אבי, שאלה: שלום לך ! ראיתי את כל מה שהסברת על הקו המקורי ולגבי דרכים חדשות שקמו בברסלב שהמשפיעים לא מתנהגים נכון עם התלמידים ושבגלל זה התלמידים מתקשרים איתם כאילו שהם רבי נחמן. איפה אפשר לראות בספרי רבי נחמן איך צריך להיות תלמיד ?
תשובה: שאלת שאלה חשובה מאד שחשובה לכולם להבין את זה כי מי לנו גדול מגדול תלמידי רבנו זי"ע רבי נתן זצ"ל, בוא ונראה כיצד התנהג ונלמד מזה, כי מי שהיום עושה יותר מזה וחושב שמבין יותר מרבי נתן זצ"ל בעניין זה, ורבי נתן זצ"ל ראה את רבנו זי"ע ויודע עוד המון דברים שלא כתובים לנו ורבנו זי"ע העיד עליו שמשיג בו קצת. והבין רבי נתן זצ"ל עד כמה חשוב לשמר הקטנות כתלמיד ולא להפוך לדמוי רבנו זי"ע האחד משום שאין אפשרות שכזו והשנייה כי הדרך שמי שאתה מחזק אותו שיאהב אותך כלשון רבנו זי"ע, והוא שוכח שאת חכמתך לקחת מספריו של רבי נחמן זי"ע , כך שחייב לשמר הקטנות, במיוחד בגלל שאחד התיקונים הגדולים שרבנו זי"ע אמר הוא כיצד יוצאת הרוח שטות מהאדם וזה ע"י אהבת נפש לצדיק לרבי נחמן זי"ע. ומשפיע שלא ישמור על קטנות זו הן מצד האמת שכך צריך והן אם חושב בדמיונו כי כך עדיף לקרב, גורם שהתלמידים אוהבים אותו וחושבים שהכל תלוי בו, ונפגמת ההתקשרות החשובה הזאת לרבנו זי"ע שגם ככה, גם בלי מניעת התלמיד זה זמן לרכוש רמת אמונת חכמים כזאת, שמולידה אהבת נפש אשר גורמת התקשרות עצומה לספריו ועצותיו והבנת התנוצצות גדולתו, שאם באמת משיגים זאת, ממילא תגרום לאדם לרצות להיות כאסקופה הנדרסת לפני רבנו הקדוש זי"ע, לכן תלמיד שלא נוהג כך זה ברור כשמש בצהריים שאינו מקורב באמת לרבנו אלא רק משתמש בעצות ממנו. לכן תלמיד אמתי ניתן לכבדו אבל שיאהבו את רבי נחמן זי"ע. ועכשיו אראה לך חשיבות עניין זה ולמה אסור בשום תרוץ אפילו כזה שכאילו התלמידים צריכים את זה להפר כלל זה כי נפגמת ההתקשרות לרבנו נחמן זי"ע.
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה קע"ו): צָרִיךְ הָאָדָם לְמַהֵר מְאֹד לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ הָרוּחַ שְׁטוּת, מַה שֶּׁלִּבּוֹ מָלֵא מֵרוּחַ שְׁטוּת הַדָּבוּק בּוֹ, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁנִּתְקַשֵּׁר לְצַדִּיק הָאֱמֶת. וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַיְנוּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, מַה שֶּׁאוֹהֵב לַצַּדִּיק מְאֹד, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלָל לִבּוֹ בְּלֵב הַצַּדִּיק. וּלְפִי שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא מֵרוּחַ שְׁטוּת, וְהָרוּחַ הוּא הָאֲוִיר, וְטֶבַע הָאֲוִיר לְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם פָּנוּי לָצֵאת שָׁם, כַּמְבֹאָר אֵצֶל הַמְחַקְּרִים, וּכְשֶׁמּוֹצֵא הָאֲוִיר מָקוֹם פָּנוּי לָצֵאת שָׁם, הוּא בּוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵר בִּמְהִירוּת וּבְבֶהָלָה, וְעַל כֵּן שֶׁנִּכְלָל לִבּוֹ בְּלֵב הַצַּדִּיק, וְלֵב הַצַּדִּיק הוּא חָלָל, בִּבְחִינַת "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי", וְעַל כֵּן הָאֲוִיר שֶׁל הָרוּחַ שְׁטוּת הַדָּבוּק בְּלִבּוֹ, שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא מִזֶּה הָאֲוִיר, הוּא בּוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵר לִבּוֹ בְּבֶהָלָה וּבוֹרֵחַ לַחוּץ, מֵחֲמַת שֶׁמָּצָא מָקוֹם פָּנוּי בְּלֵב הַצַּדִּיק, וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמְּגָרֵשׁ בִּמְהִירוּת הָרוּחַ שְׁטוּת מִקִּרְבּוֹ, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר, כִּי נִשְׁבַּר לִבּוֹ עַל יְדֵי מְהִירוּת וּבֶהָלוּת הָרוּחַ שְׁטוּת לָצֵאת כַּנַּ"ל, וְעַד כָּאן לֹא מָצָא לְפִי שָׁעָה מָקוֹם לָצֵאת, וְעַל כֵּן נִשְׁבַּר הַלֵּב. (מִפֹּה רוֹאִים עַד כַּמָּה חָשׁוּב דָּבָר זֶה, עַד שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לְמַהֵר מְאֹד לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ הָרוּחַ שְׁטוּת, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אַהֲבַת נֶפֶשׁ לַצַּדִּיק דַּיְקָא בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא חֲצִי לֵב, בִּכְדֵי שֶׁכָּל לִבּוֹ יִכָּלֵל בְּלֵב הַצַּדִּיק, וְיֹאהַב אוֹתוֹ מְאֹד כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם, וְיִזְכֶּה לְלֵב נִשְׁבָּר וְנָקִי מֵרוּחַ שְׁטוּת). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורָה קל"ה חלק א): (לאחר כמה שורות) וְהַסִּימָן עַל זֶה אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק, הוּא אִם יֵשׁ לוֹ שִׁפְלוּת, כִּי טֶבַע הַקַּטְנוּת שֶׁיִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי גַּדְלוּת כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת הוּא אַהֲבָה, שֶׁיֹּאהַב אֶת הַצַּדִּיק אַהֲבָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ", וְתַרְגּוּמוֹ חֲבִיבָא לַהּ כְּנַפְשָׁהּ (חֲבִיבָה עָלָיו כְּנַפְשׁוֹ). (בהמשך) וְאַהֲבָתוֹ אֶת הַצַּדִּיק יִהְיֶה יוֹתֵר מֵאַהֲבַת נָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים".
עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה קפ"ג חלק א): אֲבָל כְּשֶׁהֵם אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה הוּא בְּחִינַת רוֹאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה כַּנַּ"ל. (בהמשך) וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּגְּמָרָא, הַיְנוּ בְּחִינַת אַהֲבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ו סעיף י"ב): (לאחר כמה שורות) כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה בִּזְכוּת רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק (שֶׁזֶּה עַל יְדֵי אַהֲבַת הַצַּדִּיק שֶׁהִיא הַגּוֹרֶמֶת לִרְאִיַּת הַצַּדִּיק, כִּי זֶה בִּטּוּי שֶׁל אֱמוּנָה אֲמִתִּית בּוֹ) בְּחִינַת (שמות ד') "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" כַּנַּ"ל. וְכֵן כָּל יִשְׂרָאֵל רָאוּ פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם) "וַיַּאֲמֵן הָעָם", כִּי עִקַּר הָרְאִיָּה הוּא כְּשֶׁהוּא בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שֶׁאָז נִקְרָא רְאִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהָאֱמוּנָה בְּחִינַת רְאִיָּה. כִּי כְּשֶׁרוֹאֶה פְּנֵי הַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מַאֲמִין (דְּהַיְנוּ אוֹהֵב), אֵין זֶה נִקְרָא רְאִיָּה כְּלָל. כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק כְּלָל מֵאַחַר שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ אֵינוֹ צַדִּיק, כִּי אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק כְּלָל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מֹשֶׁה וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ עֲלֵיהֶם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין וְעַל יְדֵי זֶה נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם. (אֲשֶׁר מִפֹּה רוֹאִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ הָיָה חַי בִּתְקוּפַת רַבֵּנוּ זי"ע וְרָאָה פָּנָיו אֲבָל לֹא הֶאֱמִין בּוֹ (דְּהַיְנוּ אָהַב אוֹתוֹ שֶׁזֶּה רְאִיָּה כַּמְבֹאָר לְעֵיל, אָז לֹא זָכָה לִבְחִינַת הַתִּקּוּנִים שֶׁל רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, כִּי עִקַּר הָרְאִיָּה הוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהוּא צַדִּיק וְאוֹהֵב אוֹתוֹ, שֶׁזֶּה נִקְרָא רְאִיָּה. וְהַיּוֹם מִי שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהוּא צַדִּיק וְאוֹהֵב אוֹתוֹ וְלוֹמֵד סְפָרָיו, זוֹכֶה לִרְאִיַּת פָּנָיו, כִּי הֵם בַּסֵּפֶר, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּסֵּפֶר וְתוֹרָה קצ"ב חֵלֶק א' בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֵלָיו מִתְגַּלִּים לוֹ פָּנָיו, וְזוֹכֶה לְתִקּוּנִים שֶׁל בְּחִינַת רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק וְאַהֲבַת הַצַּדִּיק). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה קצ"ב): (לאחר כמה שורות) וְיֵשׁ עֵצָה לָזֶה, לְצַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הֶחָכָם בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו, כַּמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (שקלים פ"ב), שֶׁצָּרִיךְ לְצַיֵּר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּאִלּוּ הַתַּנָּא עוֹמֵד לְפָנָיו, כִּי בְּהַסֵּפֶר שֶׁל הֶחָכָם נִרְשָׁם וְנִצְטַיֵּר שָׁם דְּמוּת הֶחָכָם, כִּי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמִים וּמְצֻיָּרִים בְּהַסֵּפֶר, הֵם שֵׂכֶל הֶחָכָם וְנִשְׁמָתוֹ וּבְחִינוֹת פָּנָיו, נִמְצָא שֶׁשִּׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו, שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ, הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת, עַל כֵּן נִמְצָא בְּכָל סֵפֶר וְסֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים. (אֵיךְ אֲנִי אָמוּר לְצַיֵּר דְּמוּת שֶׁל תַּנָּא שֶׁלֹּא רָאִיתִי, רַבֵּנוּ זי"ע מַסְבִּיר שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּצִיּוּר דְּמוּתוֹ בִּבְחִינָה צִיּוּרִית חִיצוֹנִית, אֶלָּא הַמּוּנָח הָאֲמִתִּי שֶׁל דְּמוּת הָאָדָם אֵינוֹ מַרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי אֶלָּא דַּעְתּוֹ דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ בְּצוּרַת אַמִירַת דְּבָרָיו מִצְטַיֶּרֶת דְּמוּתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁהִיא בְּעֶצֶם דְּמוּתוֹ שֶׁאֲמוּרִים לִרְאוֹת וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים סִפְרֵי רַבֵּנוּ נַחְמָן זי"ע, עַל יְדֵי אֲמִירַת הַכָּתוּב בִּסְפָרָיו מִתְגַּלֶּה דְּמוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהִדָּבֵק בִּסְפָרָיו זי"ע, וּלְקַיְּמָם שֶׁבְּוַדַּאי בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים יִזְכֶּה לִגְאֻלָּה פְּרָטִית וִיקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה הַכְּלָלִית. כַּמּוּבָא בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין).
עַיֵּן (עלים לתרופה מכתב נ"ט): (לאחר כמה שורות) וּצְרִיכִים לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב, כִּי כָּל מַה שֶּׁזּוֹכְרִים זֹאת יוֹתֵר שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת מֵהַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הַמַּמְתִּיק בְּכָל עֵת מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, וּמַמְתִּיקִים מֵעַצְמוֹ הַמְּרִירוּת בְּהַמְתָּקוֹת יְתֵרוֹת, כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ לְהַצַּדִּיק וּכְפִי אֱמוּנָתוֹ בּוֹ, כְּמוֹ כֵן נִמְתָּק מְרִירוּתוֹ יוֹתֵר, וּבָזֶה אָנוּ צְרִיכִים לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בְּכָל עֵת. עַיֵּן (חיי מוהר"ן קונטרס הוספות שיחה ס"ט): פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל: יֵשׁ לִי שְׁלֹשָׁה סוּגֵי חֲסִידִים, א. אֶחָד רוֹצֶה שִׁירַיִם שֶׁל חַלָּה. ב. אֶחָד לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה. ג. אֶחָד שֶׁבַּלֵּב שֶׁלָּהֶם בּוֹעֵר הָרַבִּי בָּאַהֲבָה. וּבֵרֵךְ אֶת רַבִּי נָתָן שֶׁיִּהְיֶה מֵחֲסִידִים שֶׁהוּא בַּלֵּב. וְעַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ד סימן קל"ב): אָמְרוּ: נִמְצָאִים אֶצְלֵנוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, אוּלָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְגַם חֲסִידִים הַדְּבוּקִים בֶּאֱמֶת בְּרַבֵּנוּ וּבִסְפָרָיו – דָּבָר זֶה חָסֵר לָנוּ עֲדַיִן. עַיֵּן (עלים לתרופה מכתב שכ"ט): כִּי עֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ בְּנִי חֲבִיבִי עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן מַגִּיעִין חַסְדֵי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו לְכָל אֶחָד, בִּפְרָט הָאוֹחֲזִים עַצְמָם בְּקִשְׁרֵי חֶבְלֵי עֲבֻתּוֹת אַהֲבָה בְּהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הָאֱמֶת הַמַּמְשִׁיךְ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת חֲסָדִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם. וּתְהִלָּה לָאֵל, גַּם אַתָּה אֶחָד מֵהֶם מִן הָאוֹחֲזִים בּוֹ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בַּל יִמּוֹט לְעוֹלָם. וְעַתָּה יֵשׁ לְךָ רַק לְרַקֵּד וּלְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מִתּוֹךְ רֹב שִׂמְחָה שֶׁזָּכִיתָ לְהִמָּנוֹת עִם הָאוֹחֲזִים בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות מצרנות הלכה ד סעיף ט): (לאחר כמה שורות) וְהִנֵּה אִם תִּסְתַּכֵּל וּתְעַיֵּן הֵיטֵב בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ז חלק ב) תִּמְצָא שֶׁמַּזְכִּיר שָׁם כַּמָּה פְּרָטִים מֵעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֵׁם הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַשֵּׁם וְהַפִּרְסוּם שֶׁלּוֹ וְהַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁשֵּׁם הַצַּדִּיק נִקְרָא עָלָיו, אוֹ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֵׁם הַצַּדִּיק וְהוּא מַאֲמִין בּוֹ וְהוּא יָקָר בְּעֵינָיו וְנִכְלָל בְּהַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן וְהָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק, (בהמשך) שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת.
וְעַיֵּן (קונטרס חלוקי הנחל עמוד הצדיק סעיף י"ד): עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הָאָדָם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַיְדִיעוֹת הַנַּ"ל (המובאים בקונטרס), וְעַל יְדֵי הַהֲלִיכָה בַּעֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם מֵעֵין נִיצוֹצֵי אוֹר שֶׁל קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ, (בהמשך) וּכְפִי הִתְקָרְבוּתוֹ לְצַדִּיק הָאֱמֶת זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק בְּיוֹתֵר. עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו סעיף שס"ה): אָמְרוּ, לְעִנְיַן כָּל עֲצוֹתָיו וּדְרָכָיו וְתוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁמִּלְּבַד זֹאת שֶׁזֶּה הַמְקַיְּמָם מִתְעַלֶּה בְּהִתְעַלּוּת כָּרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת וְיָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק גָּדוֹל וּמֻפְלָג בְּמַעֲלָה, עוֹד גַּם זֹאת – עֶצֶם הַצִּיּוּת שֶׁמְּצַיֵּת לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ, עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר עָלָיו אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְעַלֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִלְּבַד עֶצֶם קִיּוּם עֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת הַמּוֹעִילוֹת. עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו סימן שמ"ח): הָיוּ אוֹמְרִים בְּמַעֲלַת הַתַּלְמִידִים הַדְּבוּקִים בְּרַבָּם שֶׁצְּרִיכִים הֵם לִהְיוֹת דְּבוּקִים בּוֹ כָּל כָּךְ כְּמוֹ יְהוֹשֻׁעַ לְרַבּוֹ מֹשֶׁה, שֶׁכְּשֶׁעָלָה רַבּוֹ מֹשֶׁה לָהָר הָלַךְ אַחֲרָיו עַד קְצֵה יְכָלְתּוֹ, וּכְשֶׁנִּפְרַד מֵרַבּוֹ לֹא חָזַר וְשָׁב לָעָם לִהְיוֹת עִמָּם, אֶלָּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וְהִמְתִּין לוֹ עַד חֲזָרָתוֹ, וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ לְהִנָּצֵל מֵעָוֹן זֶה. וּמִזֶּה נִלְמַד וְנָבִין מְעַט מַעֲלַת הַדְּבֵקוּת וְהַהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק אַף שֶׁאֵינוֹ רוֹאֵהוּ וְקָרוֹב וְסָמוּךְ אֵלָיו מַמָּשׁ. (שֶׁהַנִּמְשָׁל אֵלֵינוּ הוּא שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אֵינוֹ חַי בְּגוּף, עָלֵינוּ לְהַאֲמִין שֶׁהִנּוֹ חַי בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְרוֹאֶה וְיוֹדֵעַ עִנְיָנֵנוּ יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, וּלְהִדָּבֵק בֶּאֱמוּנָה בּוֹ וּלְקַיֵּם עֲצוֹתָיו לְלֹא הַהֶפְרֵשׁ מִזֶּה שֶׁהָיָה חַי בְּגוּף כַּיּוֹם).
עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ו סימן שצ"ו): לְעִנְיַן שִׂיחַת הַחֲבֵרִים שֶׁבֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֵין זֶה טוֹב וְנָכוֹן כָּל כָּךְ לִנְהֹג שֶׁאֶחָד יְדַבֵּר וַאֲחֵרִים יַקְשִׁיבוּ לוֹ וְיִשְׁמְעוּהוּ, כִּי אָז כְּבָר יֵשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַדְלוּת, אֶלָּא הַשִּׂיחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בֵּין כֻּלָּם יַחַד, שֶׁכָּל אֶחָד יְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ בִּנְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה. עַיֵּן (חלוקי הנחל עמוד הצדיק סעיף י"ט): אֵין לְהָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְהֵעָשׂוֹת זֶה הַצַּדִּיק, וְאֵין לוֹ לַחְשֹׁב כִּי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַכֶּתֶר הַזֶּה נוֹטֵל, כִּי זֶהוּ עִנְיָן שֶׁל מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, כִּי אִם כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְקַבֵּל מִזֶּה הַצַּדִּיק הַנִּתְגַּלֶּה כָּל כַּמָּה דּוֹרוֹת, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ וַהֲכָנָה לַגְּאֻלָּה, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לֵידַע מִזֶּה הַצַּדִּיק, כִּי אִם לֹא יֵדַע מִמֶּנּוּ בְּזֶה הַגִּלְגּוּל, יִצְטָרֵךְ לְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיֵּדַע. אָמַר הַמַּעְתִּיק, עַיֵּן הִלְכוֹת שְׁלוּחִין הֲלָכָה ה סָעִיף מ שֶׁהַכַּוָּנָה עַל מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק. עַיֵּן (באש ובמים חלק ו פרק ל"ג): בַּאֲשֶׁר לְמוֹהַרְנַ"ת עַצְמוֹ, הוּא דָּחָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אֶת כָּל הַגִּנּוּנִים הַחִיצוֹנִיִּים שֶׁל מַנְהִיגוּת. הוּא הִתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת יְתֵרָה. שֶׁלֹּא כִּשְׁאָר הָאַדְמוֹרִי"ם וְהַמַּנְהִיגִים שֶׁבְּרוּסְיָה וּמִזְרַח אֵירוֹפָּה שֶׁהָיוּ לוֹבְשִׁים בִּגְדֵי מֶשִׁי וְכוֹבַע מְיֻחָד, סֵרֵב מוֹהַרְנַ"ת לִלְבֹּשׁ אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים הַמְיֻחָדִים הַלָּלוּ בְּכָל תֹּקֶף. מוֹהַרְנַ"ת לֹא הִסְכִּים אַף לַחְבֹּשׁ שְׁטְרַיְימְל בְּשַׁבָּת, אוֹתוֹ הָיוּ לוֹבְשִׁים הָרַבָּנִים וְהָאַדְמוֹרִי"ם. מְסֻפָּר, כִּי פַּעַם קָנוּ לוֹ כַּמָּה מֵאֲנָשָׁיו שְׁטְרַיְימְל בְּתוֹר 'מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת' לְפוּרִים, הֵם הִתְעַקְּשׁוּ שֶׁמּוֹהַרְנַ"ת יִתְעַטֵּר בּוֹ. בְּלֵית בְּרֵרָה, בִּכְדֵי לֹא לְצַעֵר אוֹתָם יְהוּדִים שֶׁכָּל כָּךְ רָצוּ זֹאת, חָבַשׁ מוֹהַרְנַ"ת אֶת הַשְּׁטְרַיְימְל, אוּלָם הוּא הִזְדַּעֵק בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ: וָואס וִילְן זִי פוּן מִיר, אִיךְ זַאל אַנְטְאן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אוֹיפְן קַאפּ?!… (מָה הֵם רוֹצִים מִמֶּנִּי שֶׁאֶחֱבֹשׁ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים עַל רֹאשִׁי?) הַכִּבּוּד הַמְּעַט הַזֶּה יִסֵּר אוֹתוֹ כִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים… אוּלָם רַק לִזְמַן קָצָר בְּיוֹתֵר הִתְעַטֵּר בִּשְׁטְרַיְימְל זֶה. כִּי פַּעַם בְּעֵת שֶׁמּוֹהַרְנַ"ת הוֹרִיד אֶת הַשְּׁטְרַיְימְל בִּשְׁבִיל לִכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא, נִגְנַב הַשְּׁטְרַיְמְל. מוֹהַרְנַ"ת שָׂמַח בְּכָךְ, וְהִכִּיר טוֹבָה לְאוֹתוֹ גַּנָּב…(הרב נחמן בורשטין). כְּמוֹ כֵן לֹא הִסְכִּים מוֹהַרְנַ"ת בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ 'גַּבַּאי' לְנַהֵל אֶת עִנְיָנָיו הָעֲמוּסִים, לְפַקֵּחַ עַל עִנְיָנָיו הַכַּסְפִּיִּים וּלְאַרְגֵּן סֵדֶר בְּקַבָּלַת הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הַמִּתְדַּפְּקִים עַל דַּלְתוֹתָיו. כָּךְ יָצָא שֶׁנִּתְּנָה הָאֶפְשָׁרוּת לְהִכָּנֵס לְבֵית מוֹהַרְנַ"ת בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, דָּבָר שֶׁהָיָה לִצְנִינִים וְגָרַם לְקִנְאָה בְּעֵינֵי כַּמָּה חֲסִידִים מִחוּגֵי הַמִּתְנַגְדִים לְמוֹהַרְנַ"ת וַחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב. מְאֹד לֹא סָבַר שֶׁיִּקְרְאוּ לוֹ 'רַבִּי' כַּנָּהוּג, וּכְשֶׁאֶחָד פָּנָה אֵלָיו בִּבְרָכָה 'גוּט מַארְגֵן רַבִּי' הֵשִׁיב לוֹ 'גוּט יַאה בְּאהלְפֶער' (עוֹזֵר לִמְלַמֵּד), כְּלוֹמַר שֶׁהוּא הַמְלַמֵּד, וְהַשֵּׁנִי, הוּא הָעוֹזֵר לוֹ, מְלַמֵּד לְתַשְׁבַּ"ר, וְלֹא רַבִּי לַחֲסִידִים…
מוֹהַרְנַ"ת סָלַד מִכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה בּוֹ מִסַּמְמְנֵי מַנְהִיגוּת, הוּא לֹא הֶחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא כְּתַלְמִיד הַדּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים. בִּתְחִלָּה סֵרֵב גַּם לוֹמַר תּוֹרָה בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית, מִכֵּיוָן שֶׁזֶּה הָיָה מִנְהַג הָאַדְמוֹרִי"ם לַעֲרֹךְ "שֻׁלְחָן" וְלוֹמַר אָז תּוֹרָה. (מתוך אבניה ברזל שיחה מ). עַיֵּן (באש ובמים חלק ט פרק מ"ט): מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמּוֹהַרְנַ"ת עַצְמוֹ שֶׁאַף הוּא לֹא נָהַג בְּמִנְהֲגֵי רַב וּמְפֻרְסָם, אֶלָּא כְּתַלְמִיד הַדּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרַת רַבּוֹ. כָּל גִּנּוּנֵי מַנְהִיגוּת בְּמַלְבּוּשֵׁי מֶשִׁי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הֵם מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. הוּא אַף לֹא הִסְכִּים לַחֲבֹשׁ שְׁטְרַיְימְל, וְגַם אִם אַחַד הַחֲסִידִים הִתְעַקֵּשׁ וְרָכַשׁ עֲבוּרוֹ שְׁטְרַיְימְל, שָׂמַח מוֹהַרְנַ"ת לָעֻבְדָּא שֶׁלְּאַחַר הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה נֶעֱלַם, וְשׁוּב חָבַשׁ אֶת הַ'דַּאשִׁיקְל', (קַסְקֵט) כּוֹבָעוֹ הַקָּבוּעַ כְּמִנְהַג הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים וְהַחֲסִידִים מִן הַשּׁוּרָה בַּיָּמִים הָהֵם. ובְדֶרֶךְ זֶה זָכָה לְהַעֲבִיר אֶת כָּל תּוֹרַת רַבֵּנוּ שֶׁמִּמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַיֵּן (באש ובמים חלק ח פרק מ"ג): לִתְמִיהַת הַחֲסִידִים אֵיךְ דִּבֵּר עִמּוֹ זְמַן כֹּה רַב בְּעֵת חָלְיוֹ הַקָּשֶׁה, עָנָה הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִקָּאצְק: "הָאַבְרֵךְ הַזֶּה הוּא עִלּוּי בַּחֲסִידוּת. (שיח שרפי קודש א תרפו). אוֹ בְּנֻסָּח אַחֵר: "רָאִיתִי מֶצַח (מֹחַ) מַזְהִיר תַּחַת כּוֹבַע פָּשׁוּט". (דְּהַיְנוּ רַבִּי נָתָן ז"ל): עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב סעיף תרל"ג): מוֹהַרְנַ"תְ הָיָה נִסְתָּר כָּל־כָּךְ מֵעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, עַד שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּאֶחָד הָאָדָם מַמָּשׁ, כִּי לא הָלַךְ לָבוּשׁ בְבִגְדֵי מֶשִׁי כְּהָרַבָּנִים וְכַדּוֹמֶה, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵהַמְפֻרְסָמִים אֶת אַנַ"שׁ: "מַה אַתֶּם עוֹשִים עֵסֶק מִמּוֹהַרְנַ"תְּ, הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ אֲפִלּוּ לָבוּשׁ בְּכוֹבַע פָּשׁוּט "אַ פְּרָאסְטְן דַּאשִׁיקְל". (קַסְקֵט פָּשׁוּט)
עַיֵּן (קונטרס הוספות לחיי מוהר"ן שיחה עד): פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ ז"ל לְמוֹהַרְנַ"ת: עוֹד יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁאַתָּה תִּסַּע פַּעַם בְּכִרְכָּרָה שֶׁל חֲשׁוּבִים. וְנִתְפַּחֵד מוֹהַרְנַ"ת מִזֶּה מְאֹד, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ נִסָּיוֹן כָּזֶה שֶׁל מְפֻרְסָם, חַס וְשָׁלוֹם. פַּעַם אַחַת הָלַךְ, וְלֹא הָיְתָה לוֹ עֲגָלָה לִסַּע עַל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ, וְהָלָךְ רַגְלִי. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נָסַע אֵיזֶה נָגִיד עִם קַארֶעטֶע (כִּרְכָּרָה), וְרָאָה שֶׁמּוֹהַרְנַ"ת הוֹלֵךְ רַגְלִי. בִּקְּשׁוֹ שֶׁיֵּשֵׁב אִתּוֹ עַל הַקַּארֶעטֶע (כִּרְכָּרָה), וְכֵן עָשָׂה. וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה מִזֶּה, כִּי כְּבָר נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, וְלֹא יִתְפַּחֵד עוֹד מִנִּסָּיוֹן שֶׁל מְפֻרְסָם. עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ה שיחה קס"א): רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר זַ"ל שֶׁנָּסַע עִם מוֹהַרְנַ"תְּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בְּסוֹף יָמָיו בְּעֵת חָלְיוֹ, וּכְשֶׁשָּׂח עִם רַבֵּנוּ וְרָצָה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וּלְהִתְוַדּוֹת לְפָנָיו. לא הִנִּיחוֹ רַבֵּנוּ, רַק אָמַר לוֹ: דַּבֵּר וְשׂוֹחַח עִם מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל, אוּלָם אַל תִּתְוַדֶּה וּתְסַפֵּר לוֹ מְאוּמָה מִמַּה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, "אָבֶּער זָאלְסְט אִיהֵם גָּאר נִישְׁט דֶערְצֵיילְן". (כִּי רַק הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם בְּחִינַת מֹשֶׁה יָכוֹל לִפְעֹל עִנְיַן תִּקּוּן הַוִּדּוּי דְּבָרִים, וְגַם רַק הוּא יֵשׁ לוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם בִּשְׁלֵמוּת, לֹא לָדוּן אוֹתְךָ אֶלָּא לִרְאוֹת בְּךָ כַּף זְכוּת, מַה שֶּׁלְּצַדִּיק אַחֵר אֵין, וְגַם שֶׁצַּדִּיק אַחֵר יָכוֹל פִּתְאֹם לְהַזְכִּיר לְךָ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה נֶגְדְּךָ בְּעֵת כַּעֲסוֹ עָלֶיךָ מִסִּבָּה כָּל שֶׁהִיא מַה שֶּׁרַבֵּנוּ זי"ע לְעוֹלָם לֹא שָׁבַר וְלֹא יִשְׁבֹּר אַף אֶחָד).
(מתוך ספר התקרבות לצדיק האמת באמת)
