹת 'שֶׁהֵיטִיב לַעֲשׂוֹת' וְרָצִינוּ לְהַרְאוֹת שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּלָּשׁוֹן מִתּוֹכָם בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אַף אָדָם לְהַגִּיד שֶׁמַּה שֶּׁהָרַמְבַּ"ם ז"ל אָמַר פֹּה לְגַבֵּי הַבְּחִירָה זֶה חֵלֶק מֵהַדְּבָרִים שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אָמַר לֹא לִקְרֹא, וְשֶׁאוּלַי רַבִּי נָתָן ז"ל אוֹ רַבֵּנוּ זי"ע לֹא צִיְּנוּ אֶת הֲלָכוֹת אֵלּוּ כִּי לֹא שָׂמוּ לֵב חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם הָיָה בָּם חַס וְשָׁלוֹם לִמּוּד אֱמוּנָה מֻטְעֶה אוֹ שָׁגוּי חַס וְשָׁלוֹם וַדַּאי שֶׁגַּם הֵם הָיוּ מְצֻיָּנִים, כִּי רַבֵּנוּ זי"ע דָּאַג לְיַדֵּעַ אוֹתָנוּ מִכָּל סַכָּנָה בְּלִמּוּד אֱמוּנָה מֻטְעֶה וְהָיָה בָּקִי בָּרַמְבַּ"ם ז"ל וְלֹא צִיֵּן אֶת הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ה. וְרָאִינוּ שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל מְצַטֵּט מִשָּׁם. לָכֵן לַחְשֹׁב כָּךְ זֶה לֹא נָכוֹן, רַבֵּנוּ זי"ע צִיֵּן אֶת הַמּוֹרֵה נְבוֹכִים וְאַרְבָּעָה פְּרָקִים מִיסוֹדֵי תּוֹרָה אֵיפֹה שֶׁמַּסְבִּיר מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּבְהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה בַּהַתְחָלָה, וּמִלַּת הַהִגָּיוֹן לְהָרַמְבַּ"ם ז"ל, וְהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה לֹא צֻיְּנוּ וְאַף רַבִּי נָתָן ז"ל מְצַטֵּט מֵהֶם).
וּלְכָל מִי שֶׁטּוֹעֶה וְלֹא מֵבִין שִׂיחָה זֹאת מתוך ליקוטי הלכות שלכאורה עליה מנסים להישען לטעון שרבי נתן זצ"ל טוען כך רחמנא ליצלן, בִּגְלַל שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל כּוֹתֵב בָּהּ "כִּי הַיְדִיעָה שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא הוּא רְצוֹנוֹ", וּמִפֹּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם ה' יוֹדֵעַ לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה עֲבֵרָה אָז זֶה רְצוֹנוֹ אוֹ גַּם רְצוֹנוֹ, לֹא מִצַּד הַחִיּוּת, אֶלָּא רָצוֹן בַּבְּחִירָה בְּרָעָה, אוֹ לְכַתְּחִלָּה לֹא וְאַחַר כָּךְ כֵּן, עַכְשָׁיו נִרְאֶה אֶת הַדִּיּוּק הַנָּכוֹן וְכֵיצַד מַסְבִּיר אֶת מַה שֶּׁרַבִּי נָתָן ז"ל אָמַר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש בְּהֶסְבֵּר נִפְלָא מְאֹד). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הילכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד סעיף ל"ח): (לאחר כמה שורות) כִּי הַיְדִיעָה הִיא בְּחִינַת הַהַנְהָגָה וְהַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּרְצוֹנוֹ. כִּי הַיְדִיעָה שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא הוּא רְצוֹנוֹ, כִּי כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה, כֵּן יִהְיֶה בְּוַדַּאי. וְזֶהוּ יְדִיעָתוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה, כִּי הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ. (לְשׁוֹנוֹ הוּא כִּי הַיְדִיעָה הִיא בְּחִינַת הַהַנְהָגָה וְהַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְלֹא הַקִּלְקוּל וְהָעֲבֵרָה בִּרְצוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁמֵּבִיא בְּמָקוֹם אַחֵר: עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות שילוחין הלכה א סעיף ס"ד): וְעַל כֵּן אֵין שַׁיָּךְ בָּעֲבֵרָה שְׁלִיחוּת כִּי אַדְּרַבָּא הָעֲבֵרָה הוּא פֵּרוּד וּפְגָם בִּבְחִינַת אַחְדוּת כַּיָּדוּעַ, וְעִקַּר הַשְּׁלִיחוּת בִּבְחִינַת אַחְדוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת לְתִקּוּנֵי שְׁדַרְתִּיךְ וְלָא לְעִוּוּתֵי (לְתַקֵּן שְׁלַחְתִּיךָ וְלֹא לְעַוֵּת דְּהַיְנוּ לְקַלְקֵל דְּהַיְנוּ לַחֲטֹא) וְכֵן רַבֵּנוּ זי"ע אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ (בתורה נ"ו חלק א סעיף ג): וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לֹא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
(וְעַכְשָׁיו נִרְאֶה כֵּיצַד מַסְבִּיר זֹאת הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש רַבִּי חַיִּים בֶּן עָטָר זצ"ל שֶׁהֵעִיד עָלָיו צַדִּיק מִיחִידֵי הַדּוֹרוֹת בְּחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יִשְׂרָאֵל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע שֶׁהָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש זָכָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה וְשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עֲלִיּוֹת נְשָׁמָה בִּזְמַן עֲלִיָּתוֹ הָיָה רוֹאֶה אֶת הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש יוֹרֵד מֵעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים לְאַחַר שֶׁגַּם הוּא עָשָׂה עֲלִיַּת נְשָׁמָה, וְכֵן אָמַר עַל הַפֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ עַל הַתּוֹרָה שֶׁזֶּה אֶחָד מֵהַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכֵן שֶׁנִּגְלָה לַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע סוֹד נְטִילַת יָדַיִם אָמַר כִּי יוֹדֵעַ שֶׁהָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש נִפְטַר כִּי רַק חַד בְּדָרָא יָדַע סוֹד זֶּה, וּלְפָנָיו יָדַע מִזֶּה אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּגְלָה לוֹ, יוֹדֵעַ הוּא כִּי נִפְטַר, וְכֵן אָמַר עָלָיו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ, וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר עַל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם פֵּרוּשִׁים שֶׁנִּגְלוּ לוֹ מִמְּתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא עַל הַפָּסוּק "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵלֵכוּ", וְעוֹד מוּבָא בִּסְפָרָיו עַל הַתּוֹרָה, הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁאָמְרוּ עַל סִפְרוֹ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. כָּךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁשָּׁגָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי פְּגַם בְּדַקּוּת הָאֱמוּנָה זֶה חַס וְשָׁלוֹם כְּפִירָה וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּמַּדְרֵגוֹת הַנַּ"ל אִם חַס וְשָׁלוֹם טָעָה בַּהֲבָנָתוֹ ?! הַדְּבָרִים בְּכַוָּנָה נֶאֱמָרִים בְּצוּרָה צִנִּית כִּי לְצַעֲרֵנוּ הָרַב יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיְּעַוְּתוּ הַכֹּל גַּם לֹא בְּמוּדָע בִּכְדֵי לַחְשֹׁב שֶׁהָיָה לַה' רָצוֹן בָּעֲבֵרוֹת שֶׁלָּהֶם כְּדֵי לְהָקֵל מֵהֶם הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת אוֹ שֶׁל אִי הַצְלָחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְאֵינָם מְבִינִים שֶׁהַדֶּרֶךְ לְהָקֵל הִיא תְּשׁוּבָה, הִתְחַזְּקוּת שֶׁאֵין יֵאוּשׁ, הִתְחַדְּשׁוּת, לְהַאֲמִין שֶׁכְּשֶׁהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיק רַבֵּנוּ נַחְמָן זי"ע אֶפְשָׁר לְכַפֵּר וְלִזְכּוֹת לְהַכֹּל, אוֹ לְהָבִין שֶׁאֲנַחְנוּ בְּסַךְ הַכֹּל בְּנֵי אָדָם וְקָשֶׁה לִהְיוֹת מֻשְׁלָם וְה' שָׂמֵחַ אֲפִלּוּ בִּקְצָת, וְשֶׁלְּאַט לְאַט מִתְקַדְּמִים וְלִשְׂמֹחַ בַּדָּבָר הֲכִי קָטָן, וְשֶׁהַשֵּׁם אוֹהֵב אֶת הָאָדָם תָּמִיד כְּמִשְׁפַּט הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹש הַלְוַאי שֶׁאֹהַב אֶת הַצַּדִּיק הֲכִי גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הָרָשָׁע הֲכִי גָּדוֹל. וְלֹא בִּלְהַשְׁלִיךְ עַל ה' הָעֲבֵרוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש מְכַנֶּה זֹאת דַּרְכֵי רְשָׁעִים. בְּדוֹרֵנוּ אֲנִי מַאֲמִין שֶׁמִּי שֶׁמְּדַבֵּר מִזֶּה כַּוָּנָתוֹ לְחַזֵּק וְלֹא מִתּוֹךְ רִשְׁעוּת אֶלָּא חֹסֶר הֲבָנָה נְכוֹנָה שֶׁל פְּנֵי הַדְּבָרִים רַק צָרִיךְ לְהִזָּהֵר כִּי דֶּרֶךְ זוֹ הִיא רָעָה שֶׁמְּבַטֶּלֶת הָרָצוֹן לְמִצְווֹת וְהַמִּלְחָמָה בַּיֵּצֶר לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת).
עַיֵּן (חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עֲלִיָּה שְׁבִיעִית אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש עַל הַפָּסוּק "וַיִּנָּחֶם הַשֵּׁם כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"): עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם ז"ל פֶּרֶק ה' מֵהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ הוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד, וְאֵין דַּעַת שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ וְכוּ' וְאֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הקב"ה הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם, אֲבָל נֵדַע וַדַּאי שֶׁמַּעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם וְאֵין הקב"ה מוֹשְׁכוֹ וְכוּ'. (בַּהֶמְשֵׁךְ מַסְבִּיר כֵּיצַד לַמְרוֹת יְדִיעָתוֹ לֹא מְחַיֵּב הַחֵטְא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל", הִנְּךָ רוֹאֶה כְּשֶׁיִּרְצֶה ה' שֶׁלֹּא לָדַעַת יִשָּׁלֵל הַיְדִיעָה, הֲגַם שֶׁהַיְדִיעָה יֶשְׁנָהּ מֵעַצְמָהּ, כִּי אֵינוֹ בִּבְחִינַת הָאָדָם שֶׁהַיְדִיעָה הוּא חוּץ מִמֶּנּוּ לוֹמַר יִמְנַע וְלֹא יֵדַעֶנָּה, כִּי ה' הוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד וְאֵינוֹ צָרִיךְ לָתֵת לֵב לָדַעַת שֶׁבָּזֶה נֶאֱמַר דִּכְשֶׁלֹּא יִתֵּן לֵב לֹא יֵדַע, לֹא כֵן, וְאַף עַל פִּי כֵן כִּבְיָכוֹל יֶשְׁנוֹ בִּבְחִינָה זוֹ דִּכְתִיב לֹא הִבִּיט וְגוֹ'. וּמֵעַתָּה נוּכַל לוֹמַר כִּי ה' בְּעֵת בְּרֹא הָאָדָם שָׁלַל מֵהַיְדִיעָה פִּשְׁעֵי אָדָם לְ-'ב' סִבּוֹת: א. לַטַּעַם הַפְּשָׁטִי כִּי טוֹב ה' וְלֹא יַבִּיט אֶל הַתִּעוּב, וְטַעַם זֶה לְבַד לֹא יַסְפִּיק כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ בַּיְדִיעָה לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה וְהַנִּמְשָׁךְ. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עוֹד טַעַם ב. וְהוּא שֶׁנִּתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת ה' כֵּן לְבַל תָּחוּל טַעֲנַת הָרְשָׁעִים שֶׁיֹּאמְרוּ יְדִיעָתוֹ מַכְרַחַת כֵּיוָן שֶׁיֵּדַע כִּי פְּלוֹנִי זֶה יַעֲבֹר עַל מַה שֶּׁעָבַר, הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ יִתְחַיֵּב לִהְיוֹת הֲגַם שֶׁה' לֹא גָּזַר לִהְיוֹת כֵּן, וּמֵעַתָּה אֵין עֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים כִּי לֹא מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וּבַמָּה יְפַחֵד רָשָׁע וְיֶחְדַּל מֵעֹשֶׁק, לָזֶה מָנַע ה' יְדִיעָה זוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים. (דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ שֶׁאוֹמְרִים לְכַתְּחִלָּה זֶה אֲנִי, ה' לֹא גָּזַר אֲבָל בִּגְלַל עֶצֶם יְדִיעָתִי שֶׁאֶעֱבֹר עָוֹן לְאַחַר מִכֵּן אֶהְיֶה עִם אֱמוּנָה שֶׁזֶּה מִמֶּנּוּ לֹא יֵעָנֵשׁ, בִּגְלַל זֶה מָנַע ה' יְדִיעָה זוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים כִּי אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁרַק הוּא הַחַיָּב בַּדָּבָר כַּמּוּבָא).
עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תר"י): (לאחר כמה שורות) "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי". רְצוֹנוֹ לוֹמַר כֹּחֲךָ בִּי. בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כֹּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לֹא יָכֹלְתִּי לַחֲטֹא. וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ, עַל־זֶה הוּא אוֹמֵר, "יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי", הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִלָּתִי בְּאָזְנְךָ, אֲבָל "אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ", כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב. (המשך אור החיים הקדוש): אֲבָל מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים לֹא שָׁלְלוּ מֵהַיְדִיעָה וּבוֹ שָׂמַח וּלְסִבָּה זוֹ הָיְתָה הַבְּרִיאָה, וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". וְאִם תֹּאמַר אִם לֹא הִבִּיט אָוֶן שֶׁל רְשָׁעִים הֵיאַךְ קָבַע עֹנֶשׁ לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה. וְכִי צָרִיךְ לִקְבֹּעַ עֹנֶשׁ לִפְלוֹנִי הַמַּרְשִׁיעַ אֵין צָרִיךְ לִקְבֹּעַ עֹנֶשׁ אֶלָּא לְעוֹשֵׂה עָוֹן וָפֶשַׁע. (דְּהַיְנוּ אִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים אֵיךְ קָבַע לָהֶם עֳנָשִׁים?! וּמַמְשִׁיךְ וּמְדַיֵּק לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת אוֹתָם חוֹטְאִים בִּכְדֵי לִקְבֹּעַ עֹנֶשׁ אֶלָּא פָּשׁוּט ה' קָבַע עֹנֶשׁ לְפִי מַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ הָעֹנֶשׁ עַל גָּזֵל הוּא כָּךְ וְעַל נִאוּף הוּא כָּךְ וְכוּ' בְּלִי צֹרֶךְ לִרְאוֹת אֶת אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָרְשָׁעִים מְבַצְּעִים בְּפֹעַל) וּבְעֵרֶךְ הַצַּדִּיקִים אֵין מָקוֹם לְטַעֲנַת יְדִיעָתוֹ מַכְרַחַת כִּי טַעֲנָה זוֹ הִיא הַתַּשְׁלוּם וְהִנֵּה ה' חָפֵץ לְשַׁלֵּם וְאֵין טוֹעֵן נֶגֶד עַצְמוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּעֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים שֶׁיָּבוֹאוּ בְּטַעֲנָה לְבַל יְקַבְּלוּ עֹנֶשׁ לָזֶה שָׁמַר ה' אֶת הַדָּבָר. וְאֵין לִטְעֹן וְלוֹמַר אִלּוּ הִבִּיט ה' בָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים הָיוּ עוֹשֵׂי צֶדֶק. שֶׁטַּעֲנָה זוֹ אֵינָהּ טַעֲנָה לְפָטְרָם מִפְּרָט הַבְּחִירָה שֶׁנִּתַּן בְּיָדָם וּבָחֲרוּ בָּרָע וּמָאֲסוּ בַּטּוֹב בִּרְצוֹנָם. וְאַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתָנוּ אֶת זֶה אֵין תְּמִיהָה בְּאָמְרוֹ: "וַיִּנָּחֶם ה' וְגוֹ' כִּי נִחַמְתִּי", כִּי הוּא עַצְמוֹ שָׁלַל יְדִיעָה זוֹ מִמֶּנּוּ.
(וכן אור החיים הקדוש ז"ל בספר בראשית פרשת וישב פרק ל"ז על פסוק כ"א): וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם – פֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁהָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן וְיָכוֹל לַהֲרֹג מִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה מַה שֶּׁאֵין כֵּן חַיּוֹת רָעוֹת לֹא יִפְגְּעוּ בְּאָדָם אִם לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, וְהוּא אוֹמְרוֹ וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם פֵּרוּשׁ מִיַּד הַבְּחִירִי וּבָזֶה סָתַר אוֹמְרוֹ וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו וְגוֹ' כִּי הַבְּחִירָה תְּבַטֵּל הַדָּבָר וְאֵין רְאָיָה אִם יַהַרְגוּהוּ כִּי שֶׁקֶר דִּבֵּר. (רְאֵה דְּבָרִים נִפְלָאִים אֵלּוּ שֶׁאוֹמֵר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ ז"ל שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁם הֶרְאָה לוֹ לְיוֹסֵף שֶׁעָתִיד לִמְלֹךְ, בִּגְלַל שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲרֹג אָדָם מִצַּד כֹּחַ הַבְּחִירָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְזַר עָלָיו רָצָה רְאוּבֵן לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם כִּי יָדַע שֶׁמִּצַּד כֹּחַ הַבְּחִירָה יָכְלוּ לְבַטֵּל הָעִנְיָן. וְכֵן אִם הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ אֵין הַדָּבָר אוֹמֵר שֶׁשֶּׁקֶר דִּבֵּר יוֹסֵף אֶלָּא שֶׁהֵם בִּטְּלוּ הַדָּבָר מִצַּד הַבְּחִירָה הֶחָפְשִׁית לַחֲטֹא. וְלָקַח זֹאת מִתּוֹךְ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ).
עַיֵּן (זוהר הקדוש ספר בראשית פרשת וישב ע"מ קפ"ה ב): אֶלָּא חָמָא רְאוּבֵן דְּנִזְקָא אִשְׁתַּכַּח בִּידַיְיהוּ דַּאֲחוֹי, בְּגִין דִּידַע כַּמָּה שָׂנְאִין לֵיהּ וּרְעוּתָא דִלְהוֹן לְקָטְלָא לֵיהּ. אָמַר רְאוּבֵן, טָב לְמִנְפַּל לֵיהּ לְגוֹ גּוֹבָא דִּנְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין, וְלָא יִתְמְסַר בִּידָא דְּשַׂנְאוֹי דְּלָא מְרַחֲמֵי עֲלֵיהּ. מִכָּאן אָמְרוּ יַפִּיל בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ לְאֶשָּׁא אוֹ לְגוּבָא דִּנְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין, וְלָא יִתְמַסַּר בִּידָא דְּשַׂנְאוֹי דִּזְעִירִין אִנּוּן דְּיָכְלֵי לְאִשְׁתְּזָבָא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם. בְּגִין דְּהָכָא אֲתַר דִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. אִי אִיהוּ צַדִּיקָא, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא. וּלְזִמְנִין דִּזְכוּ דְּאֲבָהָן מְסַיְּיעִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ וְיִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ. אֲבָל כֵּיוָן דְּיִתְמַסַּר בִּידָא דְּשַׂנְאוֹי, זְעִירִין אִנּוּן דְּיָכְלִין לְאִשְׁתְּזָבָא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר, לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם. מִיָּדָם דַּיְקָא, וְלָא כְּתִיב לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ וְתוּ לָא. אֶלָּא אָמַר רְאוּבֵן, יִשְׁתְּזִיב מִן יְדַיְיהוּ, וְאִי יְמוּת בְּגוּבָא יְמוּת. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם. (תרגום עברי): אֶלָּא שֶׁרָאָה רְאוּבֵן שֶׁהַנֵּזֶק נִמְצָא בִּידֵי אֶחָיו, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע כַּמָּה הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּרְצוֹנָם לַהֲרֹג אוֹתוֹ. אָמַר רְאוּבֵן, טוֹב לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְתוֹךְ בּוֹר הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וְלֹא יִמָּסֵר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו שֶׁלֹּא מְרַחֲמִים עָלָיו. מִכָּאן אָמְרוּ, יַפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לָאֵשׁ אוֹ לְבוֹר שֶׁל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְלֹא יִמָּסֵר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו שֶׁמְּעַטִּים הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לְהִנָּצֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם. מִשּׁוּם שֶׁכָּאן בִּמְקוֹם הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים – אִם הוּא צַדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַרְחִישׁ לוֹ נֵס, וְלִפְעָמִים שֶׁזְּכוּת אָבוֹת מְסַיְּעִים לָאָדָם וְיִנָּצֵל מֵהֶם. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנִּמְסָר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו, מְעַטִּים הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לְהִנָּצֵל. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, מִיָּדָם דַּוְקָא, וְלֹא כָתוּב לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ וְיוֹתֵר לֹא. אֶלָּא אָמַר רְאוּבֵן, יִנָּצֵל מִיָּדָם, וְאִם יָמוּת בַּבּוֹר – יָמוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. (דְּהַיְנוּ אִם זֶה גְּזֵרָה מִשָּׁמַיִם יָמוּת בַּבּוֹר וְאִם לֹא לֹא יָכְלוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ עַל יְדֵי בְּחִירָתָם).
וְכֵן (אור החיים הקדוש ז"ל ספר בראשית פרשת מקץ פרק מ"ד על פסוק י"ז): חָלִילָה לִי וְגו', פֵּרוּשׁ אִם הַשֵּׁם מָצָא לָכֶם עָווֹן אֲנִי לֹא אָדוּן עַל הַדָּבָר אֶלָּא עַל מַה שֶּׁנִּתְגַּלָּה לִי מֵהַמִּשְׁפַּט הַצֶּדֶק וְעַל חֵטְא זֶה אֲנִי שׁוֹפֵט הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא וְגו', יִהְיֶה לִי עֶבֶד וְגו'. וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם. וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי בַּמֶּה שֶׁרוֹאֵנִי שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁזֶּה יַגִּיד כִּי כַּלּוּ לוֹ דִּבְרֵי פִּיּוּס וְקִבֵּל הַמִּשְׁפָּט וְאֵיךְ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וְדִבֵּר דְּבָרִים עַתִּיקִים, וְלִדְבָרֵינוּ צָדְקוּ הַדְּבָרִים כִּי מִקֹּדֶם חָשַׁב כִּי מֵהַשֵּׁם יָצָא הַדָּבָר כִּי מָצָא הָאֱלֹקִים עֲוֹנָם וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁלֹּא קִבֵּל יוֹסֵף אֶלָּא בִּנְיָמִין לְבַד אָמַר הֲרֵי זֶה לְךָ לְאוֹת כִּי לֹא עַל עָווֹן נִתְפְּסוּ, וּמֵעַתָּה עָמַד הַדָּבָר לְצַד בְּחִירַת הַבְּחִירִי, לָזֶה וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. (דְּהַיְנוּ לָמָּה יְהוּדָה לֹא נִסָּה לְפַיֵּס וְיָשָׁר הִסְכִּים וְאָמַר הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים כִּי הֶאֱמִין שֶׁזֶּה בַּעֲווֹן מְכִירַת יוֹסֵף וְזֶה גְּזֵרַת הַשֵּׁם לָכֵן קִבֵּל זֹאת, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁבִּנְיָמִין נֶעֱנַשׁ וְהוּא לֹא הָיָה בַּמְּכִירָה אָמַר כְּנִרְאֶה שֶׁזֶּה לֹא עֲנִישָׁה עַל יוֹסֵף אֶלָּא הוּא מַעֲנִישׁ אוֹתָנוּ מִצַּד הַבְּחִירָה אָז אָמַר תַּעֲמֹד בְּחִירָה מוּל בְּחִירָה לָכֵן וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה כַּמּוּבָא שֶׁרָצָה לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם. וְכֵן רַבֵּנוּ זי"ע מֵבִיא שֶׁאָדָם מִצַּד בְּחִירָתוֹ יָכוֹל לִגְרֹם לְעַצְמוֹ רָעָה בְּלִי גְּזַר דִּין שֶׁל מַעְלָה).
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה קמ"ג חלק א): (בסוף) הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ לוֹ רָעָה בְּלִי גְּזַר דִּין שֶׁל מַעְלָה, רַק שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מָשַׁךְ עַל עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל הַשֵּׁם יִזְעַף לִבּוֹ". (וְכֵן דַּעַת הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ זי"ע בְּבֵאוּר) וְעַיֵּן (כתבי האר"י זי"ע ספר ארבע מאות שקל כסף עמוד אחרון): יֵשׁ לִשְׁאֹל דָּבָר אֶחָד קָשֶׁה, וְהוּא, כִּי רָאִינוּ בְּסִפְרֵי הַקַּבָּלָה, וּבְסֵפֶר הַזֹּהַר, וּבְסֵפֶר הַמַּדָּע, וּבְסֵפֶר הַקָּנֶה בֶּן קָנֶה זצ"ל, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵל מִתְעַסֵּק בַּבְּרִיאָה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה בָּאֲצִילוּת הוּא יוֹדֵעַ. אִם כֵּן הֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁבְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת הִיא הַיְדִיעָה וְהֶכְרֵחָהּ, אִם כֵּן קָשֶׁה לְדִבְרֵי רַזַ"ל (מדרש רבה) עַל הַפָּסוּק וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים, מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמֹד לְיִשְׂרָאֵל, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב. אָמַר לוֹ: וְלִי אַתָּה אוֹמֵר, אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים, שֶׁהֲרֵי הָרַג נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְנִמְצָא שֶׁהֶכְרֵחָהּ (שֶׁהֻכְרְחָהּ, דְּהַיְנוּ נִגְזַר עַל שָׁאוּל וְאֵין לוֹ בְּחִירָה בַּדָּבָר) דַּעְתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל, בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, אִם בַּבְּרִיאָה, אִם בָּאֲצִילוּת, וְאִם כֵּן נִמְצָא שֶׁהֶכְרֵחָהּ עַל כָּל פָּנִים.
וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיב מוֹרִי זללה"ה (האר"י זי"ע) הִיא, כִּי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בָּאֲצִילוּת יְדִיעָה, אֲבָל יֵשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לִבְחֹר זוּלָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. הֲרֵי מִכָּאן מוּבָן, שֶׁהֶכְרֵחָהּ מִמַּעֲשֵׂה שָׁאוּל, וּמִן הַכָּתוּב מוֹכִיחַ שֶׁהוּא בְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחַרְתָּ. וְגַם לְרַזַ"ל שֶׁאָמְרוּ (ב"ר פנ"א ג', תנחומא וירא י"ח): אֵין רַע יוֹרֵד מִלְמַעְלָה. כִּי לְמַעְלָה בָּאֲצִילוּת הַכֹּל פָּשׁוּט, וְאֵין אוֹתָהּ יְדִיעָה יוֹרֶדֶת לְמַטָּה לְהַכְרִיחַ עַל הָאָדָם, כִּי אֵין שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וְאֵין בְּחִירָה וְרָצוֹן לְמַעְלָה. (כִּי לְמַעְלָה אֵין זְמַן אוֹ שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, זֶה עוֹלַם הַגְּמוּל, אֲבָל שָׁם נִתָּן לִרְאוֹת הַחְלָטַת בְּנֵי הָאָדָם, וּפֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה יְדִיעָה זֹאת לְמַעְלָה לֹא מַכְרִיחָה מַעֲשֶׂה זֶה פֹּה לְמַטָּה, לֹא לִפְנֵי מַעֲשֶׂה וְלֹא אַחֲרֵי, אֶלָּא בִּכְלָל לֹא מַכְרִיחָה מַעֲשֶׂה זֶה, וּבָזֶה הַשֵּׁם נִשְׂגָּב מִדַּעְתֵּנוּ וְאִי אֶפְשָׁר לְהַרְהֵר בָּזֶה, אֲבָל לָדַעַת בְּוַדָּאוּת שֶׁדַּעְתּוֹ אֵינָהּ מַכְרַחַת הַדָּבָר, לְמַעְלָה יֵשׁ יְכֹלֶת רְאִיָּה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהֲבָנַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵינָהּ מְשַׁנָּה בְּחִירַת הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הַהַנְהָגָה שׁוֹנָה וּבָאֲצִילוּת נִתָּן לִרְאוֹת כִּלְשׁוֹנוֹ לְמַעְלָה מִכְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה). וְזֶה סוֹד הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־ה', וְאוֹהֵב אֶת יַעֲקֹב, וְכִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר שֶׁכְּמוֹ יַעֲקֹב כֵּן עֵשָׂו, כִּי כְּבָר הֵעִידָה הַתּוֹרָה, כִּי יַעֲקֹב יוֹשֵׁב אֹהָלִים, וְעֵשָׂו עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵר בַּצַּדִּיק, וְאִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחַר כָּךְ, וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב? זֶה צַדִּיק, וְזֶה רָשָׁע, אֵלֶּה הַכַּוָּנָה הִיא, כִּי לְמַעְלָה בָּאֲצִילוּת, כְּמוֹ יַעֲקֹב כֵּן עֵשָׂו, כִּי שָׁם אֵין שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, (וּמַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם נִרְאִים) וְזֶה סוֹד הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־ה', שֶׁהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בָּאִדְּרָא, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם הַשֵּׁם הוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, עַל כֵּן אָמַר יֵשׁ לָכֶם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי, וּלְקַבֵּל מַלְכוּת עֲלֵיכֶם, כִּי בָּחַרְתִּי בְּיַעֲקֹב, וְאַף שֶׁהוּא כְּמוֹ עֵשָׂו (נִרְאִים מַעֲשָׂיו כְּמוֹ מַעֲשֵׂה עֵשָׂו). וְגַם אִם נֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה מַכְרַחַת, אָז אֵין צֹרֶךְ לֹא לַתּוֹרָה וְלֹא לַמִּצְווֹת, כִּי כְּבָר הֻכְרַח אָדָם בְּמַעֲשָׂיו. וְגַם מַאֲמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אִם נֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה מַכְרַחַת, אָז אֵין צֹרֶךְ בְּהַרְבֵּה הַמִּצְווֹת. אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא, כִּי לְמַעְלָה בָּאֲצִילוּת יֵשׁ יְדִיעָה, וְאֵין יְדִיעַת הָרָע שֶׁל הָאָדָם יוֹרֵד מִלְמַעְלָה, כִּי נִשְׁאָר שָׁם. וּבְיַד הָאָדָם שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה, לִבְחֹר בְּזוּלָתָהּ, עַל כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה מִצְווֹתֶיהָ, וְגַם אִם הָאָדָם דָּבֵק בַּתּוֹרָה, מוֹשֵׁךְ עָלָיו הַטּוֹב, כִּי אֵין רַע יוֹרֵד מֵעַצְמָהּ מִלְמַעְלָה אֶלָּא אִם יִמָּשֵׁךְ אֵלָיו הָאָדָם הָרָע אָז יוֹרֵד (דְּהַיְנוּ הָאָדָם יִרְצֶה לִבְחֹר בָּרָע מֵרְצוֹנוֹ). וְעִם זֶה יוּבַן מַאֲמָר אֶחָד בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא: וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע וְגוֹמֵר, כִּי שָׁם אוֹמֵר כִּי הַנֶּפֶשׁ קוֹדֵם שֶׁתֵּרֵד מִלְמַעְלָה, מַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע. כִּי אִם נֹאמַר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה, נִמְצָא שֶׁמַּשְׁבִּיעָהּ לַשֶּׁקֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא חוֹטֵא וּמַשְׁבִּיעַ. וְגַם מַאֲמָר אַחֵר לְרַזַ"ל (בבלי נידה ל:) מַשְׁבִּיעָן תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע. אִם נֶאֱמַר שֶׁיָּדַע, נִמְצָא מַשְׁבִּיעוֹ לַשֶּׁקֶר, וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיִּשָּׁבְעוּ בִּשְׁמוֹ לַשֶּׁקֶר, אֶלָּא אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים, וְגַם הַרְבֵּה כְּתוּבִים מוֹכִיחִים, שֶׁבִּשְׁעַת הַבְּרִיאָה אֵין יְדִיעָה (מֵרֶגַע שֶׁהַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לָרֶדֶת לָעוֹלָם אֵין הָרְאִיָּה שֶׁל מַעְלָה מַכְרַחַת אוֹתָהּ בִּבְחִירָתָהּ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע).
וּמִמַּה שֶּׁבֵּאַרְנוּ יֵשׁ רְאָיָה, שֶׁאֲפִלּוּ יְדִיעַת הָאֲצִילוּת, הִיא יְדִיעָה פְּשׁוּטָה, וְהִיא תְּלוּיָה בִּרְצוֹן הָאָדָם, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לוֹ, כִּי הוּא כְּמוֹ קוֹנוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ, הֲרֵי הוּא מוּבָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִירָה וְרָצוֹן. גַּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר וְרָצִיתִי אֶתְכֶם וְגוֹמֵר, הֲרֵי מִן הַכְּתוּבִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִירָה וְרָצוֹן. וְגַם מְדַמֶּה יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, שֶׁאָמַר וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, אַחַי, רֵעַי, בָּנַי, כְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ, כִּי אִם יֹאמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה וְאֵינָהּ מֻכְרַחַת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב (האר"י זי"ע במאמר זה):, נִמְצָא שָׁאוּל שֶׁהִכְרִיחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו יֵשׁ לוֹ תְּלוּנָה עַל זֶה (דְּהַיְנוּ שָׁאוּל יָכוֹל לְהִתְלוֹנֵן עַל זֶה לָמָּה הוּא נֶעֱנַשׁ כִּי זֶה לֹא מִבְּחִירָתוֹ). אָמְנָם אִם נֶאֱמַר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, יָבוֹא הַכֹּל בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה, וְהוּא מַאֲמַר אִיּוֹב, חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי־פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם־לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, תַּחֲקֹר הָעִנְיָן הֵיטֵב, וְתִמְצָא תְּשׁוּבָה עַל אֲמִתָּתָהּ, וְאַתָּה שָׁלוֹם, וְכָל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה רפ"ו): כִּי עִקַּר תַּעֲנוּג גַּן עֵדֶן הוּא הַשָּׂגַת חָכְמַת אֱלֹקוּת, הַיְנוּ חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת גַּן עֵדֶן כַּנַּ"ל. אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי הַשְּׁעָרִים, כִּי יֵשׁ שְׁעָרִים, הַיְנוּ בְּחִינַת שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִכְנֹס לְגַן עֵדֶן, דְּהַיְנוּ לְהַשָּׂגַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה, אַךְ אֵלּוּ הַשְּׁעָרִים גְּנוּזִים וּטְמוּנִים בָּאָרֶץ, בְּחִינַת טָבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, וּצְרִיכִים לָזֶה בַּעַל הַבַּיִת עַל הָאָרֶץ, שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל בָּאָרֶץ, שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא וּלְהָקִים וּלְהַעֲמִיד הַשְּׁעָרִים שֶׁנִּטְבְּעוּ בָּאָרֶץ. וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים זוֹכִין לִהְיוֹת מֶלֶךְ וּמוֹשֵׁל בָּאָרֶץ, וְאָז יְכוֹלִין לְהַעֲמִיד וּלְהָקִים הַשְּׁעָרִים שֶׁטָּבְעוּ בָּאָרֶץ. וְזֶה בְּחִינַת מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ. בְּמִשְׁפָּט דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל יְדֵי מִשְׁפָּט, שֶׁהוּא מִשְׁפְּטֵי וְדִינֵי הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִמּוּד פּוֹסְקִים, שֶׁמְּבָרְרִים מִשְׁפְּטֵי וְדִינֵי הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַעֲמִיד אֶרֶץ, וְאָז מַעֲמִיד וּמֵקִים וּמְגַלֶּה הַשְּׁעָרִים שֶׁטָּבְעוּ בָּאָרֶץ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְגַן עֵדֶן כַּנַּ"ל. (דְּהַיְנוּ כָּל חָכְמַת אֱלֹקוּת וְהַשָּׂגָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גַּן עֵדֶן אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְהַשָּׂגָה בְּלִי שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן שֶׁזֶּה הַפּוֹסְקִים וְכֵן לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת הַשָּׂגָה הַסּוֹתֶרֶת אֶת הַפּוֹסְקִים כִּי אָז הִיא לֹא מַגִּיעָה מִבְּחִינַת גַּן עֵדֶן אֵלֶּה מִצַּד סִטְרָא אָחֳרָא. דְּהַיְנוּ אֱמֶת שֶׁהִיא אֶחָד, שֶׁעֲבֵרָה אֵינָהּ רְצוֹן הַשֵּׁם וְלֹא דֵּעוֹת רַבּוֹת שֶׁהִיא מִצַּד אֶחָד לֹא כִּרְצוֹנוֹ, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי גַּם רְצוֹנוֹ, כִּי זֶה שֶׁקֶר, כִּי זֶה שְׁתֵּי דֵּעוֹת נוֹגְדוֹת זוֹ אֶת זוֹ וֶאֱמֶת הִיא רַק אַחַת).
וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא (בסיפורי מעשיות מעשה ג' מעשה מחיגר): (לאחר כמה שורות). וְהַמְדַבְּרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם הָיוּ מְפַתִּים אֶת נֶכֶד הַזָּקֵן הַנַּ"ל. בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵין לְךָ לְפַרְנְסָם וּלְהַשִּׂיאָם עַל כֵּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַסֵּפֶר וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְפַתִּים אוֹתוֹ וְסָבַר שֶׁלִּבּוֹ מְיַעֲצוֹ לָזֶה. (דְּהַיְנוּ לִפְעָמִים אָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא כְּבָר בְּמַדְרֵגָה שֶׁלִּבּוֹ מְיַעֲצוֹ כְּמוֹ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, וְזֶה בִּכְלַל שֵׁדִים שֶׁרוֹצִים לְהַטְעוֹתוֹ, כַּמּוּבָא בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל, לָכֵן כַּמָּה חָשׁוּב לִבְדֹּק וּלְשַׁלֵּשׁ שֶׁכָּל מַה שֶּׁחוֹשֵׁב זֶה עַל פִּי הַתּוֹרָה וְהַהֲלָכָה בֶּאֱמֶת). עַיֵּן (לקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ו סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לֹא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל. (דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה הִיא לֹא רְצוֹן הַשֵּׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיּוֹת אֶת מַעֲשֵׁה הָעֲבֵרָה מִצַּד הַבְּחִירָה וְנִסָּיוֹן שֶׁבָּרָא, אֲבָל הָעֲבֵרָה אֵינָהּ רְצוֹנוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם. וְעוֹד נִרְאֶה עַכְשָׁיו אֶת הַתּוֹרָה שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע מַסְבִּיר תְּמִיהָה לֹא מוּבֶנֶת בַּחֻמָּשׁ שֶׁכָּל הָעִנְיָן שָׁם הָיָה בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּחִירָה וְכֵן לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ זי"ע הָיָה בְּחִירָה).
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ק"צ): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ וְכוּ', וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' (שמות יט). וְהוּא תָּמוּהַּ וְנִפְלָא מְאֹד, כִּי מַה הֵם דִּבְרֵי הָעָם שֵׁנִית, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם"; כִּי לֹא נִמְצָא בַּכָּתוּב שׁוּם מַעֲנֶה וּדְבָרִים שֶׁהֱשִׁיבוּהוּ הָעָם שֵׁנִית אַחַר מַעֲנֶה הָרִאשׁוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר וְכוּ'". וּמַה זֶּה שׁוּב "וַיַּגֵּד מֹשֶׂה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'". אַךְ דַּע, כִּי יִשְׂרָאֵל טָעֲנוּ וְאָמְרוּ עַל מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. עָנוּ הֵם: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר, כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אָנוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מִפִּי ה' לַעֲשׂוֹת זֹאת הַמִּצְוָה, הֲרֵי אֵין שׁוּם בְּחִירָה, וַהֲרֵי אָנוּ מֻכְרָחִים בְּמַעֲשֵׂינוּ, וְזֶה: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה בְּוַדַּאי, כִּי אֵין שׁוּם בְּחִירָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מִפִּי ה'. וְעַל זֶה נֶאֱמַר תֵּכֶף: וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' – שֶׁהֵשִׁיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טַעֲנַת יִשְׂרָאֵל, מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ – דַּיְקָא – בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ – דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר הַדִּבְּרוֹת רַק עִמְּךָ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ וְכוּ', וְכֵן כֻּלָּם, וְלֹא לְנֹכַח לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם רַק יִשְׁמְעוּ בְּדַבְּרִי עִמְּךָ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. הַיְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה טָעַן אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', הַיְנוּ מַה שֶּׁטָּעֲנוּ הָעָם תְּחִלָּה, טָעַן הוּא עַתָּה אֶל ה' עַל עַצְמוֹ, כִּי תִּקַּנְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הַבְּחִירָה, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר רַק עִמִּי לְבַד, אֲבָל אֶת עַצְמִי לֹא תִּקַּנְתָּ, כִּי מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה לִי כֹּחַ הַבְּחִירָה מֵאַחַר שֶׁתְּדַבֵּר עִמִּי, וְזֶה: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. הַיְנוּ מַה שֶּׁדִּבְּרוּ הָעָם וְטָעֲנוּ תְּחִלָּה, טָעַן הוּא עַתָּה אֶל ה', כִּי מַה תְּהֵא עָלַי, כִּי לֹא יִהְיֶה לִי בְּחִירָה. הֱשִׁיבוֹ ה': וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְלֹא צִוָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק שְׁנֵי יָמִים, וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ (שבת פז), וְכִוֵּן לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כֵן הָיְתָה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה עַד שְׁלשָׁה יָמִים, וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי בְּחִירַת מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה רַק אַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, וְאִם לֹא הָיָה מוֹסִיף יוֹם אֶחָד, לֹא הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא אָמַר לוֹ רַק שְׁנֵי יָמִים, וְהוּא הֵבִין מִדַּעְתּוֹ וּבָחַר לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְהוֹסִיף יוֹם אֶחָד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁל מֹשֶׁה בַּמֶּה שֶּׁהוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ. (וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת).
עַיֵּן (ספר המדות אות הרהורים סעיף ל"ה): לְפִי הַמָּקוֹם שֶׁבַּתְּפִלָּה, כֵּן הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מַלְבִּישִׁים אֶת עַצְמָם בִּפְנִיּוֹת וּבָאִים לָאָדָם כְּדֵי לְתַקְּנָם. (ספר המדות אות נאוף סעיף ל"ב): הִרְהוּרֵי נִאוּף בָּאִים מֵחֲמַת שְׁבִירַת כְּלִי שֶׁל חֶסֶד, וּלְפִי רֹב הַנִּיצוֹצוֹת הֵן רֹב הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל נִאוּף. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"ז בסוף): הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ – בָּזֶה הוּא מֵפִיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל (איכה ה): "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ע"ה): (לאחר כמה שורות) וּבְחִינָה זֹאת שֶׁל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם (זכריה י"ד): "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל) כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַנִּיצוֹצוֹת, הוּא בִּבְחִינַת רַגְלִין (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר) כִּי תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם בְּחִינַת עֲמִידָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין 'תּוֹרָה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ה): "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (שמות י"ט): "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (תהלים ק"ו): "וַיַעֲמֹד פִּינְחָס וַיְּפַלֵּל (שם פ"ה): "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ", 'צֶדֶק', הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה.
וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה צ"ד): (לאחר כמה שורות) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לז): 'חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם', וְחַיָּב לְתַקְּנוֹ וּמַהוּ הַתִּקּוּן, הָעִנְיָן הוּא כָּךְ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר, וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, נִמְצָא מַעֲלֶה אוֹתִיּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת נַעֲשִׂים דִּבּוּרִים, וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִשְׁפָּע רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל אַךְ כֵּיצַד יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָעֵצָה הוּא כָּךְ כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּדְבַר מָה, תֵּכֶף, יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת וּמִן הָאֱמוּנָה הַזֶּה נַעֲשֶׂה זַיִ"ן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל"ג): "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה" וְהָעֲשִׂיָּה הִיא שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְהָאֱמוּנָה הִיא הַשְּׁבִיעִית, וְאַחַר־כָּךְ יְצָרֵף אֶל הָאֱמוּנָה הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי-הימים א כ"ח): "דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ" וֵאלֹקֵי אָבִיךָ, הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ 'מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם' (חולין יג:), שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר, "וְדַע", הִיא הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל וְחָכְמָה הִיא יוּ"ד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שמות ט"ו): "אָז יָשִׁיר", 'שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, י' עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה' יוּ"ד וְהַזַּיִ"ן הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה עַיִן, כִּי ז' פְּעָמִים י' בְּגִימַטְרִיָּא ע' וְעוֹד, הָעַיִן הוּא חָכְמָה, כִּי חַכְמֵי הַעֵדָה נִקְרָאִים "עֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר ט"ו) וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן כָּזֶה, כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּדָבָר מֵהָעוֹלָם, בְּוַדַּאי נִתְעַלִּין הַנִּיצוֹצוֹת (שמות כ"ח): "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר", 'צִיץ', מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת (עיין זוהר ויקהל ריז ע"ב שלח קעה) כְּשֶׁהוּא טָהוֹר כַּנַּ"ל, בֶּאֱמוּנָה וּבְחָכְמָה, אָז, "וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חוֹתָם", הַיְנוּ שֶׁתִּפְתַּח עַל יְדֵי עַיִן כָּזֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַחֲתוּמִים בְּכָל הַדְּבָרִים, וְתַעֲלֶה אוֹתָם "קֹדֶשׁ לַה'" וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, וּמֵאוֹתִיּוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּרִים מַשְׁפִּיעַ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל וּכְשֶׁמַּעֲלֶה נִיצוֹצוֹת מֵהַדָּבָר, אֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲשֶׂה אֶפֶס, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם הַחִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר.
וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ר"פ): כִּי מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינוֹת שֶׁמְּנַשְּׂאִין וּמְרִימִין הַדָּבָר, וְנוֹתְנִין וּמְשִׁיבִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, כִּי יֵשׁ קְדֻשּׁוֹת נְפוּלוֹת, הַיְנוּ בְּחִינוֹת נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, וְעַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן מְנַשְּׂאִין וּמְרִימִין אוֹתָן, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לִמְקוֹמָן, וְזֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל וְעִקַּר בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִפּוֹת הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה לִשְׁכֹּן תָּמִיד אֵצֶל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, בִּבְחִינוֹת (יחזקאל ה'): "זֹאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת", יְרוּשָׁלַיִם הִיא קִרְיָה נֶאֱמָנָה, בְּחִינוֹת אֱמוּנָה, הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹךְ הַגּוֹיִים וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְכוּ' כִּי הִיא בֵּינֵיהֶם תָּמִיד כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, הֵם נִדְבָּקִים וְנִתְאַחֲזִין סְבִיבוֹת הָאֱמוּנָה, וְהִיא מַעֲלָה אוֹתָם מִשָּׁם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן, לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת. (וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁעַל יְדֵי עֲבֵרָה בְּפֹעַל וְעוֹד פְּגַם הַבְּרִית מְבָרְרִים נִיצוֹצוֹת, וְשֶׁזֶּה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְפִילָה זֹאת, וְעוֹד לְהַגִּיד תּוֹדָה עַל זֶה, שֶׁזֶּה עִוּוּת מְאֹד גָּדוֹל שֶׁל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְשֶׁל דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זי"ע בִּפְרָט),
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה קמ"א): אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת וַאֲזַי מִגֹּדֶל הַחֲרָטָה, יַרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, יַרְגִּישׁוּ שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, הֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִמִּין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנוּ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שָׁם יֵשׁ לָהֶם לֵב וּשְׁאָר אֵיבָרִים וַאֲזַי כְּשֶׁיָּמוּל אֶת לְבָבוֹ, וְיַרְגִּישׁ לְבָבוֹ גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיַתְחִיל לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת, אֲזַי יַרְגִּישׁוּ שָׁם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת, וְיִתְוַדַּע לָהֶם הָאֱמֶת הַאֵיךְ הֵם מֻטָּלִים בִּמְקוֹם טִנּוֹפוֹת בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית כִּי מִתְּחִלָּה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁטּוֹב לָהֶם, כִּי הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא רַק אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּמּוֹל לְבָבָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם, אֲזַי מַרְגִּישִׁין הֵיכָן הֵם, וּמַתְחִילִין לְקוֹנֵן וּלְהִצְטַעֵר, וְנַעֲשֶׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם.
עַיֵּן (ספר המידות אות ניאוף חלק א סעיף נ"ב): כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אַחַר־כָּךְ הוּא מְצַעֵר מֵחֲמַת הַנִּיצוֹץ שֶׁבּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁפָּגַם בַּבְּרִית אֵין מְצַעֵר אַחַר כָּךְ, כִּי כְּבָר הָלַךְ מִמֶּנּוּ הַנִּיצוֹץ. (דְּהַיְנוּ בִּפְרָט בִּפְגַם הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ עוֹד נִיצוֹץ קָדוֹשׁ, וְעוֹד לוֹמַר תּוֹדָה עַל זֶה, זֶה טָעוּת וְעִוּוּת גָּדוֹל מְאֹד) עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ו חלק א סעיף ב): (לאחר כמה שורות): וְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה. (אֲשֶׁר מִפֹּה רוֹאִים שֶׁלְּפִי רַבֵּנוּ זי"ע הַבֵּרוּר נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת הַמַּחֲשָׁבָה וְלֹא עָוֹן בְּפֹעַל חַס וְשָׁלוֹם וְשַׁבְּתַי צְבִי, יִמַּח שְׁמוֹ, עִוֵּת וְחָטָא הַרְבֵּה וּבִלְבֵּל אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ הֵם צְרִיכִים בְּפֹעַל לַחֲטֹא שֶׁזֶּה יְרִידָה לְשָׁם, לְצֹרֶךְ בֵּרוּר וְשֶׁהַכֹּל מִשָּׁמַיִם כּוֹלֵל בְּחִירָתְךָ וְעִוֵּת תּוֹרַת מֹשֶׁה לְגַמְרֵי, וְכַיָּדוּעַ סוֹפוֹ הָיָה שֶׁהִתְאַסְלֵם, כִּי בֶּאֱמֶת דַּרְכּוֹ הָיְתָה כֻּלָּהּ קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל כְּאִלּוּ הַכֹּל מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל בְּחִירַת הָאָדָם לְטוֹב וּלְרַע, וְעִוֵּת עִוּוּת גָּדוֹל שֶׁהִזִּיק לְדוֹרוֹת, וְעַד הַיּוֹם הַרְבֵּה לֹא מְבִינִים לִמּוּדִים אֵלּוּ כָּרָאוּי וְטוֹעִים וּמַטְעִים וְעוֹבְרִים עַל פְּשָׁט פָּשׁוּט).
עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת נידה עמוד ט"ז ב): דְּדָרִישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ – גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ? חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ? עָשִׁיר אוֹ עָנִי? וְאִלּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לֹא קָאָמַר (לֹא אוֹמֵר, דְּהַיְנוּ לֹא שׁוֹאֵל זֹאת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי זֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאָדָם כַּמּוּבָא בַּהֶמְשֵׁךְ) כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה". (עין רש"י הקדוש על המקום): הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם – כָּל מִדּוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו שֶׁל אָדָם בָּאִין לוֹ בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ חוּץ מִזּוֹ (בְּחִירָתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע). "כִּי אִם לְיִרְאָה" – דָּבָר זֶה לְבַדּוֹ הוּא שׁוֹאֵל מִמְּךָ לְפִי שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ וְזֶה בְּיָדְךָ, (דְּהַיְנוּ בְּחִירָתְךָ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע). (וְעַכְשָׁיו נִרְאֶה שֶׁמִּי שֶׁחַס וְשָׁלוֹם מַפְרִיד בֵּין הַסּוֹד לַפְּשָׁט זֶה נִקְרָא מַעֲשֵׂה שַׁבְּתַאי צְבִי יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר יֵשׁ אֶת הַסּוֹד וְיֵשׁ אֶת הַפְּשָׁט אוֹ שֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֶת הַתּוֹרָה הַיְשָׁנָה וְיֵשׁ אֶת תּוֹרַת מָשִׁיחַ דְּהַיְנוּ הַהִתְגַּלּוּת שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע גִּלָּה וְרוֹצֶה חַס וְשָׁלוֹם לְהַפְרִיד בֵּין הַסּוֹד אוֹ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זי"ע לִפְשָׁט תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה עִקָּר 'ט' וְעִקָּר 'י' שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם וַהֲרֵי הוּא נִקְרָא אֶפִּיקוֹרוֹס
(כִּי מִי שֶׁמֵּבִין אַחֶרֶת זֶה מַעֲשֵׂה שַׁבְּתַי צְבִי, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁחָלַק עַל הָאֲרִ"י זַ"ל וְהִפִּיל רְבָבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, וְאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁעָשָׂה לוֹ שְׁנֵי חוֹרִים בַּלֵּב וְנִפְטַר בִּגְלָלוֹ, וְהַכֹּל בְּעִנְיַן לִמּוּדִים עֲקֻמִּים בְּעִנְיָן שֶׁל לַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת, שֶׁהָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא זָז מִתּוֹרַת מֹשֶׁה זי"ע, שֶׁבְּוַדַּאי אָסוּר לַחֲטֹא, אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲלֶה נִיצוֹצוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, וּכְמוֹ רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁמִּלְחֶמֶת הַמַּחֲשָׁבָה זֶה עֲשִׂיַּת מִצְוָה שֶׁל וְלֹא תָתוּרוּ וְכוּ' וְשֶׁל עוֹד מִסְפַּר מִצְווֹת, וְתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה מַעֲלִים הַנִּיצוֹצוֹת מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת גַּם הַמְטֻנָּפִים). עַיֵּן (כתבי האר"י ז"ל ספר עץ חיים חלק א שער הכללים פרק ב): (לאחר כמה שורות) כִּי כַּוָּנַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן הָיְתָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה וְרָצוֹן בְּיַד הָאָדָם, בַּאֲשֶׁר שֶׁתִּהְיֶה טוֹב וְרַע בָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁשֹּׁרֶשׁ הָרָע בָּא, מִמַּאנִין תְּבִירִין, (כֵּלִים שְׁבוּרִים) וְהַטּוֹב בָּא, מֵהָאוֹר הַגָּדוֹל, וְאִם לֹא הָיָה כֵּן, לֹא הָיָה רַק טוֹב בָּעוֹלָם, וְאָז לֹא הָיָה שָׂכָר וְעֹנֶשׁ. אַךְ עַתָּה שֶׁיֵּשׁ טוֹב וְרַע, יֵשׁ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים. שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הַנִּיצוֹצִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיָּרְדוּ, הֵם מַעֲלִין אוֹתָם מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת. וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים, שֶׁהוֹרִיד עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, מֵאוֹר הַגָּדוֹל אֶל הַקְּלִפּוֹת, (דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי פְּעֻלָּה זוֹ שֶׁל עֲבֵרָה לֹא מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת אֶלָּא מְאַבְּדִין נִיצוֹצוֹת) וְהַקְּלִפָּה בְּעַצְמָהּ, הִיא רְצוּעָה שֶׁל מַלְקוּת, לְיַסֵּר הָרָשָׁע.
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד חלק ב): הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים, הַכֹּל בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְנַהֵג הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ כִּבְחִירָתוֹ. כִּי בְּיַד יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדָם עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵצֶל אֲחֵרִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּהֶם, אֲבָל אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְכַיּוֹצֵא, יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה, וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה עַל הַכֹּל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ק"י חלק ב): שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ, כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה? הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, "אִם רוֹצֶה – עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה". וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא דָּבָר נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוֹכִים בָּזֶה מְאֹד. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה מ): (לאחר כמה שורות) דַּע כִּי זֶהוּ מֵחֲמַת מִזְגָּם, כִּי מִזְגָּם בְּטִבְעָם הוּא מֶזֶג רַע מִן הַתּוֹלָדָה שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמֶזֶג רַע שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל אֶת הַדָּבָר הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר אֶת מִזְגּוֹ הָרָע, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁנּוֹלַד בְּמֶזֶג רַע כָּזֶה, הוּא צָרִיךְ לִסְבֹּל מְרִירוּת גָּדוֹל לְשַׁבֵּר אֶת מִזְגּוֹ וְטִבְעוֹ הָרָע, וְאַשְׁרֵי לְאָדָם שֶׁנּוֹלַד בִּקְדֻשָּׁה.
(ושיחות הר"ן שיחה פ"ג): (לאחר כמה שורות) עַל־כֵּן בְּקַל יוּכַל לְשַׁבֵּר וּלְסַלֵּק הַכֹּל, כִּי הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה, וּבְקַל יוּכַל לְהַרְגִּיל דַּעְתּוֹ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַפְּחָדִים שֶׁלּוֹ וְכָל הַתַּאֲווֹת כַּנִּזְכַּר לְעֵיל. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ג סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וּבֶאֱמֶת הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה. וְהַכֹּל כְּפִי בְּחִירָתוֹ וּכְפִי כִּסּוּפָיו וּכְפִי אֲמִתַּת הִתְחַזְּקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' וְכוּ', כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלְגֵּל עִמּוֹ בְּרַחֲמָיו, כִּי צַדִּיק ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה סעיף צ"ד): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד בְּחִירָה כִּפְשׁוּטוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בְּעִנְיְנֵי עֵצוֹת אֵיךְ לִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ צְרִיכִין לֵילֵךְ, אִם בְּדֶרֶךְ הַמְחַקְּרִים וְכוּ', אִם בְּדֶרֶךְ הַמְקֻבָּלִים וְכוּ', וְכֵן לְמִי לְהִתְקָרֵב וְכוּ' – בְּכָל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין מֵעַצְמוֹ. וְאִם יִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְהָבִין בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ יֵלֵךְ וּלְמִי לְהִתְקָרֵב (דְּהַיְנוּ לְרַבֵּנוּ זי"ע) בִּבְחִינַת (תהלים ל"ב) "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי וְכוּ'".
עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו סעיף ל"ז): (לאחר כמה שורות) כִּי מִי שֶׁנִּכְשַׁל וְנָפַל לְהָרוּחַ שְׁטוּת, יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן בְּחִירָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד, שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ אָמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁגָּעוֹן וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה רוֹצֶה אֵין אַתָּה מְשֻׁגָּע, וְהָבֵן זֶה מְאֹד. כִּי גַּם הַמְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, כְּשֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ הֵיטֵב, מֻכְרָח לְהַשְׁלִיךְ הַשִּׁגָּעוֹן מֵחֲמַת יִרְאָה. וּמִכָּל זֶה יָכוֹל הָאָדָם הָרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְהִתְגַּבֵּר בִּמְעַט מְעַט דַּעְתּוֹ שֶׁנִּשְׁאָר לוֹ עֲדַיִן עַל הָרוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת (רַבֵּנוּ זי"ע) הַמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים וּמֵאִיר בּוֹ הַדַּעַת בְּפֵרוּשׁ וּבְרֶמֶז בְּדַרְכֵי עֵצוֹת טוֹבוֹת וַעֲמֻקּוֹת וּתְמִימִיּוֹת וְכוּ', אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בּוֹ. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו סעיף ס"ט): (לאחר כמה שורות) אַךְ אַחַר כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָדַעַת שֶׁהַבְּחִירָה חָפְשִׁית תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ אָבוֹת צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים, וַאֲפִלּוּ אִם עֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ צַדִּיקִים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה. וְאִם יֵיטִיב מַעֲשָׂיו אַשְׁרֵי לוֹ, וְאִם לָאו אוֹי לוֹ. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁסּוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – אוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן וּבֵן לֹא יִשָּׂא וְכוּ'. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת הריח וברכת ההודאה הלכה ד סעיף ל"ג): (לאחר כמה שורות) וְעִקַּר הַיִּחוּס וְהַמַּעֲלָה שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הָעִקָּר הוּא מַה שֶּׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא עֲבוֹדָתוֹ חֲשׁוּבָה מְאֹד מְאֹד יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת כָּל הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים וְכוּ', מֵאַחַר שֶׁהֵם אֵין לָהֶם בְּחִירָה וְהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ הַכֹּל מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. נִמְצָא שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְעַל כֵּן הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֵין בְּיָדוֹ לְבַטֵּל הַבְּחִירָה כִּי אִם כֵּן יִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. וּמִגֹּדֶל הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה.
עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות שבת הלכה ז סעיף ע"ה): (לאחר כמה שורות) כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, כַּמּוּבָא, רַק שֶׁיָּרְדָה לְאַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת זֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה כְּדֵי שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה תָּשׁוּב לִמְקוֹרָהּ בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא וְכוּ'. וְכָל אֶחָד שֶׁבָּעוֹלָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת וְכוּ', שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר. (שֶׁפֹּה הַכַּוָּנָה שֶׁיְּסוֹבֵב לְךָ הַשֵּׁם נִסְיוֹנוֹת, שֶׁזֶּה מִתְבַּטֵּא בַּעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ, וְעָלֶיךָ לַעֲמֹד בָּהֶם, וְלֹא הַכַּוָּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, לִלְקִיחַת בְּחִירָתְךָ וְשֶׁיַּפִּיל אוֹתְךָ חַס וְשָׁלוֹם, וְיִגְרֹם לְךָ לְבִצּוּעַ עָוֹן בְּפֹעַל. שֶׁזֶּה עִקַּר הַבְּעָיָה הַקָּשָׁה שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מְבִינִים לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זי"ע כְּשֶׁאוֹמֵר יְרִידָה אוֹ נְפִילָה, וְחוֹשְׁבִים שֶׁאוּלַי חַס וְשָׁלוֹם מִתְכַּוֵּן עַל עָוֹן בְּפֹעַל, וְזֹאת טָעוּת גְּדוֹלָה, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּסָעִיף זֶה שֶׁל עִנְיַן עֲוֹן בְּחִירָה אוֹ יְדִיעָה). (המשך ההלכה): וְכָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָה, כִּי כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבִיד. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּרַד לְשָׁם לְבָרֵר מִשָּׁם מַה שֶּׁיְּבָרֵר עַד שֶׁיָּבֹא לִמְקוֹם מְנוּחָתוֹ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל. (שֶׁכָּל הַבֵּרוּר הַזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִים לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת חֲזָקוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה בְּזִכְרוֹן הַפְּרָטִים הַדַּקִּים, וּתְחוּשָׁה שֶׁכְּאִלּוּ הוּא שָׁם מַמָּשׁ, וְעוֹד כָּל מִינֵי סוּגֵי מַחֲשָׁבוֹת).
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט חלק ב): וְדַע שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה הִיא, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת מַמָּשׁ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם הַתְּשׁוּבָה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, וּכְשֶׁעוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מַמָּשׁ, וְעַכְשָׁו פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם וְכוֹפֶה יִצְרוֹ לִבְלִי לַעֲשׂוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה, זֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה, וְרַק זֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"ז בסוף): הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ – בָּזֶה הוּא מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, (איכה ה') "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ע"ט חלק ב): (לאחר כמה שורות) וְזֶהוּ מְרַאֲשׁוֹתָיו – מַחֲשָׁבָה מְבָרֵר הַכֹּל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמְּבָרֶרֶת וּמְתַקֶּנֶת כָּל הַפְּגָמִים, כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ (עיין זוהר פקודי רנ"ד:). ועד כאן הבאתי לך המון ראיות שדרך רבנו זי"ע זה לא עבירות משמיים אלא לפעמים מפילים אדם בעולם המחשבה שזה לפי היהדות ירידה ונפילה כי עולם המחשבה לפי הסוד הוא מקום הבירור והתיקון של האדם. וטעותם של אלו המלמדים אחרת וכן של רבי יצחק בריטער הי"ד שהכלילו זאת רחמנא ליצלן במעשה ממש ולא רק בעולם המחשבה אשר זה מתנגש עם עיקרי ההלכה והיהדות ורחמנא ליצלן המון אנשים מלמדים זאת ורובם מסכנים כך שמעו מרבניהם, והאשמה מוטלת אך ורק על הראשונים שפרצו גדר מול הזרם המרכזי וגידלו דור כסברתם והם מסכנים שבויים בדעות אלו. וצריך להיזהר להתרחק ולא לשמוע אותם שזה כל תלמידי הפלגים החדשים ותלמידיהם, כך קיבלו בדרך התקרבותם ואמצו הדבר רחמנא ליצלן ולא במזיד הוא. וצריך לברוח מזה כמטווחי קשת כי גורמים חורבן היהדות והאמונה הקדושה, כמובן שעושים המון דברים נעלים של קירוב אבל בעניין הסברת האמונה בצורה הזאת עושים נזק גדול ובלבול המדמה. שאלות ראשונות שצריכים לשאול משפיע לתהות על קנקנו מי זה צדיק הדור, צדיק האמת האם זה רבנו נחמן זי"ע או מישהו כיום והאם עבירות זה משמיים או לאחר מעשה משמיים ואם לא עונה כראוי מוטב להתרחק בהקדם. מי שלא בקו של הזרם המרכזי שזה אומר שלומדים את דעת רבנו זי"ע בספריו בלבד זו לא חסידות ברסלב השלמה אלא נגיעות עם הוספות ובלבולים רחמנא ליצלן.
להורדת פרק בחירה וידיעה מתוך הספר התקרבות לצדיק האמת באמת לחץ עלי
(מתוך ספר התקרבות לצדיק האמת באמת)
