ינון, שאלה: שלום רב ! מה באמת דעת ברסלב האמתית בעניין המבוכה של הבחירה וידיעה ?
תשובה: שלום ינון שאלת את אחד השאלות החשובות, כי המון טועים בזה עקב משפיעים חסרי אחריות, שחושבים שמשיגים השגות ומשנים דברי רבי נתן זצ"ל הקדוש, ומחדירים כפירה בעם ישראל. רבנו הקדוש זי"ע בספריו לא נכנס בעניין זה רק בהזכרה פעם אחת בליקוטי מוהר"ן, ומובא בחיי מוהר"ן מספר פעמים קטנות מאד לא בעמקות, כי עיקר עניינו על הבחירה והרצון של האדם, ולא בנסתרות השם יתברך. ב"ה רבי נתן זצ"ל גדול תלמידי רבנו נחמן זי"ע פרט הרבה דברים שהבין ושמע מרבנו הקדוש וכן הסביר דבר זה יפה בטוב טעם בזהירות המובילה להבנה נכונה בלי לפגוע חס ושלום ביראת החטא הקדושה שהעיקר תלוי בה כדברי רבנו הקדוש זי"ע.
עיין (שיחות הר"ן שיחה ה'): וְאָמַר: אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִסִּפְרֵיהֶם רַק הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת וְיֵשׁ לוֹ יִרְאַת הָענֶשׁ כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּתְחִלָּה הִיא רַק מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ וּבְלִי יִרְאַת הָענֶשׁ אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה' וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִים גַּם כֵּן יִרְאָה כִּי עוֹבְדֵי מֵאַהֲבָה הֵם מוּעָטִים מְאד מְאד וְעִקָּר הוּא יִרְאַת הָענֶשׁ כִּי הַיִּרְאָה עִלָּאָה בְּגִין דְּהוּא רַב וְשַׁלִּיט וְכוּ' הַיְנוּ יִרְאַת הָרוֹמְמוּת לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְזאת הַיִּרְאָה אֲבָל עִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא רַק עַל- יְדֵי יִרְאַת הָענֶשׁ אֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם. (בהמשך): כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר עֲבוֹדַת ה' הִיא רַק עַל-יְדֵי יִרְאַת הָענֶשׁ. וזה דברי רבנו הקדוש זי"ע על בחירת האדם שהיא גמורה לגמרי ולכן נשפט עליה לטוב או לרע.
וזה מה שרבנו זי"ע כותב על הבחירה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה נ"ד): הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַאֲפִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים, הַכּל בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְנַהֵג הַכּל כִּרְצוֹנוֹ כִּבְחִירָתוֹ כִּי בְּיַד יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדָם עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אֵצֶל אֲחֵרִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּהֶם, אֲבָל אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְכַיּוֹצֵא, יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה עַל הַכּל.
(וליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ק"י): שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה וְרָשַׁמְתִּי זאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי-אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאד, עַל- כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאד.
ואביא לך את השיחה הנפלאה של רבי נתן זצ"ל כאן. עיין (ליקוטי הלכות הילכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד' סעיף מ"א): וזהו גם כן בחינת דבש, שהתירה תורה. ודבש הוא חידוש יותר כי דבש יוצא מן הטמא, ואף על פי כן התירה התורה בלי שום תיקון, כי הוא מתברר מאליו על ידי השם יתברך לבד כנ"ל. וזהו באמת נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג בחינת מי יתן טהור מטמא לא אחד כנ"ל. ובזה טעה שמשון הגבור.
כי הלך לישא אישה מבנות פלשתים ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות עמך אשה וכו', והם לא ידעו כי מה' הוא. כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. ולכאורה הדבר קשה אם כן שהיה מה' למה אמרו רבותינו ז"ל שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, אך על פי הנ"ל מבואר העניין היטב. כי בוודאי השם יתברך עוסק בתיקון העולם בעצמו תמיד, ובוודאי הוא גומר תמיד ויגמור הכל כרצונו, כמו שכתוב ואתה מרום לעולם ה' ופרש רש"י לעולם ידך על העליונה.
אך אף על פי כן אסור לנו לעשות שום דבר כנגד התורה חס ושלום. ומי שפגם איזה דבר חס ושלום כנגד התורה חס ושלום, הוא פוגם בכל העולמות ומחריב ומקלקל הרבה (כמובא בכל הספרים), ואף על פי כן השם יתברך גומר ויגמור כרצונו. וזה הדבר אי אפשר להבין כלל כי הוא ענין מבוכה הנ"ל שהכל נעשה על ידי השם יתברך ואף על פי כן הכל תלוי באדם שזה אי אפשר להבין בשום אופן כנ"ל. ועל כן יש כמה דברים שהאדם עושה כנגד השם יתברך, כנגד התורה, ואחר כך על ידי זה דייקא גומר השם יתברך כרצונו. ואף על פי כן זה האדם שעשה העבירה ענוש יענש כראוי לו כמו שמצינו בכמה דברים. כמו פרעה שהכביד את לבו כנגד השם יתברך ועל יד זה דייקא נתגדל ונתקדש שמו יתברך על יד האותות והמופתים שעשה בו, עד שיצאו ישראל ברכוש גדול.
נמצא שהגלות היה בוודאי לטובה לישראל. ואף על פי כן בוודאי יקבל פרעה עונשו כראוי לו, וכמו שמובא על פי "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". שאף על פי שאחרי כן יצאו ברכוש גדול והגלות טובה גדולה לישראל. אף על פי כן, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. כי אף על פי כן מגיע להגוי דינו ומשפטו כראוי. וכן כל המצירים לישראל כמו המן וכו'. שכולם היו לטובות ישראל ואף על פי כן אחריתם עדי אובד וכן מתנהג השם יתברך תמיד. וכן הוא בכל אדם שאפילו מי שהוא רשע ובעל עבירות חס ושלום, אף על פי כן אינו עושה להשם יתברך כלל, כמו שכתוב "אם חטאת מה תפעל לו" וכו'.
כי השם יתברך מאד עמקו מחשבותיו ויודע להפוך הכל לכבודו ורצונו, כי אתם מרום לעולם ה' כנ"ל. וכמו שאמר רבינו ז"ל השם יתברך גומר תמיד ואמר בלשון אחרת בזה הלשון "גאט פירט תמיד אויס" ואף על פי כן ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו, וזהו באמת נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג כנ"ל. (סעיף מ"ב): ועל כן מועיל תשובה על כל העוונות שבעולם, אף על פי שעשה מה שעשה, ופגם מה שפגם, וקלקל מה שקלקל, אף על פי כן מועיל תשובה. ולכאורה אי אפשר להבין ענין התשובה, כי מאחר שעל ידי העבירה מחריב ומקלקל האבר והמידה והעולם התלויים במצוה זאת. איך יוכל לתקן על ידי התשובה והחרטה מה שקלקל ? ועל כן באמת שאלו לכולם, והשיבו "הנפש החוטאת היא תמות" כמובא.
אבל השם יתברך חנון ורחום, הוא והקדים תשובה לעולם, כי הוא יתברך יודע גדולתו ורוממותו, כי אין מי שידע ממנו יתברך כי אם הוא לבדו יתברך. ועל כן הוא יודע שאחר כל הקלקולים שמקלקל האדם בעוונותיו הרבים אף על פי כן הוא גומר הכל כרצונו על ידי זה דייקא, רק אף על פי כן מגיע להעובר עונשים קשים ומרים כפי מעשיו, כי הם דרכיו יתברך שאי אפשר להבינם כנ"ל. ועל כן תיכף כשעושה האדם תשובה ומכניע את עצמו שלא לעשות עוד וכו', תיכף ומיד השם יתברך חומל עליו, וממשיך עליו הארת התיקון מלמעלה מעלה, ששם בגבהי מרומים אין שום קלקול כלל.
רק אדרבא, מכל הדברים איך שהם, נעשים תיקונים גדולים כנ"ל. ועל כן צריך האדם לפלס דרכיו לשמור עצמו מאד לבלי לעבור חס ושלום שום דבר כנגד התורה, כי אף על פי שאיך שיתנהג, אף על פי כן יגמור השם יתברך תמיד כרצונו כנ"ל. אף על פי כן יקבל עונשו הקשה והמר, רחמנא ליצלן, כפי מעשיו כנ"ל. אבל אם חס ושלום כבר התגבר עליו היצר הרע, והפילו ברשתו, ונכשל במה שנכשל, בשוגג או במזיד אפילו אם עבר מה שעבר על כן התורה כולה אלף פעמים רחמנא ליצלן אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כלל, כמבואר אצלינו כמה פעמים וכשאמרו רבותינו ז"ל, אין לך דבר שעומד בפני התשובה, כי אחר שכבר עשה מה שעשה, ועבר מה שעבר, הוא צריך להתחזק להתעורר לתשובה, ויסמוך על חסדי השם יתברך שיוכל להאיר עליו התיקון מבחינת ההנהגה של מעלה מעלה, ששם מתהפך הכל לטובה תמיד כנ"ל.
ועל כן העוונות נתהפכין לזכיות על ידי התשובה כי הכל על ידי בחינת הנ"ל. אבל בוודאי אסור להאדם לסמוך על זה חס ושלום, כי האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. וזהו אין מספיקין בידו דייקא. כי בודאי גם האומר אחטא ואשוב וכו' אם אף על פי כן עושה תשובה אחר כך, בוודאי מועיל לו תשובה, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, רק שאין מספקין בידו לעשות תשובה. כי מאחר שאמר אחטא ואשוב, נמצא שסמך עצמו לכתחילה על בחינת ההנהגה של מעלה לבד שמשם תיקון התשובה כנ"ל. ועל כן עונשו מדה כנגד מדה שאין מספקין בידו, ואין מסייעין לו מלמעלה לעשות תשובה, אבל אם בעצמו יתגבר את עצמו לעשות תשובה, בוודאי יועיל לו רק שקשה לו לשוב, מאחר שאין מסייעין לו כל כך מלמעלה, כי באמת גם עיקר תיקון התשובה הוא על יד התערותא דלתתא, אף על פי שאי אפשר לו לתקן החטא, כי אם על ידי בחינת ההנהגה של מעלה מעלה כנ"ל, אף על פי כן אינו זוכה לזה כי אם על ידי תשובה בתפלה ותחנונים וכו', שהם בחינת אתעררותא דלתתא, אדרבא הבעל תשובה צריך להתגבר בעבודות בתורה ותפלה ומעשים טובים יותר ויותר, כי צריך אתעוררותא דלתתא יותר ויותר, שזהו בחינת מה שהבעל תשובה צריך להוסיף קדושה על עצמו, כגון תענית או להרבות בתלמוד תורה וצדקה ומעשים טובים וכו', כמובא בספרים אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין וכו'.
כי מאחר שפגם בעוונותיו, ופגם בבחינת אתערותא דלתתא על כן שפגם בעוונותיו על כן צריך עתה להתגבר בהתערותא דלתתא יותר ויותר כדי שיזכה להמשיך עליו אתערותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר ששם מתתקן הכל ששם תהפכין העוונות לזכיות כנ"ל. כי כל מה שהאתערותא דלתתא בהתגברות גדול ובקדושה גדולה ביותר, כמו כן זוכה להמשיך אתערותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר. ועל כן צריך הבעל תשובה לקדש עצמו בבחינת אתערותא דלתתא ביותר, כדי שימשיך עליו אתערותא דלעילא ממקום גבוה יותר ששם מתתקן הכל כנ"ל. (סעיף מ"ג): ובזה טעה שמשון כי ראה שישראל כבושים מאד תחת הפלשתים, וראה שקשה לברר הטוב מהם להציל את ישראל, וסבר שע"י בחינת הולדה יברר הטוב מהם, כי ידע שיש טוב שאי אפשר לברר מהקליפות כי אם ע"י הולדה כנ"ל בהתורה הנ"ל וע"כ הלך לישא אשה משם.
ובאמת ראה ולא ידע מה ראה, כי באמת מה' היה מה שהלך ליקח אשה משם, ואעפ"כ הוא בבחירתו לא היה צריך לילך אחר זה, כי זה הדבר אי אפשר להשיג כנ"ל, וזה בחינת בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו. כמו שכתוב (בבלעם) "קום לך אתם ואך את הדבר" וכו' שאעפ"י שהש"י גמר כרצונו וישראל קיבלו ברכות הרבה ע"י בלעם אעפ"כ הוא לא היה צריך להתרצות בהליכה זו. וכשהלך אעפ"י שהש"י גמר כרצונו אעפ"כ נענש הרבה לעולם כשארז"ל שם.
(סעיף מ"ד): וע"כ כשהלך שמשון ליקח אשה מפלשתים מצא דבש. כמו שכתוב שם כי מגוויית האריה רדה הדבש, ובשעת הנשואים שאל להם החידה של הדבש מהאוכל וכו', ומעז יצא מתוק, ועי"ז נקם בהם אח"כ. כי דבש הוא בבחינה זו, שהוא בחינת הבירור הנמשך מלמעלה כנ"ל שהוא יתברך יכול לברר ולהפוך מטמא לטהור בבחינת (איוב ד') מי יתן טהור מטמא וכו', אבל אנחנו אסור לנו לעשות שום דבר כי אם ע"פ התורה כי זה הדבר אי אפשר להשיג, וע"כ שמשון כשהלך בעניין זה שרצה לברר הטוב של ישראל ע"י נשואי איסור מבנות פלשתים, שעניין בירור כזה אינו נעשה כי אם ע"י השי"ת בעצמו, על כן מצא אז דבש, כי דבש הוא בבחינת בירור זה שנתהפך מטמא לטהור ע"י הש"י בעצמו, אבל אעפ"כ פגם שמשון בזה, כשארז"ל כי לנו אסור לעשות שום דבר כנגד התורה, כי אי אפשר להשיג דרכיו כנ"ל. כי על ענין דרכי ה' האלו שאי אפשר להשיגם, עליהם נאמר אכול דבש הרבות לא טוב, בחינת דבש מצאת אכל דיך כמו שאמרו רז"ל כי אסור ליכנוס בידיעות אלו. כי אי אפשר להבינם רק להתנהג ע"פ התורה בתמימות כנ"ל.
כמובא ברמב"ם אשר רבי נתן זצ"ל כותב בדיוק כמוהו (הילכות תשובה הלכה ה' סעיף ה'): שֶׁמָּא תֹּאמַר וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה קֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה: יָדַע שֶׁזֶּה יִהְיֶה צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ לֹא יָדַע; אִם יָדַע שֶׁהוּא יִהְיֶה צַדִּיק, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה צַדִּיק, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיָּדַע שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, הֲרֵי לֹא יָדַע הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. דַּע שֶׁתְּשׁוּבַת שְׁאֵלָה זוֹ "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָם" (איוב יא,ט), וְכַמָּה עִקָּרִים גְּדוֹלִים וַהֲרָרִים רָמִים תְּלוּיִים בָּהּ; אֲבָל צָרִיךְ אַתָּה לֵידַע וּלְהָבִין בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. (בהמשך) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן וְדַעְתָּם שְׁנַיִם, אֶלָּא הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְדַעְתּוֹ אֶחָד; וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג,כ), כָּךְ אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא דַּעְתּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא: הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה, ח).
וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל נֵדַע בְּלֹא סָפֵק, שֶׁמַּעֲשֵׁה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם; וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ, וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו לֹא לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְלֹא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְלֹא מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת בִּלְבַד נֵדַע דָּבָר זֶה, אֶלָּא בִּרְאִיּוֹת בְּרוּרוֹת מִדִּבְרֵי הַחָכְמָה. וּמִפְּנֵי זֶה נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁדָּנִין אֶת הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּפִי מַעֲשָׂיו, אִם טוֹב וְאִם רַע. וְזֶה הָעִקָּר, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה תְּלוּיִין בּוֹ. וכן רבי נתן זצ"ל מסביר שעיקר הפגם והטעות רחמנא ליצלן להגביר הידיעה על הבחירה, אשר זה כפירה, ופה הטעות הקשה, אשר יש הרבה רבנים בברסלב אשר מלמדים שלאחר מעשה אתה צריך לחשוב שהעוון מהשם חס ושלום, והוא לא עזר לך בכדי שתראה שיש לך גאווה, וכל מיני שיבושים כאלו או שהכל רק מהשם חס ושלום ושוללים בחירת האדם ופה אביא את רבי נתן זצ"ל ויונעם לך הכל ברור.
עיין (ליקוטי הלכות הילכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד' סעיף מ"ט): כי בוודאי כל הנפילות וההתרחקות הם מחמת הבחירה של האדם, שיש לו כח בבחירתו להתקרב להשם יתברך על ידי תורה ומצות או להיפך חס ושלום. וזה הכח של הבחירה נמשך רק ממה שאין מבינים מבוכות הנ"ל. כי יש שאינו מתחיל כלל לעבוד את השם יתברך, או שעושה חס ושלום עוד להיפך, כמו הקלי עולם והרשעים ובעלי עבירות רחמנא ליצלן, וזה נמשך מהיצר הרע שיונק ממבוכות הנ"ל שרוצה להגביר הידיעה על הבחירה, כאלו אין השם יתברך רוצה כלל בעבודת האדם, שמשם נמשכו כל דעות האפיקורסים והפורקים עול לגמרי, ועל המצות אומרים טעמים של הבל כאלו הם תיקון המדינה רחמנא ליצלן מהם ומהמונם. (השם ירחם שרבי נתן זצ"ל ידע שמי שמגביר הידיעה על הבחירה טוען שהוא עוסק בתיקון המדינה השם ירחם ויציל).
וזה לשון רבנו הקדוש זי"ע מליקוטי מוהרן חלק א' תורה נ"ו): וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי בְּכָל הַדְּבָרִים, וּבְכָל הַמַּעֲשִׂים, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת, מְלֻבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹשִׂין דְּבַר עֲבֵרָה, שֶׁהוּא שֶׁלּא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל. (שים לב לדיוק עבירה אינה כרצון השם, רק יש שם חיות השם כלומר צריך לדעת שבחירת האדם בידו, לכן נשפט עליה לטוב או לרע, רק השם בנפלאות ידיעתו שיודע הכל, יש שם חיותו כי השם יגמור כרצונו לבסוף שיתהפך לטובה אבל לא גרם זאת, אלא זה עניין מגלגלים זכות על ידי זכאי וחוב על ידי חייב, שבעצם משתמשים בבחירת הבוחרים ולא גרומים הבחירה כי למעלה יודעים העתיד אך לא גורמים אותו אלא משלבים דברים בתוכו).
לכן רבנו הקדוש שחשש שיבינו דברי מקורב לרבי פנחס מקריץ זצ"ל שבא אליו ואמר דבר מה בנושא, רבנו הקדוש זי"ע שינה קצת בכדי שלא תצא טעות עיין (חיי מוהר"ן שיחה תר"י): שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָרַב יוּדִיל חֲתַן הָרַב לֵיבְּל מִטְּרָאסְטִינֶץ שֶׁהָיָה מְקרָב לְהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ, הַגִּידוּ לִי דָּבָר מֵהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אָמַר לוֹ כָּךְ אָמַר הָרַב פִּינְחָס הַנַּ"ל, אָנוּ אוֹמְרִים אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ גָּזַלְנוּ. לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי צְרִיכִים לוֹמַר אָשַׁמְתִּי וְכוּ' רַק אָנוּ אוֹמְרִים כִּבְיָכוֹל בִּלְשׁוֹן טְעָנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָשַׁמְנוּ. דְּאִם שֶׁלּא נָתַתָּ לָנוּ כּחַ וּרְשׁוּת לא הָיִינוּ יְכוֹלִין לַחֲטא. אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲנִי גַּם-כֵּן מְפָרֵשׁ כָּךְ וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, כַּאֲשֶׁר אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, וַיּאמֶר בִּי אֲדנִי. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כּחֲךָ בִּי, בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לא יָכלְתִּי לַחֲטא. וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ, עַל-זֶה הוּא אוֹמֵר, יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדנִי, הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִלָּתִי בְּאָזְנְךָ, אֲבָל אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב.
וכן רבי נתן זצ"ל נוגע בדבר חשוב אשר פה מכשילים הרבה את הרבים, גם עם דעות כוזבות ושיבושים של הגברת הידיעה על הבחירה, וגם אם אומרים מדוייק אומרים לאנשים שנמצאים ברע עדיין בלי לדקדק הדיבור וגורמים שיכשלו. עיין (ליקוטי הלכות הילכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד' סעיף מ"ו): שלא לערב שני בחינת הבירורים הנ"ל יחד כי מאחר שלא נשלמו עדיין יכול להתאחז הרע שבהם ולהתגבר לינק מתערובת הדעת של חקירת שני הבירורים הנ"ל כנ"ל. כי במקום שיש עדיין איזה אחיזת הרע צריך לעשות הרחקה גדולה ביניהם. וכן (בשולחן ערוך סימן קט"ו סעיף א'): מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל, קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות, שאם אין בינה אין תפילה. (הבאר היטב על זה מביא): בינה – וכן מבדילין במוצאי שבת ויום טוב לפי שהוא חכמה שאדם מבדיל בין דבר לדבר ולכן קבעוהו בברכת החכמה. (ונבין תכף בהמשך כמה חשוב יכולת ההבדלה שבלעדיה אין בינה או תפילה נכונה כלשון השולחן ערוך).
עיין (ספר המידות אות לימוד חלק א' סעיף ל"א): אָסוּר לְלַמֵּד אֶת הָרָשָׁע דְּבַר פֶּלֶא. (כלומר אם מדברים דברים אלו בפני אנשים שיש בהם אחיזת הרע ולא ירחיקו בין הדברים הם עלולים להגביר הידיעה על הבחירה וליפול רחמנא ליצלן, כי רק מי שמאד מזוכך וכבר מתנוצץ בדעתו הבנת שני דברים בדבר אחד כמו שבשמיים יכולים להיות אש ומים יחד ופה בארץ לא, כלומר האדם נעשה מזוכך וחווה רוחניות באמת בלי דמיונות אשר ברוחניות אין זמן וגבול, הוא יכול שיתחיל להתנוצץ לו דבר זה, בלי שתגבר הידיעה על הבחירה והוא בוודאי בניקיון כזה ובדרגת אמונה פשוטה כזו שיכול לשמוע הדבר ובחירתו תישאר מובנת לו כשמש ביחד עם הנהגת והשגחת השם ובוודאי יחיה רק לפי התורה הקדושה).
ועל זה אומר רבנו הקדוש זי"ע. עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה י"ח): סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם לָא מִבָּעֲיָא כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּלָל, וְלוֹבֵשׁ טַלִית שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, רַק אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, יֵשׁ עֲלֵיהֶם סַכָּנוֹת נוֹרָאוֹת בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם כִּי אִישׁ פָּשׁוּט רָחוֹק מְאד, שֶׁיַּעֲבר עַל רְצִיחָה, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר, כִּי אֵין לוֹ תַּאֲוָה לָזֶה וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ, חַס וְשָׁלוֹם, לְתַאֲוָה כָּזוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֵינוֹ בָּא לְיָדוֹ, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מְנִיעוֹת לָזֶה וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבר, לא יַעֲבר כִּי-אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, וְקָרוֹב שֶׁלּא יַעֲבר רַק פַּעַם אֶחָת כָּל יָמָיו אֲבָל בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם וּבְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמְּחַדְּשִׁין, יְכוֹלִים לַעֲבר מַמָּשׁ גָנב וְנָאף וְרָצחַ בְּכָל פַּעַם, בְכָל רֶגַע, רַחֲמָנָא לִצְלָן.
וכן עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קל"ד): עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל-שֶׁכֵּן לְרַבִּים כִּי צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאד, שֶׁלּא יאמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשֵׂכֶל הַמְקַבֵּל הַשֵּׂכֶל בַּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיךְ וְנִקְרָא לְבַטָּלָה, כִּי אֵינוֹ מוֹלִיד אֶצְלוֹ כְּלוּם וְלִפְעָמִים נִקְרָא נִאוּף מַמָּשׁ, שֶׁמּוֹלִיד וּמוֹצִיא פָּסוּל וּפָגוּם, הַיְנוּ שֶׁהַמְּקַבֵּל עוֹשֶׂה עַל-יְדֵי-זֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה, יוּכַל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר בְּתַאֲוַת נִאוּף וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאד כְּשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים, שֶׁדִּבּוּרָיו יִתְחַלְּקוּ שֶׁלּא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד כִּי אִם מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ, לא יוֹתֵר וְאַף שֶׁאוֹמֵר בִּפְנֵי רַבִּים לְכֻלָּם בְּשָׁוֶה, עִם כָּל זֶה לא יִכְנס בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּי אִם הַנּוֹגֵעַ לוֹ, וְצָרִיךְ לוֹ(יִתְרוֹ דַּף סח): "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" וַהֲלא כֻּלָּא עָלְמָא שָׁמְעוּ אֶלָּא יִתְרוֹ שָׁמַע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְזֶהוּ 'זַכָּאָה מָאן דְּמָלֵל עַל אֻדְנָא דְּשָׁמַע' (זהַר תְּצַוֶּה דַּף קפו:) וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (סֻכָּה נב): כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא גָּדוֹל, וְעַל- יְדֵי-זֶה אוֹמֵר תּוֹרָה, אֲזַי יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל, כִּי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּתַאֲוַת נִאוּף כַּנַּ"ל, וְצָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר וּלְפַלֵּס דִּבּוּרָיו כַּנַּ"ל.
וחשוב לדעת מה שהרמב"ם זצ"ל כתב בהילכות תשובה שחשוב לכל הרוצה לחזור בתשובה ואין הלכות אחרות ביהדות על חזרה בתשובה, זה סעיף חשוב לנושא שלנו ורבנו זי"ע נוהג כך בדיוק בספריו כמו שהבנו בהתחלה.
עיין (משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות תשובה פרק ה): א. רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג,כב), כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן, שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרָע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּעַכֵּב עַל יָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרָע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ".
ב. אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי הָאֻמּוֹת וְרֹב גּוֹלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כָּל אָדָם וְאָדָם רָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם, אוֹ חָכָם אוֹ סָכָל, אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי, אוֹ כִּילִי אוֹ שׁוּעַ; וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג, לח), כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לֹא לִהְיוֹת טוֹב, וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ; וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ, וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל־חֲטָאָיו" (איכה ג, לט). וְחָזַר וְאָמַר הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵינוּ, וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת, רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹב רִשְׁעֵנוּ, שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג, מ).
ג. וְדָבָר זֶה עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע" (דברים ל, טו), וְכָתוּב "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו): כְּלוֹמַר שֶׁהָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם; וְכָל שֶׁיַּחְפֹּץ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁה בְּנֵי הָאָדָם, עוֹשֵׂה, בֵּין טוֹבִים בֵּין רָעִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן נֶאֱמַר "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (דברים ה, כה) כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא כּוֹפֶה בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה, אֶלָּא לִבָּם מָסוּר לָהֶם.
ד. אִלּוּ הָיָה הָאֵל גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ אִלּוּ הָיָה שָׂם דָּבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם בְּעִקַּר תּוֹלַדְתּוֹ לְדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים, אוֹ לְמַדָּע מִן הַמַּדָּעוֹת, אוֹ לְדֵעָה מִן הַדֵּעוֹת, אוֹ לְמַעֲשֶׁה מִן הַמַּעֲשִׂים, כְּמוֹ שֶׁבּוֹדִים מִלִּבָּם הַטִּפְּשִׁים הוֹבְרֵי שָׁמַיִם, הֵיאַךְ הָיָה מְצַוֶּה לָנוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים עֲשֵׂה כָּךְ וְאַל תַּעֲשֶׂהָ כָּךְ, הֵטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי רִשְׁעֲכֶם, וְהוּא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ כְּבָר נִגְזַר עָלָיו, אוֹ תּוֹלַדְתּוֹ תִּמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָזוּז מִמֶּנּוּ. וּמַה מָּקוֹם הָיָה לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבְאֵיזֶה דִּין וְאֵיזֶה מִשְׁפָּט נִפְרָע מִן הָרָשָׁע אוֹ מְשַׁלֵּם שָׂכָר לַצַּדִּיק, "הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח,כה). וְאַל תִּתְמַהּ וְתֹאמַר הֵיאַךְ יִהְיֶה הָאָדָם עוֹשֵׂה כָּל מַה שֶּׁיַּחְפֹּץ, וְיִהְיוּ מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְכִי יֵעָשֶׂה בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת קוֹנוֹ וּבְלֹא חֶפְצוֹ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה', עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (תהלים קלה, ו). דַּע שֶׁהַכֹּל בְּחֶפְצוֹ יֵעָשֶׂה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ מְסוּרִין לָנוּ. כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁחָפֵץ הַיּוֹצֵר לִהְיוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחַ עוֹלִים לְמַעְלָה, וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ יוֹרְדִים לְמַטָּה, וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב בְּעִגּוּל, וְכֵן שְׁאָר בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם לִהְיוֹת כְּמִנְהָגָן שֶׁחָפֵץ בּוֹ. כָּכָה חָפֵץ לִהְיוֹת הָאָדָם רְשׁוּתוֹ בְּיָדוֹ, וְכָל מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לֹא כּוֹפֶה וְלֹא מוֹשֵׁךְ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּבְדַעְתּוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל עוֹשֶׂה כָּל שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. לְפִיכָךְ דָּנִין אוֹתוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו: אִם עָשָׂה טוֹבָה, מְטִיבִין לוֹ; וְאִם עָשָׂה רָעָה, מְרִיעִין לוֹ. הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "מִיֶּדְכֶם, הָיְתָה זֹאת" (מלאכי א, ט) "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם" (ישעיהו סו,ג). וּבְעִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ…. וְדַע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קוהלת יא, ט), דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת, וְעָתִיד אַתָּה לִיתֵּן אֶת הַדִּין.
כידוע היה בעם ישראל בתקופת הבעל שם טוב זי"ע את שבתאי צבי שר"י, שהיה משיח שקר, שהפיל המון מעם ישראל בכפירה דרך סודות התורה, והיה בעל מופת גדול, רבנו הקדוש זי"ע מציין ששבתאי צבי שר"י גרם לבעל שם טוב הקדוש שתי חורים בלב מרוב צער על הנזק שגרם בעם ישראל ונפטר מהם. עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ר"ז): וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר: שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ שְׁנֵי נְקָבִים בְּלִבּוֹ עַל-יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשַּׁ"צ יִמַּח שְׁמוֹ. ואף אחד לא שם לב שהיום יש עשרות של שבתאי צבי שר"י, רק הדור כל כך ירוד שהכל נראה בסדר, שאפילו רב שבא על נשים זה נראה כתיקון קבלי רחמנא ליצלן.
זה מתוך הקדמת הספר קנאת השם צבאות של הרמח"ל הקדוש שהוציא את הספר כדי לסתור דעות הכוזבות שהחדיר שבתאי צבאי שר"י, שעיקר דעותיו בנויים על הגברת הידיעה על הבחירה רחמנא ליצלן. עיין (הקדמת הספר קנאת השם צבאות לרמח"ל זצ"ל): וזאת שנית עשו תרבות אנשים חטאים, אנשי דמים ומרמה, בוגדים בגדו למען ספות הרוה את הצמאה. המה לדמים יארובו, ולנפשות חסרי לב, הן אלה שרי צבאות ס"מ השטן הגדול, אשר בתחבולות נלחום נלחם בנו דבר יום ביומו, ויקח רומח בידו – דברי הרשב"י זללה"ה – גם הוא להמית איש שוגה ופתי אשר לא ידע להזהר, והוא לא נשמר מן החרב אשר הכין לו. המה אנשי הרס הצבי, אשר י"ג פרצות פרצו באמונתינו, ויטעו בכרם ה' צבאות בית ישראל – סורי הגפן נכריה. ותהי לחכמת האמת למוקש, להעלות חימה ולנקום נקם קשה כשאול קנאה.
(בהמשך): אמת הדבר, כי חשכת הגלות החשיכה עיניהם של ישראל. אבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתם. והדברים, דברי הרשב"י זללה"ה וחביריו, סתומים וחתומים, ומראיהם כמו זר נחשבו, ויהי לאשר היה להכשל בם. אך כבר הקדמתנו התורה הקדושה (דברים יג, ב), "כי יקום בקרבך נביא" וכו'. אשר על כן לא יפול לב האדם אל אשר לא נכון, לעבור אפילו על דקדוק קל של סופרים. כי אפילו אם יראה לעיניך שמדברי הרשב"י נראה כן – תדע ודאי שאין הדבר כן. ועל אשר לא שמעת – תאמר לא שמעתי, ואל בינתך אל תישען, כי חתומים הדברים עד עת קץ. כי למה יתגאה האדם להבל דמה, לדעת כל מעשי האלהים אשר עשה, אלא עד אשר תשיג ידו, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו ז"ל.
והיום כל רב אומר: "השם אמר לי כך", "ליבי אמר לי כך", ומסביר בחכמות וחקירות את תירוץ הגברת הידיעה על הבחירה כאילו שהקב"ה רוצה להראות לך כך וכך, כאילו שיודע דעת עליון רחמנא ליצלן, כי גם לאחר חטא, האדם צריך לדעת שהוא האשם והחייב ועליו לשבור ליבו בקירבו על הבושה שחטא לפניו יתברך, ולא לעוות כאילו שלאחר מעשה זה הקב"ה גרם רחמנא ליצלן מדעות כאלו, אשר לא הפך דקדוקי סופרים, אלא הפך הלכות ברורות ותורה שבעל פה וכתב וקבלה, ועוד לומר להגיד תודה על החטא, אשר זה העיוות הכי עקום, שיכול לעבור רק בדור הירוד והחלוש הזה. או שיש את התורה הישנה, ורבנו נחמן זה התורה החדשה כטענה על העיוותים בהגברת הידיעה על הבחירה רחמנא ליצלן, אשר אין לרבנו הקדוש קשר לעיוותים שלהם כלל, והכי מופלא בדבר שהם חושבים שרבי נחמן זי"ע ורבי נתן זצ"ל גילו את המבוכה של הבחירה והידיעה, ועל זה הם מלבישים את הדרך החדשה כביכול, בזמן שהמבוכה הזו לעולמים קיימת וגם הרמב"ם זצ"ל בהילכות תשובה מביאה, ועוד הרבה גדולים ועדיין כל הדורות חיו עם יראת שמיים טהורה ויראת חטא מופלאה, וכן התנאים שידעו מהמבוכה הזאת והאמוראים והגאונים והראשונים וכו'.. רק בדורנו עיוותו כאילו שזה הגילוי החדש של ברסלב בשעה שהחידוש של רבנו הקדוש זה הדרך התפילה והתבודדות, ודרכי התפילה המופלאות להשתנות בתאוות ומידות רעות וביטול לרצון הקב"ה על ידי ההיטהרות הגדולה הזאת, ועניין ראש השנה, ובכלל לא עניין המבוכה הזאת שעליה בנו את כל דרכם והשיעורים שלהם, ועוד שעיוותו והגדילו הידיעה על הבחירה רחמנא ליצלן.
רק אנשים ללא ברור מדמה שחושבים שמטיבים עם העולם, מעוותים עם הסוד את הפשט כי הם גשמיים עדיין ועם תאוות ומידות רעות, ואינם מבינים שהסוד זה הנקודה הפנימית של הפשט ואשר הפשט הוא המעשה החיצוני, והם משולבים בשילוב הכי נפלא שיש והפשט נועד בכדי שנבין הדברים בצורה הפשוטה והמובנת ומעטים הם הצריכים להבנת הסוד, וזה לא נועד לכל אדם בכל דרגה, והכוונה לסוד הנכון אלא ליודעי חן אשר ברמה מסוימת ויש להם הכלים לכך. עיין (ספר המידות אות לימוד חלק א' סעיף ל"א): אָסוּר לְלַמֵּד אֶת הָרָשָׁע דְּבַר פֶּלֶא.
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ט"ו): כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת סד:): 'סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף? וְהֵשִׁיבוּ: סִינַי עָדִיף, כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא'; וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה הַכּל צְרִיכִין לָהּ, אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָהּ(התורה שבנסתר מעטים הצריכים לה). עיין (חיי מוהר"ן אות תקכ"ו): אֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה, וּבֶאֱמֶת לא הָיָה רָאוּי לִלְמד קַבָּלָה. וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד, וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד קַבָּלָה, כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (מִשׁלֵי ו.) וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף.
וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין רָאוּי לָזֶה, אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ. (רבנו הקדוש אמר לאדם שלימוד הקבלה גורם לו חוסר התעוררות לעבודה ותפילה כי איננו ראוי, ועל פי רוב שמוגברת הידיעה על הבחירה נפגמת התפילה, כי אדם לא יודע לעורר רצון ודעת ליצור תפילה, כי חושב שהוא מונהג ללא בחירתו, לכן מחכה שזה יקרה לבד, ועבודה זאת היא בעיקר התעוררות מלמטה, אשר יכולה להמשיך סיוע מלמעלה או שלא, ובגלל שאינו ראוי ללימוד זה, אשר כל לימוד זה מדבר על ההנהגה הנסתרת בבריאה, נפגמת לו תפיסת בחירתו והבנת השתדלותו ב – ליצור התעוררות והשתוקקות ליראת שמים כאדם פשוט, ויותר מזה כמדרגת כבהמות הייתי עמך).
עיין (שיחות הר"ן שיחה ט"ו): אָמַר: שֶׁהוּא חָכְמָה וּמְלָאכָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת כְּמוֹ בְּהֵמָה וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוֹת לו-א): "כָּל אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בָּהֵמָה", הַיְנוּ שֶׁהוּא חָכְמָה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֻלִּין ה:): עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים לו-ז): "אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'"-אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אָסָף (תְּהִלִּים עג-כב): "וַאֲנִי בַּעַר וְלא אֵדָע בֶּהֱמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ", (וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה).
כל המקומות שרבנו הקדוש זי"ע מזכיר עניין ירידה או נפילה משמיים מדבר על עולם המחשבה אשר משם יוצרים ניסיון לאדם או מבררים כוונתו בתשובתו ומתקנים איבוד הניצוצות שלו עקב חטאי העבר. עיין (אות הירהורים חלק א' סעיף מ"ו): הַחֶמְדָּה וְהַמַּחֲשָׁבָה רָעָה הָעוֹלָה עַל הַלֵּב פִּתְאוֹם, שֶׁאֵין בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהִמָּנַע מִמֶּנָּהּ, אֵין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יְהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר.
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כ"ז): וְאֵיךְ מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית? וְאָמַר לָהֶם: בְּהַיְנוּ דְּעָאל-בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ-בָּזֶה הוּא מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל (אֵיכָה ה'): "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם".
עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה רס"א): כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא, כִּי הִתְרַחֲקוּת תְּחִלַּת הִתְקָרְבוּת, עַל-כֵּן נָפַל שֶׁיִּתְעוֹרֵר יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַעֲצָתוֹ שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה' כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל מֵעוֹלָם וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁצְּרִיכִין מַמָּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ. (הכוונה נופל בדעתו וכוחותיו לא נופל לעבירה רחמנא ליצלן, כמו שנראה בשני השיחות הבאות)
עיין (שבחי הר"ן שיחה ה'): וְכֵן הָיָה נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה בְּהֶצְנֵעַ גָּדוֹל מְאד מְאד עַד שֶׁלּא יָדַע שׁוּם אָדָם מִמֶּנּוּ כְּלָל כִּי הָיָה סָתוּם וְגָנוּז מְאד וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה בְּסֵתֶר וּבְהֶצְנֵעַ גָּדוֹל וְעִקַּר עֲבוֹדָתוֹ בַּתְּחִלָּה הָיָה בִּפְשִׁיטוּת גָּדוֹל בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל רַק בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, וְכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעָשָׂה הַכּל הָיָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וּבְכחַ גָּדוֹל וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ וְלא הָיָה לוֹ שׁוּם דְּבַר עֲבוֹדָה שֶׁבָּא לוֹ בְּנָקֵל רַק כָּל דָּבָר וְדָבָר בָּא לוֹ בִּיגִיעָה גְדוֹלָה מְאד, שֶׁהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ כַּמָּה זְמַנִּים בִּשְׁבִיל כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְהָיָה לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וְהָיָה קָשָׁה וְכָבֵד עָלָיו מְאד מְאד לְהַתְחִיל לִכְנס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְקַבֵּל עָלָיו על עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל אֵיזֶה יָמִים לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאַחַר-כָּךְ נָפַל מִזֶּה וְחָזַר לְהַתְחִיל וְחָזַר וְנָפַל וְכֵן הָיָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד שֶׁפַּעַם אֶחָד נִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ שֶׁיִּהְיֶה חָזָק מְאד שֶׁיּאחֵז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְעוֹלָם, וְלא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְחַזֵּק לִבּוֹ בַּה' וְאַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם אַחַר-כָּךְ הָיָה לוֹ תָּמִיד עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה מְאד מְאד רַק שֶׁאַחַר-כָּךְ הָיָה חָזָק שֶׁלּא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְרִידָה לִפְעָמִים אַף- עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל.
עיין ( שבחי הר"ן שיחה ו): וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ לִפְעָמִים לא הָיָה מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל זֶה רַק אָמַר שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל לִכְנס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ רַק עַתָּה הוּא מַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם תָּמִיד הָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְהָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁגַּם בְּיוֹם אֶחָד לִפְעָמִים נָפַל מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהָיָה מַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד.
וכידוע לא בשמיים היא, דרך התורה הקדושה כתובה ומסורה מהר סיני אלפי דורות, ועל זה אמר הרמח"ל הקדוש את דברי התורה "כי יקום מקרבך נביא וכו' ויעבור על דקדוק קל של סופרים וכו' שומו שמיים על דור יתום אשר ראשו במרומים רבנו נחמן הקדוש זי"ע, ולאור ספריו לא הולכים אלא מעוותים, וקמו משפיעים כביכול המעוותים דרכו ועצותיו, והופכים מים חיים, למים מתים ,ומשקרים שלא מדעת ומלבישים דברי שבתאי צבי שר"י כאילו הם דבריו של רבנו זי"ע אשר סבו הקדוש נפטר בגלל זה כדבריו זי"ע. וכל היום עוסקים ב – להגדיל הידיעה על הבחירה אשר דרכו הקדוש זי"ע כלל לא לדבר בזה אלא בתורה ותפילה והתבודדות וניקיון מתאוות ומידות רעות ולהגדיל הרצון להיות כרצונו של הקב"ה לפי קדושת עם ישראל על פי התורה הקדושה. כל הרוצה לקנות אמונה זה רק על ידי קריאת ספרי רבי נחמן זי"ע, ובספריו אדם מכוון לבנייה נכונה ומבוררת של האמונה הקדושה, ואהבת לימוד התורה וקיום המצוות עם יראת שמיים אמתית.
וצריך לדעת שהסיבה שדרך הגברת הידיעה על הבחירה רחמנא ליצלן כל כך אהובה ומתקבלת, כי היא בעצם גורמת שלילת ההבנה שהבחירה בידך, ואז הוקל מעליך מלחמת היצר או ההתבוננות במעשיך, שלפעמים שאין עושים את ההתבוננות במעשיך כראוי, אז אדם מלחיץ את עצמו יתר על המידה, ופה נכנסת דרך לכאורה שלוקחת את כל המסע מעל כתפיך, כי הכל מהשם כולל בחירתך, אשר זה כפירה גמורה כי הבחירה ביד האדם, אבל להסתובב בתוך השקפה זו מקל מאד על האדם, כי אינו צריך להיות יותר אחראי אבל זה שקר. גם אדם הלוקח סם נדמה לו שהוא במצב הכי משוחרר והאמת שהוא המסכן הכי גדול הבורח מהמציאות ולא סובל את מצב תודעתו הרגיל ודי לחכימא ברמיזה… כי זה דומה מאד ורבנו זי"ע מסביר זאת יפה.
עיין (שיחות הר"ן שיחה ו'): הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי- אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד, מָה אֲנִי אוֹחֵז? וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה וְעַל-כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ וְאַחַר-כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְרַמֶּה כָּל הָעוֹלָם וְהַכּל רָצִים אַחֲרָיו וּמְרַמֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוָתוֹ וְאַחַר-כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּהּ כְּלוּם.
העיקר להידבק לדברי התורה הקדושה המסורה לנו מהר סיני ואין בה שינוי, וכן לספרי רבי נחמן זי"ע שלא צריך אף אחד שיחדש מדמיונו דברים הכל כתוב ברור, ורבנו ציווה לקרוא כתביו שלו זי"ע והם יהפכו את האדם לבעל תשובה גמור ועוד.. עיין (חיי מוהר"ן שיחה שמ"ט): פַּעַם אַחַת הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מְאד, וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל-יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיַּדְפִּיסוּ סִפְרוֹ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם.
וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל-יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשֵׁב וְיַעֲסֹק בִּסְפָרָיו רַק בְּלִי קִנְטוּר וְנִצָּחוֹן, וְיִסְתַּכֵּל בּוֹ בֶּאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִבְקָעִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת וְכוּ' יִמְכּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד, וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד, רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁהַמַּאֲמָרִים שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ גַּם הַלָּשׁוֹן לְבַד הוּא מְסֻגָּל מְאד כִּי הֵם כְּלָלִים.
וכן שיחה (חיי מוהר"ן שיחה שנ"ח): וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁבְּכָל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת עַל יָדָהּ אִישׁ כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל יְמֵי חַיָּיו כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אִם יִרְצֶה לֵילֵךְ עִמָּהּ לְקַיֵּם כְּפִי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וּמִי שֶׁזָּכָה לִשְׁמעַ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הוּא יוֹדֵעַ זאת בֶּאֱמֶת וּבְבֵרוּר. וְגַם אֲפִלּוּ עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן כּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי ה' בֶּאֱמֶת, לְמִי שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב לִדְבָרָיו וּלְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בְּזֶה הַסֵּפֶר, וּבִשְׁאָר סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. כִּי כָּל שִׂיחָה שֶׁלּוֹ הִיא הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד וְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹנָה מְאד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יִהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה. אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאד יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ מִי שֶׁהוּא בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת אִם יָשִׂים לִבּוֹ לִדְבָרָיו הֵיטֵב, וִיקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּאחַז בָּהֶם.
ואם כבר מחפשים להבין דבר יש לנו ברוך השם את רבי נתן זצ"ל גדול תלמידיו וחיבורו המפואר ליקוטי הלכות.
