רבי ישי אמנו זצ״ל || פרק ידיעה ובחירה לקריאה והורדה מתוך הספר יחידי הדורות

עקב ריבוי הטעויות שמטעים נשמות ישראל בענין הבחירה והידיעה ורבים נפלו לעוונות קשים ומרים ובתים נחרבו ואנשים אבדו עצמם לדעת והנזקים שנוצרו בנשמות אלו בעיקר בכלל חסרון דעת תורה להבין הדברים נכון. ועקב הוצאת שם רע לרבנו הקדוש והנורא ה.נ.נ.מ.ח. זי"ע כי הרוב דוברים זאת בשמו חס ושלום, הבנו סעיף זה מתוך הספר התקרבות לצדיק האמת באמת, בכדי להראות הראיות הנכונות המסבירים עניינים אלו על בוריים הכל על פי העתקה של מראה מקומות מתוך הספרים הקדושים.

עִנְיַן נְפִילָה וִירִידָה בְּחִירָה אוֹ יְדִיעָה

(וּלְגַבֵּי עִנְיָן חָשׁוּב שֶׁחָכְמָה חִיצוֹנִית זֹאת הַרְבֵּה חֲלָלִים הִפִּילָה, שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרוֹת, אוֹ שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע מְגַלֶּה לָנוּ אֶת סוֹד הַיְדִיעָה – שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֶה! כִּי הַרְבֵּה נָפְלוּ בִּקְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל כְּאִלּוּ הַכֹּל מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל בְּחִירַת הָאָדָם, שֶׁזֶּה נֵזֶק שֶׁקַּיָּם מִתְּקוּפַת שַׁבְּתַי צְבִי, יִמַּח שְׁמוֹ, וְעַד הַיּוֹם מִשְׁתַּרְבֵּב מִכָּל מִינֵי אֲנָשִׁים. וְעַכְשָׁו נִרְאֶה מָה רַבֵּנוּ זי"ע אוֹמֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁמִּי שֶׁנָּפַל בִּבְחִינַת "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", יָכוֹל לְהַרְאוֹת אַחֶרֶת מִזֶּה. קֹדֶם כֹּל פֹּה נִרְאֶה שְׁנֵי מִקְרִים שֶׁקָּרוּ בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִגְדִּיל הַנִּסָּיוֹן אֶל עֲבָדָיו אֲשֶׁר בִּשְׁנֵי מִקְרִים אֵלּוּ בִּלְבַד הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לִמּוּד לֶעָתִיד, אֶחָד לִמּוּד לָרַבִּים שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ שֶׁלֹּא יַחְשְּׁבוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְאֶחָד לְיָחִיד שֶׁאִם יֶחֱטָא שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וּשְׁנֵיהֶם צְרִיכִים אֶחָד לַשֵּׁנִי כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בַּהֶמְשֵׁךְ, וּבִשְׁנֵי הַמִּקְרִים זֶה הָיָה בִּזְמַן מְסֻיָּם וּבְמַדְרֵגָה מְסֻיֶּמֶת בִּכְדֵי שֶׁנָּבִין שֶׁמְּדֻבָּר בִּשְׁנֵי מִקְרִים אֵלּוּ וְלֹא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, מִקְרֶה רִאשׁוֹן). עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה ע"מ ד דף ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים. עַיֵּן (רש"י הקדוש): לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל: כְּלוֹמַר גִּבּוֹרִים וְשַׁלִּיטִים בְּיִצְרָם הָיוּ וְלֹא הָיָה רָאוּי לְהִתְגַּבֵּר יִצְרָם עֲלֵיהֶן, אֶלָּא גְּזֵרַת מֶלֶךְ הָיְתָה לִשְׁלֹט בָּם, כְּדֵי לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם יֹאמַר הַחוֹטֵא לֹא אָשׁוּב שֶׁלֹּא יְקַבְּלֵנִי, אוֹמְרִים לוֹ צֵא וְלָמַד מִמַּעֲשֵׁה הָעֵגֶל שֶׁכָּפְרוּ וְנִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה. (וּמִקְרֶה שֵׁנִי) עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה ע"מ ד דף ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי לֹא דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְלֹא יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, (חֵטְא הָעֵגֶל), לֹא דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב וְלִבִּי חָלָל בְקִרְבִּי, וְלֹא יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב מִי יִתֶּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים. אֶלָּא לָמָּה עָשׂוּ, לוֹמַר לְךָ שֶׁאִם חָטָא יָחִיד אוֹמְרִים לוֹ כַּלֵּךְ (לֵךְ) אֵצֶל יָחִיד, וְאִם חָטְאוּ צִבּוּר אוֹמְרִים לוֹ כַּלֵּךְ (לֵךְ) אֵצֶל צִבּוּר. וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן יָחִיד (וְזֶה נִצְרָךְ שֶׁאִם יִשְׁמַע יָחִיד) מִשּׁוּם דְּלֹא מְפַרְסֵם חֲטָאֵיהּ (אוּלַי יִתְקַבֵּל בִּתְשׁוּבָה כִּי אֵין בְּחֶטְאוֹ פִּרְסוּם דְּהַיְנוּ חִלּוּל הַשֵּׁם), אֲבָל צִבּוּר דִּמְפַרְסֵם חֲטָאַיְהוּ אִימָּא לֹא (אֲבָל צִבּוּר שֶׁמְּפֻרְסָם חֶטְאָם וְיֵשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אוּלַי לֹא יִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה), וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן צִבּוּר מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי רַחֲמַיְיהוּ (וְאִם צִבּוּר שָׁלֵם יִשְׁמַע אוּלַי תְּשׁוּבָתָם תִּתְקַבֵּל כִּי הַשֵּׁם מְרַחֵם עַל כָּל הַנְּפָשׁוֹת דְּהַיְנוּ בִּגְלַל שֶׁהֵם רַבִּים), אֲבָל יָחִיד דְּלָא, אַלֵּימָא זְכוּתָהּ אִימָּא לָא צְרִיכָא (אֲבָל אָדָם יָחִיד אוּלַי רַק זְכוּתוֹ לֹא נִצְרֶכֶת). עַיֵּן (רש"י הקדוש): לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: דְּבַת שֶׁבַע. לִבִּי חָלָל: יֵצֶר הָרָע חָלָל בְּקִרְבִּי, וְאֵין לוֹ כֹּחַ לִשְׁלֹט בְּקִרְבִּי. לוֹמַר לְךָ: גְּזֵרַת מֶלֶךְ הָיְתָה לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לַשָּׁבִים. דִּמְפַרְסֵם חֲטָאֵיהֶן: וְאִיכָּא חִלּוּל אִימָּא לֹא לִיתְקַבְּלוּ (וְיֵשׁ כָּאן חִלּוּל הַשֵּׁם אוּלַי לֹא יִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה בִּגְלַל זֶה). (צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁבִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים הָיוּ גִּבּוֹרֵי לֵב וַאֲצִילִים בְּיִרְאָתָם בְּלִי שֶׁאֲמוּרָה לִהְיוֹת יְכֹלֶת לַיֵּצֶר הָרָע לִשְׁלֹט בָּהֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ע"ה בְּשֵׁם רַשְׁבִּ"י זִי"עַ שֶׁלֹּא יוּכַל לוֹמַר יָחִיד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה יֵשׁ לוֹ דֻּגְמָא אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁחֲזַ"ל מַמְשִׁיכִים בַּהֶמְשֵׁךְ שֶׁהוּא הֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, וְרַבֵּנוּ זי"ע מְגַלֶּה שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ הַמְיַגַּעַת וְהָאֲרֻכָּה חִבֵּר סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאָתוֹ נִפְתָּח לָאָדָם שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה. וְכֵן אִם צִבּוּר שָׁלֵם יֶחֱטָא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לוֹמַר כֻּלָּנוּ חָטָאנוּ וְעוֹד מְפֻרְסָם הַדָּבָר וְחִלַּלְנוּ אֶת הַשֵּׁם אוּלַי אֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לָשׁוּב, יֵשׁ לָהֶם דֻּגְמָא אֶת דּוֹר הַמִּדְבָּר. וּבוֹ נָשִׂים לֵב לִשְׁתֵּי דִּיּוּקִים וְנָבִין לָמָּה שְׁנֵי מִקְרִים אֵלּוּ דַּוְקָא מְצֻיָּנִים לְהוֹרוֹת אֶפְשָׁרוּת תְּשׁוּבָה לְצִבּוּר וְיָחִיד. לַצִּבּוּר כִּי אֵין בּוּשָׁה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִדּוֹר שֶׁנִּגְאַל בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם וְעוֹד יֵשׁ לָהֶם מַנְהִיג רוֹעֶה נֶאֱמָן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁתְּמוּנַת הַשֵּׁם יַבִּיט וְחָטְאוּ וְהִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה קַל וָחֹמֶר צִבּוּר שֶׁלֹּא רָאָה מוֹפְתִים כָּאֵלּוּ וְלֹא נִגְאַל בִּתְקוּפָתוֹ מִשִּׁעְבּוּד קָשֶׁה לַגְּאֻלָּה וְכוּ' וְאֵין לוֹ מַנְהִיג חַי כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ זי"ע אָז לֹא יִתְקַבֵּל בִּתְשׁוּבָה?! לְיָחִיד אִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אִם כָּל בִּטְחוֹנוֹ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁעַל יָדוֹ נִצְּלוּ עַם יִשְׂרָאֵל לֹא פַּעַם אַחַת וְהוּא מֶלֶךְ וְהִתְקַבְּלָה תְּשׁוּבָתוֹ קַל וָחֹמֶר יָחִיד שֶׁהוּא לֹא מֶלֶךְ וְכוּ'. וְאֵין סְתִירָה בְּמִקְרָאוֹת אֵלּוּ אִם מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וּמַסֶּכֶת סֻכָּה וּבְמַעֲשֵׁה יְהוּדָה וְתָמָר, וְעַכְשָׁו נִרְאֶה כֵּיצַד הַכֹּל מִסְתַּדֵּר). עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת ברכות ע"מ ל"ב דף א): אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל חַד דִּכְתִיב: וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי, וְחַד דִּכְתִיב (ירמיהו יח) כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְחַד דִּכְתִיב (יחזקאל לו) וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. רַב פַּפָּא אָמַר מֵהָכָא (יחזקאל לו) וְאֶת רוּחִי אֶתֶּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ. עַיֵּן (רש"י הקדוש): אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ: שֶׁמְּעִידִין שֶׁיֵּשׁ בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתַקֵּן יִצְרֵנוּ, וּלְהָסִיר יֵצֶר הָרָע מִמֶּנּוּ. נִתְמוֹטְטוּ: רַגְלֵינוּ בְּמִשְׁפָּט. אֲבָל עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה, שֶׁהוּא גָּרַם לָנוּ שֶׁבָּרָא יֵצֶר הָרָע. עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת סוכה ע"מ נ"ב דף ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַד דִּכְתִיב (מיכה ד) וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי, וְחַד דִּכְתִיב (ירמיהו יח) כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם וְגוֹ' וְאִידָךְ (יחזקאל לו) וַהֲסִירֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר רַב פַּפָּא אָמַר אַף מֵהַאי נַמֵּי (יחזקאל לו) רוּחִי אֶתֶּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ'. עַיֵּן (רש"י הקדוש): וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי: אֲנִי בָּרָאתִי אֶת יֵצֶר הָרָע הַמַּחֲטִיאָם, וְגָרַמְתִּי לָהֶם כָּל זֹאת. שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת: הַמְּעִידִין שֶׁהָעֲוֹנוֹת וְהַזְּכֻיּוֹת בְּיָדוֹ, וְתֹכֶן הַלְּבָבוֹת. (וְעוֹד נִרְאֶה אֶת מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר). עַיֵּן (מדרש רבה פרשת וישב פרק פ"ה סעיף ח): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָךְ שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַתַּאֲוָה, אָמַר לוֹ, יְהוּדָה הֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ מֵהֵיכָן מְלָכִים עוֹמְדִים מֵהֵיכָן גְּדוֹלִים עוֹמְדִים. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ. בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. עַיֵּן (מתנות כהונה): מֵהֵיכָן: אִם תֵּלֵךְ מִכָּאן וְלֹא תִּזָּקֵק לָהּ. מֵהֵיכָן גְּדוֹלִים עוֹמְדִים. (מִפֹּה רוֹאִים שֶׁוַּדַּאי שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַגְדִּיל נִסְיוֹנוֹ שֶׁל אָדָם אוֹ מַמָּשׁ לְהַטְעוֹתוֹ כְּמוֹ בְּמִקְרֶה שֶׁל יְהוּדָה. רַק שֶׁצָּרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁחֲזַ"ל בְּכַוָּנָה מְבִיאִים מִקְרָאוֹת אֵלּוּ כִּי רַק בָּהֶם נַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה וְלֹא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל סוּג עֲבֵרָה וְנַסְבִּיר, מֵעִנְיַן יְהוּדָה הָיָה עִבּוּר וְלִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה הָיָה מֻתָּר לָבוֹא עַל קְדֵשָׁה). עַיֵּן (רמב"ם ספר נשים הלכות אישות פרק א סעיף ד): קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, הָיָה אָדָם פּוֹגֵעַ אִשָּׁה בַּשּׁוּק אִם רָצָה הוּא וְהִיא נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ, וּבוֹעֵל אוֹתָהּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְהוֹלֵךְ לוֹ; וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֶאת קְדֵשָׁה. מִשֶּׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה, נֶאֶסְרָה הַקְּדֵשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" (דברים כג, יח); הַבּוֹעֵל אִשָּׁה לְשֵׁם זְנוּת, בְּלֹא קִדּוּשִׁין לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּעַל קְדֵשָׁה. (כְּלוֹמַר הָיָה הֶמְשֵׁךְ מֵהַוָּלָד שֶׁנּוֹלַד וּפֹה הָיָה סוֹד בָּעִנְיָן. וְאֵם אָדָם חַס וְשָׁלוֹם פּוֹגֵם בַּבְּרִית לְבַטָּלָה הוּא רוֹצֵחַ נְשָׁמוֹת וְשׁוּם עִנְיָן לֹא יָכוֹל לְהִתְהַוּוֹת מִכָּךְ חוּץ מֵחֻרְבָּן, וְגַם אִם חוֹטֵא בְּנִדָּה אוֹ בְּשִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה אוֹ זוֹנָה בֵּין אִם לְבַטָּלָה בֵּין אִם נִהְיָה עִבּוּר, הוּא מַזִּיק לְעַצְמוֹ וְלָעוֹלָם וְלַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה מְאֹד כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ גֹּדֶל הַפְּגָם). עַיֵּן (זוהר הקדוש פרשת שמות ע"מ ג דף ב): תְּלָתָא אִינּוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא, וְגַרְמִין, דְּדִיוּרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, וּבְנִי נָשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתְּמַע קַלֵּיהוֹן. וְאִלֵּין אִינּוּן: מַאן דְּשָׁכִיב בַּנִּדָּה, בְּגִין דְּלֵית מִסְאֲבוּ תַּקִּיף בְּעָלְמָא בַּר מִסְּאֲבוּ דְּנִדָּה. מִסְאֲבוּ דְּנִדָּה קַשְׁיָא מִכָּל מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, אִסְתְּאַב אִיהוּ, וְכָל דְּמִתְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ יִסְתַּאֲבוּן עִמֵּיהּ, בְּכָל אֲתָר דְּאַזְלִין אִתְדַּחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִן קַמַיְיהוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּגָרִים מַרְעִין בִּישִׁין עַל גַּרְמֵיהּ, וְעַל הַהוּא זַרְעָא דְּיוֹלִיד, דְּכֵיוָן דְּיִקְרַב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, וְיִשְׁתָּאַר בְּכָל שַׁיְיפִין דִּילֵיהּ, זַרְעָא דְּיוֹלִיד בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, מַשְׁכִין עֲלוֹי רוּחַ מִסְאֲבוּ. וְכָל יוֹמוֹי יְהֵא בִּמְסָאֲבוּ, דְּהָא בִּנְיָנָא וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ אִיהוּ בִּמְסָאֲבוּ רַב וְתַקִּיף מִכָּל מְסַאֲבָא דְּעָלְמָא, דְּמִיָּד דְּקָרִיב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט"ו) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. (תרגום עברי): שְׁלֹשָה הֵם שֶׁדּוֹחִים שְׁכִינָה מִן הָעוֹלָם וְגוֹרְמִים שֶׁדִּיּוּרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם וּבְנֵי אָדָם צוֹוְחִים וְלֹא נִשְׁמָע קוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם: מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין טֻמְאָה חֲזָקָה בָּעוֹלָם חוּץ מִטֻּמְאַת הַנִּדָּה, וְטֻמְאַת הַנִּדָּה קָשָׁה מִכָּל טֻמְאָה בָּעוֹלָם. הוּא נִטְמָא, וְכָל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו נִטְמָאִים עִמּוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים, נִדְחֵית שְׁכִינָה מִלִּפְנֵיהֶם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם צָרוֹת רָעוֹת עַל עַצְמוֹ וְעַל אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיּוֹלִיד. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיִּקְרַב אָדָם לְנִדָּה, אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו וְנִשְׁאֶרֶת בְּכָל אֵיבָרָיו, אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיּוֹלִיד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, (טָמֵא) מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְּטֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הַבִּנְיָן וְהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ הוּא בְּטֻמְאָה רַבָּה וְתַקִּיפָה מִכָּל טֻמְאָה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁמִּיָּד שֶׁקָּרֵב אָדָם לְנִדָּה, אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו, שֶׁכָּתוּב (ויקרא ט) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. (המשך זוהר): מָאן דְּשָׁכִיב בְּבַת אֵל נֵכָר, דְּאָעִיל בְּרִית קוֹדֶשׁ וְאָת קַיָּימָא בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, דִּכְתִּיב, (מלאכי ב') וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְתָנֵינָן, לֵית קִנְאָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר קִנְאָה דִּבְרִית קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ קַיָּימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא. מָה כְּתִיב (במדבר כ"ה) וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב מִיַּד וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל. (תרגום עברי): מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם בַּת אֵל נֵכָר, שֶׁמַּכְנִיס בְּרִית קֹדֶשׁ וְאוֹת הַבְּרִית לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, וְשָׁנִינוּ שֶׁאֵין קִנְאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוּץ מִקִּנְאָה שֶׁל בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁהִיא בְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְסוֹד הָאֱמוּנָה. מַה כָּתוּב? (במדבר כה) וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. מִיָּד – וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל. (המשך זוהר): רֵישֵׁי עַמָּא דְּיָדְעוּ וְלא מִחוּ בִּידַיְיהוּ, אִתְעַנְשׁוּ בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִיב, (במדבר כ"ה) קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, מַאי נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. נֶגֶד הַבְּרִית דְּאִקְרֵי שֶׁמֶשׁ, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים פ"ד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים. שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן דָּא בְּרִית קַדִּישָׁא. מַה שֶּׁמֶשׁ זָרַח וְאַנְהִיר עַל עָלְמָא, אוּף הָכִי בְּרִית קַדִּישָׁא זָרַח וְאַנְהִיר גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ. מָגֵן: מַה מָּגֵן אִיהוּ לְאַגָּנָא עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, אוּף הָכִי בְּרִית קַדִּישָׁא מָגֵן עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וּמָאן דְּנָטִיר לֵיהּ, לֵית נִזְקָא בְּעָלְמָא, דְּיָכִיל לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ וְדָא הוּא נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. (תרגום עברי): רָאשֵׁי הָעָם שֶׁיּוֹדְעִים וְלֹא מוֹחִים בִּידֵיהֶם, נֶעֱנָשִׁים בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה זֶּה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ? נֶגֶד הַבְּרִית שֶׁנִּקְרֵאת שֶׁמֶשׁ, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהלים פד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים. שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן – זוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ. מַה שֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר לָעוֹלָם, אַף כָּךְ בְּרִית קֹדֶשׁ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר אֶת גּוּף הָאָדָם. מָגֵן – מַה מָּגֵן הוּא כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָאָדָם, אַף כָּךְ בְּרִית קֹדֶשׁ מְגִנָּה עַל הָאָדָם, וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתָהּ, אֵין נֶזֶק בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לִקְרַב אֵלָיו, וְזֶהוּ נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. (המשך זוהר): רֵישֵׁי עַמָּא, יִתָּפְסוּן בְּכָל דָּרָא וְדָרָא בְּחוֹבָא דָּא, אִי יָדְעִין וְלָא מְקַנְאִין לֵיהּ. בְּגִין דְּחוֹבָא דָּא עָלַיְיהוּ, לְקַנָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי בְּרִית, מַאן דְּאָעִיל קְדוּשָׁה דָּא בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא, עֲלֵיהּ כְּתִיב (שמות כ') לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא וְכֹלָּא קִנְאָה חֲדָא. וְעַל דָּא אִתְדַחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִקָמֵיהּ. מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית קַדִּישָׁא דְחָתִים בִּבְשָׂרֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאן דִּמְשַׁקֵּר חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל, אִי לָא בְּחֵילָא דִּתְיוּבְתָּא תָּדִיר. (יָתִיר) (תרגום עברי): רָאשֵׁי הָעָם יִתָּפְסוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּחֵטְא זֶה, אִם יוֹדְעִים וְלֹא מְקַנְּאִים לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁחוֹבָה זוֹ עֲלֵיהֶם לְקַנֵּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּרִית הַזֹאת, מִי שֶׁמַּכְנִיס קְדֻשָּׁה זוֹ לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, עָלָיו כָּתוּב (שמות כ) לֹא יִהְיֶה לְךְ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵל קַנָּא. וְהַכֹּל קִנְאָה אַחַת. וְלָכֵן נִדְחֵית שְׁכִינָה מִלְּפָנָיו. מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בִּבְרִית קֹדֶשׁ שֶׁחֲתוּמָה בִּבְשַׂר הָאָדָם, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ, מְשַׁקֵּר בַּמֶּלֶךְ, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם לֹא בְּכֹחַ תְּשׁוּבָה מַתְמֶדֶת (יְתֵרָה). (המשך זוהר): מָאן דְּקָטִיל בְּנוֹי, הַהוּא עוּבָּרָא דְּמִתְעַבְּרָא אִתְּתֵיהּ, וְגָרִים לְקַטָלָא לֵיהּ בִּמְעָהָא, דְּסָתִיר בִּנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ. אִית מָאן דְּקָטִיל בַּר נָשׁ. וְהַאי קָטִיל בְּנוֹי. תְּלָתָא בִּישִׁין עָבִיד דְּכָל עָלְמָא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, וְעַל דָּא עָלְמָא מִתְמוֹגְגָא זְעֵיר זְעֵיר, וְלָא יְדִיעַ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלִּיק מֵעָלְמָא, וְחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא אַתְיָין עַל עָלְמָא. וְאִלֵּין אִינּוּן: קָטִיל בְּנוֹי, סָתִיר בִּנְיָינָא דְּמַלְכָּא. דָּחֵיא שְׁכִינְתָּא, דְּאַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, וְלָא אַשְׁכָּחַת נַיְיחָא. וְעַל אִלֵּין, רוּחָא דְּקוּדְשָׁא בָּכְיָה. וְעָלְמָא אִתְדָּן בְּכָל הַנֵּי דִּינִין. וַי לְהַהוּא בַּר נָשׁ, וַי לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי בְּעָלְמָא. (תרגום עברי): מִי שֶׁהוֹרֵג בְּנוֹ, אוֹתוֹ עֻבָּר שֶׁאִשְׁתּוֹ הִתְעַבְּרָה, וְגוֹרֵם לְהָרְגוֹ בְּמֵעֶיהָ, שֶׁסּוֹתֵר בִּנְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמָּנוּת שֶׁלּוֹ. יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרֵג אָדָם, וְזֶה הוֹרֵג בְּנוֹ. שָׁלֹש רָעוֹת עוֹשֶׂה שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל, וְעַל זֶה הָעוֹלָם מִתְמוֹגֵג לְאַט לְאַט, וְלֹא יָדוּעַ לָמָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וְחֶרֶב וְרָעָב וּמָוֶת בָּאִים עַל הָעוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם: הוֹרֵג בְּנוֹ, סוֹתֵר בִּנְיַן הַמֶּלֶךְ. וְדוֹחֶה אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם וְלֹא מוֹצֵאת מְנוּחָה, וְעַל אֵלּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בּוֹכָה, וְהָעוֹלָם נִדּוֹן בְּכָל הַדִּינִים הַלָּלוּ. אוֹי לְאוֹתוֹ הָאִישׁ, אוֹי לוֹ! טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם! (המשך זוהר): זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְאַף עַל גַּב דַּהֲווּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, אִסְתָּמָרוּ מִכָּל הַנֵּי תְּלָתָא, מִנִּדָּה, וּמִבַּת אֵל נֵכָר, וּמִקְטוֹל זַרְעָא, וְאִשְׁתַּדָּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. דְּאַף עַל גַּב דִּגְזֵרָה אִתְגַּזְרַת (שמות א') כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵיהוֹן מָאן דְּקָטִיל עוּבָּרָא בִּמְעָהָא דְּאִתְּתָא, כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. וּבִזְכוּתָא דָּא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא. (תרגום עברי): אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם, נִשְׁמְרוּ מִכָּל שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה – מִנִּדָּה, מִבַּת אֵל נֵכָר, וּמֵהֶרֶג שֶׁל זַרְעָם, וְהִשְׁתַּדְּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁנִּגְזְרָה הַגְּזֵרָה כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, לֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם מִי שֶׁהוֹרֵג עֻבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, כָּל שֶׁכֵּן אַחַר כָּךְ. וּבִזְכוּת זוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת. עַיֵּן (תיקוני הזוהר תיקון שישים ושש ע"מ צ"ז דף ב): אוֹ דְאַפִּיק זֶרַע מִנֵּיהּ מֵאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ וְאָעִיל בִּרְשׁוּת נוּכְרָאָה, כְּאִלּוּ הַאי נָטַע אִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, וּבְגִין הַאי בַּר דְּנָטַע בְּזוֹנָה אוֹ שִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה אוֹ נִדָּה, אִתְּמַר (שם ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְּךָ פֶסֶל, וְעַל בְּרַתָּא דְאִתְעֲבִידַת בְּגַוְנָא דָּא אִתְקְרִיאַת מַסֵּכָה, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כז טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹמֵר. (תרגום עברי): אוֹ שֶׁמּוֹצִיא זֶרַע מִמֶּנּוּ מֵאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ וּמַכְנִיס לִרְשׁוּת נָכְרִיָּה, כְּאִלּוּ זֶה נָטַע הָאִילָן שֶׁל טוֹב וָרָע, וּמִשּׁוּם זֶה בֵּן שֶׁנָּטַע בְּזוֹנָה אוֹ שִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה אוֹ נִדָּה, נֶאֱמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְּךְ פֶסֶל, וְעַל בַּת שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּגָוָן זֶה נִקְרֵאת מַסֵּכָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹמֵר. (וְגַם לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לֹא בָּא לִשְׁבֹּר אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְהַרְחִיקוֹ בְּכָל תֹּקֶף מֵעֲבֵרוֹת אֵלּוּ כִּי כָּל הַכָּתוּב שָׁם מִתְקַיֵּם אִם לֹא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה חַס וְשָׁלוֹם אִם עָבַר עֲבֵרוֹת אֵלּוּ. כָּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִין שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְהַגְדִּיל נִסְיוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, הוּא אֵינוֹ עוֹשֵׂה זֹאת, חוּץ מֵהַמִּקְרִים שֶׁהֵבִיאוּ חֲזַ"ל וְגַם שָׁם לֹא הָיָה מְדֻבָּר בַּעֲווֹנוֹת כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁהֶרְאֵנוּ וְכֵן הקב"ה גַּם דָּאַג שֶׁחֲזַ"ל יֹאמְרוּ לָנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות שבת הלכה ז סעיף ה): (לאחר כמה שורות) כִּי אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וּבְוַדַּאי יֵשׁ לְךָ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּכָל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר זַ"ל (בסימן מ"ט בליקוטי תנינא) שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לְהָאָדָם מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם וְכוּ'. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הילכות גנבה הלכה ה סעיף י"ד): וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַהַקְדָּמָה שֶׁל סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בְּדִבְרֵי הַשִּׁיר וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ'. אֲבָל בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ וְכוּ' כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם נִסָּיוֹן וְכוּ' שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בּוֹ כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וְכוּ'. וְעַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה ע"מ ג דף א): שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיוֹתָיו. עַיֵּן (רש"י הקדוש): בִּטְרוּנְיָא: בַּעֲלִילָה. וְעַיֵּן (אור החיים הקדוש על פרשת בראשית פרק ז): עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם פֶּרֶק ה מֵהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ הוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ וְכוּ', וְאֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם אֲבָל נֵדַע וַדַּאי שֶׁמַּעֲשֵׁה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ. (שִׂימוּ לֵב לַדִּיּוּק מִשְנֵי פֵּרוּשֵׁי רַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ מִשְּׁתֵּי הַמַּסַּכְתּוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל). (מסכת ברכות): אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ: שֶׁמְּעִידִין שֶׁיֵּשׁ בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתַקֵּן יִצְרֵנוּ, וּלְהָסִיר יֵצֶר הָרָע מִמֶּנּוּ. נִתְמוֹטְטוּ: רַגְלֵינוּ בְּמִשְׁפָּט. אֲבָל עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה, שֶׁהוּא גָּרַם לָנוּ שֶׁבָּרָא יֵצֶר הָרָע. (מסכת סוכה): וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי: אֲנִי בָּרָאתִי אֶת יֵצֶר הָרָע הַמַּחֲטִיאָם, וְגָרַמְתִּי לָהֶם כָּל זֹאת. שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת: הַמְּעִידִין שֶׁהָעֲוֹנוֹת וְהַזְּכֻיּוֹת בְּיָדוֹ, וְתֹכֶן הַלְּבָבוֹת. (מִי שֶׁמְּנַסֶּה לָקַחַת פְּרוּשִׂים אֵלּוּ לְצַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מַחֲטִיאוֹ תָּמִיד וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לְכַתְּחִילָה אוֹ בְּדִיעֲבַד כִּי גַּם לוֹמַר שֶׁבְּדִיעֲבַד אִם לֹא עָמַדְתָּ בַּנִּסָּיוֹן אָז זֶה מֵהַשֵּׁם זֶה טָעוּת גְּדוֹלָה מְאֹד לוֹמַר כָּךְ לִבְנֵי אָדָם, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאַחֲרֵי הַמִּקְרֶה זֶה נִגְזַר מֵהַשֵּׁם, אִם פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה גְּזֵרָה הִיא לִפְנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁעֵקֶב הַגְּזֵרָה לְמַעְלָה נַעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה לְמַטָּה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאַחֲרֵי מַעֲשֶׂה זֶה הָיָה גְּזֵרָה, כִּי אִם זֶה הָיָה גְּזֵרָה אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְנַגֵּד לָהּ). עַיֵּן (משנה ברכות פרק ט סעיף ג): הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחוֹת בָּעִיר, וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהוּ אֵלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. (כִּי מַעֲשֶׂה בָּא אַחֲרֵי גְּזֵרָה וְלֹא גְּזֵרָה אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה כָּךְ שֶׁאֵין לוֹ עַל מָה לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרֵי בִּצּוּעַ הַגְּזֵרָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ. כָּךְ שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים לַאֲנָשִׁים שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה זֶה מֵהַשֵּׁם רַק מַכְנִיס בָּהֶם בִּלְבּוּל וְחֹסֶר הִתְיַחֲסוּת נָכוֹן לְגַבֵּי חֻמְרָה שֶׁל עֶבְרָה, וְאַדְּרַבָּה לֹא מְחַזֵּק אוֹתָם, אֶלָּא יָכוֹל לִגְרֹם שֶׁיַּחְטְאוּ בֶּעָתִיד יוֹתֵר בְּקַלּוּת בִּגְלַל הַבִּלְבּוּל הַזֶּה, וְעַל זֶה רַבֵּנוּ זי"ע הִזְהִיר מְאֹד). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה י"ח): סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם לָא מִבָּעֲיָא כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּלָל, וְלוֹבֵשׁ טַלִית שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, רַק אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, יֵשׁ עֲלֵיהֶם סַכָּנוֹת נוֹרָאוֹת בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם כִּי אִישׁ פָּשׁוּט רָחוֹק מְאֹד, שֶׁיַּעֲבֹר עַל רְצִיחָה, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר, כִּי אֵין לוֹ תַּאֲוָה לָזֶה וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ, חַס וְשָׁלוֹם, לְתַאֲוָה כָּזוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אֵינוֹ בָּא לְיָדוֹ, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מְנִיעוֹת לָזֶה וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר, לא יַעֲבֹר כִּי-אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, וְקָרוֹב שֶׁלֹּא יַעֲבֹר רַק פַּעַם אֶחָת כָּל יָמָיו אֲבָל "בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם וּבְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמְּחַדְּשִׁין", יְכוֹלִים לַעֲבר מַמָּשׁ גָּנַב וְנָאַף וְרָצַח "בְּכָל פַּעַם, בְּכָל רֶגַע, רַחֲמָנָא לִצְּלַן" (עין זוה"ק בהק' ד"ה ע"א). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה מ"ז): סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְאָמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁיּוּכַל לִשְׁקֹל בְּפֶלֶס דְּבָרָיו, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין כִּי-אִם מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ, לֹא יוֹתֵר וְאַף- עַל-פִּי שֶׁהַכֹּל שׁוֹמְעִין כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר, עִם כָּל זֶה לֹא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד רַק מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבַד. (בהמשך), דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֶחָד שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר וּלְמַעְלָה מִמֹּחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, זֶה בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, וּמִשָּׁם יְנִיקָתָם (דְּהַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת) וְזֶה בְּחִינַת רָזֵי תּוֹרָה שֶׁנִּמְסָר לַחִיצוֹנִים, כִּי יְנִיקָתָם רַק מִבְּחִינַת רָזֵי תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ מִמַּה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מִמֹּחַ הָאָדָם, כָּל אֶחָד לְפִי הֲבָנָתוֹ. עַל-כֵּן צָרִיךְ הֶחָכָם הָאוֹמֵר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָמָּנוּת הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע שׁוּם אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין מַה שֶּׁאֵינוֹ לְפִי מֹחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהֶם יְנִיקָה, חַס וְשָׁלוֹם. (בהמשך) ְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ אֵימָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה יוֹתֵר מֵאֵימַת ראשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים. (רַבֵּנוּ זי"ע מַזְהִיר שֶׁסַּכָּנָה לוֹמַר תּוֹרָה כִּי אִם אֲפִלּוּ רַק אָדָם אֶחָד יִתְבַּלְבֵּל מֵעִנְיָן זֶה וְיִנְאַף כִּי הוּקַל בְּדַעְתּוֹ בִּגְלַל שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁזֶּה אוּלַי גְּזֵרָה מִשָּׁמַיִם אָז מִי שֶׁאָמַר לוֹ הַכֹּל מֵהַשֵּׁם אוֹ בְּדִיעֲבַד זֶה מֵהַשֵּׁם הוּא עוֹבֵר עַל נִאוּף אֲפִלּוּ שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ נוֹאֵף וְכֵן לְעִנְיָן שֶׁל גְּזֵלָה אוֹ רְצִיחָה אוֹ כָּל מַה שֶׁנִּגְרָר מִזֶּה, וְקַל וָחֹמֶר כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁאוֹמֵר זֹאת לָרַבִּים דְּהַיְנוּ מֵאוֹת וַאֲלָפִים כִּי זֶה מַמָּשׁ סַכָּנָה וְרַבֵּנוּ זי"ע מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁאָמַר תּוֹרָה הָיָה לוֹ אֵימָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יֵצֵא טָעוּת מִזֶּה, אָז חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא יְנַסֶּה אַף אָדָם לַחְשֹׁב שֶׁמִּי שֶׁאוֹמֵר דִּבּוּרִים אֵלּוּ שֶׁל הַכֹּל מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל הָעֲבֵרוֹת בֵּין לְכַתְּחִלָּה וּבֵין בְּדִיעֲבַד זֶה מֵרַבֵּנוּ זי"ע כִּי כָּל הָאוֹמֵר דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם בְּשֵׁם עַצְמָם בִּלְבַד וְלֹא רַבֵּנוּ זי"ע עַצְמוֹ כַּמְבֹאָר בַּאֲרִיכוּת מְאֹד גְּדוֹלָה בַּסֵּפֶר). עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך א שיחה י"ח): רָמַז לָנוּ אַדְמוֹ"ר ז"ל וְאָמַר, שֶׁעִקָּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים, שֶׁצְּרִיכִין דַּיְקָא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת וְכוּ', אֲבָל בֶּאֱמֶת, הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִמַּה שֶּׁצְּרִיכִים לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְכֵן שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁם כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְרָמַז לָנוּ אָז הֵיטֵב הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכוּ'. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ק"ב): (לאחר כמה שורות) כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחָרֵט עָלָיו אַף-עַל- פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאֹד וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁבָּא לִידֵי מִכְשׁוֹל אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף- עַל-פִּי-כֵן גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין אֵינָם יִסּוּרִין כְּלָל כִּי זֶה הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין הֵם מוֹסִיפִים חַיִּים לְהָאָדָם בִּבְחִינַת (משלי י כז): "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים". וְתֵדַע כְּלָל זֶה, כִּי כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם מְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי חַיָּיו וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הָעוֹסְקִים בַּחֲקִירוֹת חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל, כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהֶם מְכַלִּים חַיֵּיהֶם כַּנַּ"ל אֲבָל כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת יִרְאַת ה' הֵם מוֹסִיפִים יָמִים וְחַיִּים בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" וְגַם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁעָבַר אֵיזֶה פְּגָם אוֹ עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְחָרֵט עַל זֶה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" כִּי הַיִּסּוּרִין שֶׁלּוֹ הֵם מֵחֲמַת שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן מֵחֲמַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ וְאֵיךְ שֶׁהוּא עַל-כָּל-פָּנִים הוּא בִּכְלַל יִרְאַת ה' כִּי הַכּל מִיִּרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל- כֵּן הִיא מוֹסֶפֶת יָמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל גַּם מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר קַלָּה כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל דְּהַיְנוּ שֶׁכְּפִי הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה כֵּן יִהְיֶה לוֹ מַמָּשׁ צַעַר וְיִסּוּרִין וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עַל-כֵּן לֹא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי הָיָה מְעֹרָב בְּיָגוֹן כִּי יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה כִּי יִהְיֶה לוֹ ענֶשׁ קָשָׁה וָמַר רַחֲמָנָא לִצְלָן רַק שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ עַל-כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר, כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבֹּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל- כָּךְ מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לֹא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל אֲבָל הַמְחַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה תְּשׁוּבָתָם כְּבֵדָה יוֹתֵר כִּי לֹא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כָּל-כָּךְ בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה י"ט): אֲבָל בֶּאֱמֶת עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל-יְדֵי תְּמִימוּת דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ יִרְאַת-הַשֵּׁם וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר (סוף קהלת): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" הַיְנוּ שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, שֶׁעִקַּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף דָּבָר, הוּא רַק עַל-יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, לְיִרְאָה אֶת ה' וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו בִּפְשִׁיטוּת וְזֶהוּ. "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, לְיִרְאָה אֶת ה' וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בְּעֻבְדָּא וְכוּ' בִּפְשִׁיטוּת כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם", הַיְנוּ כִּי זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לְקַיֵּם וּלְהַשִּׂיג עַל-יְדֵי-זֶה אֶת הַתַּכְלִית, מֵאַחַר שֶׁעִקָּר הוּא "אֶת אֱלֹקִים יְרָא" וְכוּ' עַל-כֵּן יָכוֹל כָּל אָדָם לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית, כִּי זֶה כָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם. (וְאִם בִּגְלַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר אִתָּנוּ כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם כִּי כַּיָּדוּעַ הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת בַּלָּשׁוֹן שֶׁבְּנֵי אָדָם מְבִינִים, אָז הוּא אוֹמֵר לָנוּ וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ שֶׁבָּרָא יֵצֶר הָרָע, הָרֵי זֶה לֹא חִדּוּשׁ, בָּרוּר שֶׁהוּא בָּרָא יֵצֶר הָרָע בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה וְנִסָּיוֹן, הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם אוֹמֵר הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה. עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת חולין ע"מ ס דף ב): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה נִּשְׁתַּנָּה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לַה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂעִיר זֶה יְהֵא כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. (שֶׁכַּיָּדוּעַ מִזֶּה נִמְשָׁךְ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הילכות עירובי תחומין הלכה ב סעיף ב): מִעוּט הַיָּרֵחַ. שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁמִּמֶּנָּה כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת. (לָכֵן מִי שֶׁמְּנַסֶּה לָקַחַת דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גִּלָּה לָנוּ בִּכְדֵי לְחַזְּקֵנוּ שֶׁמּוֹעִיל תְּשׁוּבָה אוֹ שֶׁגִּלָּה שֶׁכְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ עִם יְהוּדָה שָׁלַח לוֹ מַלְאָךְ שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנָּה גְּדוֹלִים וְהוּא אֲפִלּוּ לֹא יָדַע שֶׁהִיא כַּלָּתוֹ וְזֶה בְּמִקְרִים יְדוּעִים אֵלּוּ, וְאֵיךְ יָכוֹל כָּל אָדָם לַחְשֹׁב שֶׁהוּא בְּמַצָּב שֶׁל דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶּׁלֹּא הָיוּ אֲמוּרִים שֶׁיִּשְׁלֹּט בָּהֶם יֵצֶר הָרָע, אוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁהָיָה נָקִי מִיֵּצֶר הָרָע אוֹ יְהוּדָה אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה שֶׁמַּלְאָךְ נִגְלָה לוֹ, כַּאֲשֶׁר כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְהִתְנַקּוֹת מֵהַיְצָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁקַּיָּמִים בָּנוּ שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ עוֹד רָצוֹן אֲלֵיהֶם, וְחוֹשֵׁב כִּבְיָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלִמּוּדִים אֵלּוּ נֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לַחֲטֹא שֶׁזֶּה אוֹמֵר לִפְגֹּום בִּכְבוֹדוֹ, אָז הוּא טוֹעֶה מְאֹד וּמְזַלְזֵל כִּפְשׁוּטוֹ בִּכְבוֹד הַשֵּׁם, וּבֶטַח שֶׁלֹּא יַשְׁלִיךְ אֶת מַה שֶּׁמַּתִּיר לְעַצְמוֹ עַל רַבֵּנוּ זי"ע כִּי רַבֵּנוּ זי"ע כָּל עִנְיָנוֹ זֶה לְהַגְדִּיל כְּבוֹד הַשֵּׁם עַל יְדֵי יִרְאַת שָׁמַיִם). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה רצ"ה): שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִין אוֹצָר הָיִינוּ רָצִים בְּוַדַּאי אֵלָיו וְהָיִינוּ חוֹפְרִים וּמְלַכְלְכִים עַצְמֵנוּ בְּרֶפֶשׁ וָטִיט בִּשְׁבִיל לַחְתֹּר אַחֲרָיו וּלְמָצְאוֹ. וַהֲלֹא אֲנִי אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וּמַדּוּעַ לֹא יִהְיוּ לְהוּטִים וְרָצִים אַחֲרַי לְקַבְּלוֹ. וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל וְהֵשִׁיב עִם הַפֶּה וְהַלֵּב צְרִיכִין לַחְתֹּר וּלְבַקֵּשׁ (מִיטְן פִּיסְק אוּן מִיטְן הַארְץ) בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ. (וְתֵכֶף נִרְאֶה לְמָה רַבֵּנוּ זי"ע הִתְכַּוֵּן שֶׁדִּבֵּר עַל יְרִידָה שֶׁבָּאָה מִשָּׁמַיִם לְכָל אָדָם, שֶׁכַּוָּנָתוֹ רַק בְּעוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה דְּהַיְנוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם. פֹּה נִרְאֶה אֶת הַדְּבָרִים עַל תִּקּוּנָם). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ב סעיף י"א): אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע זֶה לְמַדְרֵגַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. (בהמשך) "וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ" – אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁל בָּהֶם. (עַיֵּן רַשִׁ"י מַסֶּכֶת שַׁבָּת ק"כ, "וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ" – דְּהַיְנוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה הַמִּסְתּוֹרִין). מַמְשִׁיךְ רַבֵּנוּ זי"ע: דִּבְרֵי תּוֹרָה הֵם בְּחִינוֹת הַדִּבּוּרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, שֶׁהֵם "וַיְדַבֵּר הַשֵּׁם אֶל מֹשֶׁה וְכוּ'" כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת נִסְתָּר, בְּחִינוֹת נִשְׁמָע. (בִּכְדֵי לְהָבִין שֶׁגַּם רַבֵּנוּ זי"ע מִתְכַּוֵּן כְּמוֹ רַשִׁ"י, כִּי מִשָּׁם לָקַח עִנְיָן זֶה, נַחֲזֹר לְסָעִיף ט): אֵצֶל כָּל מִצְוָה יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, כִּי מִלְּבַד הַצִּוּוּי הַנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, יֵשׁ עוֹד לָזֶה דְּבָרִים בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן "וַיְדַבֵּר הַשֵּׁם אֶל מֹשֶׁה", וּשְׁאָר דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה. וַעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּדִבּוּרֵי הַתּוֹרָה הַלָּלוּ שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, הֵם בְּחִינַת נִשְׁמָע, בְּחִינַת נִסְתָּר, כִּי הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ אָנוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם, אַךְ הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, (דְּהַיְנוּ לֹא פְּשָׁט) וְזֶה בְּחִינַת נִשְׁמָע, בְּחִינַת נִסְתָּר. (בהמשך) נַעֲשֶׂה הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה, הַיְנוּ הַנִּגְלוֹת, מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ לְקַיֵּם, וְנִשְׁמָע הֵם בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת, בְּחִינַת דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת כָּל מִצְוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר כַּנַּ"ל. (כְּלוֹמַר רַבֵּנוּ זי"ע, מֵבִיא רְאָיָה מֵהַגְּמָרָא שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹלֶה מַדְרֵגָה הוּא נוֹפֵל לְטָעוּת בְּסִתְרֵי תּוֹרָה וְלֹא בַּפְּשָׁט שֶׁל הֲלָכָה, לְדֻגְמָא לְעֻמַּת הָאֱמוּנָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֲנַחְנוּ בְּגֶדֶר עֲבוֹדָה זָרָה לְפִי מִעוּט אֱמוּנָתֵנוּ, כִּי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ס"ב): כִּי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה הִיא גַּם-כֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא (בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב) עַל פָּסוּק (דברים י"א) "וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים", שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁסָּרִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. (אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה כְּבִפְשָׁט זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַפֶּסֶל. כְּלוֹמַר, אָדָם יַעֲבֹר טָעוּת בְּדַקּוּת בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ בַּדְּבֵקוּת שֶׁלּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ יַעֲבֹר מִכְשׁוֹל, שֶׁלְּפִי מַצַּב אֱמוּנָתוֹ הַקַּיָּם זֶהוּ יְרִידָה לְגַבָּיו, אֲבָל לֹא מִכְשׁוֹל שֶׁל פְּשָׁט, דְּהַיְנוּ הֲלָכָה מַמָּשׁ). עַיֵּן גַּם (הוספות תורות מכתב יד רבנו ז"ל בסוף לקוטי מוהר"ן על תורה מ"ד חלק ב לגבי ענין שעקר האמונה תולה בפה של האדם): שַׁיָּךְ לְמַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ ז"ל עַל פֵּרוּשׁ אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי, שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה תּוֹלֶה בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם וְכוּ' בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב תּוֹרָה מ"ד: רְאֵה זֶה מָצָאתִי מִכְּתַב יַד הַחֲבֵרִים בְּבֵאוּר יוֹתֵר קְצָת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּשֶׁנּוֹפֵל לָאָדָם סְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יֹאמַר בְּפֶה מָלֵא: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהוּא יָחִיד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן. כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּצֶר הָרָע נִמְשָׁךְ מִגְּבוּרוֹת הַנְּפוּלִין, וְיֵשׁ גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבָּהֶם מַמְתִּיקִים הַגְּבוּרוֹת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. נִמְצָא כְּשֶׁיֹּאמַר אֲנִי מַאֲמִין כַּנַּ"ל הוּא גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וּבָזֶה הוּא מַמְתִּיק אֶת הַסְּפֵקוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת דִּקְלִפָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע. דְּהַיְנוּ שֶׁבִּגְבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה מַמְתִּיק גְּבוּרוֹת דִּקְלִפָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה רַגְזָן יִהְיֶה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת, נִמְצָא שֶׁהַדִּבּוּר בְּנַחַת הוּא אֵינוֹ כָּל כָּךְ רֹגֶז. וְהַשְּׁתִיקָה מְשַׁתֵּק הָרֹגֶז. אֲבָל הַדִּבּוּר בְּפֶה מָלֵא הוּא בְּחִינַת רֹגֶז שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרָה כַּנַּ"ל. (שֶׁזֶּה גַּם עִנְיָן אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי, דְּהַיְנוּ לַחֲזֹר לֶאֱמוּנָה עַל יְדֵי גְּבוּרַת הַדִּבּוּר שֶׁל אֱמוּנָה). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה קל"ו חלק א): (בסוף) כִּי יָדוּעַ שֶׁקֹּדֶם שֶׁעוֹלִים לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה, דָּנִים אֶת הָאָדָם. וְעַיֵּן (ספר המדות אות אמונה סעיף כ"ח): כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה, יֵדַע שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה. (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה לְעֵיל, שֶׁנּוֹפֵל מֵרָמַת אֱמוּנָתוֹ, דְּהַיְנוּ דְּבֵקוּתוֹ, שֶׁזֶּה הַכַּוָּנָה לַנְּפִילָה וְלֹא בִּפְשָׁט שֶׁל הֲלָכָה, כְּלוֹמַר בִּצּוּעַ עֲבֵרָה בַּפֹּעַל בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּי נְפִילָתוֹ הִיא בַּמַּחֲשָׁבָה, וּבִבְחִירָתוֹ הַאִם לְהִתְגַּבֵּר לַחֲזֹר לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְהִכָּנַע לַמַּחֲשָׁבוֹת וּלְבַצֵּעַ חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה בְּמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בַּהֶמְשֵׁךְ). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ק"ח חלק א): (בסוף) מַה שֶּׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת אוֹ מִתְבּוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ, וּבְאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אוֹ הִתְבּוֹדְדוּת נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, זֶהוּ בְּחִינַת הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת בָּאִים מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה, נִמְצָא מַחֲזִיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "נָזֹרוּ אָחוֹר", וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנּוּ. נִמְצָא הוּא אָחוֹר בְּאָחוֹר. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ערובי תחומין הלכה ד סעיף ז): (לאחר כמה שורות) וְזֶה בְּכָל אָדָם וּבְכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, אֲפִלּוּ מִי שֶׁצָּרִיךְ לִזְכּוֹת לְאֵיזֶה דַּרְגָּה קְטַנָּה אֲפִלּוּ לְהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִקֹּדֶם אֵיזֶה יְרִידָה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְהַיְרִידָה הִיא בְּחִינַת הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקֹּדֶם שֶׁעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת בִּשְׁעַת הַיְרִידָה שֶׁיֵּשׁ קֹדֶם הָעֲלִיָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר כַּנַּ"ל, אָז בִּשְׁעַת הַיְרִידָה הָאָדָם הוּא בֶּאֱמֶת בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. כִּי הַרְבֵּה נָפְלוּ עַל יְדֵי יְרִידָתָם רַחֲמָנָא לִצְּלַן, (כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל יֵשׁ סַכָּנָה בִּגְלַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁמּוֹפִיעוֹת לוֹ, דְּהַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת הֶפֶךְ הַתּוֹרָה, וְהַסַּכָּנָה הִיא הַאִם יְנַסֶּה לָצֵאת מֵהֶם עַל יְדֵי שֶׁיַּתְחִיל לַחְשֹׁב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, יִכָּנַע לָהֶם וִיבַצַּע נְפִילָה בַּפֹּעַל בְּמַעֲשֶׂה). וְצָרִיךְ אָז לִהְיוֹת כְּגִבּוֹר חָזָק בַּל יִמּוֹט, וְגַם צָרִיךְ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בִּשְׁעַת הַיְרִידָה שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, רַק יַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּכָל עֹז עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁבֵּר כְּפִי הַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, (דְּהַיְנוּ לְבַטֵּל וּלְשַׁבֵּר הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בַּהֶמְשֵׁךְ) עַד שֶׁיִּזְכֶּה בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לִבְחִינַת הָעֲלִיָּה, וְאָז זוֹכֶה שֶׁיִּתְהַפֵּך הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, בִּכְלָל וּבִפְרָט, הֵן בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל הֵן בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל פַּעַם שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת מִבְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע זֶה לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְכַנַּ"ל. וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעָה מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא עֲמָלֵק לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם וְכוּ'", כִּי הוּא הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל שֶׁאוֹרֵב עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד בִּכְלָל וּבִפְרָט. וּכְמוֹ כֵן תָּמִיד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּכָל עֵת וּזְמַן, בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּשְׂרָאֵל צְרִיכִים לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, דְּהַיְנוּ מִנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע זֶה לְגָבוֹהּ מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל, שֶׁאָז צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, אָז בִּשְׁעַת הַיְרִידָה שֶׁאָז הָאָדָם בֶּאֱמֶת בְּסַכָּנָה כַּנַּ"ל, אָז הוּא אוֹרֵב לְיִשְׂרָאֵל וּמִתְכַּוֵּן בְּתֹקֶף רִשְׁעָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ הַחֲזָקָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבָא אָז דַּיְקָא לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם", בְּרִפְיוֹן יָדַיִם, שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, כִּי אָז קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְאָז מִקֹּדֶם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּחִינַת יְרִידָה כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת רִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה בְּחִינַת "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים". (מִפֹּה גַּם רוֹאִים מַה שֶׁנִּרְאֶה בַּהֶמְשֵׁךְ שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם לֹא מַפִּילִים לַעֲבֵרָה אֶלָּא נִלְקָח לָאָדָם הַמֹּחִין וַחֲוָיַת הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ וְאָז הוּא בְּסַכָּנָה, כִּי עֲמָלֵק מְנַסֶּה לְהַכְנִיס בּוֹ סָפֵק בִּכְדֵי לַחֲטֹא, אוֹ עַל יְדֵי סָפֵק בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם וְשֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין בּוֹ וּבְדַרְכֵי תּוֹרָתוֹ, אוֹ עַל יְדֵי רַמָּאוּת וְטֵרוּף שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁתִּפֹּל חַס וְשָׁלוֹם) וּמַה שֶּׁמַּמְשִׁיךְ בַּהֶמְשֵׁךְ בְּסָעִיף י"א, כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה, שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל. וְזֶה "בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ", כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂים זְכֻיּוֹת, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ג):

גַּם הִפְלִיג מְאֹד בְּגֹדֶל מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִים מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל אֶחָד נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ כִּי תְּשׁוּבָה גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי אִם יִזְכֶּה יִהְיוּ נַעֲשִׂין מֵעֲווֹנוֹתָיו עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, (דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי אִם הִיא אֲמִתִּית מֵאַהֲבָה. לָכֵן מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם יִזְכֶּה, דְּהַיְנוּ זֶה לֹא כֻּלָּם, אֶלָּא מִי שֶׁיַּחֲזֹר מֵאַהֲבָה, יִתְהַפֵּךְ לוֹ לִזְכֻיּוֹת). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (יומא נו:) שֶׁנִּתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, רַק הַכְּלָל – שֶׁמִּכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, יְכוֹלִים לַחֲזֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּנָקֵל כִּי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְהָעִקָּר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִלִּצְעֹק אֶל ה' וּלְהִתְחַנֵּן וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. (לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה בְּתַחֲנוּנִים וּתְפִלָּה פֹּה רַבֵּנוּ זי"ע מַסְבִּיר שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא מִי זָכָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה יִתְהַפֵּךְ לוֹ לִזְכֻיּוֹת. וְגַם פֹּה, עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ יְרִידָה בֶּאֱמוּנָתוֹ, עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה וּמַמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ה חלק א בסוף): וּבָזֶה טוֹעִים הַחֲסִידִים הַרְבֵּה, שֶׁפִּתְאֹם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁנָּפְלוּ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל, רַק מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִים לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה וְאָז מִתְעוֹרְרִים וּמִתְגַּבְּרִים מֵחָדָשׁ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ לַחֲזֹר וּלְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ' שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה מֵחָדָשׁ, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל כַּנַּ"ל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה רס"א חלק א): כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא, כִּי הִתְרַחֲקוּת תְּחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, עַל כֵּן נָפַל, שֶׁיִּתְעוֹרֵר יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וַעֲצָתוֹ, שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל מֵעוֹלָם. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁצְּרִיכִים מַמָּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה י"ב חלק ב): (לאחר כמה שורות) וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וְנוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים (מִפֹּה גַּם רוֹאִים שֶׁהַיְרִידָה וְהַנְּפִילָה הִיא בַּמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל אָדָם וְלֹא בִּצּוּעַ בַּפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר סְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים), וַאֲזַי מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, (כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם אִם מַחֲשַׁבְתּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּגוֹן לִזְכּוֹת לְקִיּוּם מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת – זֶה כְּבוֹדוֹ, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם הֵפֶךְ מִזֶּה – זֶה לֹא כְּבוֹדוֹ, וְהִרְהוּרִים שֶׁל עֲבֵרוֹת – זֶה לֹא כְּבוֹדוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לְבַקֵּשׁ כְּבוֹדוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַחֲזִיר הַמַּחֲשָׁבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת) (המשך תורה י"ב וחלק ב'): וְזֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ וַעֲלִיָּתוֹ, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. (בהמשך) וְזֶה בְּחִינַת קָרְבַּן עוֹלָה הַמְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב. (הִרְהוּר הַלֵּב וְלֹא מַעֲשֶׂה) עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט חלק א): (לאחר כמה שורות) כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל "וַיִּיצֶר" בִּשְׁנֵי יוֹדִין וְכוּ', יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרַע. הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר הַטּוֹב, וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרַע. כִּי עִקַּר הַיְצָרִים הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁבַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ וְכוּ'". וּכְשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הוּא מְטַמְטֵם אֶת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת (דְּהַיְנוּ הֵפֶךְ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ). (בהמשך) וּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּלֵּב הֵן יְצָרִים טָבִין, שֶׁעַל יָדָן נִתְגָּלִים פְּעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְהַיְנוּ יְצִירָה לְטָב, (דְּהַיְנוּ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַה לַּחְשֹׁב?) (בהמשך) כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בְּלִבּוֹ אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, (דְּהַיְנוּ לַחְשֹׁב שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, לָתֵת צְדָקָה, כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת), בָּזֶה נַעֲשֶׂה לִבּוֹ בִּבְחִינַת "צוּר לְבָבִי", וּבִבְחִינַת "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי", שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָלָל יִתְגַּלּוּ פְּעֻלּוֹתָיו, וְעַל יְדֵי פְּעֻלּוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים יִתְגַּלֶּה שֶׁהוּא מְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה רל"ג חלק א): כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם, יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה, וְהוּא יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (בהמשך) הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵם בָּאִים מִבְּחִינַת הַחַיּוֹת, וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת הֵם בְּחִינַת חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם בְּחִינַת חַיּוֹת טְמֵאוֹת, וּמַנִּיחִים בְּכַוָּנָה מִלְמַעְלָה שֶׁיְּנַצְּחוּ זֶה עִם זֶה, וְיֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל כְּשֶׁהָאָדָם מִתְגַּבֵּר עַל הַחַיּוֹת טְמֵאוֹת וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם. וְהַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד. עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִים לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ לֹא לַחְשֹׁב אוֹתוֹ מַחֲשָׁבָה, רַק לַחְשֹׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, בְּתוֹרָה אוֹ עֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָּׂא וּמַתָּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה נ חלק ב): הַמַּחֲשָׁבָה – בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל, וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים הוֹלֶכֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּפוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים, הוּא בְּיַד הָאָדָם לַחֲזֹר וּלְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, לַחְשֹׁב מַה שֶּׁרָאוּי וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר, שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בָּאַפְסָר וְכַיּוֹצֵא, וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ-כֵן בְּמַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ, שֶׁיְּכוֹלִין לְתָפְסָהּ בְּעַל-כָּרְחָהּ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי. עַיֵּן (ליקוטי הלכות תפילת המנחה הלכה ז סעיף ב): (לאחר כמה שורות) כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא שֶׁיָּשׁוּב בְּכָל פַּעַם מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁנִּלְכָּד בָּהֶם לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת. כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע וְשָׁם עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לָשׁוּב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. וַאֲפִלּוּ אִם נִתְעֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעֶה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ שֶׁיַּאֲמִין שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵרַע לְטוֹב הוּא יָקָר בְּעֵינֵי ה', כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ וְכוּ'. וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת כַּנַּ"ל. עַיֵּן (ספר המדות אות הרהורים חלק שני סעיף א):

כְּשֶׁבָּא לָאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא מְבַטֵּל אוֹתָם בְּמַחֲשֶׁבֶת אֱמוּנָתוֹ, אֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהִרְהוּרָיו בְּחִינַת טַל שֶׁל בְּרָכָה. גַּם עַל יְדֵי זֶה הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ נִתְקַיֵּם וְאֵין נִתְבַּלְבֵּל לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ שֶׁנִּתְיַגֵּעַ הַמֹּחַ עַל יְדֵי שֶׁמְּשׁוֹטֵט בְּאֵיזֶה עִיּוּן עָמֹק, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לוֹ מַחֲשָׁבוֹת הַנּוֹתְנִים נַיְחָא לְמֹחוֹ. (ספר המדות אות הרהורים חלק שני סעיף ב): מִי שֶׁנִּשְׁמָר מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְבִטָּחוֹן עַד שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת בָּרוּךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִבִּיט אָוֶן וְלֹא רָאָה עָמָל בּוֹ, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבַת עֵינוֹ. (ספר המדות אות הרהורים חלק שני סעיף ה): כְּשֶׁבָּא לָאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה. (ספר המדות אות הרהורים חלק שני סעיף ט"ז): כְּשֶׁמְּבַטֵּל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל יְדֵי זֶה מוֹחֲלִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו. (ספר המדות אות לימוד סעיף נ"ב): מִי שֶׁאֵין לוֹ עֵת קָבוּעַ לִלְמֹד בָּא לְהִרְהוּרֵי זְנוּת. (ספר המדות אות אמונה סעיף מ"ג): עַל יְדֵי מִעוּט אֱמוּנָה בָּאִין הִרְהוּרֵי נִאוּף. (ספר המדות אות תשובה סעיף פ"א): מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרַע עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, יֵדַע שֶׁעֲדַיִן בְּרִשְׁעָתוֹ קַיָּם. (אֲפִלּוּ לְעִנְיַן פְּתִיחַת סֵפֶר בְּבֵיתוֹ). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נפילת אפים הלכה ו סעיף ד): (בסוף) (שֶׁכָּל זֶה עִנְיָן מַה שֶּׁעוֹשִׂים בִּזְמַן שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָמַד בַּמִּלְחָמָה מִתּוֹךְ בְּחִירָתוֹ וְלֹא מֵהַשָּׁמַיִם וְנָפַל לַעֲבֵרָה וּמִצְטַעֵר וְרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֵיךְ גַּם כֵּן יִשְׁתַּמֵּשׁ בִּבְחִינַת אַיֵּה בִּכְדֵי לְהַתְחִיל לָצֵאת וְלַחֲזֹר לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם יִשָּׁאֵר בְּדֶרֶךְ שֶׁל עֲבֵרוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְפִילָה לֹא בְּמַחֲשָׁבָה אֶלָּא בְּפֹעַל, לִמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינוֹ קָשׁוּר לְהַשֵּׁם אֶלָּא לִבְחִירַת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל שֶׁיֵּשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל שֶׁאָדָם מִתְגַּבֵּר עַל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהֵפֶךְ לֹא) (המשך ההלכה): שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא בָּהֶם אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׁ אַיֵּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּחַפְּשִׂים וּמְבַקְשִׁים אֶת כְּבוֹדוֹ (עַל פִּי כָּל הַנַּ"ל שֶׁל לַחְשֹׁב מִתּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה בְּוַדַּאי לְאַחַר וִדּוּי, הָעִקַּר לֹא לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חִפּוּשׁ הַחְזָרַת כְּבוֹדוֹ, כִּי כְּבוֹדוֹ בְּעִקָּר מִתְגַּלֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם, וְזֶה גָּלוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם הָרוֹאֶה מַחֲשָׁבוֹת, וְלִמּוּד זֶה הוּא גַּם לִנְצֹחַ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כְּשֶׁאָדָם לֹא נָפַל בְּפֹעַל חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם אִם אָדָם נָפַל בְּפֹעַל חַס וְשָׁלוֹם בִּכְדֵי לָצֵאת שֶׁלֹּא יַמְשִׁיכוּ לְהֵאָחֵז בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כְּדֵי לִגְרֹר אוֹתוֹ לְעוֹד עֲבֵרוֹת). (המשך ההלכה): נִמְצָא שֶׁמּוֹדִים עַל כָּל פָּנִים בֵּאלוֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ, שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹשֵׁל בָּעוֹלָמוֹת וְאָסַר עָלֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ לִבְלִי לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ חֲטָאִים, רַק שֶׁמִּתֹּקֶף תַּאֲוָתָם עָבַר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַתָּה מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ סְלִיחָה וְכַפָּרָה וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ, כִּי נִתְעֶה מְאֹד מְאֹד, בִּבְחִינַת "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד", אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אַיֵּה וְכוּ', עַל יְדֵי זֶה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּה מַאֲמָר סָתוּם וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת הַוִּדּוּי שֶׁצְּרִיכִים לְהַזְכִּיר הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת הַגְּמוּרִים בְּפֶה מָלֵא וּלְהַזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ דְּבָרִים מְגֻנִּים כָּאֵלֶּה, אֲבָל זֶהוּ כָּל תִּקּוּנוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁמִּתְוַּדֶּה וְאוֹמֵר חָטָאתִי, הֲרֵי הוּא מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא יָחִיד קַדְמוֹן. נִמְצָא הַמְחֻיָּב יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמוֹדֶה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת שֶׁהַבּוֹרֵא הַיָּחִיד קַדְמוֹן הִזְהִירָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה לִבְלִי לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַחֲטָאִים, רַק שֶׁיִּצְרוֹ הִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ' וּמוֹדֶה שֶׁחָטָא וְעִוֵּת בָּזֶה, כִּי בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר נֶגְדּוֹ וְכוּ', אַךְ אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁמִּתְוַדֶּה עַל הַחֲטָאִים וּמְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה וּמְחִילָה, הֲרֵי הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ עֲדַיִן אַיֵּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי זֶה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ"ל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ק"ה חלק א): (לאחר כמה שורות) וְהִנֵּה בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: עִבּוּר, יְנִיקָה, מֹחִין. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַדָּבָר בְּכֹחַ, נִקְרָא עִבּוּר, כִּי הוּא נֶעֱלָם, וּכְשֶׁבָּא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל נִקְרָא לֵדָה וִינִיקָה, וּכְשֶׁפָּשַׁט הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת הַפְּעֻלָּה הַצְּרִיכָה, אֲזַי נִקְרָא מֹחִין. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות בית הכנסת הלכה ב): וְהִנֵּה הַיְרִידָה לְצֹרֶךְ הָעֲלִיָּה הוּא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא מָלֵא קְלִפּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי יְרִידוֹת, כִּי בְּלֹא זֶה יִהְיֶה עָלָיו קִטְרוּגִים רַבִּים וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ דַּיְקָא לֵירֵד לִמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, לְהַכְנִיעָם בִּמְקוֹמָם וְלִמְצֹא שָׁם דַּיְקָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. (פֹּה מִכָּל סָעִיף זֶה הַמּוּבָא פֹּה בַּסֵּפֶר בְּעִנְיַן בְּחִירָה אוֹ יְדִיעָה אֲנַחְנוּ נִרְאֶה שֶׁעִנְיַן יְרִידָה אוֹ עֲלִיָּה אֵינוֹ בְּפֹעַל אֶלָּא עִנְיָן שֶׁל מִלְחֶמֶת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁכְּשֶׁבַּעֲלִיָּה יֵשׁ מֹחִין חוֹשְׁבִים מִקְּדֻשָּׁה, וּבַיְרִידָה כְּשֶׁנִּלְקָחִים הַמֹּחִין מִלְחָמָה בַּמַּחֲשָׁבָה עִם הִרְהוּרִים תַּאֲווֹת וְכוּ', שֶׁעַל הָאָדָם לְשָׁבְרָם וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁזֶּה "אַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ", עַל יְדֵי הַחְזָרַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לַקְּדֻשָּׁה, אִם כָּל הָעֵצוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵבֵאנוּ מֵרַבֵּנוּ זי"ע שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם יְרִידָה לִמְקוֹם הַקְּלִפּוֹת לְהַכְנִיעָם בִּמְקוֹמָם וְלִמְצֹא שָׁם אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הֲפִיכַת הַמַּחֲשָׁבָה לִקְדֻשָּׁה – זֶה נִקְרָא מְצִיאַת כְּבוֹדוֹ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, כִּי שָׁבַרְתָּ רְצוֹנְךָ בִּלְהִסְתַּכֵּל בַּטִּנֹּפֶת בִּשְׁבִיל לְהִסְתַּכֵּל בִּדְבָרִים שֶׁהֵם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא שֶׁהִצְלַחְתָּ לִמְצֹא שָׁם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְשֶׁכָּל לְשׁוֹנוֹת רַבֵּנוּ זי"ע וְרַבִּי נָתָן זַ"ל בְּעִנְיַן יְרִידָה לִמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת זֶה יְרִידָה בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה בַּמַּחֲשָׁבוֹת וְצָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן לְשָׁבְרָם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַיְרִידָה מִתְהַפֶּכֶת לַעֲלִיָּה וְזוֹכֶה בַּהֶמְשֵׁךְ לְמֹחִין יוֹתֵר קְדוֹשִׁים, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּהֶמְשֵׁךְ וּלְגַבֵּי מִי שֶׁנָּפַל מִזֶּה לַעֲבֵרָה בְּפֹעַל רַחֲמָנָא לִצְּלַן, שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר, שֶׁזֶּה עִנְיַן בְּחִירָתוֹ וְלֹא מֵהַשָּׁמַיִם שֶׁיִּתְחַזֵּק לָקוּם וּלְהִתְחַדֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בִּכְדֵי לָצֵאת לְאַט לְאַט וְלַחֲזֹר וּלְהִטָּהֵר וְלִהְיוֹת בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד לֹא לִפֹּל), (בהמשך ההלכה): וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל מִדְּבֵקוּתוֹ – (בהמשך) זֶהוּ יְרִידָה אֶצְלוֹ, אֲבָל הוּא לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה, כִּי אַחַר כָּךְ נִתְחַדֵּשׁ שִׂכְלוֹ וּמַשִּׂיג יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. (בהמשך) וּבִבְחִינָה זוֹ יֵשׁ עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי לִפְעָמִים נִקְטָן וְנִצַּמְצֵם בְּחִינַת מַלְכוּת וְיוֹרֵד לַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲפִלּוּ בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, בְּסוֹד "וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה", וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אַיֵּה שֶׁמְּחַיֶּה מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, (בהמשך) אֲזַי מִסְתַּלְּקִים הַמֹּחִין שֶׁבָּאִים אֵלָיו בְּתוֹסֶפֶת, וְאֵין לָהּ רַק עֶצֶם חִיּוּתָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּסוֹד נְקֻדָּה. וְשֹׁרֶשׁ חִיּוּת הַנְּקֻדָּה הוּא מִבְּחִינַת אַיֵּה, כִּי שָׁם שָׁרְשָׁהּ. (כְּלוֹמַר אָדָם, יְכוֹלִים לִגְרֹם לוֹ כָּזוֹ הִתְגַּבְּרוּת בְּמַחֲשָׁבָה מִמַּחֲשָׁבוֹת מְטֻנָּפוֹת שֶׁהוּא גַּם יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים אֵלּוּ, וּמַמָּשׁ עוֹד קְצָת, אִם הוּא לֹא יַתְחִיל לְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה נְקֻדַּת הַחִיּוּת הַיְחִידָה בְּמַצָּבִים אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ יַחְתֹּר לָצֵאת מִזֶּה בִּתְפִלָּה אוֹ תּוֹרָה אוֹ כָּל מִינֵי עֵצוֹת מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זי"ע, כָּל אֶחָד לְפִי הִתְגַּבְּרוּתוֹ, אָז מַמָּשׁ נִדְמֶה לוֹ שֶׁנִּזְרַק מִיַּהֲדוּתוֹ, וְחַס וְשָׁלוֹם עוֹד קְצָת מִזֶּה וְעָלוּל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו מַעֲשֵׂה עֲבֵרָה כָּל אֶחָד לְפִי הִתְגַּבְּרוּתוֹ. וּפֹה בֶּאֱמֶת הַמִּלְחָמָה קָשָׁה. לִפְעָמִים אָדָם צָרִיךְ לָלֶכֶת לִישֹׁן בְּכֹחַ, יֵשׁ כָּל מִינֵי רָמוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלַן בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲבָל אָדָם שֶׁעוֹבֵר מַצָּבִים אֵלּוּ וּמַחֲזִיק – זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם גָּדוֹל מְאֹד, וְלָכֵן לְאַחַר הַמִּבְחָן הַמַּתִּישׁ זוֹכֶה לַעֲלִיָּה). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"ז בסוף): הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ, בָּזֶה הוּא מֵפִיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, (איכה ה') "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". (כִּי מִי שֶׁמֵּבִין אַחֶרֶת זֶה מַעֲשֵׂה שַׁבְּתַי צְבִי, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁחָלַק עַל הָאֲרִ"י זַ"ל וְהִפִּיל רְבָבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, וְאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁעָשָׂה לוֹ שְׁנֵי חוֹרִים בַּלֵּב וְנִפְטַר בִּגְלָלוֹ, וְהַכֹּל בְּעִנְיַן לִמּוּדִים עֲקֻמִּים בְּעִנְיָן שֶׁל לַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת, שֶׁהָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא זָז מִתּוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁבְּוַדַּאי אָסוּר לַחֲטֹא, אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲלֶה נִיצוֹצוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, וּכְמוֹ רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁמִּלְחֶמֶת הַמַּחֲשָׁבָה זֶה עֲשִׂיַּת מִצְוָה שֶׁל וְלֹא תָתוּרוּ וְכוּ' וְשֶׁל עוֹד מִסְפַּר מִצְווֹת, וְתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה מַעֲלִים הַנִּיצוֹצוֹת מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת גַּם הַמְטֻנָּפִים). עַיֵּן (כתבי האר"י ז"ל ספר עץ חיים חלק א שער הכללים פרק ב): (לאחר כמה שורות) כִּי כַּוָּנַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן הָיְתָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה וְרָצוֹן בְּיַד הָאָדָם, בַּאֲשֶׁר שֶׁתִּהְיֶה טוֹב וְרַע בָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁשֹּׁרֶשׁ הָרָע בָּא, מִמַּאנִין תְּבִירִין, (כֵּלִים שְׁבוּרִים) וְהַטּוֹב בָּא, מֵהָאוֹר הַגָּדוֹל, וְאִם לֹא הָיָה כֵּן, לֹא הָיָה רַק טוֹב בָּעוֹלָם, וְאָז לֹא הָיָה שָׂכָר וְעֹנֶשׁ. אַךְ עַתָּה שֶׁיֵּשׁ טוֹב וְרַע, יֵשׁ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים. שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הַנִּיצוֹצִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיָּרְדוּ, הֵם מַעֲלִין אוֹתָם מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת. וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים, שֶׁהוֹרִיד עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, מֵאוֹר הַגָּדוֹל אֶל הַקְּלִפּוֹת, (דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי פְּעֻלָּה זוֹ לֹא מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת אֶלָּא מְאַבְּדִין נִיצוֹצוֹת) וְהַקְּלִפָּה בְּעַצְמָהּ, הִיא רְצוּעָה שֶׁל מַלְקוּת, לְיַסֵּר הָרָשָׁע. (וְצָרִיךְ לְהָבִין וְלָדַעַת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אָמַר לֹא לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר מוֹרֵה נְבוֹכִים וְאַרְבָּעָה פְּרָקִים רִאשׁוֹנִים בַּהֲלָכוֹת שֶׁל הָרַמְבַּ"ם זַ"ל שֶׁמְּדַבֵּר מִמַּעֲשֵׁה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וְאָמַר שֶׁשָּׁגָה בָּזֶה, בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וְכֵן בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, וְנִתָּן לְהָבִין עִנְיַן זֶה כִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זי"ע לֹא הָיוּ בִּתְקוּפָתוֹ וְכֵן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הַזֹּהַר הִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם אַחֲרֵי הַרַמְבַּ"ם ז"ל בִּתְקוּפַת רַבִּי מֹשֶׁה דִּי לֵאוֹן ז"ל וְרַבִּי יִצְחַק דְּמִן עַכּוֹ ז"ל שֶׁהָיוּ דּוֹר אֶחָד אַחֲרֵי הָרַמְבַּ"ן ז"ל. $ורבנו זי"ע ורבי נתן ז"ל ושאר התלמידים ז"ל מצטטים כמה מאות של מראה מקומות מההלכות של הרמב"ם ז"ל חוץ ממה שרבנו זי"ע אסר, וכן מר"ן ז"ל פסק איפה שיש שתיים מול אחד מבין הרא"ש ז"ל הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ויותר מתשעים אחוז מההלכות בכדור הארץ במושבות ישראל בתשע מאות שנה האחרונים הם כדעת הרמב"ם ז"ל כך שמי שמעיז לגנותו בגלל שיש לו ראש קטן ולא יודע שצדיקים יודעים להפריד בין הדבר הפסול שעשה לדבר המצוין שעשה ועוד אמר בסוף ימיו ששגה, הרי הוא חוטא ומחטיא, ומי שמנסה להטיל דופי ברמב"ם ז"ל כולו מה שרבנו זי"ע וכל הצדיקים לא עושים, הרי הוא טוען שכל הכתובות, גירושין, תפילין שמירת שבת, חגים בקיצור כל מצוות השולחן ערוך של כל עם ישראל ולפני השולחן ערוך בתשע מאות שנה אחרונות מקיימים דברים שגויים כולל דרכי התשובה אשר מובאים רק ברמב"ם ז"ל בהילכות תשובה, הרי הוא כאילו מטיל דופי בכל היהדות של כלל ישראל בתשע מאות שנים האחרונים. " כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא "$ אֲבָל פֹּה בַּהֲלָכוֹת שֶׁנָּבִיא הִתְבַּטֵּא עֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ זי"ע 'הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת'). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ת"ח): (לאחר כמה שורות) וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁבְּסִפְרֵי הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֲלָכוֹת, הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת, (בהמשך) בְּסֵפֶר הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת קִלְקֵל הַרְבֵּה כַּמְבֹאָר בִּסְפָרִים שֶׁצּוֹעֲקִים מָרָה עַל שֶׁאָמַר שֶׁבְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלּוֹ מְבֹאָר כָּל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לַלֵּב שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שׁוּם סְבָרָא רָעָה כָּזֹאת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כָּל סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵהַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. (וְכֵן רַבֵּנוּ זי"ע אָמַר שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא בִּזְמַן הַגּוֹאֵל יִנְהֲגוּ כְּפִי הַרַמְבַּ"ם ז"ל בַּהֲלָכוֹת). עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב שיחה נ"ו): רַבֵּנוּ אָמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁלֶּעָתִיד כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ לֵידַע אֵיזֶה הֲלָכָה יִפְתְּחוּ וִיעַיְּנוּ בְּהָרַמְבַּ"ם, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּסֵפֶר "מוֹרֵה נְבוֹכִים" וְהַחֲקִירוֹת שֶׁחִבֵּר אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל. (כָּךְ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לַחְשֹׁב שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע זִלְזֵל בָּרַמְבַּ"ם בִּפְסִיקַת הַהֲלָכָה רַק צִיֵּן לֹא לִקְרֹא חֲקִירוֹת בָּאֱמוּנָה אוֹ טָעֻיּוֹת בַּסּוֹד שֶׁמּוֹפִיעִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁצִּיֵּן לֹא לִקְרֹא, שֶׁאֵינָם כְּסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י זי"ע אֲשֶׁר כְּפִי שֶׁצֻּיַּן נִתְגַּלּוּ לְאַחַר תְּקוּפָתוֹ שֶׁל הַרַמְבַּ"ם ז"ל, וְכֵן גַּם צִיֵּן עוֹד סְפָרִים חוּץ מֵהַרַמְבַּ"ם ז"ל לֹא לִקְרֹא אוֹתָם אוֹ חֲלָקִים מֵהֶם שֶׁמְּדַבְּרִים מֵחֲקִירָה). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ת"ז): (לאחר כמה שורות) עַל סֵפֶר הָעֲקֵדָה אָמַר גַּם-כֵּן שֶׁלּא לִלְמֹד אוֹתוֹ. וְאָמַר כִּי סֵפֶר הָעֲקֵדָה הוּא סֵפֶר כָּשֵׁר. רַק מֵחֲמַת שֶׁמֵּבִיא דִּבְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם. וְכֵן שַׁעַר הַיִּחוּד בְּסֵפֶר חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְסֵפֶר הָעִקָּרִים וּמִלַּת הַהִגָּיוֹן לְהָרַמְבַּ"ם וּמוֹרֵה-נְבוֹכִים, (בהמשך) מַה שֶּׁמּוּבָא בְּהָרַמְבַּ"ם בְּסֵפֶר הַיָּד קְצָת חֲקִירוֹת כְּגוֹן בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, צָרִיךְ גַּם-כֵּן לִבְרֹחַ מֵהֶם וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל שָׁם כְּלָל. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מְדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִשָּׁם מְאֹד. (וְכֵן רַבֵּנוּ זי"עֲ מְצַיֵּן בִּסְפָרָיו הֲלָכוֹת מֵהַרַמְבַּ"ם ז"ל וְכֵן רַבִּי נָתָן ז"ל בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת מַרְאֶה פְּסָקִים שֶׁל הַרַמְבַּ"ם ז"ל אֵין סְפֹר פְּעָמִים וְכֵן בְּכָל סִפְרֵי תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זי"ע כָּךְ שֶׁחַיָּב לְהַפְרִיד הַפְרָדָה גְּמוּרָה בֵּין הַחֲקִירוֹת בָּאֱמוּנָה הַמֻּטְעוֹת לְבֵין הַהֲלָכוֹת הַנְּכוֹנוֹת מְאֹד, וְגַם חֵלֶק מֵהֶסְבֵּרָיו עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּרְאֶה פֹּה בַּהֶמְשֵׁךְ וְנִרְאֶה שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל עַצְמוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהֶסְבֵּרוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם ז"ל בְּאוֹתָם הֲלָכוֹת בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת וְכֵן בְּעָלִים לִתְרוּפָה. עַיֵּן (עלים לתרופה מכתב ו): (לאחר כמה שורות) רַק תֶּאֱחֹז מַחֲשַׁבְתְּךָ בְּיָדְךָ לִבְלִי לַחְשׁב שׁוּם דְּבַר חוּץ כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנו. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן. כַּמְבֹאָר כָּל זֶה הֵיטֵב בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי בַּעַל מַחֲשָׁבָה הוּא אַחַד הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה רַמְבַּ"ם הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ד' הֲלָכָה ה. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הילכות ריבית הלכה ה סעיף ט"ז): (לאחר כמה שורות) כִּי כְּמוֹ שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ כֵן אֵין יְכוֹלִין לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג פְּנִימִיּוּת דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ 'כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ וְדַעְתּוֹ אֶחָד כַּיָּדוּעַ'. וּכְמַאֲמַר הַמְשׁוֹרֵר מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. (וְאֶת זֶה כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ וְדַעְתּוֹ אֶחָד כַּיָּדוּעַ זֶה מוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה בְּפֶרֶק ה בְּסָעִיף ה שֶׁעַכְשָׁו נָבִיא בַּהֶמְשֵׁךְ, וְהִקְדַּמְנוּ אֶת כָּל הַהַקְדָּמָה הַזֹּאת רַק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה סָפֵק לַמְעַיֵּן שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל קָרָא הֲלָכוֹת אֵלּוּ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתֵאוּר הָרַמְבַּ"ם ז"ל לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ פֶּרֶק ה מֵהָרַמְבַּ"ם ז"ל וְעַל הֲלָכוֹת אֵלּוּ לֹא הֻזְהַרְנוּ שֶׁהֵם כַּחֲקִירָה אֶלָּא הֵם מֵהַהֲלָכוֹת 'שֶׁהֵיטִיב לַעֲשׂוֹת' וְרָצִינוּ לְהַרְאוֹת שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּלָּשׁוֹן מִתּוֹכָם בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אַף אָדָם לְהַגִּיד שֶׁמַּה שֶּׁהָרַמְבַּ"ם ז"ל אָמַר פֹּה לְגַבֵּי הַבְּחִירָה זֶה חֵלֶק מֵהַדְּבָרִים שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אָמַר לֹא לִקְרֹא, וְשֶׁאוּלַי רַבִּי נָתָן ז"ל אוֹ רַבֵּנוּ זי"ע לֹא צִיְּנוּ אֶת הֲלָכוֹת אֵלּוּ כִּי לֹא שָׂמוּ לֵב חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם הָיָה בָּם חַס וְשָׁלוֹם לִמּוּד אֱמוּנָה מֻטְעֶה אוֹ שָׁגוּי חַס וְשָׁלוֹם וַדַּאי שֶׁגַּם הֵם הָיוּ מְצֻיָּנִים, כִּי רַבֵּנוּ זי"ע דָּאַג לְיַדֵּעַ אוֹתָנוּ מִכָּל סַכָּנָה בְּלִמּוּד אֱמוּנָה מֻטְעֶה וְהָיָה בָּקִי בָּרַמְבַּ"ם ז"ל וְלֹא צִיֵּן אֶת הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ה. וְרָאִינוּ שֶׁרַבִּי נָתָן ז"ל מְצַטֵּט מִשָּׁם. לָכֵן לַחְשֹׁב כָּךְ זֶה לֹא נָכוֹן, רַבֵּנוּ זי"ע צִיֵּן אֶת הַמּוֹרֵה נְבוֹכִים וְאַרְבָּעָה פְּרָקִים מִיסוֹדֵי תּוֹרָה אֵיפֹה שֶׁמַּסְבִּיר מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּבְהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה בַּהַתְחָלָה, וּמִלַּת הַהִגָּיוֹן לְהָרַמְבַּ"ם ז"ל, וְהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה לֹא צֻיְּנוּ וְאַף רַבִּי נָתָן ז"ל מְצַטֵּט מֵהֶם). עַיֵּן (משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות תשובה פרק ה): א. רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג,כב), כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן, שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרָע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּעַכֵּב עַל יָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרָע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ".

ב. אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי הָאֻמּוֹת וְרֹב גּוֹלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כָּל אָדָם וְאָדָם רָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם, אוֹ חָכָם אוֹ סָכָל, אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי, אוֹ כִּילִי אוֹ שׁוּעַ; וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג, לח), כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לֹא לִהְיוֹת טוֹב, וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ; וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ, וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל-חֲטָאָיו" (איכה ג, לט). וְחָזַר וְאָמַר הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵינוּ, וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת, רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹב רִשְׁעֵנוּ, שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג, מ).

ג. וְדָבָר זֶה עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע" (דברים ל, טו), וְכָתוּב "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו): כְּלוֹמַר שֶׁהָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם; וְכָל שֶׁיַּחְפֹּץ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁה בְּנֵי הָאָדָם, עוֹשֵׂה, בֵּין טוֹבִים בֵּין רָעִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן נֶאֱמַר "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (דברים ה, כה) כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא כּוֹפֶה בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה, אֶלָּא לִבָּם מָסוּר לָהֶם.

ד. אִלּוּ הָיָה הָאֵל גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ אִלּוּ הָיָה שָׂם דָּבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם בְּעִקַּר תּוֹלַדְתּוֹ לְדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים, אוֹ לְמַדָּע מִן הַמַּדָּעוֹת, אוֹ לְדֵעָה מִן הַדֵּעוֹת, אוֹ לְמַעֲשֶׁה מִן הַמַּעֲשִׂים, כְּמוֹ שֶׁבּוֹדִים מִלִּבָּם הַטִּפְּשִׁים הוֹבְרֵי שָׁמַיִם, הֵיאַךְ הָיָה מְצַוֶּה לָנוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים עֲשֵׂה כָּךְ וְאַל תַּעֲשֶׂהָ כָּךְ, הֵטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי רִשְׁעֲכֶם, וְהוּא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ כְּבָר נִגְזַר עָלָיו, אוֹ תּוֹלַדְתּוֹ תִּמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָזוּז מִמֶּנּוּ. וּמַה מָּקוֹם הָיָה לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבְאֵיזֶה דִּין וְאֵיזֶה מִשְׁפָּט נִפְרָע מִן הָרָשָׁע אוֹ מְשַׁלֵּם שָׂכָר לַצַּדִּיק, "הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח,כה). וְאַל תִּתְמַהּ וְתֹאמַר הֵיאַךְ יִהְיֶה הָאָדָם עוֹשֵׂה כָּל מַה שֶּׁיַּחְפֹּץ, וְיִהְיוּ מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְכִי יֵעָשֶׂה בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת קוֹנוֹ וּבְלֹא חֶפְצוֹ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה', עָשָׂה: בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (תהלים קלה, ו). דַּע שֶׁהַכֹּל בְּחֶפְצוֹ יֵעָשֶׂה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ מְסוּרִין לָנוּ. כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁחָפֵץ הַיּוֹצֵר לִהְיוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחַ עוֹלִים לְמַעְלָה, וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ יוֹרְדִים לְמַטָּה, וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב בְּעִגּוּל, וְכֵן שְׁאָר בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם לִהְיוֹת כְּמִנְהָגָן שֶׁחָפֵץ בּוֹ. כָּכָה חָפֵץ לִהְיוֹת הָאָדָם רְשׁוּתוֹ בְּיָדוֹ, וְכָל מַעֲשָׂיו מְסוּרִין לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לֹא כּוֹפֶה וְלֹא מוֹשֵׁךְ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּבְדַעְתּוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל עוֹשֶׂה כָּל שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. לְפִיכָךְ דָּנִין אוֹתוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו: אִם עָשָׂה טוֹבָה, מְטִיבִין לוֹ; וְאִם עָשָׂה רָעָה, מְרִיעִין לוֹ. הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "מִיֶּדְכֶם, הָיְתָה זֹאת" (מלאכי א, ט) "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם" (ישעיהו סו,ג). וּבְעִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ…. וְדַע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קוהלת יא, ט), דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת, וְעָתִיד אַתָּה לִיתֵּן אֶת הַדִּין.

ה. שֶׁמָּא תֹּאמַר וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה קֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה: יָדַע שֶׁזֶּה יִהְיֶה צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ לֹא יָדַע; אִם יָדַע שֶׁהוּא יִהְיֶה צַדִּיק, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה צַדִּיק, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיָּדַע שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, הֲרֵי לֹא יָדַע הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. דַּע שֶׁתְּשׁוּבַת שְׁאֵלָה זוֹ "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי-יָם" (איוב יא,ט), וְכַמָּה עִקָּרִים גְּדוֹלִים וַהֲרָרִים רָמִים תְּלוּיִים בָּהּ; אֲבָל צָרִיךְ אַתָּה לֵידַע וּלְהָבִין בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. (בהמשך) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן וְדַעְתָּם שְׁנַיִם, אֶלָּא הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְדַעְתּוֹ אֶחָד; וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג,כ), כָּךְ אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא דַּעְתּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא: הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה, ח). וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל נֵדַע בְּלֹא סָפֵק, שֶׁמַּעֲשֵׁה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם; וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ, וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו לֹא לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְלֹא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְלֹא מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת בִּלְבַד נֵדַע דָּבָר זֶה, אֶלָּא בִּרְאִיּוֹת בְּרוּרוֹת מִדִּבְרֵי הַחָכְמָה. וּמִפְּנֵי זֶה נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁדָּנִין אֶת הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּפִי מַעֲשָׂיו, אִם טוֹב וְאִם רַע. וְזֶה הָעִקָּר, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה תְּלוּיִין בּוֹ. $ (ולכל מי שטועה ולא מבין שיחה זאת כראוי בגלל שרבי נתן ז"ל כותב בה " כי הידיעה שלו יתברך הוא הוא רצונו ", ומפה חושב שאם ה' יודע לפני שיהיה עברה אז זה רצונו או גם רצונו, לא מצד החיות אלא רצון בבחירה ברעה, או לכתחילה לא ואחר כך כן, עכשיו נראה את הדיוק הנכון וכיצד מסביר את מה שרבי נתן ז"ל אמר האור החיים הקדוש בהסבר נפלא מאד). עין (ליקוטי הלכות הילכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד סעיף ל"ח): (לאחר כמה שורות) כִּי הַיְדִיעָה הִיא בְּחִינַת הַהַנְהָגָה וְהַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּרְצוֹנוֹ. כִּי הַיְדִיעָה שלו יִתְבָּרַךְ הוּא הוּא רְצוֹנוֹ, כִּי כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה, כֵּן יִהְיֶה בְּוַדַּאי. וְזֶהוּ יְדִיעָתוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה, כִּי הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ.(לשונו הוא כי הידיעה היא בחינת ההנהגה והתיקון שנעשה ע"י ה' יתברך לבדו כרצונו. ולא הקילקול והעברה ברצונו כמו שמביא במקום אחר: עין (ליקוטי הלכות הילכות שילוחין הלכה א סעיף ס"ד): ועל כן אין שייך בעבירה שליחות כי אדרבא העבירה הוא פירוד ופגם בבחינת אחדות כידוע, ועיקר השליחות בבחינת אחדות כנ"ל. וזהו בחינת לתקוני שדרתיך ולא לעוותי (לתקן שלחתיך ולא לעוות דהינו לקלקל דהינו לחטוא) וכן רבנו זי"ע אומר בפרוש (בתורה נ"ו חלק א סעיף ג): וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לאֹ כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך. (ועכשיו נראה כיצד מסביר זאת האור החיים הקדוש רבי חיים בן עטר זצ"ל שהעיד עליו צדיק מיחידי הדורות בחינת משה רבנו ישראל הבעל שם טוב זי"ע שהאור החיים הקדוש זכה שיש בו רוח דוד המלך ע"ה ושהיה עושה עליות נשמה בזמן עלייתו היה רואה את האור החיים הקדוש יורד מעולמות עליונים לאחר שגם הוא עשה עליית נשמה, וכן אמר על הפרוש שלו על התורה שזה אחד מהשבעים פנים של התורה הקדושה, וכן שנגלה לבעל שם טוב זי"ע סוד נטילת ידים אמר כי יודע שהאור החיים הקדוש נפטר כי רק חד בדרא ידע סוד זה, ולפניו ידע מזה אור החיים הקדוש ועכשיו שנגלה לו, יודע הוא כי נפטר, וכן אמר עליו שיש בו ניצוץ משיח, וידוע הסיפור על ארבעים ושתיים פרושים שנגלו לו ממתיבתא דרקיעא על הפסוק "אם בחוקותי תלכו", ועוד מובא בספריו על התורה, הדברים הנוראים שאמרו על ספרו גדולי ישראל. כך שאי אפשר לחשוב ששגה חס ושלום, כי פגם בדקות האמונה זה חס ושלום כפירה ולא יתכן שהיה במדרגות הנ"ל אם חס ושלום טעה בהבנתו ?! הדברים בכוונה נאמרים בצורה צינית כי לצערנו הרב יש אנשים שיעוותו הכל גם לא במודע בכדי לחשוב שהיה לה' רצון בעבירות שלהם כדי להקל מהם המשא הכבד של עוונות או של אי הצלחה בקיום המצוות ולימוד התורה, ואינם מבינים שהדרך להקל היא תשובה, התחזקות שאין יאוש, התחדשות, להאמין שכשהולכים בדרכי הצדיק רבנו נחמן זי"ע אפשר לכפר ולזכות להכל, או להבין שאנחנו בסך הכל בני אדם וקשה להיות מושלם וה' שמח אפילו בקצת, ושלאט לאט מתקדמים ולשמוח בדבר הכי קטן, ושהשם אוהב את האדם תמיד כמשפט הבעל שם טוב הקדוש הלוואי שאוהב את הצדיק הכי גדול כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשע הכי גדול. ולא בלהשליך על ה' העבירות כמו שנראה שהאור החיים הקדוש מכנה זאת דרכי רשעים. בדורנו אני מאמין שמי שמדבר מזה כוונתו לחזק ולא מתוך רשעות אלא חוסר הבנה נכונה של פני הדברים רק צריך להיזהר כי דרך זו היא רעה שמבטלת הרצון למצוות והמלחמה ביצר לעבור עברות). עין (חומש בראשית פרשת בראשית עליה שביעית אור החיים הקדוש על הפסוק " וינחם השם כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו"): עוד נראה לומר לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהילכות תשובה וזה לשונו, כי יתעלה שמו הוא ודעתו אחד, ואין דעת של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכו' ואין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה הברואים ומעשיהם, אבל נדע ודאי שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו וכו'. (בהמשך מסביר כיצד למרות ידיעתו לא מחייב החטא): "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל", הנך רואה כשירצה ה' שלא לדעת ישלל הידיעה, הגם שהידיעה ישנה מעצמה, כי אינו בבחינת האדם שהידיעה הוא חוץ ממנו לומר ימנע ולא ידענה, כי ה' הוא ודעתו אחד ואינו צריך לתת לב לדעת שבזה נאמר דכשלא יתן לב לא ידע, לא כן, ואף על פי כן כביכול ישנו בבחינה זו דכתיב לא הביט וגו'. ומעתה נוכל לומר כי ה' בעת ברא האדם שלל מהידיעה פשעי אדם ל-'ב' סיבות: א. לטעם הפשטי כי טוב ה' ולא יביט אל התעוב, וטעם זה לבד לא יספיק כיוון שהוא צורך בידיעה לדעת מה יעשה והנמשך. אלא שיש עוד טעם ב. והוא שנתחכם לעשות ה' כן לבל תחול טענת הרשעים שיאמרו ידיעתו מכרחת כיון שידע כי פלוני זה יעבור על מה שעבר, הדבר מעצמו יתחייב להיות הגם שה' לא גזר להיות כן, ומעתה אין עונש לרשעים כי לא מרשעים יצא רשע ובמה יפחד רשע ויחדל מעושק, לזה מנע ה' ידיעה זו של מעשה הרשעים. (דהינו אפילו שאומרים לכתחילה זה אני, ה' לא גזר אבל בגלל עצם ידיעתי שאעבור עון לאחר מכן אהיה עם אמונה שזה ממנו לא איענש, בגלל זה מנע ה' ידיעה זו של מעשה הרשעים כי אדם צריך לדעת שרק הוא החייב בדבר כמובא) עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תר"י): (לאחר כמה שורות) "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי". רְצוֹנוֹ לוֹמַר כֹּחֲךָ בִּי. בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כֹּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לֹא יָכֹלְתִּי לַחֲטֹא. וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ, עַל-זֶה הוּא אוֹמֵר, "יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי", הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִלָּתִי בְּאָזְנְךָ, אֲבָל "אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ", כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב. (המשך אור החיים הקדוש): אבל מעשה הצדיקים לא שללו מהידיעה ובו שמח ולסיבה זו היתה הבריאה, והוא שאמר הכתוב: " וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ". ואם תאמר אם לא הביט און של רשעים היאך קבע עונש לעושי רשעה. וכי צריך לקבוע עונש לפלוני המרשיע אין צריך לקבוע עונש אלא לעושה עון ופשע. (דהינו אם תאמר שלא הביט במעשה הרשעים איך קבע להם עונשים ?! וממשיך ומדייק לא צריך לראות אותם חוטאים בכדי לקבוע עונש אלא פשוט ה' קבע עונש לפי מעשה, דהינו העונש על גזל הוא כך ועל ניאוף הוא כך וכו' בלי צורך לראות את אותם המעשים שהרשעים מבצעים בפועל) ובערך הצדיקים אין מקום לטענת ידיעתו מכרחת כי טענה זו היא התשלום והנה ה' חפץ לשלם ואין טוען נגד עצמו, מה שאין כן בעונש הרשעים שיבואו בטענה לבל יקבלו עונש לזה שמר ה' את הדבר. ואין לטעון ולומר אילו הביט ה' בהם שיהיו צדיקים היו עושי צדק. שטענה זו אינה טענה לפטרם מפרט הבחירה שנתן בידם ובחרו ברע ומאסו בטוב ברצונם. ואחרי הודיע אלקים אותנו את זה אין תמיהה באומרו: " וינחם ה' וגו' כי נחמתי ", כי הוא עצמו שלל ידיעה זו ממנו. עין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה רפ"ו): כי עיקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלוקות, הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל. אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים, כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן, שעל ידי זה זוכין לכנוס לגן עדן, דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה, אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת טבעו בארץ שעריה, וצריכים לזה בעל הבית על הארץ, שיהיה מושל בארץ, שיוכל להוציא ולהקים ולהעמיד השערים שנטבעו בארץ. ודע, שעל ידי לימוד פוסקים זוכין להיות מלך ומושל בארץ, ואז יכולין להעמיד ולהקים השערים שטבעו בארץ. וזה בחינת מלך במשפט יעמיד ארץ. במשפט דיקא, הינו על ידי משפט, שהוא משפטי ודיני התורה, דהינו לימוד פוסקים, שמבררים משפטי ודיני התורה, על ידי זה יוכל להעמיד ארץ, ואז מעמיד ומקים ומגלה השערים שטבעו בארץ, שעל ידי זה זוכין לגן עדן כנ"ל. (דהינו כל חכמת אלוקות והשגה שזה בחינת גן עדן אי אפשר לכנוס להשגה בלי שערי גן עדן שזה הפוסקים וכן לא יכולה להיות השגה הסותרת את הפוסקים כי אז היא לא מגיעה מבחינת גן עדן אלה מצד סטרא אחרא. דהינו אמת שהיא אחד, שעברה אינה רצון השם ולא דעות רבות שהיא מצד אחד לא כרצונו, אבל מצד שני גם רצונו, כי זה שקר, כי זה שתי דעות נוגדות זו את זו ואמת היא רק אחת). וכמו שמובא (בסיפורי מעשיות מעשה ג' מעשה מחיגר): (לאחר כמה שורות) . וְהַמְדַבְּרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם הָיוּ מְפַתִּים אֶת נֶכֶד הַזָּקֵן הַנַּ"ל.בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵין לְךָ לְפַרְנְסָם וּלְהַשִּׂיאָם עַל כֵּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַסֵּפֶר וְהוּא לא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְפַתִּים אוֹתוֹ וְסָבַר שֶׁלִּבּוֹ מְיַעֲצוֹ לָזֶה. (דהינו לפעמים אדם יכול לחשוב שהוא כבר במדרגה שליבו מיעצו כמו הצדיק הנ"ל, וזה בכלל שדים שרוצים להטעותו, כמובא במעשה הנ"ל, לכן כמה חשוב לבדוק ולשלש שכל מה שחושב זה על פי התורה וההלכה באמת).$ עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ו סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לֹא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל. (דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה הִיא לֹא רְצוֹן הַשֵּׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיּוֹת אֶת מַעֲשֵׁה הָעֲבֵרָה מִצַּד הַבְּחִירָה וְנִסָּיוֹן שֶׁבָּרָא, אֲבָל הָעֲבֵרָה אֵינָהּ רְצוֹנוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם. (ועוד נראה עכשי את התורה שרבנו זי"ע מסביר תמיהה לא מובנת בחומש שכל הענין שם היה בכדי שיהיה לעם ישראל בחירה וכן למשה רבנו זי"ע היה בחירה). עין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ק"צ): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ וְכוּ', וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' (שמות יט). וְהוּא תָּמוּהַּ וְנִפְלָא מְאֹד, כִּי מַה הֵם דִּבְרֵי הָעָם שֵׁנִית, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם"; כִּי לֹא נִמְצָא בַּכָּתוּב שׁוּם מַעֲנֶה וּדְבָרִים שֶׁהֱשִׁיבוּהוּ הָעָם שֵׁנִית אַחַר מַעֲנֶה הָרִאשׁוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר וְכוּ'". וּמַה זֶּה שׁוּב "וַיַּגֵּד מֹשֶׂה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'". אַךְ דַּע, כִּי יִשְׂרָאֵל טָעֲנוּ וְאָמְרוּ עַל מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. עָנוּ הֵם: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אָנוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מִפִּי ה' לַעֲשׂוֹת זֹאת הַמִּצְוָה, הֲרֵי אֵין שׁוּם בְּחִירָה, וַהֲרֵי אָנוּ מֻכְרָחִים בְּמַעֲשֵׂינוּ, וְזֶה: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה בְּוַדַּאי, כִּי אֵין שׁוּם בְּחִירָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מִפִּי ה'. וְעַל זֶה נֶאֱמַר תֵּכֶף: וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' – שֶׁהֵשִׁיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טַעֲנַת יִשְׂרָאֵל, מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ – דַּיְקָא – בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ – דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר הַדִּבְּרוֹת רַק עִמְּךָ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ וְכוּ', וְכֵן כֻּלָּם, וְלֹא לְנֹכַח לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם רַק יִשְׁמְעוּ בְּדַבְּרִי עִמְּךָ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. הַיְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה טָעַן אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', הַיְנוּ מַה שֶּׁטָּעֲנוּ הָעָם תְּחִלָּה, טָעַן הוּא עַתָּה אֶל ה' עַל עַצְמוֹ, כִּי תִּקַּנְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הַבְּחִירָה, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר רַק עִמִּי לְבַד, אֲבָל אֶת עַצְמִי לֹא תִּקַּנְתָּ, כִּי מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה לִי כֹּחַ הַבְּחִירָה מֵאַחַר שֶׁתְּדַבֵּר עִמִּי, וְזֶה: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. הַיְנוּ מַה שֶּׁדִּבְּרוּ הָעָם וְטָעֲנוּ תְּחִלָּה, טָעַן הוּא עַתָּה אֶל ה', כִּי מַה תְּהֵא עָלַי, כִּי לֹא יִהְיֶה לִי בְּחִירָה. הֱשִׁיבוֹ ה': וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְלֹא צִוָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק שְׁנֵי יָמִים, וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ (שבת פז), וְכִוֵּן לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כֵן הָיְתָה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה עַד שְׁלשָׁה יָמִים, וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי בְּחִירַת מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה רַק אַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, וְאִם לֹא הָיָה מוֹסִיף יוֹם אֶחָד, לֹא הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא אָמַר לוֹ רַק שְׁנֵי יָמִים, וְהוּא הֵבִין מִדַּעְתּוֹ וּבָחַר לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְהוֹסִיף יוֹם אֶחָד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁל מֹשֶׁה בַּמֶּה שֶּׁהוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ. (ונחזור לענין ברור הניצוצות).$

עַיֵּן (ספר המדות אות הרהורים סעיף ל"ה): לְפִי הַמָּקוֹם שֶׁבַּתְּפִלָּה, כֵּן הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מַלְבִּישִׁים אֶת עַצְמָם בִּפְנִיּוֹת וּבָאִים לָאָדָם כְּדֵי לְתַקְּנָם. (ספר המדות אות נאוף סעיף ל"ב): הִרְהוּרֵי נִאוּף בָּאִים מֵחֲמַת שְׁבִירַת כְּלִי שֶׁל חֶסֶד, וּלְפִי רֹב הַנִּיצוֹצוֹת הֵן רֹב הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל נִאוּף. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"ז בסוף): הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ – בָּזֶה הוּא מֵפִיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל (איכה ה): "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ע"ה): (לאחר כמה שורות) וּבְחִינָה זֹאת שֶׁל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם (זכריה י"ד): "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל) כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַנִּיצוֹצוֹת, הוּא בִּבְחִינַת רַגְלִין (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר) כִּי תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם בְּחִינַת עֲמִידָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין 'תּוֹרָה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ה): "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (שמות י"ט): "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (תהלים ק"ו): "וַיַעֲמֹד פִּינְחָס וַיְּפַלֵּל (שם פ"ה): "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ", 'צֶדֶק', הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה. וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה צ"ד): (לאחר כמה שורות) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לז): 'חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם', וְחַיָּב לְתַקְּנוֹ וּמַהוּ הַתִּקּוּן, הָעִנְיָן הוּא כָּךְ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר, וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, נִמְצָא מַעֲלֶה אוֹתִיּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת נַעֲשִׂים דִּבּוּרִים, וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִשְׁפָּע רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל אַךְ כֵּיצַד יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָעֵצָה הוּא כָּךְ כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּדְבַר מָה, תֵּכֶף, יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת וּמִן הָאֱמוּנָה הַזֶּה נַעֲשֶׂה זַיִ"ן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל"ג): "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה" וְהָעֲשִׂיָּה הִיא שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְהָאֱמוּנָה הִיא הַשְּׁבִיעִית, וְאַחַר-כָּךְ יְצָרֵף אֶל הָאֱמוּנָה הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי-הימים א כ"ח): "דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ" וֵאלֹקֵי אָבִיךָ, הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ 'מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם' (חולין יג:), שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר, "וְדַע", הִיא הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל וְחָכְמָה הִיא יוּ"ד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שמות ט"ו): "אָז יָשִׁיר", 'שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, י' עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה' יוּ"ד וְהַזַּיִ"ן הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה עַיִן, כִּי ז' פְּעָמִים י' בְּגִימַטְרִיָּא ע' וְעוֹד, הָעַיִן הוּא חָכְמָה, כִּי חַכְמֵי הַעֵדָה נִקְרָאִים "עֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר ט"ו) וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן כָּזֶה, כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּדָבָר מֵהָעוֹלָם, בְּוַדַּאי נִתְעַלִּין הַנִּיצוֹצוֹת (שמות כ"ח): "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר", 'צִיץ', מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת (עיין זוהר ויקהל ריז ע"ב שלח קעה) כְּשֶׁהוּא טָהוֹר כַּנַּ"ל, בֶּאֱמוּנָה וּבְחָכְמָה, אָז, "וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חוֹתָם", הַיְנוּ שֶׁתִּפְתַּח עַל יְדֵי עַיִן כָּזֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַחֲתוּמִים בְּכָל הַדְּבָרִים, וְתַעֲלֶה אוֹתָם "קֹדֶשׁ לַה'" וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, וּמֵאוֹתִיּוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל-יְדֵי הַדִּבּוּרִים מַשְׁפִּיעַ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל וּכְשֶׁמַּעֲלֶה נִיצוֹצוֹת מֵהַדָּבָר, אֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲשֶׂה אֶפֶס, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם הַחִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר. וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ר"פ):

כִּי מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינוֹת שֶׁמְּנַשְּׂאִין וּמְרִימִין הַדָּבָר, וְנוֹתְנִין וּמְשִׁיבִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, כִּי יֵשׁ קְדֻשּׁוֹת נְפוּלוֹת, הַיְנוּ בְּחִינוֹת נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, וְעַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן מְנַשְּׂאִין וּמְרִימִין אוֹתָן, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לִמְקוֹמָן, וְזֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל וְעִקַּר בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִפּוֹת הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה לִשְׁכֹּן תָּמִיד אֵצֶל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, בִּבְחִינוֹת (יחזקאל ה'): "זֹאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת", יְרוּשָׁלַיִם הִיא קִרְיָה נֶאֱמָנָה, בְּחִינוֹת אֱמוּנָה, הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹךְ הַגּוֹיִים וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְכוּ' כִּי הִיא בֵּינֵיהֶם תָּמִיד כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, הֵם נִדְבָּקִים וְנִתְאַחֲזִין סְבִיבוֹת הָאֱמוּנָה, וְהִיא מַעֲלָה אוֹתָם מִשָּׁם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן, לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת. (וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁעַל יְדֵי עֲבֵרָה בְּפֹעַל וְעוֹד פְּגַם הַבְּרִית מְבָרְרִים נִיצוֹצוֹת, וְשֶׁזֶּה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְפִילָה זֹאת, וְעוֹד לְהַגִּיד תּוֹדָה עַל זֶה, שֶׁזֶּה עִוּוּת מְאֹד גָּדוֹל שֶׁל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְשֶׁל דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זי"ע בִּפְרָט), עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה קמ"א): אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת וַאֲזַי מִגֹּדֶל הַחֲרָטָה, יַרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, יַרְגִּישׁוּ שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, הֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִמִּין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנוּ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שָׁם יֵשׁ לָהֶם לֵב וּשְׁאָר אֵיבָרִים וַאֲזַי כְּשֶׁיָּמוּל אֶת לְבָבוֹ, וְיַרְגִּישׁ לְבָבוֹ גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיַתְחִיל לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת, אֲזַי יַרְגִּישׁוּ שָׁם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת, וְיִתְוַדַּע לָהֶם הָאֱמֶת הַאֵיךְ הֵם מֻטָּלִים בִּמְקוֹם טִנּוֹפוֹת בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית כִּי מִתְּחִלָּה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁטּוֹב לָהֶם, כִּי הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא רַק אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּמּוֹל לְבָבָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם, אֲזַי מַרְגִּישִׁין הֵיכָן הֵם, וּמַתְחִילִין לְקוֹנֵן וּלְהִצְטַעֵר, וְנַעֲשֶׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם. עַיֵּן (ספר המידות אות ניאוף חלק א סעיף נ"ב): כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אַחַר-כָּךְ הוּא מְצַעֵר מֵחֲמַת הַנִּיצוֹץ שֶׁבּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁפָּגַם בַּבְּרִית אֵין מְצַעֵר אַחַר כָּךְ, כִּי כְּבָר הָלַךְ מִמֶּנּוּ הַנִּיצוֹץ. (דְּהַיְנוּ בִּפְרָט בִּפְגַם הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ עוֹד נִיצוֹץ קָדוֹשׁ, וְעוֹד לוֹמַר תּוֹדָה עַל זֶה, זֶה טָעוּת וְעִוּוּת גָּדוֹל מְאֹד) עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ו חלק א סעיף ב): (לאחר כמה שורות): וְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה. (אֲשֶׁר מִפֹּה רוֹאִים שֶׁלְּפִי רַבֵּנוּ זי"ע הַבֵּרוּר נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת הַמַּחֲשָׁבָה וְלֹא עָוֹן בְּפֹעַל חַס וְשָׁלוֹם) וְשַׁבְּתַי צְבִי, יִמַּח שְׁמוֹ, עִוֵּת וְחָטָא הַרְבֵּה וּבִלְבֵּל אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ הֵם צְרִיכִים בְּפֹעַל לַחֲטֹא שֶׁזֶּה יְרִידָה לְשָׁם, לְצֹרֶךְ בֵּרוּר וְשֶׁהַכֹּל מִשָּׁמַיִם כּוֹלֵל בְּחִירָתְךָ וְעִוֵּת תּוֹרַת מֹשֶׁה לְגַמְרֵי, וְכַיָּדוּעַ סוֹפוֹ הָיָה שֶׁהִתְאַסְלֵם, כִּי בֶּאֱמֶת דַּרְכּוֹ הָיְתָה כֻּלָּהּ קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל כְּאִלּוּ הַכֹּל מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל בְּחִירַת הָאָדָם לְטוֹב וּלְרַע, וְעִוֵּת עִוּוּת גָּדוֹל שֶׁהִזִּיק לְדוֹרוֹת, וְעַד הַיּוֹם הַרְבֵּה לֹא מְבִינִים לִמּוּדִים אֵלּוּ כָּרָאוּי וְטוֹעִים וּמַטְעִים וְעוֹבְרִים עַל פְּשָׁט פָּשׁוּט). עַיֵּן (תלמוד בבלי מסכת נידה עמוד ט"ז ב): דְּדָרִישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ – גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ? חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ? עָשִׁיר אוֹ עָנִי? וְאִלּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לֹא קָאָמַר (לֹא אוֹמֵר, דְּהַיְנוּ לֹא שׁוֹאֵל זֹאת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי זֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאָדָם כַּמּוּבָא בַּהֶמְשֵׁךְ) כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה". (עין רש"י הקדוש על המקום): הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם – כָּל מִדּוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו שֶׁל אָדָם בָּאִין לוֹ בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ חוּץ מִזּוֹ (בְּחִירָתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע). "כִּי אִם לְיִרְאָה" – דָּבָר זֶה לְבַדּוֹ הוּא שׁוֹאֵל מִמְּךָ לְפִי שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ וְזֶה בְּיָדְךָ, (דְּהַיְנוּ בְּחִירָתְךָ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע). $(ועכשיו נראה שמי שחס ושלום מפריד בין הסוד לפשט זה נקרא מעשה שבתאי צבי ימח שמו, כי כל מי שאומר יש את הסוד ויש את הפשט או שיש חס ושלום את התורה הישנה ויש את תורת משיח דהינו ההתגלות שרבנו זי"ע גילה ורוצה חס ושלום להפריד בין הסוד או דברי רבנו זי"ע לפשט תורה שבכתב ובעל פה, הרי הוא עובר על עקרי האמונה עיקר 'ט' ועיקר 'י' " שהתורה נתונה מן השמים ושלא תשתנה בשום זמן חס ושלום והרי הוא נקרא אפיקורס. ועכשיו נראה את מה שרבנו זי"ע סיפר על מעשה שבתאי צבי ימח שמו) עין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ר"ז): (לאחר כמה שורות) וּמִזֶּה הָיָה הִסְתַּלְּקוּת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, כִּי אָמַר שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִמַּעֲשֵׂה הַשַּׁבתאי צבי יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי אֵצֶל הַשַּׁבתאי צבי יִמַּח שְׁמוֹ הָיוּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְלוֹמְדִים מֻפְלָגִים, שֶׁהִטְעָה אוֹתָם, כַּמְפֻרְסָם, וְהֵם יָצְאוּ מִן הַכְּלָל וְדִבְּרוּ רָעוֹת עַל כְּלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, וְזֶה הָיָה מֵחֲמַת שֶׁבָּא לָהֶם גְּבוּרוֹת קָשׁוֹת וְלֹא הִמְתִּיקוּ אוֹתָם מֵחֲמַת בְּחִינָה הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן דִּבְּרוּ דִּבּוּרִים רָעִים עַל הַכְּלָל, וְאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים נָפְלוּ עַל גְּדוֹל הַדּוֹר, וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוּא הָיָה אָז הַגְּדוֹל הַדּוֹר, וּמִזֶּה נִסְתַּלֵּק, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר, שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ שְׁנֵי נְקָבִים בְּלִבּוֹ עַל־יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשַּׁבתאי צבי יִמַּח שְׁמוֹ, וּמִזֶּה נִסְתַּלֵּק וְכַנַּ"ל. כִּי כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, אוֹ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַצַּדִּיק הַדּוֹר בְּעַצְמוֹ, הוּא דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ. (ראה גם כמה זה מזיק לרבנו זי"ע שמדברים דברים אלו עוד כביכול בשמו) $ עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד סעיף מ"ט): (לאחר כמה שורות) וְעַל כֵּן מִי שֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח", כִּי עַל יְדֵי תְּמִימוּת וֶאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כְּדִינוֹ. כִּי מַאֲמִין שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת צִיצִית לְבִגְדּוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּצִיצִית, וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהוֹסִיף עַל הַחוּטִין כִּי אִם שְׁמוֹנָה חוּטִין לֹא יוֹתֵר, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת. כִּי אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת רַק כְּפִי מַה שֶּׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם טַעַם כְּלָל, וַאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר בַּעֲדֵנוּ, כִּי הַכֹּל עַל יָדוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ כַּנַּ"ל. וְכֵן אֲפִלּוּ כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם הוּא נִכְשָׁל לִפְעָמִים בְּאֵיזֶה חֵטְא וְעָוֹן, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִפֹּל מִזֶּה וְיִתְחַזֵּק לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת בֵּרוּר שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל. עַיֵּן (בתהלים פרק צ"ב פסוק ט): "וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'". עַיֵּן (פרוש רש"י): וְאַתָּה מָרוֹם וְכָל מִשְׁפָּטֶיךָ, יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהַכֹּל מַצְדִּיקִים עָלֶיךָ אֶת דִּינְךָ. (לָמָּה מַצְדִּיקִים? כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ הֵם גַּם לְתַקֵּן הָעוֹלָם בְּלִי קֶשֶׁר לְמַה שֶּׁהָעוֹלָם בּוֹחֲרִים לְהִתַּקֵּן, שֶׁזֶּה הַכַּוָּנָה עַל הָעֶלְיוֹנָה. כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי שֶׁתִּתְחַזֵּק לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר לְךָ לְהִתַּקֵּן, כִּי בְּלִי קֶשֶׁר לְמַעֲשֵׂינוּ גַּם הוּא עוֹסֵק בְּתִקּוּן הָעוֹלָם בְּחֶסֶד וָדִין, וְעַל יְדֵי תְּשׁוּבָתֵנוּ וַהֲלִיכָתֵנוּ בְּדַרְכּוֹ מְתַקֵּן אוֹתָנוּ בְּחֶסֶד, וְעַל יְדֵי הַהֵפֶךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בִּדְרָכָיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּתִקּוּן, אָז מְתַקֵּן בְּדִין, וְגַם עַל יְדֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּן בְּדִין, כִּי הָאָדָם לֹא מִשְׁתַּדֵּל לְהִתַּקֵּן, זֶה בִּכְדֵי לְבַסּוֹף לְזַכּוֹתוֹ לְאַחַר שֶׁיַּעֲבֹר מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, וְגַם לְאַחַר מִכֵּן יִזְכֶּה קְצָת וּבְבוּשָׁה, כִּי לֹא הִשְׁתַּדֵּל בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁזֶּה עִנְיַן בֵּרוּר שֶׁל מַעְלָה. אֲבָל לְפָחוֹת עַל יְדֵי הֲבָנָה זֹאת גַּם יָכוֹל לְנַחֵם עַצְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר לוֹ לְהִתַּקֵּן, וְעַל יְדֵי זֶה לְהִתְחַדֵּשׁ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה. שֶׁכָּל עִנְיַן תּוֹבָנָה זֹאת לָתֵת לָאָדָם חִזּוּק לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם לְהֵפֶךְ, וְלַחְשֹׁב יֵשׁ בֵּרוּר שֶׁל מַעְלָה יִהְיֶה בְּסֵדֶר, אוֹ לַחְשֹׁב שֶׁעִנְיַן בֵּרוּר שֶׁל מַעְלָה זֶה שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם מוֹרִידִים אוֹתִי לַעֲבֵרוֹת וּמַעֲלִים אוֹתִי וְעַל יְדֵי זֶה עוֹשִׂים אֵיזֶה בֵּרוּר חַס וְשָׁלוֹם. כִּי לַעֲבֹר תִּקּוּנִים עַל יְדֵי מִדַּת הַדִּין לֹא נָעִים בִּכְלָל, כַּיָּדוּעַ כָּל מִינֵי עָנְשֵׁי גֵּיהִנֹּם וְגִלְגּוּלִים וְיִסּוּרִים שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבֹר גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹד אַחֲרֵי כָּל זֶה גַּם לְהִתְבַּיֵּשׁ לְבַסּוֹף עַל שֶׁלֹּא רָצָה לְנַסּוֹת לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁכָּל כָּךְ אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְגַם בְּפֹעַל לֹא קִיֵּם הַרְבֵּה מִצְווֹת, וְאָז לֹא זוֹכֶה לְהַרְבֵּה). (המשך ההלכה): וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה יִשָּׁאֵר קַיָּם לְעוֹלָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה וְלֹא יְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ שׁוּם דָּבָר. כִּי יֵשׁ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת וּשְׁטוּטִים אֵצֶל רֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִפְּלוּ וְיִכָּשְׁלוּ הַרְבֵּה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְצָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהֶם מְאֹד וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתּוֹרָתוֹ נִמְשָׁךְ מִמְּבוּכוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם כֹּחַ הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל. כִּי בְּוַדַּאי כָּל הַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת הֵם מֵחֲמַת הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בִּבְחִירָתוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה נִמְשָׁךְ רַק מִמַּה שֶּׁאֵין מְבִינִים מְבוּכוֹת הַנַּ"ל. (בִּגְלַל שֶׁאִם יְנַסֶּה לְהָבִין, לֹא יוּכַל, וְסָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁיַּחְלִיט שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל בְּחִירָתוֹ, כִּי זֶה יוֹתֵר קַל וְנוֹחַ מֵאֲשֶׁר שֶׁהַכֹּל גַּם בְּיָדוֹ, דְּהַיְנוּ בְּחִירָתוֹ הַאִם לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. לָכֵן אוֹמֵר שֶׁכֹּחַ הַבְּחִירָה עַל מְקוֹמוֹ הַתִּקְנִי כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מְנַסֶּה לַחֲקֹר בָּזֶה, כִּי בְּוַדַּאי יִטְעֶה, וּמִמֵּילָא יִחְיֶה בִּכְפִירָה). (המשך ההלכה): כִּי יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַתְחִיל כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם עוֹד לְהֵפֶךְ כְּמוֹ הַקַּלֵּי עוֹלָם וְהָרְשָׁעִים וּבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵהַיֵּצֶר הָרַע שֶׁיּוֹנֵק מִמְּבוּכוֹת הַנַּ"ל, שֶׁרוֹצֶה לְהַגְבִּיר הַיְדִיעָה (דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל חַיֶּיךָ בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל הַבְּחִירָה), כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשְׁכוּ כָּל דֵּעוֹת הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהַפּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי. (דְּהַיְנוּ כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם אִתְּעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, וְהַכֹּל מִתְנַהֵל רַק עַל יְדֵי הַבֵּרוּר שֶׁל מַעְלָה, דְּהַיְנוּ אִם הַשֵּׁם לֹא יִגְרֹם לִי רְצוֹנוֹת בְּכֹחַ וְהוּא בְּכֹחוֹ יִגְרֹם לִי בְּלִי שׁוּם רָצוֹן וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלִּי רָצוֹן, אָז אֵין דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהִתְעוֹרֵר וְלִרְצוֹת מֵרְצוֹנִי, שֶׁזֶּה שֶׁקֶר גָּמוּר, כִּי עַל הָאָדָם לִרְצוֹת וְלַעֲשׂוֹת בְּכָל כֹּחוֹ מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נותן טעם לפגם הלכה ד סעיף כ"ח): (בסוף) וְהָעִקָּר מִבְּחִינַת קְלִפַּת בִּלְעָם שֶׁרוֹצֶה לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל יְדֵי זֻהַמְתּוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, שֶׁמִּתְפַּשֵׁט לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב בְּתַאֲוָה וְהִרְהוּרִים אֵלּוּ בְּכַמָּה בְּחִינוֹת. וְלֹא דַּי לוֹ בָּזֶה, כִּי אִם גַּם רוֹצֶה עַל יְדֵי זֶה לְצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ וּלְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ עַל יְדֵי רַעְיוֹנִים כָּאֵלֶּה הַרְבֵּה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, עַל כֵּן צְרִיכִין עֹז וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם נֶגְדּוֹ בְּלִי שִׁעוּר. וְזֶהוּ אַשְׁרֵי אָדָם עֹ'ז 'ל'וֹ 'בָּ'ךְ 'מְ'סִלּוֹת בִּלְבָבָם, רָאשֵׁי תֵּבוֹת צֵרוּף בִּלְעָם, כִּי כְּנֶגֶד קְלִפַּת בִּלְעָם צְרִיכִין עֹז וְתַעֲצוּמוֹת וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם כְּנֶגְדּוֹ וְכַנַּ"ל. (וְאָדָם לֹא יָכוֹל לַחְשֹׁב שֶׁמֵּבִין אֶת הַהַשְׁגָּחָה). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ח סעיף ז): (לאחר כמה שורות) כִּי עֵדֶן "עַיִן לֹא רָאָתָה", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות לד:), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, כִּי עַל-יְדֵי תְּפִלָּה מְשַׁנֶּה הַטֶּבַע כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֵדֶן "עַיִן לֹא רָאָתָה", כִּי לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע אֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָא וְהַיְנוּ "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן", הַיְנוּ מֵהַתְּפִלָּה, כַּנַּ"ל. (דְּהַיְנוּ אִי אֶפְשָׁר לְלַמֵד הַשְׁגָּחָה, כִּי הִיא לֹא שֵׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר לְעֵיל, כִּי לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע אֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָא. אָז אֵיךְ זוֹכִים לַחֲווֹת הַהַשְׁגָּחָה, מְבֹאָר זֹאת לְעֵיל בַּנּוֹשֵׂא הַקּוֹדֵם שֶׁל עִנְיַן לִמּוּד אֱמוּנָה). וְעַיֵּן (ספר המידות אות חקירה חלק א סעיפים א, ב, ג): א. עַל-יְדֵי הַחֲקִירוֹת בְּעוֹלַם-הַתֹּהוּ, הַיְנוּ מַה לְמַעְלָה מַה לְּמַטָּה כוּ' (דְּהַיְנוּ סוֹד הַהַנְהָגָה וְהִמָּצְאוּת הַשֵּׁם בַּבְּרִיאָה), עַל-יְדֵי זֶה גּוֹרֵם קְלָלָה, וְהַשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מֵחֲקִירוֹת הָאֵלּוּ גּוֹרֵם בְּרָכָה. ב. עַל-יְדֵי הַחֲקִירָה בְּמַה לְמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה וְכוּ' (דְּהַיְנוּ סוֹד הַהַנְהָגָה וְהִמָּצְאוּת הַשֵּׁם בַּבְּרִיאָה), עַל-יְדֵי זֶה מְזוֹנוֹתָיו בִּיגִיעָה רַבָּה. ג. הַמַּעֲמִיק בְּעִיּוּנוֹ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה (דְּהַיְנוּ סוֹד הַהַנְהָגָה וְהִמָּצְאוּת הַשֵּׁם בַּבְּרִיאָה), נִסְתַּלֵּק קֹדֶם זְמַנּוֹ. (דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּגְזָר מֵהַשָּׁמַיִם. כָּל עִנְיַן הַהַשְׁגָּחָה וַחֲקִירָה בְּעִנְיָן זֶה, אִם יָדוּעַ לְהַשֵּׁם הַכֹּל, אָז בֶּטַח בְּחִירָתִי כָּכָה אוֹ כָּכָה, כָּל מִינֵי הֲבָלִים שֶׁאֵין תְּפִיסָא בָּהֶם, וְצָרִיךְ אֱמוּנָה בְּחִינַת אוֹר, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּנּוֹשֵׂא בְּעִנְיַן לִמּוּד אֱמוּנָה). עַיֵּן (ספר המידות אות תשובה חלק א סעיף צ): הִתְחַזֵּק בַּמִּצְווֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהַיְכֹלֶת בְּיָדְךָ. (וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לוֹ, וְאִם לַמְרוֹת זֹאת לֹא הִצְלִיחַ מֵחֲמַת אֹנֶס, הָעִקָּר הָרָצוֹן), עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה נ"א): (לאחר כמה שורות) אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אֶת ה' לְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְשׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר עַל זֹאת שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, (הַכַּוָּנָה בִּשְׁלֵמוּת) רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁוִין וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בָּרָצוֹן. אֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ, בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יֵשׁ חִלּוּקִים גְּדוֹלִים בֵּין הָרְצוֹנוֹת וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת. (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת: אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי. עַיֵּן בַּרְטְנוּרָה, אִם אֵין אֲנִי זוֹכֶה לְעַצְמִי, מִי יִזְכֶּה בִּשְׁבִילִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, וַאֲפִלּוּ זָכִיתִי לְעַצְמִי, מַה הוּא הַזְּכוּת הַזֶּה, וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאֲנִי חַיָּב לַעֲשׂוֹת. (מִשְׁנָה אַחֶרֶת) וְלֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְאֵין אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה. עַיֵּן בַּרְטְנוּרָה: לֹא שְׂכָרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ כְּדֵי שֶׁתַּפְסִיד שְׂכָרְךָ אִם לֹא תִּגְמְרֶנָּה. (דְּהַיְנוּ אִם לֹא תַּצְלִיחַ בִּשְׁלֵמוּת יִתֵּן לְךָ שְׂכָרְךָ) וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינִי לוֹמֵד וְאֵינִי נוֹטֵל שָׂכָר, (אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד וְלֹא לְקַבֵּל שָׂכָר). וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל. עַל כָּרְחֲךָ הָעֹל מֻטָּל עָלֶיךָ לַעֲבֹד. (דְּהַיְנוּ אַתָּה אֶת שֶׁלְּךָ חַיָּב לַעֲשׂוֹת).

(וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, מַחֲלֹקֶת בֵּין סוֹד לִפְשָׁט – הוֹלְכִים לְפִי פְּשָׁט, וּבֶאֱמֶת אֵין מַחֲלֹקֶת, רַק שֶׁשַּׁבְּתַי צְבִי, יִמַּח שְׁמוֹ, עִוֵּת מְאֹד, וַאֲפִלּוּ שֶׁהִתְאַסְלֵם חָשְׁבוּ מַאֲמִינָיו שֶׁיָּרַד לִקְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל לְהַכְנִיעַ אוֹתָהּ בְּשָׁרְשָׁהּ, וְזֶה עוֹד כְּלוּם מִמִּגְוַן הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה וּלְבַסּוֹף נִפְטַר כְּשֶׁהוּא מֻסְלְמִי וְהָרֹב הֵבִינוּ שֶׁהָיָה מְשִׁיחַ שֶׁקֶר רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אֲבָל עֲקִימוּת דִּבּוּרָיו וַהֲבָנוֹתָיו הַמֻּתְעוֹת עֲדַיִן מְשׁוֹטְטוֹת לָהֶם, לָכֵן הֵבֵאנוּ עִנְיָן זֶה בִּכְדֵי לַעֲקֹר אוֹתוֹ, כִּי נְשָׁמוֹת מִסְכֵּנוֹת שֶׁטּוֹעוֹת בְּעִנְיָן זֶה וְהוֹלְכוֹת לַחֲטָאִים, כִּבְיָכוֹל בְּשֵׁם הַשֵּׁם, וְהָפְכוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים לִפְתַיּוּת וְעָשׂוּ מֵאִסּוּר הֶתֵּר, וְהַכֹּל, כִּבְיָכוֹל, עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – דָּבָר זֶה גּוֹרֵם עוֹד יוֹתֵר הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת עַל נְשָׁמוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּבִין כְּאֵבָם שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁנִּטְרְפָה עֲלֵיהֶם דַּעְתָּם, וּמַחֲזִיקִים עַצְמָם בֵּין חַיִּים לְמָוֶת מֵרֹב צַעַר וְנִלְחָמִים לֹא לְאַבֵּד עַצְמָם לָדַעַת. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ק"ב): (לאחר כמה שורות) גַּם מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר קַלָּה כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּפִי הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה כֵּן יִהְיֶה לוֹ מַמָּשׁ צַעַר וְיִסּוּרִין וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, עַל כֵּן לֹא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כִּי הָיָה מְעֹרָב בְּיָגוֹן כִּי יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה כִּי יִהְיֶה לוֹ ענֶשׁ קָשָׁה וָמַר רַחֲמָנָא לִצְּלַן רַק שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, עַל כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר, כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבֹּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל כָּךְ מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לֹא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל. אֲבָל הַמְחַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה תְּשׁוּבָתָם כְּבֵדָה יוֹתֵר כִּי לֹא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כָּל כָּךְ בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנִּזְכַּר לְעֵיל. (דְּהַיְנוּ בְּוַדַּאי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא רְצוֹן הַשֵּׁם חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ מִצְוָה מִסְתַּתֶּרֶת שָׁמָּה בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה דְּבָרִים, כְּגוֹן נִיצוֹצוֹת, אוֹ שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁיִּלְמַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן יְצָרִים אֵלּוּ, אֲשֶׁר כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵילוּ אֵינָם עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא שֶׁקֶר וְכָזָב וֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת וְשִׁקְרִיּוֹת שֶׁקַּיָּמִים הַיּוֹם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְכִי שֶׁבָּא לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יְצָרִים אֵין זֶה מַסְפִּיק בִּכְדֵי שֶׁיָּבִין שֶׁקַּיָּם בּוֹ יְצָרִים צָרִיךְ גַּם שֶׁיֶּחֱטָא וִיקַלְקֵל וְיִפְגֹּם בְּנַפְשׁוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מִי שָׁמַע כַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ מֵרַבֵּנוּ זי"ע, אוֹ חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ו סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לֹא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל. (דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה הִיא לֹא רְצוֹן הַשֵּׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיּוֹת אֶת מַעֲשֵׁה הָעֲבֵרָה מִצַּד הַבְּחִירָה וְנִסָּיוֹן שֶׁבָּרָא, אֲבָל הָעֲבֵרָה אֵינָהּ רְצוֹנוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם. וְאָז לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ עָצוּב, עוֹד שָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ וְלָכֵן תְּשׁוּבָתוֹ לְאַחַר מִכֵּן קָשָׁה מִנְּשׂוֹא עַד שֶׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל הַנִּזְכַּר לְעֵיל. וְכָל הָאֲנָשִׁים הַמְעַוְּתִים דְּבָרִים אֵלּוּ צְרִיכִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מַהֵר וּלְפַרְסֵם טָעוּת דִּבְרֵיהֶם, כִּי אֵין לָהֶם אֲפִלּוּ קָצֶה שֶׁל מֻשָּׂג אִם נְשָׁמָה אַחַת הֵבִינָה דְּבָרִים מֻטְעִים מִפִּיהֶם וְחָטְאָה בְּמַחֲשָׁבוֹת מֻטְעוֹת אֵלּוּ מָה עוֹבֵר עָלֶיהָ, וּכְאֵבָהּ כּוֹאֵב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּוַדַּאי, כִּי יֵשׁ עַל עֲבֵרָה בְּחִירָה גְּמוּרָה כִּדְבָרָיו זי"ע וְכָל חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים, וְהָאֲרִ"י זי"ע, וּבִלְבּוּל זֶה הוּא קָשֶׁה וְלֹא כָּל אֶחָד מַצְלִיחַ לָצֵאת מִמֶּנּוּ אִם אֵין לוֹ הַכְוָנָה נְכוֹנָה, וְעִוּוּת דַּרְכֵי רַבֵּנוּ זי"ע וַאֲפִלּוּ גְּרִימַת שֵׁם רַע לְאֵלּוּ הַמְּבִינִים עִנְיָן וְלֹא מְבִינִים אֵיךְ אוֹמְרִים בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זי"ע דְּבָרִים אֵלּוּ, וְרַבֵּנוּ זי"ע לֹא אוֹמֵר דְּבָרִים אֵלּוּ, וְלָכֵן הֶרְאֵנוּ אֶת הַבֵּרוּרִים הַדַּקִּים בְּעִנְיָן זֶה פֹּה, כִּי רַבֵּנוּ זי"ע הוּא נָהָר הַמְטַהֵר עַל יְדֵי עֲצוֹתָיו, לֹא מְטַמֵּא חַס וְשָׁלוֹם, מִכְּבוֹד קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם אֲשֶׁר הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה עַד גִּלּוּי מָשִׁיחַ וְכֻלָּם צְרִיכִים לוֹ מְאֹד. רַבֵּנוּ זי"ע מְגַלֶּה לָנוּ שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹלֶה מַדְרֵגָה זֶה בִּגְלַל שֶׁרוֹצִים שֶׁיַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם עִם מֹחִין יוֹתֵר גְּבוֹהִים, אָז נִהְיָה לוֹ מַכְשֵׁלָה בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּדַקּוּת, לֹא בִּפְשָׁט שֶׁל הֲלָכָה שֶׁל מִצְווֹת עֲשֵׂה אוֹ לֹא תַּעֲשֶׂה בְּוַדַּאי, וְזֶה גַּם עִנְיַן "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", כִּי צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, דְּהַיְנוּ מַכְשֵׁלָה בְּנִסְתְּרוֹת הָאֱמוּנָה, וְאָז נִלְקָחִים לוֹ הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים וּבָאִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הֶבֶל וּכְפִירָה וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא בִּנְפִילָה, כִּי אֵינוֹ מֵבִין מַה קּוֹרֶה לוֹ, כִּי שׁוּב פַּעַם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַמְּנִיעוֹת, כְּלוֹמַר לְשׁוֹן יְרִידָה וּנְפִילָה הַכַּוָּנָה מִמַּחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת, זֶה נִקְרָא יְרִידָה, וְהַבְּחִירָה הַאִם לְהִתְבַּטֵּל לַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וּלְבַצֵּעַ עֲבֵרָה בְּפֹעַל הִיא נִשְׁאֶרֶת בְּיַד הָאָדָם). עַיֵּן (ספר המידות אות הרהורים חלק א סעיף מ"ו): הַחֶמְדָּה וְהַמַּחֲשָׁבָה רָעָה הָעוֹלָה עַל הַלֵּב פִּתְאֹם, שֶׁאֵין בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה, אֵין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יְהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"ז בסוף): הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ – בָּזֶה הוּא מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל. (איכה ה') "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". (שִׂימוּ לֵב לַלָּשׁוֹן שֶׁל רַבֵּנוּ זי"ע שָׁם בְּתוֹרָה כ"ה: וְדַע שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה, יֵשׁ שָׁם דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ, וְהֵם הֵם הַקְּלִפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי, וְסוֹבְבִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת (תהלים י"ב) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן". וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבֵּר אוֹתָם וּלְטַהֵר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִקְּלִפּוֹת. (בהמשך) עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ לַחֲזֹר וּלְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ' שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה. (דְּהַיְנוּ וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּחִירָה, רַק צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ בִּשְׁלַבִּים אֵלּוּ, וְזֶה לֹא קַל, כִּי אָז מֹחוֹ בְּעִבּוּר, עַד שֶׁיִּוָּלֵד וְיִהְיֶה בְּחִינַת יְנִיקָה, וְיִפְעַל אִתּוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ וְיִקָּרֵא שׁוּב פַּעַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחִין, עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה י"ט בסוף):

כָּל דָּבָר צָרִיךְ תִּקּוּן: הַתֻּרְמוּסִין צְרִיכִין לְבַשֵּׁל וְכוּ', אַף הָאָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל-בְּחִירָה שֶׁהוּא דַּיְקָא יְתַקֵּן כָּל הַדְּבָרִים עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב שֶׁבְּעֵץ הַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַשְׁלִים וּמְתַקֵּן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה רכ"ב חלק א): צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, שֶׁהָיָה מַזְרִיחַ לוֹ אֵיזֶה הֶאָרָה קְצָת. (כִּי הִסְתַּלְּקוּ הַמֹּחִין, לָכֵן הִסְתַּלְּקָה הַזְּרִיחָה, לָכֵן רַבֵּנוּ זי"ע אוֹמֵר שֶׁיְּחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁזּוֹכֵר שֶׁהִזְרִיחַ לוֹ). (בהמשך) מֵאַחַר שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים הִזְרִיחַ לוֹ קְצָת וְהָיָה מִתְחַזֵּק וּמִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף שֶׁעַכְשָׁו נָפַל מִזֶּה וְנִסְתְּמוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ. (בהמשך) עַד אֲשֶׁר בִּקְצָת הַיָּמִים יַעַזְרוֹ הַשֵּׁם, וְיַחֲזֹר וְיִזְרַח לוֹ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמֵן. עַיֵּן גַּם (ליקוטי מוהר"ן תורה ע"ד חלק א): (לאחר כמה שורות) וְאֵלּוּ הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים נִרְאִים כְּהִתְרַחֲקוּת, כְּאִלּוּ רוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת זֶה הַהִתְרַחֲקוּת הוּא עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת, כִּי אֵלּוּ הַדִּינִים וְהַהִתְרַחֲקוּת הֵם לְטוֹבָתוֹ, בִּבְחִינַת "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב הַשֵּׁם יוֹכִיחַ", כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה, וְיִתְגַּבֵּר וְיִתְאַמֵּץ לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהַמְּנִיעוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, וְעוֹד מְבֹאָר מִזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַל כֵּן, זֶה הַדִּין הוּא בְּחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא, (דְּהַיְנוּ דִּין מֵהַקְּדֻשָּׁה) רַק שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַדִּין כַּיָּדוּעַ. (רוֹאִים שֶׁבְּדִין מֵהַקְּדֻשָּׁה, הַמַּטָּרָה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וּלְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר, וְלֹא מַפִּילִים אוֹתְךָ חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲבֵרוֹת, אֶלָּא זֶה בְּחִירַת הָאָדָם בִּזְמַן זֶה, הַאִם יִפֹּל מֵחֲמַת קַטְנוּתוֹ, אוֹ יִתְגַּבֵּר לִדְרֹשׁ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ וִיחַזְּקוֹ וִיסַיְּעוֹ לַעֲבֹר זֹאת, אֲבָל נְפִילָה אוֹ לֹא, זֶה בִּבְחִירַת הָאָדָם. עַכְשָׁו נִרְאֶה מַה זֶּה דִּין מֵהַטֻּמְאָה מִתְּחִלַּת תּוֹרָה זוֹ). (לאחר כמה שורות) וְסִימָן שֶׁיֵּדַע אָדָם אִם הוּא בִּבְחִינַת דִּינָא דִּמְסַאֲבָא (דְּהַיְנוּ דִּין מֵהַטֻּמְאָה), וְאִם הוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא (דְּהַיְנוּ דִּין מֵהַקְּדֻשָּׁה), סִימָן לַדָּבָר תְּפִלָּה. כְּשֶׁאֵין בּוֹ בִּטּוּל תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, אֵיזֶהוּ יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה כָּל שֶׁאֵין בּוֹ בִּטּוּל תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּרוּךְ אֱלֹקִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי". (בהמשך) וְזֶה שֶׁכָּתוּב "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". (שִׂימוּ לֵב לַדִּיּוּק: גַּם בְּדִין, מֵהַקְּדֻשָּׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מַפִּיל לַעֲבֵרָה אַף אֶחָד, וְגַם בְּדִין, מֵהַטֻּמְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מַפִּיל אַף אֶחָד, רַק שֶׁהַנִּסָּיוֹן יוֹתֵר קָשֶׁה, כִּי הַמֹּחִין יוֹתֵר בְּקַטְנוּת עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, כִּי הַדִּין הַזֶּה מִצַּד הַטֻּמְאָה שֶׁרוֹצֶה שֶׁתִּפֹּל, אָז מוֹנַעַת מִמְּךָ אֶת הַיְכֹלֶת לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה וֶאֱמוּנָה יוֹתֵר וְכוּ', וְאָז הַכֹּל תָּלוּי בְּכֹחוֹתֶיךָ בִּזְמַן הַקַּטְנוּת, אֲבָל עֲדַיִן הַבְּחִירָה לֹא נִטְּלָה מִמְּךָ, רַק הַנִּסָּיוֹן יוֹתֵר קָשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עַל מַצָּב זֶה, כַּמּוּבָא בַּתּוֹרָה הַזֹּאת "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל", דְּהַיְנוּ מַצָּב זֶה מַבְהִיל כַּיָּדוּעַ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם אֵינוֹ כּוֹפֶה אָדָם לַעֲבֵרָה). עַיֵּן (ספר המדות אות נסיון סימן א): הַנִּסָּיוֹן הוּא בִּשְׁבִיל לְגַדֵּל וּלְפַרְסֵם אֶת הָאָדָם. (ספר המדות אות ישועה סימן ט"ז): כְּשֶׁאָדָם בָּא לְאֵיזֶה נִסָּיוֹן, יֵדַע, כְּשֶׁיַּעֲמֹד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לוֹ נֵס. (ספר המדות אות ממון סימן ד): הָעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן שֶׁל נִאוּף יִזְכֶּה לְעֹשֶׁר גָּדוֹל בֵּין הַשּׂוֹנְאִים שֶׁלּוֹ. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד חלק ב): הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים, הַכֹּל בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְנַהֵג הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ כִּבְחִירָתוֹ. כִּי בְּיַד יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדָם עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵצֶל אֲחֵרִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּהֶם, אֲבָל אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְכַיּוֹצֵא, יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה, וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה עַל הַכֹּל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ק"י חלק ב): שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ, כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה? הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, "אִם רוֹצֶה – עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה". וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא דָּבָר נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוֹכִים בָּזֶה מְאֹד. עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה מ): (לאחר כמה שורות) דַּע כִּי זֶהוּ מֵחֲמַת מִזְגָּם, כִּי מִזְגָּם בְּטִבְעָם הוּא מֶזֶג רַע מִן הַתּוֹלָדָה שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמֶזֶג רַע שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל אֶת הַדָּבָר הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר אֶת מִזְגּוֹ הָרָע, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁנּוֹלַד בְּמֶזֶג רַע כָּזֶה, הוּא צָרִיךְ לִסְבֹּל מְרִירוּת גָּדוֹל לְשַׁבֵּר אֶת מִזְגּוֹ וְטִבְעוֹ הָרָע, וְאַשְׁרֵי לְאָדָם שֶׁנּוֹלַד בִּקְדֻשָּׁה. (ושיחות הר"ן שיחה פ"ג): (לאחר כמה שורות) עַל-כֵּן בְּקַל יוּכַל לְשַׁבֵּר וּלְסַלֵּק הַכֹּל, כִּי הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה, וּבְקַל יוּכַל לְהַרְגִּיל דַּעְתּוֹ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַפְּחָדִים שֶׁלּוֹ וְכָל הַתַּאֲווֹת כַּנִּזְכַּר לְעֵיל. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ג סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וּבֶאֱמֶת הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה. וְהַכֹּל כְּפִי בְּחִירָתוֹ וּכְפִי כִּסּוּפָיו וּכְפִי אֲמִתַּת הִתְחַזְּקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' וְכוּ', כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלְגֵּל עִמּוֹ בְּרַחֲמָיו, כִּי צַדִּיק ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה סעיף צ"ד): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד בְּחִירָה כִּפְשׁוּטוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בְּעִנְיְנֵי עֵצוֹת אֵיךְ לִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ צְרִיכִין לֵילֵךְ, אִם בְּדֶרֶךְ הַמְחַקְּרִים וְכוּ', אִם בְּדֶרֶךְ הַמְקֻבָּלִים וְכוּ', וְכֵן לְמִי לְהִתְקָרֵב וְכוּ' – בְּכָל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין מֵעַצְמוֹ. וְאִם יִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְהָבִין בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ יֵלֵךְ וּלְמִי לְהִתְקָרֵב (דְּהַיְנוּ לְרַבֵּנוּ זי"ע) בִּבְחִינַת (תהלים ל"ב) "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי וְכוּ'". עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו סעיף ל"ז): (לאחר כמה שורות) כִּי מִי שֶׁנִּכְשַׁל וְנָפַל לְהָרוּחַ שְׁטוּת, יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן בְּחִירָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד, שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ אָמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁגָּעוֹן וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה רוֹצֶה אֵין אַתָּה מְשֻׁגָּע, וְהָבֵן זֶה מְאֹד. כִּי גַּם הַמְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, כְּשֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ הֵיטֵב, מֻכְרָח לְהַשְׁלִיךְ הַשִּׁגָּעוֹן מֵחֲמַת יִרְאָה. וּמִכָּל זֶה יָכוֹל הָאָדָם הָרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְהִתְגַּבֵּר בִּמְעַט מְעַט דַּעְתּוֹ שֶׁנִּשְׁאָר לוֹ עֲדַיִן עַל הָרוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת (רַבֵּנוּ זי"ע) הַמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים וּמֵאִיר בּוֹ הַדַּעַת בְּפֵרוּשׁ וּבְרֶמֶז בְּדַרְכֵי עֵצוֹת טוֹבוֹת וַעֲמֻקּוֹת וּתְמִימִיּוֹת וְכוּ', אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בּוֹ. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו סעיף ס"ט): (לאחר כמה שורות) אַךְ אַחַר כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָדַעַת שֶׁהַבְּחִירָה חָפְשִׁית תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ אָבוֹת צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים, וַאֲפִלּוּ אִם עֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ צַדִּיקִים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה. וְאִם יֵיטִיב מַעֲשָׂיו אַשְׁרֵי לוֹ, וְאִם לָאו אוֹי לוֹ. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁסּוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – אוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן וּבֵן לֹא יִשָּׂא וְכוּ'. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת הריח וברכת ההודאה הלכה ד סעיף ל"ג): (לאחר כמה שורות) וְעִקַּר הַיִּחוּס וְהַמַּעֲלָה שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הָעִקָּר הוּא מַה שֶּׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא עֲבוֹדָתוֹ חֲשׁוּבָה מְאֹד מְאֹד יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת כָּל הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים וְכוּ', מֵאַחַר שֶׁהֵם אֵין לָהֶם בְּחִירָה וְהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ הַכֹּל מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. נִמְצָא שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְעַל כֵּן הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֵין בְּיָדוֹ לְבַטֵּל הַבְּחִירָה כִּי אִם כֵּן יִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. וּמִגֹּדֶל הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות שבת הלכה ז סעיף ע"ה): (לאחר כמה שורות) כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, כַּמּוּבָא, רַק שֶׁיָּרְדָה לְאַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת זֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה כְּדֵי שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה תָּשׁוּב לִמְקוֹרָהּ בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא וְכוּ'. וְכָל אֶחָד שֶׁבָּעוֹלָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת וְכוּ', שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר. (שֶׁפֹּה הַכַּוָּנָה שֶׁיְּסוֹבֵב לְךָ הַשֵּׁם נִסְיוֹנוֹת, שֶׁזֶּה מִתְבַּטֵּא בַּעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ, וְעָלֶיךָ לַעֲמֹד בָּהֶם, וְלֹא הַכַּוָּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, לִלְקִיחַת בְּחִירָתְךָ וְשֶׁיַּפִּיל אוֹתְךָ חַס וְשָׁלוֹם, וְיִגְרֹם לְךָ לְבִצּוּעַ עָוֹן בְּפֹעַל. שֶׁזֶּה עִקַּר הַבְּעָיָה הַקָּשָׁה שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מְבִינִים לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זי"ע כְּשֶׁאוֹמֵר יְרִידָה אוֹ נְפִילָה, וְחוֹשְׁבִים שֶׁאוּלַי חַס וְשָׁלוֹם מִתְכַּוֵּן עַל עָוֹן בְּפֹעַל, וְזֹאת טָעוּת גְּדוֹלָה, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּסָעִיף זֶה שֶׁל עִנְיַן עֲוֹן בְּחִירָה אוֹ יְדִיעָה). (המשך ההלכה): וְכָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָה, כִּי כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבִיד. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּרַד לְשָׁם לְבָרֵר מִשָּׁם מַה שֶּׁיְּבָרֵר עַד שֶׁיָּבֹא לִמְקוֹם מְנוּחָתוֹ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל. (שֶׁכָּל הַבֵּרוּר הַזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִים לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת חֲזָקוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה בְּזִכְרוֹן הַפְּרָטִים הַדַּקִּים, וּתְחוּשָׁה שֶׁכְּאִלּוּ הוּא שָׁם מַמָּשׁ, וְעוֹד כָּל מִינֵי סוּגֵי מַחֲשָׁבוֹת). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט חלק ב): וְדַע שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה הִיא, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת מַמָּשׁ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם הַתְּשׁוּבָה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, וּכְשֶׁעוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מַמָּשׁ, וְעַכְשָׁו פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם וְכוֹפֶה יִצְרוֹ לִבְלִי לַעֲשׂוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה, זֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה, וְרַק זֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"ז בסוף): הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ – בָּזֶה הוּא מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, (איכה ה') "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ע"ט חלק ב): (לאחר כמה שורות) וְזֶהוּ מְרַאֲשׁוֹתָיו – מַחֲשָׁבָה מְבָרֵר הַכֹּל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמְּבָרֶרֶת וּמְתַקֶּנֶת כָּל הַפְּגָמִים, כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ (עיין זוהר פקודי רנ"ד:) עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט חלק א סעיף ו): וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל-ב כ"ג) "הֻקַם עָל" – עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה (מועד קטן ט"ז:). וּתְשׁוּבָה הִיא אוֹתִיּוֹת תָּשׁוּב ה', שֶׁנַּעֲשֵׂית מִדָּלֶת ה' וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ו) "וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב". וְזֶה בְּחִינַת "מִי זֹאת עֹלָה", מִי עִם זֹאת עוֹלָה – עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, עֲלִיָּתָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, עִם מִי. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ו חלק א סעיף ב): (לאחר כמה שורות) וְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה י"ב חלק ב): זֶה בְּחִינַת קָרְבַּן עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב (מדרש-רבה, ויקרא, פרשה ז), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם" – שֶׁעוֹלָה מְכַפֵּר הַהִרְהוּר. (תהלים ל"ח) "לִבִּי סְחַרְחַר", כִּי יֵשׁ קְלִפָּה שֶׁהִיא מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת הַלֵּב בְּעִקּוּמִים וְסִבּוּבִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה, (דְּהַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת וּרְצוֹנוֹת הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה) וְהִיא בְּחִינַת קְלִפַּת נֹגַהּ, וְעַל-כֵּן נִקְרָא סְחַרְחַר, תַּרְגּוּם שֶׁל סָבִיב 'סְחוֹר סְחוֹר', בְּחִינַת (יחזקאל א) "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב", (עיין בליקוטי א' סימן יט) וְעַל-כֵּן כְּתִיב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, וּכְשֶׁאָדָם נוֹפֵל לְשָׁם, (לְהִרְהוּר הַלֵּב, כַּמּוּבָא בַּהַתְחָלָה, וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִים בַּהֶמְשֵׁךְ, שֶׁזֶּה מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם בְּפֹעַל לִהְיוֹת שָׁם). שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ וְצוֹעֵק אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וְזֶה בְּעַצְמוֹ תִּקּוּנוֹ, כִּי חוֹזֵר וְשָׁב אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה כַּנַּ"ל, (בראשית כ"ב) "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה". אַיֵּה הִיא בְּחִינוֹת שֶׂה לְעֹלָה, לְתַקֵּן וּלְכַפֵּר הִרְהוּר הַלֵּב, שֶׁבָּא מִמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים כַּנַּ"ל, אַיֵּה נִתְתַּקֵּן וְעוֹלֶה מִשָּׁם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּסוֹף תִּקּוּנִים (תקון תנינא דף א): בְּרֵאשִׁי"ת- בָּרָ"א תַּיִ"שׁ, דְּהַיְנוּ הַשֶּׂה לְעֹלָה, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כְּשֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְשׁוֹאֵל וּמִצְטַעֵר אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ה חלק א סעיף ב): וְדַע שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה יֵשׁ שָׁם דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ, וְהֵם הֵם הַקְּלִפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי וְסוֹבְבִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת (תהלים י"ב) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן". וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבֵּר אוֹתָם וּלְטַהֵר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִקְּלִפּוֹת. (שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָּהֶם וּמַרְאֶה בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁק בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא רוֹצֶה לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם עַל פִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, נִתְבָּרֵר וּמַפְרִישׁ מֵעַצְמוֹ הָרָע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ע"ט חלק ב): (לאחר כמה שורות) וְזֶהוּ מְרַאֲשׁוֹתָיו – מַחֲשָׁבָה מְבָרֵר הַכֹּל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמְּבָרֶרֶת וּמְתַקֶּנֶת כָּל הַפְּגָמִים, כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִרוּ (עיין זוהר פקודי רנ"ד:) (בִּפְרָט שֶׁמְּגַלֶּה לִבּוֹ בְּדִבּוּרִים שֶׁמִּצְטַעֵר עַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה לִדְבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה יוֹתֵר, וְגַם אִם נֶאֱנָח עַל מַצָּב זֶה שֶׁבָּאִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה בָּהֶם, עַל יְדֵי זֶה מְנַתֵּק עַצְמוֹ מִן הָרָע וְנִדְבָּק עוֹד בַּקְּדֻשָּׁה), כַּמּוּבָא (בליקוטי מוהר"ן תורה ק"ט חלק א): (לאחר כמה שורות) עַל כֵּן טוֹב לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים, וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּתֹקֶף אַנְחָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל-יְדֵי אֲנָחָה זֹאת נִפְסָק מֵחֶבֶל דְּטֻמְאָה, וְנִתְקַשֵּׁר בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. (המשך הלכות שבת הלכה ז סעיף ע"ה): וְכָל הַצֵּרוּפִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת הֵם בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כַּנַּ"ל. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה זֹאת הֵיטֵב בְּחִינַת בָּקִי בְּעָיֵיל בָּקִי בְּנָפִיק. בְּחִינַת "וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ וְכוּ'" כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִסְבֹּל מַה שֶּׁיִּסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְצֵרוּפִים וְנִסְיוֹנוֹת בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, זֶהוּ בְּחִינַת לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁזּוֹ בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ'. וְהַהַמְשָׁכָה מִנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה זֶה בְּחִינַת וָא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְאַבְרָהָם, שֶׁמְּרַמֵּז בָּזֶה לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, "לֶךְ לְךָ", שֶׁמַּזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לְעַצְמוֹ. כִּי עֶצֶם הָאָדָם מַה שֶּׁנִּקְרָא אֲנִי, הוּא רַק הַנְּשָׁמָה (כמו שכתוב בהתורה חב"ח סימן כ"ב ליקוטי חלק א'). וְכֵן כְּשֶׁמְּדַבְּרִין עִם הָאָדָם לְנוֹכֵחַ וְאוֹמְרִים לוֹ אַתָּה אוֹ לְךָ – עִקַּר הַכַּוָּנָה עַל הַנְּשָׁמָה שֶׁהוּא עֶצֶם הָאָדָם כַּיָּדוּעַ. וְזֶהוּ שֶׁמַּזְהֶרֶת הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם "לֶךְ לְךָ", שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתְךָ, שֶׁזֶּה עִקַּר עֶצֶם הָאָדָם שֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "מֵאַרְצְךָ", מֵאַרְצְךָ דַּיְקָא. הַיְנוּ מִתּוֹךְ אַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁלְּךָ לְאֵיזֶה אַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁיָּרַדְתָּ לְשָׁם שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁקָּשֶׁה לָצֵאת מִשָּׁם – אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לֵילֵךְ מִתּוֹךְ אַרְצְךָ דַּיְקָא לֵילֵךְ לְךָ לְנִשְׁמָתְךָ וְכוּ'. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ה חלק א סעיף ב): (לאחר כמה שורות) כִּי חִדּוּשׁ בְּרֵאשִׁית הוּא חִדּוּשׁ הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", כִּי חִדּוּשׁ הַשֵּׂכֶל הִיא חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה, כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל"ב) "נִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם", שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות י'): 'מָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא זָן אֶת הָעוֹלָם, אַף הַנְּשָׁמָה זָנָה אֶת גּוּפָהּ', נִמְצָא שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא מְחַיָּה אֶת הַגּוּף, וְהִיא בְּעַצְמָהּ הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז') "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'". (וְכַיָּדוּעַ הַמַּחֲשָׁבוֹת בְּשִׂכְלוֹ, אֲשֶׁר שִׂכְלוֹ הוּא נִשְׁמָתוֹ, הֵן הֵן בְּחִינַת "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל" כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת הוּא בִּבְחִינַת עָיֵיל – "אֶסַּק שָׁמַיִם", וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו פִּתְאֹם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, אָז הוּא בְּנָפִיק – "אַצִּיעָה שְּׁאוֹל", שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁנִּשְׁמָתוֹ, אֲשֶׁר הִיא שִׂכְלוֹ, חוֹוָה עֲלִיָּה וִירִידָה כָּל פַּעַם, וְזֶה גַּם נִקְרָא בְּחִינַת בִּזְיוֹנוֹת מֵעַצְמוֹ, וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁאֵין מְדֻבָּר בִּנְפִילָה בְּפֹעַל בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה) עַיֵּן בְּ- (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ו סעיף ז): (לאחר כמה שורות) וְעִקַּר הַדָּבָר, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מְחַזֵּק עַצְמוֹ וּמַאֲמִין שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", אֲזַי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הֲוָיָה בְּמִלּוּי ס"ג, שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב. (שִׂימוּ לֵב לְדִיּוּק הַלָּשׁוֹן בַּזְּמַן "אַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", אֲזַי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הֲוָיָה בְּמִלּוּי ס"ג, שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב. לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהַנְּפִילָה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, לְעָוֹן בְּפֹעַל בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה זֶה בְּחִירַת הָאָדָם, וּכְשֶׁאָדָם מַאֲמִין בִּזְמַן זֶה שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם, אָז שֵׁם קָדוֹשׁ זֶה מְסַיֵּעַ לְהַחֲזִיקוֹ שֶׁהַנְּסִיגָה לֹא תִּהְיֶה בְּפֹעַל אֶלָּא רַק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. שֶׁזֶּה לְשׁוֹנוֹ שָׁם לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי. כַּמּוּבָא (בליקוטי הלכות הלכות ברכת הפירות הלכה ה סעיף י"ח בסוף): שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשָׁם, אֲבָל צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה מֵעַצְמוֹ וּמֵאֲחֵרִים וְכוּ' קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לָזֶה. וְעִקָּר הוּא חֹזֶק הַלֵּב, שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מְאֹד לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" הַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, הַיְנוּ בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בָּקִי בְּעָיֵיל בָּקִי בְּנָפִיק וְכַנַּ"ל. וְכֵן (בליקוטי הלכות הלכות שבת הלכה ז סעיף מ"ה בסוף): כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הַבַּעַל תְּשׁוּבָה לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק וִיקַיֵּם "דֹּם לַהַשֵּׁם וְכוּ'". וּבִכְלַל זֶה הוּא גַּם כֵּן מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מֵעַצְמוֹ בִּבְחִינַת "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וְכוּ'", כִּי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ מֵעֲוֹנוֹתָיו וּפְגָמָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁפָּךְ דָּמָיו בְּקִרְבּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה זֹאת מְאֹד שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא. (דְּהַיְנוּ זֶה מַטְּרַת הַהִתְגַּבְּרוּת מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת בִּכְדֵי שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם וְיַטֶּה עֹרֶף מֵהֶם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִמְחִילַת הָעֲוֹנוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁזֶּה גַּם סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל וְזוֹכֶה לִמְצֹא זִוּוּגוֹ) (המשך הלכות שבת הלכה ז סעיף ע"ה): וְזֶהוּ "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ", אֵיךְ שֶׁנּוֹלַדְתָּ בְּאֵיזֶה גַּשְׁמִיּוּת שֶׁנּוֹלַדְתָּ, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם זֶה מוֹנֵעַ גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְכוּ'", אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה מֻכְרָח לֵילֵךְ מִמּוֹלַדְתְּךָ דַּיְקָא, לֵילֵךְ לְךָ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. "וּמִבֵּית אָבִיךָ", שֶׁהֵם הַמִּשְׁפָּחָה וְהַשְּׁכֵנִים וּקְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו, שֶׁמְּגֻדָּל בֵּינֵיהֶם, שֶׁגַּם מֵהֶם יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמּוֹנְעִים בְּכַמָּה דְּרָכִים; לִפְעָמִים בְּגַשְׁמִיּוּת, וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי דֵּעוֹתֵיהֶם וּסְבָרוֹתֵיהֶם הַהֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת, מִכֻּלָּם אַתָּה צָרִיךְ לָצֵאת וְלֵילֵךְ לְךָ לְנִשְׁמָתְךָ כַּנַּ"ל, כִּי אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וּבְוַדַּאי יֵשׁ לְךָ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּכָל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר זַ"ל (בסימן מ"ט בליקוטי תנינא) שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לְהָאָדָם מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם וְכוּ'. וְזֶהוּ "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁשָּׁם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁעַל זֶה מַזְהִירוֹ לֶךְ לְךָ, לְנִשְׁמָתְךָ כַּנַּ"ל. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות גניבה הלכה ה סעיף ל"ד): (לאחר כמה שורות) כִּי הָאָדָם נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וּבְחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן הוּא בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַחְשֹׁב רַק בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִין לַחְשֹׁב בָּזֶה עוֹמְדִים כְּנֶגְדּוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁרוֹצִים לְמָשְׁכוֹ לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע וְהַיֵּצֶר הַטּוֹב הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם" (סי' מ"ט) וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר, פּוֹנֶה עֹרֶף וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל. וַאֲזַי כָּל הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם הֵם סְגוּרִים, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִכְנֹס בָּהֶם לְטַמֵּא עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם וּבָא לִטָּמֵא חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי תֵּכֶף פּוֹתְחִין לוֹ הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ חָס עַל עַצְמוֹ לְמַהֵר לְהִמָּלֵט מִשָּׁם אָז נוֹפֵל וְנִכְנָס מִפֶּתַח לְפֶתַח וּמִפֶּתַח לְפֶתַח עַד שֶׁנִּתְעֶה וְנִתְרַחֵק מֵהַדֶּרֶךְ הַטּוֹב מְאֹד, כָּל אֶחָד כְּפִי רִחוּקוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה לְמַהֵר לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ. וְכָל עִנְיָן זֶה, הַכֹּל הוּא בְּהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לְהָבִין בְּנַפְשׁוֹ שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לִתְעוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, הוּא הוֹלֵךְ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה וּמֵרַעְיוֹן לְרַעְיוֹן, עַד שֶׁבְּשָׁעָה קַלָּה הוּא מֻנָּח בְּמָקוֹם שֶׁמֻּנָּח הַרְחֵק מְאֹד מֵהַקְּדֻשָּׁה רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת הַפְּתָחִים שֶׁבַּסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁנִּתְגַּלּוּ וְנִפְתְּחוּ לוֹ עַל יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶם. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות קידושין הלכה ג סעיף ג): אֲבָל עַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁאֵינוֹ בַּעַל עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בִּכְלַל שְׁמִירַת הַבְּרִית, וַאֲפִלּוּ אִם עָבַר עֲבֵרוֹת מִקֹּדֶם, אֲפִלּוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאָמַר, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא לִבְלִי לַעֲשׂוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁבָּא לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם וְעַכְשָׁו פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה, זֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, וְרַק זֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה, כַּמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא. עַל כֵּן אִם יַתְחִיל מֵעַתָּה לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ הָרָע וּמַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים, וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה וְכֻלֵּי, וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, הוּא גַּם כֵּן בִּכְלַל שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית וְכַנַּ"ל. (וְזֶה תְּשׁוּבָה לְאֵלּוּ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁשּׁוֹגֵג, מֵזִיד, אֹנֶס וְרָצוֹן, זֶה מֵאֵת הַשֵּׁם, בִּגְלַל טָעוּת שֶׁתָּעוּ בָּהּ כַּמָּה אֲנָשִׁים גַּם אִם הֵם מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ. שִׂימוּ לֵב טוֹב לְמַה שֶּׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל מֵהַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בְּעִנְיַן הַבְּחִירָה, שֶׁאִם רוֹצֶה – עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְלַשִּׂיחָה הַבָּאָה עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ד"ש):

שָׁמַעְתִּי בְּלִיפְּוִיץ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ דְּשָׁם וְאָמַר: מָה אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה? וְכִי מַסְפִּיקִים יְמֵיכֶם וְכֹחֲכֶם כֻּלְּכֶם לְתַקֵּן פְּגָם אֶחָד מִמַּה שֶּׁקִּלְקַלְתֶּם עַד הֵנָּה?! רַק הָעִקָּר מֵעַתָּה לֹא תַּעֲשׂוּ עוֹד. וַאֲפִלּוּ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֵינִי מַקְפִּיד עַל הַשְּׁגָגוֹת שֶׁתַּעַבְרוּ חַס וְשָׁלוֹם, רַק הָעִקָּר שֶׁעַל כָּל פָּנִים תִּשְׁמְרוּ עַצְמְכֶם מִמֵּזִיד, וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נ"א) (לאחר כמה שורות) וְהָרָע יוֹנֵק מֵהַשְׁאָרַת הַהַשְׁגָּחָה, הַיְנוּ מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפֵּי כַּיָּדוּעַ (עיין זוהר חוקת קפ"ד:). וְהוּא רָחוֹק מֵאֶחָד. וְעַל יְדֵי אֱמֶת הַשְׁגָּחַת ה' יִתְבָּרַךְ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק"א): עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אָרֶץ. וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרָע, יָסִיר מִמֶּנּוּ הַשְׁגָּחַת ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינַי. וְאֵין חִיּוּתוֹ אֶלָּא מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפָּא. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ו סעיף ג): (לאחר כמה שורות) וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹשִׂין עֲבֵרָה, שֶׁהוּא לֹא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל. (דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה הִיא לֹא רְצוֹן הַשֵּׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיּוֹת אֶת מַעֲשֵׁה הָעֲבֵרָה מִצַּד הַבְּחִירָה וְנִסָּיוֹן שֶׁבָּרָא, אֲבָל הָעֲבֵרָה אֵינָהּ רְצוֹנוֹ כִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם, דְּהַיְנוּ אֵין רְצוֹן ה' נִמְצָא בַּעֲבֵרָה לָכֵן אֵינוֹ מְחַיֶּה אוֹתוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים אֶלָּא כְּאָדָם הַמַּפְנֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּמַשְׁלִיךְ לוֹ חִיּוּתוֹ מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפוֹ, כְּאֶחָד הַנּוֹתֵן לוֹ חַיִּים אַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַבִּיט בּוֹ). עַיֵּן (ספר הכללים לרמח"ל ז"ל שמדבר בעיקר על אמונת היחוד סעיף כ"ח): (לאחר כמה שורות) בִּרְצוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּבְנֵי אָדָם, שֶׁהִיא מַה שֶּׁאֵינוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם, הִנֵּה יִצְטָרֵךְ שֶׁהָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן יִתֵּן לָהֶם עִנְיָן שֶׁבּוֹ לֹא יִהְיוּ צְרִיכִים לוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים, וְיוּכְלוּ לִפְעֹל מִצַּד עַצְמָם כִּבְחִירָתָם. וְזֶה נַעֲשֶׂה בַּמֶּה שֶׁאִמָּא יוֹצְאָה מִזְּעֵיר אַנְפִּין, וְנִכְנֶסֶת בְּנוּקְבָא, וְנוֹסֶרֶת אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וּבוֹנָה אוֹתָהּ שֶׁלֹּא עַל יָדוֹ. וְזֶה מַה שֶּׁנּוֹתֵן בְּשֹׁרֶשׁ הַתַּחְתּוֹנִים כֹּחַ בִּלְתִּי מִצְטָרֵךְ אֶל הַהֶאָרָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶלָּא מֻטְבָּע בְּעַצְמָם, שֶׁלֹּא יִפְעֲלוּ בְּכֹחַ מֻכְרָח, אֶלָּא בְּכֹחַ בְּחִירִיִּי. וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת לָהֶם שֶׁבַח וּמַעֲלָה, שֶׁמִּשָּׁם וָהָלְאָה נוֹגֵעַ לָהֶם לָבוֹא אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְנֵחָשֵׁב אֶצְלוֹ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ, וְשֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ פּוֹנֶה אֲלֵיהֶם בְּאַהֲבָה, כִּי הֵם הַמְשֻׁנִּים לְשֶׁבַח מִכָּל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַמַּעֲשֶׂה הַבְּחִירִיִּי הַזֶּה. הוּא הַמּוֹעִיל יוֹתֵר לַבְּרִיאָה, וְהַנּוֹתֵן לָהּ הַשְּׁלֵמוּת. וְנִמְצָאִים שֻׁתָּפִים עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּקִיּוּם עוֹלָמוֹ וְהַשְׁלָמָתוֹ. עַיֵּן (כתבי האר"י ז"ל ספר עץ חיים חלק א שער הכללים פרק ב): (לאחר כמה שורות) כִּי כַּוָּנַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן הָיְתָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה וְרָצוֹן בְּיַד הָאָדָם, בַּאֲשֶׁר שֶׁתִּהְיֶה טוֹב וְרַע בָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁשֹּׁרֶשׁ הָרָע בָּא, מִמַּאנִין תְּבִירִין, (כֵּלִים שְׁבוּרִים) וְהַטּוֹב בָּא, מֵהָאוֹר הַגָּדוֹל, וְאִם לֹא הָיָה כֵּן, לֹא הָיָה רַק טוֹב בָּעוֹלָם, וְאָז לֹא הָיָה שָׂכָר וְעֹנֶשׁ. אַךְ עַתָּה שֶׁיֵּשׁ טוֹב וְרַע, יֵשׁ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים. שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הַנִּיצוֹצִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיָּרְדוּ, הֵם מַעֲלִין אוֹתָם מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת. וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים, שֶׁהוֹרִיד עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, מֵאוֹר הַגָּדוֹל אֶל הַקְּלִפּוֹת, (דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי פְּעֻלָּה זוֹ לֹא מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת אֶלָּא מְאַבְּדִין נִיצוֹצוֹת) וְהַקְּלִפָּה בְּעַצְמָהּ, הִיא רְצוּעָה שֶׁל מַלְקוּת, לְיַסֵּר הָרָשָׁע. עַיֵּן (מדרש תלפיות ח"א ענף בחירה):

סֵפֶר אַפִּרְיוֹן שְׁלֹמֹה (דף י"ד ע"ב), עַל עִנְיַן הַבְּחִירָה שֶׁהֵשִׁיב לְחַכְמֵי הָאֻמּוֹת, וּכְשָׁמְעָם אָמְרוּ רַק אֵין נָבוֹן וְחָכָם כְּעַם קָדוֹשׁ הַזֶּה הַמְּבִינִים בְּנִסְתָּרוֹת. הִנֵּה יָדוּעַ חֲקִירַת הָרַמְבַּ"ם ז"ל, שֶׁאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אִם אָדָם צַדִּיק אוֹ רָשָׁע מֻכְרָח שֶׁיִּתְקַיֵּם יְדִיעָתוֹ, וְאִם נֹאמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ יִתָּכֵן חָלִילָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְכוּ':

הִנֵּה אִם כֵּן, כְּשֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֵיזֶה נְשָׁמָה עִם נַרְתִּיק גּוּפָהּ, תֵּכֶף הִתְנוֹצֵץ בַּאֲצִילוּת הַנּוֹרָא וּכְמוֹ כֵן בִּפְנִימִיּוּת נִשְׁמָתוֹ אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה, וְאוֹתוֹ הַשֹּׁרֶשׁ הוּא יְדִיעַת הַיּוֹצֵר הַמֵּבִין וְיוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁתִּפְעַל אוֹתָהּ נְשָׁמָה בְּחֶבְרַת גּוּפָהּ. הִנֵּה הַיְדִיעָה וְהַנְּשָׁמָה וּבְחִירָתָהּ, שְׁלָשְׁתָּן סְגֻלָּה וְעֶצֶם אֶחָד בִּלְתִּי מִתְחַלֵּק לַחֲלָקִים כְּלָל וְעִקָּר, זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ וְזוֹ הִיא הַסִּבָּה שֶׁאֵין הַיְדִיעָה מַכְרַעַת הַבְּחִירָה, כִּי יְדִיעָה סְגֻלִּיּוּת עִם הַבְּחִירָה שֶׁאֵין קְדִימָה לְזוֹ עַל זוֹ, וּלְכָךְ הַכֹּל צָפוּי וְהָרָשׁוּת נְתוּנָה.

אָמַר הַמְאַסֵּף, בְּעִנְיַן הַיְדִיעָה יֵשׁ עִמִּי סוֹד כָּמוּס עִמָּדִי לֹא רָצִיתִי לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ פֶּן יִפּוֹל בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן חָלִילָה וְלֹא יִסְבּוֹל דַּעְתּוֹ דַּקּוּת הָעִנְיָן וְיָשִׂים אוֹר לְחֹשֶׁךְ חַס וְשָׁלוֹם. אָמְנָם כֵּיוָן דְּאָתָא לְיָדָן נִרְאֶה לְיַשֵּׁב הַקְדָּמָה שֶׁמִּתְיַשֵּׁב עִמָּהּ כָּל הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים הַמּוֹרִים בִּטּוּל הַבְּחִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וּלְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דּוֹר דּוֹר וְדוֹרוְשָׁיו וַחֲכָמָיו וּמַנְהִיגָיו וְכוּ', שֶׁמּוֹרֶה זֶה שֶׁהַדַּרְשָׁנִים וְהַמַּנְהִיגִים כֵּיוָן שֶׁהָיוּ נִרְשָׁמִים שָׁם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית מֻכְרָחִים לִהְיוֹת, וְאִם כֵּן מַה שָּׂכָר רָאוּי לָהֶם, וְכֵן הֶרְאָה לְמֹשֶׁה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מְשָׁרֵת בְּצַלְאֵל עוֹשֶׂה מִקְדָּשׁ, וְכֵן שְׁלֹמֹה, וְאִם כֵּן אֵין מָקוֹם לָהֶם לְשָׂכָר שֶׁמֻּכְרָחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ כְּפִי קְדִימַת הַכְּתִיבָה בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מַאֲמָר בְּיַלְקוּט, שָׁנָה קוֹדֵם שֶׁנּוֹלַד שְׁמוּאֵל הָיָה בַּת קוֹל מִתְנוֹצֵץ בְּכָל יוֹם עָתִיד צַדִּיק אֶחָד לִהְיוֹת וּשְׁמוּאֵל שְׁמוֹ וְכוּ', וְאִם כֵּן כְּפִי זֶה מֻכְרָח הָיָה שְׁמוּאֵל לִהְיוֹת צַדִּיק. וְכֵן בְּמִדְרַשׁ פָּרָשַׁת עֵקֶב עַל פָּסוּק "וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ" וְכוּ', מַה פְּרִי אַדְמָתְךָ אֵין בּוֹ עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא כָּךְ פְּרִי בִּטְנְךָ אֵין בּוֹ עָוֹן וְכוּ', וְאֵיךְ יִתָּכֵן לְהַבְטִיחָם עַל זֶה כֵּיוָן שֶׁהָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיַד כָּל אָדָם. וּמַאֲמָרִים רַבִּים כָּאֵלּוּ אֵין מִסְפָּר כַּנּוֹדָע לְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ סֵפֶר. וּמִתְיַשֵּׁב גַּם עִם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַגָּדָה שֶׁמָּחַק הָרַמְבַּ"ם ז"ל מֵהַתַּלְמוּד אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַת פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי וְכוּ', מֵחֲמַת דֹּחַק גָּדוֹל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הִיא עֲשֵׂה, וְאָדָם בַּעַל בְּחִירָה בְּקִיּוּמָהּ, אֵיךְ גּוֹזְרִים עָלָיו שֶׁתִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי כְּפִי הַהַכְרָזָה:

אָמְנָם כָּל זֶה מִתְיַשֵּׁב בְּנָקֵל בְּדִבּוּר אֶחָד, שֶׁכָּל הַגְּזֵרוֹת וְהַכְּרוּזִים הֵם בִּקְדִימַת הַבְּחִירָה, בְּאֹפֶן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לְאָדָם וּלְמֹשֶׁה דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו אִם יִרְצוּ, כְּלוֹמַר פְּלוֹנִי יִהְיֶה דַּרְשָׁן אִם יִרְצֶה מִצַּד בְּחִירָתוֹ, אֲבָל אָדָם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁיִּרְצֶה לִהְיוֹת דַּרְשָׁן אוֹ מַנְהִיג אֵינוֹ עוֹלֶה כִּי אִם זֶה דַּוְקָא, וְכֵן כְּשֶׁנִּרְשַׁם שָׁם בְּצַלְאֵל עוֹשֶׂה מִשְׁכָּן וּשְׁלֹמֹה מִקְדָּשׁ, הוּא בִּבְחִינַת הַבְּחִירָה בָּהֶם, שֶׁאִם יִרְצוּ מִצַּד בְּחִירָתָם יַצְלִיחוּ בַּדָּבָר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאָדָם אַחֵר אַף שֶׁיִּרְצוּ לֹא יַצְלִיחוּ, וְכֵן בַּת קוֹל דִּשְׁמוּאֵל, עָתִיד צַדִּיק אֶחָד לִהְיוֹת אִם יִרְצָה, כְּלוֹמַר מוּכָן הוּא יוֹתֵר מִכָּל אָדָם בִּתְנַאי אִם יִרְצֶה וְאִם יַחְפֹּץ מִצַּד בְּחִירָתוֹ:

וְכֵן בְּהַכְרָזָה בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בִּתְנַאי אִם יִרְצֶה מִצַּד בְּחִירָתוֹ מוּכֶנֶת זֹאת לוֹ, אִם לֹא יִרְצֶה הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְכֵן בְּכֻלָּם, בְּאֹפֶן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַמּוֹרִים בִּגְזֵרָה הוּא בִּתְנַאי אִם יִרְצֶה כַּמְדֻבָּר, וְאִם לֹא יִרְצֶה מִצַּד בְּחִירָתוֹ מְבַטֵּל הַדָּבָר שֶׁנִּרְאֶה כִּגְזֵרָה מִשּׁוּם דְּעַל מְנָת זֶה נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים:

וְנָבִיא רְאָיָה לָזֶה, מִמַּה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל מֵרַבֵּנוּ בַּחְיֵי פָּרָשַׁת תִּשָּׂא, עַל פָּסוּק "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". דְּסִפְרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהִיא חֲקִיקָה וְצִיּוּרֵי הַכֹּחוֹת בְּעִנְיְנֵי הָאָדָם, וְכֹחַ הָאָדָם אֲשֶׁר לְמַעְלָה הוּא יְסוֹד הַעֲמָדָתוֹ וְקִיּוּמוֹ מִלְּמַטָּה וְכוּ', תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם בְּאוֹרֶךָ. וְהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁבְּיַד הָאָדָם לְבַטֵּל מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים הוּא סִפְרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּאֹפֶן שֶׁמַּה שֶּׁכָּתוּב בְּסִפְרוֹ יוּכַל הָאָדָם לְבַטְּלוֹ מִצַּד בְּחִירָתוֹ. וְדַי בָּזֶה לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וְיוֹדֵעַ לִלְעֹס הַדְּבָרִים:

מוֹהֲרַ"ם אַלְשִׁיךְ, אָמַר הַנָּחָשׁ לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. עַל דֶּרֶךְ חַלֵּל שַׁבַּת אֶחָד וְכוּ', כִּי עַכְשָׁיו אַתֶּם כַּבְּהֵמוֹת וְאֵינְכֶם מְקַבְּלִים שָׂכָר כָּל כָּךְ כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רַע, אֲבָל וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וְכוּ' טוֹב וָרָע, וְעִם כָּל זֶה דְּתִבְחֲרוּ טוֹב מֵרָע, אִם כֵּן יִהְיֶה שְׂכַרְכֶם גָּדוֹל מְאֹד, (עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת ז"ל עַל גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, שֶׁדּוֹאֵג תָּמִיד).

עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ג חלק א סעיף ו): (לאחר כמה שורות בשם הזהר) "בָּרֲכוּ הַשֵּׁם מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ", אִלֵּין אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן (אֵלּוּ הֵם שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל יִצְרָם). וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ו חלק א סעיף ב בסוף): וְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה, שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה. (וסעיף ד): (לאחר כמה שורות) שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַדָּבָר נִמְנָע וְנִסְתָּר מִן הָאָדָם בְּיוֹתֵר, שֶׁמִּזֶּה בָּא תַּאֲווֹת וְהִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק אֶל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָעֲבֵרָה נִמְנַעַת מְאֹד מִן הָאָדָם, כִּי אָנוּ מְצֻוִּים וּמֻזְהָרִים וּמֻפְקָדִים עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ, נִמְצָא שֶׁהִיא נִמְנַעַת מְאֹד מֵאִתָּנוּ, (עַל פִּי צִוּוּיוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא) עַל כֵּן יֵשׁ הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק אֵלֶיהָ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינוֹת "לֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם". (וְלֹא בִּגְלַל שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַשֵּׁם גּוֹרֵם). וְעַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תקי"ב): אָמַר, זֶה כְּבָר עֲבֵרָה, כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עֲבֵרָה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵעַתָּה. (דְּהַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם מְקֹרָבִים אֵלַי, עִם הָעֵצוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לֹא שַׁיָּךְ שֶׁתַּעֲשׂוּ עֲבֵרָה מֵרֹב עֵצוֹת כֵּיצַד לְהִתְגַּבֵּר מִכָּל הַמַּצָּבִים לֹא לִפֹּל לַעֲבֵרָה). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תט"ו): (בסוף) פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֵיךְ הַבְּחִירָה הִיא בְּתוֹךְ הַיְדִיעָה בְּעַצְמָהּ. (דְּהַיְנוּ לַמְרוֹת יְדִיעַת הַשֵּׁם עַל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה יֵשׁ בְּחִירָה). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ז סעיף ג): כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵאַיִן הֵם לְקוּחִים וְיוֹדֵעַ רוּחָנִיּוּת וְדַקּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן וְאֵין עָווֹן שַׁיָּךְ לָהֶם כְּלָל כְּלָל לֹא, לְפִי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם וְגֹדֶל דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם. (תחילת הסעיף): כִּי עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נוֹפְלִים, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת. (בהמשך) וְזֶהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת, לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת. וְעַל כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, בְּכָל עֵת שֶׁנָּפְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזֶה עָווֹן, הָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ע"ב): (לאחר כמה שורות) כִּי עֲבֵרָה בְּוַדַּאי הִיא בּוּשָׁה גְּדוֹלָה, כִּי עֲבֵרָה אֵינָהּ רְאוּיָה כְּלָל לְיִשְׂרָאֵל, וּבְוַדַּאי אֵין נָאֶה כְּלָל לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם. (וְלֹא אָמַר לָהֶם זֶה מֵהַשֵּׁם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְגַם פֹּה בַּשִּׂיחָה הַזֹּאת רוֹאִים בְּבֵרוּר דַּעַת רַבֵּנוּ זי"ע, שֶׁבַּעֲבֵרָה אָדָם אָשֵׁם, וּמַדְגִּישׁ זֹאת בַּסּוֹף שֶׁגַּם מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי פִּינְחָס מִקָּרִיץ ז"ל עַל עִנְיַן אָשַׁמְנוּ חָטָאנוּ שֶׁאוֹמְרִים בִּלְשׁוֹן רַבִּים, הַכַּוָּנָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה, לְכָךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, אֲבָל בְּחִינַת הָעֲבֵרָה הִיא אֵצֶל הָאָדָם). עַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה תר"י): שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָרַב יוּדִיל חֲתַן הָרַב לֵיבְּל מִטְּרָאסְטִינֶץ שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ, הַגִּידוּ לִי דָּבָר מֵהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אָמַר לוֹ, כָּךְ אָמַר הָרַב פִּינְחָס הַנַּ"ל, אָנוּ אוֹמְרִים אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ גָּזַלְנוּ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי צְרִיכִים לוֹמַר אָשַׁמְתִּי וְכוּ', רַק אָנוּ אוֹמְרִים כִּבְיָכוֹל בִּלְשׁוֹן טַעֲנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָשַׁמְנוּ. דְּאִם שֶׁלֹּא נָתַתָּ לָנוּ כֹּחַ וּרְשׁוּת לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִין לַחֲטֹא. אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲנִי גַּם-כֵּן מְפָרֵשׁ כָּךְ "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה", כַּאֲשֶׁר אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגָּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי". רְצוֹנוֹ לוֹמַר כֹּחֲךָ בִּי. בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כֹּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לֹא יָכֹלְתִּי לַחֲטֹא. וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ, עַל-זֶה הוּא אוֹמֵר, "יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי", הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִלָּתִי בְּאָזְנְךָ, אֲבָל "אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ", כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב. (אֲשֶׁר מִפֹּה גַּם רוֹאִים שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ זי"ע זֶה לֹא לְהַאֲשִׁים אֶת הַשֵּׁם לֹא בַּשּׁוֹגֵג שֶׁלָּנוּ וְלֹא בַּמֵּזִיד לֹא בָּאֹנֶס וְלֹא בָּרָצוֹן בָּטוּחַ. וְאֵין אֵצֶל רַבֵּנוּ זי"ע דָּבָר שֶׁכָּזֶה שֶׁלִּפְנֵי הָעֲבֵרָה זֶה אֲנִי וְאַחַר כָּךְ זֶה מִשָּׁמַיִם, כִּי זֶה עִוּוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּשִּׂיחָה הַנַּ"ל – "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי הַחַיָּב", עַיֵּן (ליקוטי תפילות חלק א תפילה י"א): כִּי בְּוַדַּאי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית, וּמִי יוּכַל לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לְהַטּוֹת לְדַרְכָּם חַס וְשָׁלוֹם. הִנְנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה כִּי בֶּאֱמֶת אֲנִי עַצְמִי הַחַיָּב, בִּי אֲדֹנִי הֶעָוֹן. (וּכְמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים לוֹמַר "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ". דְּהַיְנוּ נְפִילָתוֹ מֵחֲמַת יִצְרֵנוּ הָרָע, מִי שֶׁלֹּא מְרַמֶּה עַצְמוֹ רוֹאֶה בְּבֵרוּר מִכָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְבִיאִים בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁלָּאָדָם יֵשׁ בְּחִירָה גְּמוּרָה עַל עֲבֵרָה שֶׁעָבַר, וְהַחִזּוּק שֶׁלּוֹ לֹא צָרִיךְ לִנְבֹּעַ מִזֶּה שֶׁיֹּאמַר לְעַצְמוֹ שֶׁזֶּה מֵהַשֵּׁם, כִּי זֶה שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ", אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁעָלָיו לְהִתְחַדֵּשׁ וְלָדַעַת שֶׁאֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי אִם אָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה יִתְהַפֵּךְ לִי לִזְכֻיּוֹת. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות בשר וחלב הלכה ד סעיף י"ג): (לאחר כמה שורות) שֶׁצְּרִיכִים לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם. לֹא מִבַּעְיָא עֲבֵרָה כָּל שֶׁהִיא, בְּוַדַּאי צְרִיכִים לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה יוֹתֵר מִבּוֹרֵחַ מֵאֵשׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ תַּאֲוָה בְּעָלְמָא וְשׁוּם תְּנוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ צְרִיכִים לִבְרֹחַ וּלְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה בְּתַכְלִית הָרִחוּק, כִּי הוּא פּוֹגֵם מְאֹד בְּנֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וּבְכָל הָעוֹלָמוֹת אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ. וְהֵם אָמְרוּ (חֲזַ"ל) שֶׁאֲפִלּוּ אִם עָבַר הָאָדָם מַה שֶּׁעָבַר, אֲפִלּוּ אִם עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֲלָפִים פְּעָמִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף עַל פִּי כֵן אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ. (וְזֶה צוּרַת הַהִתְחַזְּקוּת עַל פִּי רַבֵּנוּ זי"ע). עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב שיחה קל"א): כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ"שׁ אֶת רַבֵּנוּ שֶׁיְּפָרֵשׁ לוֹ דָּבָר בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן", לֹא עָנָהוּ רַבֵּנוּ כְּלוּם, רַק אָמַר לוֹ: "יָכוֹל הִנְּךָ לְקַמֵּט אֶת סִפְרִי כְּפִי רְצוֹנְךָ לוֹמַר בּוֹ פֵּרוּשִׁים כִּלְבָבְךָ, אוּלָם אַל תִּפְגַּע בְּסָעִיף קָטָן שֶׁבַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ!" עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ה סעיף ו): (לאחר כמה שורות) מַה שֶּׁהַבַּעַל דָּבָר מַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ בִּלְבּוּלִים וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת הַמַּעֲשִׂים רָעִים וְהַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם עַד הֵנָּה, כִּי צָרִיךְ לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וּבִדְבָרֵינוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּעִנְיָן זֶה עַד הֵיכָן הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְאֵיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נָפַל נְפִילָה זֹאת בְּעַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, אַף עַל פִּי כֵן אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל הַיָּמִים אֲשֶׁר הוּא חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְאַל יִפֹּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא כְּלָל, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מִבְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁנִּדְמֶה בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מֵהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת הוּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הָאָדָם לְהִתְחַדֵּשׁ וְלִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֵׂה חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת וְאֵין יוֹם וְאֵין שָׁעָה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וּלְהַתְחִיל בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְלִפְעָמִים גַּם בְּיוֹם אֶחָד צְרִיכִין לְהַתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה כָּךְ זְמַן אָרֹךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה וּלְהַתְחִיל מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ מַמָּשׁ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כְּלָל, וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ לַעֲבֹר עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר וְלֹא אִכְפַּת לֵיהּ שׁוּם דָּבָר. וְאַל יֵרַךְ לְבָבוֹ וְלֹא תִּקְצַר רוּחוֹ מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, רַק יִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת, וְחַסְדֵי ה' לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם. וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מֵעִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל עִנְיָן כָּזֶה צְרִיכִין לַחֲזֹר כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, כִּי הוּא חַיֶּיךָ, כִּי כָל הִתְרַחֲקוּת רֹב הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאוֹבְדִים מַה שֶּׁאוֹבְדִים, חַיִּים נִצְחִיִּים וַאֲמִתִּיִּים, רֻבָּם כְּכֻלָּם הוּא רַק מֵחֲמַת חֲלִישַׁת הַדַּעַת מַה שֶּׁנּוֹפְלִין בְּדַעְתָּם, מֵחֲמַת שֶׁרֻבָּם הִתְנַסּוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהִתְחִילוּ קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה' וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ, כָּל אֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְעַל יְדֵי זֶה הִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִלְּהַתְחִיל עוֹד, וּקְצָתָם נִתְעוֹרְרוּ קְצָת עוֹד הַפַּעַם וְהִתְחִילוּ מֵחָדָשׁ פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן נָפְלוּ אַחַר כָּךְ, עַל כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ בְּעַצְמָן, מֵאַחַר שֶׁרָאוּ שֶׁזֶּה כַּמָּה שֶׁרָצוּ לְהִתְנַסּוֹת וְלִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה' וְנָפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְּלַן, עַל כֵּן נִדְמֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁנָּשְׁתָה גְּבוּרָתָם לְהַתְחִיל עוֹד מֵעַתָּה, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה הוּא מַעֲשֵׂה הַבַּעַל דָּבָר בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כִּי נִקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל (קהלת ד'), שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לִידֵי זִקְנָא וְתַשּׁוּת כֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹד, וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי בְּכָל יוֹם הָאָדָם הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בְּכָל יוֹם עַל נְטִילַת יָדַיִם וּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת שֶׁלֹּא עֲשַׂנִי גוֹי וְעֶבֶד וְאִשָּׁה וְכוּ', שֶׁכָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים הַטַּעַם שֶׁהוּא מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְכֵן בִּרְכַּת הַנוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, מְבָרְכִין עַל הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין וְהַחִיּוּת בְּכָל יוֹם, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת. וְעַל כֵּן הָאָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנַּ"ל, רַק לְהִתְחַזֵּק לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל עֵת כַּנַּ"ל, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד, וּכְאִלּוּ הַיּוֹם מְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁמַּאֲרִיךְ אַפּוֹ עַל כָּל דְּבַר מְנִיעָה וּבִלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם וְעוֹבֵר עַל הַכֹּל וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וּמִדָּה זֹאת שֶׁל אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא זָקֵן בֶּאֱמֶת, כִּי הוּא חַי חַיִּים אֲרֻכִּים בֶּאֱמֶת, כִּי הוּא מַתְחִיל לִחְיוֹת בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְרַק זֶה הוּא בְּחִינַת זִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁנּוֹפֵל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְקַן עֲבוֹדָתוֹ אֶצְלוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁנִּזְקָן בַּחֲטָאָיו כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב חַס וְשָׁלוֹם, זִקְנָה כָּזֹאת רַחֲמָנָא לִצְּלַן הוּא עִקַּר קִצּוּר יָמִים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁזְּקֵנִים כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם מוֹסִיפִים חִיּוּת וְתוֹסֶפֶת עֲבוֹדָה וְכוּ' בְּכָל עֵת נִקְרָאִים קְצַר יָמִים שְׂבַע רֹגֶז וְכוּ' (עיין בהתורה וביום הביכורים בל"ת סימן ד'). (וְזֶה צוּרַת הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת. וְרָאִינוּ בְּחוּשׁ שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע הֶסְבֵּרִים שֶׁל עִנְיַן הַיְדִיעָה בְּעִנְיַן שֶׁל עֲבֵרָה, בִּזְמַן נִסָּיוֹן זֶה רַק גָּרַם שֶׁהַבַּעַל דָּבָר יָבִיא גַּם חֲקִירָה בְּרֹאשׁוֹ, כְּגוֹן מָה אִתְּךָ? הַיְרִידָה הַזֹּאת יֵשׁ בָּהּ עִנְיָן גָּדוֹל אִם תֶּחֱטָא, אַחַר כָּךְ תָּשׁוּב, וְדַוְקָא מֵהַיְרִידָה הַזֹּאת יִתְהַפֵּך לְךָ לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה. וְאֶת זֶה שֶׁהוּא מְטַמֵּא אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה לוֹ כְּפִירָה גְּדוֹלָה וְקֹשִׁי גָּדוֹל לָשׁוּב לֹא אוֹמֵר לוֹ, וְדוֹחֵף אוֹתוֹ לִהְיוֹת מֵזִיד). עַיֵּן (ספר המדות אות אמונה סעיף כ"ב): הַפֶּשַׁע שֶׁל הָאָדָם מַכְנִיס כְּפִירָה בָּאָדָם. (וְרַבֵּנוּ זי"ע לֹא מְחַזֵּק אוֹתָנוּ בְּעִנְיָנִים שֶׁל יְדִיעָה כְּלָל, אֶלָּא בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, וְלִפְעָמִים אָדָם גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ בְּלִי גְּזַר דִּין שֶׁל מַעְלָה, רַק מִבְּחִירָתוֹ הַלֹּא נְכוֹנָה). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה קמ"ג חלק א): (בסוף) הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ לוֹ רָעָה בְּלִי גְּזַר דִּין שֶׁל מַעְלָה, רַק שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מָשַׁךְ עַל עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל הַשֵּׁם יִזְעַף לִבּוֹ". (צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁסִּיּוּעַ זֶה סִיּוּעַ, כִּי הַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִים לוֹ, וְהַבְּחִירָה שֶׁלְּךָ זֶה בְּחִירָתְךָ, בִּתְמִימוּת בְּלִי חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת בְּעִנְיָן זֶה. וְהַפְנֵם דְּבָרִים אֵלּוּ הֵיטֵב בְּלִבְּךָ, כִּי הַרְבֵּה טוֹעִים בָּזֶה וּמַשְׁחִיתִים וּמְטַמְּאִים נַפְשָׁם וְלֹא נִלְחָמִים בַּיְצָרִים שֶׁלָּהֶם בִּגְלַל הֲבָנוֹת עֲקֻמּוֹת אֵלּוּ וְעוֹקְרִים עַצְמָם מֵהַקְּדֻשָּׁה עוֹד וָעוֹד, וְהַכֹּל בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁבִּכְלָל בָּא לְטַהֵר אוֹתָנוּ וְלֹא לְטַמֵּא. וְכָל מִי שֶׁמְּדַבֵּר מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁל חֲקִירוֹת בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה שֶׁל הַכֹּל מֵהַשֵּׁם כּוֹלֵל בְּחִירָתְךָ, צְרִיכִים לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ מֵאֵשׁ מְסֻכֶּנֶת מְאֹד). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות שחיטה הלכה ד סעיף י"ב): (לאחר כמה שורות) כִּי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה, וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְבַטֵּל בְּחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא מֵעַצְמוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּקַדֵּשׁ גּוּפוֹ, וְיַכְנִיעַ הַגּוּף וְהַחֹמֶר שֶׁהֵם בְּחִינַת מִיתָה לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת קְרוּאִים חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וָחַי בָּהֶם", "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְכוּ'", וְעַל כֵּן צַדִּיקִים אֲפִלּוּ בְּמִיתָתָם קְרוּאִים חַיִּים, כִּי בִּטְּלוּ מֵעַצְמָם סִטְרָא דְּמוֹתָא. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה סעיף ע"ח): וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל הַבְּחִירָה, וְעִקַּר כָּל כֹּחַ הַבְּחִירָה רוֹאִים בְּפָרָשָׁה זֹאת שֶׁל בִּלְעָם בְּעִנְיַן הִלּוּכוֹ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם' וְאֵיךְ הִתְנַהֵג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ. כִּי הָיָה רְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד לְקַלְּלָם וְאָמַר לָהֶם "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה". כִּי אַף עַל פִּי שֶׁגִּלָּה שֶׁהַכֹּל בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם וְכוּ'", וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא שָׁב מֵרִשְׁעוֹ לְגַמְרֵי וְאָמַר "כִּי מֵאֵן הַשֵּׁם לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁרָמַז לָהֶם שֶׁיִּשְׁלַח שָׂרִים רַבִּים וּגְדוֹלִים מֵהֶם, כִּי סָבַר אוּלַי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ רָצוֹן הָעֶלְיוֹן כִּרְצוֹנוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לְקַלֵּל חַס וְשָׁלוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל. (בהמשך) וְהַכֹּל מֵחֲמַת הַבְּחִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּפָרָשָׁה זֹאת: בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לָתֵת לֵב בְּפָרָשָׁה זֹאת יָכוֹל לְהָבִין הֵיטֵב עַד הֵיכָן כֹּחַ הַבְּחִירָה. (צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁכָּל מָקוֹם בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁמֻּזְכָּר לְשׁוֹן יְרִידָה, נְפִילָה, אוֹ בְּסִפְרֵי רַבִּי נָתָן זַ"ל – אִם מְדֻבָּר בִּירִידָה שֶׁלֹּא מֻזְכָּר עֲבֵרָה, אָז מְדֻבָּר בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁהֶרְאֵנוּ פֹּה, וְאִם מֻזְכָּר עֲבֵרָה, מְדֻבָּר שֶׁהָאָדָם לֹא הִצְלִיחַ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, וְלֹא שֶׁהַשֵּׁם הִפִּיל אוֹתוֹ, וּמְחַזֵּק אֶת הָאָדָם לָקוּם עוֹד פַּעַם וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה. וּלְגַבֵּי מִי שֶׁלֹּא מֵבִין חַס וְשָׁלוֹם לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זי"ע בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת כְּשֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה 'מָקוֹם' בִּמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים וְחוֹשֵׁב חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָעוּת גְּדוֹלָה בְּיָדוֹ כִּי שָׁם מְדֻבָּר בְּמָקוֹם דְּהַיְנוּ מְקוֹם מְגוּרִים), עַיֵּן (ספר המידות אות עברה סעיף א): יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם. עַיֵּן (מראה מקומות של הרב מטשעהרין ז"ל על ספר המידות אות עברה סעיף א): יְחֶזְקֵאל פֶּרֶק ל"ז פָּסוּק כ"ג: (יחזקאל לז, כג) וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים". עַיֵּן (מלבי"ם על הפסוק): וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי גָּלוּת אֱדוֹם חָטְאוּ עַל יְדֵי מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם שֶׁגָּרוּ בֵּין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְעַל יְדֵי מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם בֵּינֵיהֶם חָטְאוּ. (דְּהַיְנוּ בִּגְלַל מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבוֹתָם, מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם גָּרַם לְכָךְ שֶׁיֶּחֶטְאוּ כִּי זֶה מַגְדִּיל נִסְיוֹנוֹ שֶׁל אָדָם בִּגְלַל מַה שֶּׁרוֹאֶה וְהַחֲטָאִים שֶׁקַּיָּמִים בַּמָּקוֹם, וְנִתָּן לְהָבִין זֹאת גַּם מֵעוֹד מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת). עַיֵּן (ספר המידות אות מריבה חלק א סעיף ט"ז): לִפְעָמִים הַמָּקוֹם גּוֹרֵם מְרִיבָה לָאָדָם. עַיֵּן (מראה מקומות של הרב מטשעהרין ז"ל על ספר המידות אות מריבה חלק א סעיף ט"ז): יְשַׁעְיָה פֶּרֶק ל"ב פָּסוּק י"ח: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת". עַיֵּן (מצודת ציון): בִּנְוֵה עִנְיַן מָדוֹר. (דְּהַיְנוּ יֵשׁ מָדוֹר מְקוֹם מְגוּרִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם שָׁלוֹם, וְיֵשׁ מְקוֹם מְגוּרִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם מְרִיבָה, וְנָבִין זֹאת מֵעוֹד מַרְאֵה מָקוֹם). עַיֵּן (ספר המידות אות הרהורים חלק א סעיף י"ח): מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בֵּין אַנְשֵׁי נִאוּף אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ נִאוּף, עַל-יְדֵי זֶה בָּא לְהִרְהוּרִים רָעִים. עַיֵּן (ספר המידות אות בית חלק א סעיף ח): אִם עַם-הָאָרֶץ חָסִיד, אַל תָּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹ. עַיֵּן (ספר המידות אות מריבה חלק ב סעיף י"א): לִפְעָמִים אֵין שְׁלוֹם בַּיִת לָאָדָם וְכָל בְּנֵי-בֵיתוֹ בִּקְטָטָה, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שֵׁדִים בַּבַּיִת הַגּוֹרְמִין כָּל זֶה, וְעַל-יְדֵי זֶה בָּאִים יִסּוּרִים עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. עַיֵּן (ספר המידות אות טלטול חלק ב סעיף ד): לָאו בְּכָל מָקוֹם אָדָם זוֹכֶה לְסַגֵּל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. בִּשְׁבִיל זֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִים, שֶׁיֵּצֵא זֶה הָאָדָם מִמָּקוֹם הַזֶּה לְמָקוֹם אַחֵר. עַיֵּן (ספר המידות אות אמונה חלק ב סעיף א): לִפְעָמִים אָדָם בָּא לְאֵיזֶהוּ מָקוֹם, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר בְּזֶה הַמָּקוֹם, יֵדַע שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הָיוּ בּוֹ אֲבוֹתָיו וְנָפַל לָהֶם אֵיזֶה כְּפִירָה, אוֹ בָּנָיו יָבוֹאוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְאֵיזֶה כְּפִירָה, וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא סוֹבֵל עַכְשָׁו צַעַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. עַיֵּן (ספר המידות אות הוראה חלק א סעיף ב): מְקוֹם הַהוֹרָאָה הִיא מוֹעֶלֶת לְיִרְאָה. לְגַבֵּי תְּפִלָּה בְּלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת שֶׁהַרְבֵּה לֹא מְבִינִים מָה הַכַּוָּנָה, עַיֵּן (ליקוטי תפלות תפלה קט"ו חלק א): (לאחר כמה שורות) וְאַתָּה מָסַרְתָּ הַבְּחִירָה בְּיַד בְּנֵי אָדָם כְּאִלּוּ אֵינָהּ בְּיָדְךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. וְאַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת גַּם הַבְּחִירָה בְּיָדְךָ, כִּי מִמְּךָ הַכֹּל, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, הָיָה נוֹפֵל בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, הַשֵּׁם לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ". וְאָמְרוּ: אִלְמָלֵא שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת, נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל. חַד "וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי וְכוּ'". (בהמשך) וְתִתֵּן לִי עֵצָה וְכֹחַ וְהִתְחַזְּקוּת אֵיךְ לִסְתֹּם עֵינַי הַגַּשְׁמִיִּים וְעֵינֵי הַשֵּׂכֶל וְהַמַּחֲשָׁבָה לְבַל אֶסְתַּכֵּל עוֹד מֵעַתָּה עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, וּבִפְרָט לִבְלִי לַחְשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשָׁבָה הַנּוֹגַעַת לְהִרְהוּרִים רָעִים חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בֶּאֱמֶת אֲנִי מַאֲמִין שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לִי בְּחִירָה בְּוַדַּאי, אַךְ מֵעֹצֶם מְרִירַת הַהֶרְגֵּל קָשֶׁה לִי מְאֹד לֶאֱחֹז מַחֲשַׁבְתִּי בִּקְדֻשָּׁה. (מָה הַלָּשׁוֹן גַּם הַבְּחִירָה בְּיָדְךָ, וְלָמָּה בַּהֶמְשֵׁךְ מַסְבִּיר שֶׁבִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לַחְשֹׁב בִּקְדֻשָּׁה, אָז בְּוַדַּאי הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ?) עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"א): (לאחר כמה שורות) כִּי קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁהָיָה הַבְּרִיאָה בְּכֹחַ, כִּבְיָכוֹל, קֹדֶם שֶׁהוֹצִיאוֹ אֶל הַפֹּעַל, הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד וְכֻלּוֹ אֱמֶת וְכֻלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ קֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ שֵׁם טָהוֹר לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר, כִּי טָהוֹר אֵין שַׁיָּךְ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם", אֲבָל שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד, אֵין שָׁם בְּחִינַת חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים, שֶׁהוּא עִקַּר הָרָע וְהַטֻּמְאָה כַּנַּ"ל, כִּי הַטָּהֳרָה הוּא בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בֵּין הַקֹּדֶשׁ וְהַטֻּמְאָה, שֶׁעַל יָדוֹ נִתַּקֵּן הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם". וְהוּא בְּחִינַת הַבְּחִירָה, שֶׁהוּא מְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים, וְזֶה אֵין שַׁיָּךְ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁאָז הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ בְּחִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה. (פֹּה רַבֵּנוּ זי"ע מַסְבִּיר שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם הָיָה רַק הוּא לְבַדּוֹ, כְּלוֹמַר הָיָה קַיָּם רַק רְצוֹנוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁהוֹצִיא בְּרִיאָה, נִהְיָה טָהֳרָה וְטֻמְאָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא מְצִיאוּת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת רַע, דְּהַיְנוּ הֶפֶךְ רְצוֹנוֹ וּבְחִירָה זֶה בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים, בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ בֵּין טוֹב וְרַע, וְהַטָּהֳרָה הִיא מְמֻצָּע בֵּין הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, לַטֻּמְאָה, כִּי עַל יְדֵי הַטָּהֳרָה אָדָם מְטַהֵר מִמֶּנּוּ אֶת הָרָע וְעוֹלֶה לַקֹּדֶשׁ, כְּלוֹמַר תֵּכֶף נִרְאֶה שֶׁזֶּה יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁטִּהֲרוּ אֶת עַצְמָם מִיֵצֶר הָרַע, וְאָז לֹא שֶׁאֵין לָהֶם יְכֹלֶת הַבְּחִירָה בְּלִבָּם, אֶלָּא הֵם נִהְיוּ רַק בִּקְדֻשָּׁה וְאֵין לָהֶם רָצוֹן לִבְחֹר בָּרַע, כִּי אֵין לָהֶם יֵצֶר הָרַע שֶׁיַּפְרִיעַ לָהֶם, וְאֶל מַצָּב זֶה רַבִּי נָתָן זַ"ל אוֹמֵר שֶׁבֶּאֱמֶת הַבְּחִירָה בְּיָדְךָ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", שֶׁשָּׁם לֹא שַׁיָּךְ בְּחִירָה, כִּי זֶה בְּחִינָה שֶׁל מָקוֹם שֶׁהַדֶּרֶךְ לְשָׁם הִיא עַל יְדֵי טָהֳרָה מֵרַע, אֲבָל שֶׁאַתָּה שָׁם אֵין טֻמְאָה וְאֵין טָהֳרָה רַק קֹדֶשׁ, אֲבָל אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמָקוֹם שֶׁל בְּחִירָה, כִּי יֵשׁ לָנוּ טֻמְאָה וְרַע לְהִטָּהֵר מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שֶׁנִּרְצֶה וְנִבְחַר לְהִטָּהֵר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בְּמַצָּב זֶה, אֶלָּא הוּא בָּרָא מְצִיאוּת זוֹ שֶׁל טֻמְאָה וְטָהֳרָה וּבְחִירָה בֵּינֵיהֶם. וּמַמְשִׁיךְ, וַאֲנִי בְּוַדַּאי הַבְּחִירָה בְּיָדִי, כִּי אֵינִי מַצְלִיחַ לֶאֱחֹז מַחֲשַׁבְתִּי בִּקְדֻשָּׁה. כִּי הוּא עֲדַיִן בְּמַצָּב שֶׁל טֻמְאָה וְטָהֳרָה וּבְחִירָה בֵּינֵיהֶם, וְהַצַּדִּיקִים יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁעָבְדוּ עַל זֶה מְאֹד, בֶּאֱמֶת שֶׁהִתְנַקּוּ לְגַמְרֵי מֵהַדָּמִים הָעֲכוּרִים, אֶצְלָם הַיֵּצֶר הָרַע הוּא לֹא גַּשְׁמִי אֶלָּא מִמָּקוֹם אַחֵר, כִּי אֵין לָהֶם רַע, לָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַיֵּעַ לָהֶם לָצֵאת מִזֶּה, לָכֵן מִתְיַסְּרִים כְּמוֹ שְׁאָר הַחוֹטְאִים. וּלְאַחַר שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה מֵעִיד עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמִּי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהֵם חוֹטְאִים אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה וְנִתְהַפֵּך לָהֶם לִזְכוּת, כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, שֶׁדֶּרֶךְ תְּשׁוּבָתוֹ עַל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּרַם שֶׁתְּפִלּוֹתָיו יִהְיוּ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לַיָּחִיד. וּמִי שֶׁמְּנַסֶּה לַחֲקֹר בְּעִנְיָן זֶה חֲקִירוֹת שֶׁל הֶבֶל וּלְהַגִּיד לְעַצְמוֹ אוּלַי גַּם אֲנִי אִם אֶחֱטָא יִהְיֶה לְבַסּוֹף עִנְיָן מִזֶּה, עַל זֶה נֶאֱמַר: מִי שֶׁאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי רַק יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁעָבְדוּ עַל זֶה מְאֹד בֶּאֱמֶת נִטְהֲרוּ מֵהָרַע שֶׁל הַדָּמִים הָעֲכוּרִים בֶּאֱמֶת, וְלָהֶם מִי שֶׁבִּבְחִינָה זֹאת עָבְרוּ מַה שֶּׁעָבְרוּ, וְלוּלֵא סִיּוּעַ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַצְלִיחַ לַעֲלוֹת בַּחֲזָרָה לִקְדֻשָּׁתָם. רַק מְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא בּוֹרֵא הַבְּחִירָה, וְאֶצְלוֹ הִיא בְּיָדָיו, וּבֶאֱמֶת הוּא בָּרָא מְצִיאוּת שֶׁנָּתַן לִבְנֵי אָדָם עֲבוֹדָה שֶׁל בְּחִירָה, אֲבָל אִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא מְצִיאוּת אַחֶרֶת שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲבוֹדָה שֶׁל בְּחִירָה כְּמוֹ אִם לֹא הָיָה בּוֹרֵא טֻמְאָה, כִּי כָּל עוֹד אָדָם יֵשׁ בּוֹ יֵצֶר הָרַע הוּא חַיָּב לִבְחֹר בַּטָּהֳרָה לְהִתְנַקּוֹת מִמֶּנּוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ שְׁלַבִּים וְלַחְשֹׁב לָמָּה טָהֳרָה אֲנִי אַחְשֹׁב, שֶׁהַכֹּל אֶחָד וְנִהְיֵיתִי בְּקֹדֶשׁ, כִּי זֶה צְחוֹק בְּעָלְמָא וְשִׁגָּעוֹן. וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב כָּךְ חֲבָל שֶׁהוּא לֹא גִּלָּה זֹאת לְרַבֵּנוּ זי"ע וְאָז רַבֵּנוּ זי"ע לֹא הָיָה עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם כָּל כָּךְ קָשֶׁה בִּכְדֵי לְהִטָּהֵר. וְאָמַר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת), כַּמּוּבָא (בחיי מוהר"ן שיחה ר"ל): (לאחר כמה שורות) וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי רַק בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לָבוֹא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'. וְעַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ק"ע): פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַדּוּעַ כַּמָּה יְרֵאִים הִתְיַגְּעוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאֹד וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיעוּ לְמַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים. הֵשִׁיב בִּפְשִׁיטוּת, מִסְתָּמָא לֹא הִתְיַגְּעוּ כָּל כָּךְ. (בהמשך) כִּי הַכְּלָל שֶׁעִקָּר הוּא הַיְגִיעָה, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה  (כִּי גַּם עִנְיָן שֶׁאֵיפֹה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב שָׁם הוּא נִמְצָא, מְדֻבָּר בִּדְבָרִים שֶׁמַּשִּׂיג. לְדֻגְמָא, אִם הָיִיתָ אוֹמֵר לְמִישֶׁהוּ פַּעַם תַּחְשֹׁב שֶׁאַתָּה בְּמָטוֹס, הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵּיצַד תְּחוּשַׁת הַמָּטוֹס אוֹ כֵּיצַד הוּא נִרְאֶה, אֶלָּא תּוּכַל לְהַגִּיד לוֹ תַּחְשֹׁב שֶׁאַתָּה בַּשָּׂדֶה, וְאֶת זֶה הוּא מַכִּיר. אוֹתוֹ דָּבָר הַיּוֹם אָדָם לֹא יָכוֹל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא בַּקֹּדֶשׁ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא חָוָה קֹדֶשׁ, אֶלָּא הוּא יָכוֹל לְדַמְיֵן כְּפִי תְּפִיסַת שִׂכְלוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כָּךְ). עַיֵּן (ישעיה מ"ו, ה). "לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה".

וְגַם לְעִנְיַן מַה שֶּׁמּוּבָא (בליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כ"א בפירוש לאחר סעיף י"א): כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל, וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם, וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא שָׁם מַמָּשׁ, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ. (דְּהַיְנוּ רַבִּי נָתָן ז"ל מַסְבִּיר לָנוּ שֶׁבְּכָל הַשָּׂגָה שֶׁאָדָם מַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשֹּׁרֶשׁ, גַּם הַלָּשׁוֹן יוֹתֵר מֵהַשֹּׁרֶשׁ, כִּי יֵשׁ אֵין סוֹף שֶׁל הַשָּׂגוֹת בְּהַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָתֵת לָאָדָם). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ד חלק א סעיף ו): וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת (משלי כ"ח) "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת", וּבְחִינַת (שמות י"ז) "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", וּבְחִינַת (שמואל-א כ"ד) "וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל", הַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַיָּדַיִם. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שמואל-א ב) "וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן", וְזֶה בְּחִינַת (תהלים פ"ט) "אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים". קֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת מֹחִין, וְזֶה בְּחִינַת 'מַלְכוּת דִּיצִירָה נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חָכְמָה בִּינָה דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה'. (רַבֵּנוּ זי"ע מֵבִיא (ליקוטי מוהר"ן בתורה ו חלק א סעיף ג): וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ אָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אַף עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה – עָשָׂה לְפִי הַשָּׂגָתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ בְּוַדַּאי כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, בְּוַדַּאי הוּא מַכִּיר וּמַשִּׂיג יוֹתֵר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא לְפִי הַשָּׂגָתוֹ שֶׁמַּשִּׂיג עַכְשָׁו, בְּוַדַּאי הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת גַּשְׁמִיּוּת. נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה עַל שֶׁהִתְגַּשֵּׁם אֶת רוֹמְמוּת אֱלֹקוּתוֹ, וְזֶה בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ שַׁבָּת, הַיְנוּ כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל) "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ", כִּי עִקַּר עוֹלָם הַבָּא הוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ל"א) "וְיֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם". נִמְצָא בְּכָל עֵת שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה יְתֵרָה, אֲזַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הַהַשָּׂגָה הָרִאשׁוֹנָה. (בהמשך) וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (פסחים נ: "אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן" (זכריה י"ד). אוֹר שֶׁהוּא יָקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה קָפוּי וְקַל לָעוֹלָם הַבָּא. נִמְצָא בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּשֶׁיִּזְכּוּ לְהַשָּׂגָה יְתֵרָה בֵּאלֹקוּתוֹ, בְּוַדַּאי יִתְחָרְטוּ וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגַת עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הַשָּׂגַת עוֹלָם הַזֶּה בִּבְחִינַת גֶּשֶׁם נֶגֶד הַשָּׂגַת עוֹלָם הַבָּא. וְזֶה כְּאִלּוּ כִּבְּדוּ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, כִּי זְבִיחַת הַיֵּצֶר הִיא תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, הוּא בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה, וְהַוִּדּוּי עַל זְבִיחַת הַיֵּצֶר, הַיְנוּ תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה, הִיא בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהַכָּבוֹד הָרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה קָפוּי וְקַל נֶגֶד הַכָּבוֹד הַשֵּׁנִי. (כִּי אֵיךְ מִצַּד אֶחָד כָּתוּב לֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּהּ (אֵין מָקוֹם פָּנוּי מִמֶּנּוּ, דְּהַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) וּמִצַּד שֵׁנִי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל (אֵין מַחֲשָׁבָה שֶׁתּוֹפֶסֶת בְּךָ כְּלָל, דְּהַיְנוּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא), שֶׁלִּכְאוֹרָה בַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲנִי מַתְחִיל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא בְּכָל מָקוֹם, וּבַמִּשְׁפָּט הַשֵּׁנִי, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְתָפְסוֹ בִּכְלָל בַּמַּחֲשָׁבָה?!, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכֻנֶּה אֵין סוֹף בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵין סוֹף שֶׁל הֶאָרוֹת וַהֲטָבוֹת לָתֵת, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל", לָכֵן גַּם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָה קוֹדֶמֶת שֶׁהִיא גַּשְׁמִית כְּנֶגֶד הַהַשָּׂגָה הַחֲדָשָׁה וְכֵן לְעוֹלָם. כְּלוֹמַר כָּל הַשָּׂגָה הִיא לֹא סוֹפִית וּוַדָּאִית. כִּי אִלּוּ יְדַעְתִּיו – הֱיִיתִיו, וְזֶה לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ג חלק א בסוף): וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ. הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קֹדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית. וְהָרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכֹחַ, וְאַחַר-כָּךְ שָׁב פֹּעַל. וְהַחֲמִישִׁי, שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ. (כִּי גַּם עַל יְחִידָה שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִזְכֶּה וְרַבֵּנוּ זי"ע זָכָה, הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדִיּוּק, אֲבָל לֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַס וְשָׁלוֹם, לָכֵן רַבֵּנוּ זי"ע הִתְבַּטֵּא מִסְפַּר פְּעָמִים שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה פ"ג חלק ב): וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה, וְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע), וּבִשְׁבִיל זֶה שַׁבָּת נִקְרָא תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְתַכְלִית זֶה בְּחִינַת (קהלת ז) "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי", הַיְנוּ זֶה עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה, עַיֵּן (שיחות הר"ן שיחה ג): הִפְלִיג מְאֹד בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב, וְאָמַר כִּי לִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵין שִׁעוּר, כִּי נַעֲשִׂים דְּבָרִים נוֹרָאִים בָּעוֹלָם, נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל, הַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים שׁוּם יְדִיעָה כְּלָל כְּלָל לֹא. וְגַם מַה שֶּׁמּוּבָא כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, הַיְנוּ גַּם-כֵּן אֵצֶל כָּל יְדִיעָה וִידִיעָה, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְהַתַּכְלִית שֶׁל הַיְדִיעָה, דְּהַיְנוּ לֹא נֵדַע, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן אֵין זֶה הַתַּכְלִית, כִּי זֶה הַתַּכְלִית הוּא רַק בְּאוֹתָהּ הַיְדִיעָה, אֲבָל בְּהַיְדִיעָה הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל בָּהּ כְּלָל וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה. נִמְצָא שֶׁלְּעוֹלָם אֵין יוֹדְעִין כְּלָל כְּלָל לֹא, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה הַתַּכְלִית, כִּי עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל כְּלָל לֵידַע בַּיְדִיעוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִזֹּאת הַיְדִיעָה שֶׁהִגִּיעַ בָּהּ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁלֹּא נֵדַע וְכוּ'. (לָכֵן צָרִיךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת לְבַקֵּשׁ וְלִרְצוֹת אֶת הַשֵּׁם וּלְהִתְיַגֵּעַ בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ בִּכְדֵי לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם. כִּי רַק לֶעָתִיד לָבוֹא, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הַשֵּׁם אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, כִּי כֻּלָּם יִזְדַּכְּכוּ וְיִטָּהֲרוּ מֵהָרַע, וְרַק צַדִּיקִים יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת יְסוֹדֵי הָעוֹלָם טָעֲמוּ מִזֶּה לִפְנֵי כֵן, וְאֵין קֶשֶׁר בֵּין בְּחִירָה לְבֵין זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם בְּכָל רֶגַע, כִּי הוּא מְחַיֶּה אוֹתוֹ כְּבַעַל בְּחִירָה, וְאֵין לָאָדָם מֵחֲמַת שִׁבְרוֹנוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּטְּעָנָה שֶׁכָּכָה הַשֵּׁם בּוֹחֵר שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (בתהילים), לַמְרוֹת שֶׁלִּבּוֹ חָלַל בְּקִרְבּוֹ, (בפרק ל"ב פסוק ב): "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב הַשֵּׁם לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה", דְּהַיְנוּ שֶׁאָדָם לֹא יַאֲשִׁים אֶת הַשֵּׁם בָּעֲווֹנוֹת שֶׁלּוֹ, כִּי זֶה בְּעֶצֶם רוּחַ רְמִיָּה, דְּהַיְנוּ אָדָם מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ. אֶלָּא יָשׁוּב מֵאַהֲבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַהֲפֹךְ הַכֹּל לִזְכֻיּוֹת, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הָאָדָם, לֹא מְשַׁנֶּה מָה רָמַת הַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ בְּדַרְכּוֹ, כְּמִשְׁפַּט הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ: הַלְוַאי שֶׁאֹהַב אֶת הַצַּדִּיק הֲכִי גָּדוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הָרָשָׁע הֲכִי גָּדוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל. וּלְאַט לְאַט עַל יְדֵי תְּפִלָּה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְהַכֹּל; לְלִמּוּד, לִתְפִלָּה, אֱמוּנָה, קִיּוּם הַמִּצְווֹת וְכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה קי"א): אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצִוָּה לוֹ לִלְמֹד וְכוּ'. וְשָׁאַל אוֹתוֹ: הֲלֹא אֵינִי יָכוֹל לִלְמֹד. הֵשִׁיב לוֹ, עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִים לָבוֹא לַכֹּל, לְכָל טוֹב, לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וּלְכָל הָעֲבוֹדוֹת וּלְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְשֶׁאֵין לוֹ יֵצֶר הָרַע, אָז עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ בְּמַדְרֵגָה אַחֶרֶת, וְאָז אִלּוּלֵי שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת אֵלּוּ נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַצַּדִּיקִים מְאֹד וְעוֹזֵר לָהֶם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, כִּי אֵצֶל אֲנָשִׁים בְּסֵדֶר גֹּדֶל כָּזֶה, זֶה עִנְיָן אַחֵר, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם חוֹטְאִים מִתְיַסְּרִים כְּמוֹ כָּל חוֹטֵא כְּמוֹ דָּוִד שֶׁנִּצְטָרַע, אֲבָל חָזַר בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה וְהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. אֲבָל לֹא מְדֻבָּר לְגַבֵּנוּ). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות בשר וחלב הלכה ה בסוף): כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לִחְיוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם לְבָרֵר כָּל הַמַּדְרֵגוֹת וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְדַרְגָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָהּ בְּגוּף כְּלָל. וְזֶה אֵין זוֹכִין כִּי אִם יְחִידֵי סְגֻלָּה הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד. וּבְכֹחָם יֵשׁ תִּקְוָה אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁאֵינָם זוֹכִים לָזֶה וּרְחוֹקִים מְאֹד מִזֶּה. (ובהמשך) וְזֶה עִקַּר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי הוּא מִתְגַּבֵּר בְּכָל דַּרְגָּא, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר עַל הָאֱמֶת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְכוּ', הַשֵּׁם לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ". (שִׂימוּ לֵב שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ עִם אוֹתוֹ פָּסוּק כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְכוּ'". שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁעָבְדוּ עַל זֶה מְאֹד, שֶׁבֶּאֱמֶת נִטְהֲרוּ מֵהָרַע שֶׁל הַדָּמִים הָעֲכוּרִים שֶׁזּוֹכִים לָזֶה, כִּי לָנוּ יֵשׁ יֵצֶר הָרַע וְיֵשׁ לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה לִבְחֹר בַּטָּהֳרָה וְהַלְוַאי נִזְכֶּה בְּכֹחַ רַבֵּנוּ זי"ע לִקְצָת מִן הַקֹּדֶשׁ. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ב) (וּרְאֵה כַּמָּה עֲבוֹדָה וּזְמַן עַד שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, וְזֶה רַק חֵלֶק מִמַּה שֶּׁעוֹשִׂים). (לאחר כמה שורות): אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, כִּי עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, עַל יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, (כִּי מִתְפַּלֵּל עַל בִּטּוּלָן) עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ. (בהמשך) עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה, בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם בְּנֵי אָדָם, וְשָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד, וִיפַנֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וִיבַטֵּל הַכֹּל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבִטּוּל בֶּאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלָּה יַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת וְשִׂיחוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת בַּלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ יְחִידִי כַּנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבַטֵּל זֶה הַדָּבָר, דְּהַיְנוּ לְבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה זֹאת, וְאַחַר כָּךְ יַרְבֶּה עוֹד בַּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה אַחֶרֶת. וְכֵן יִנְהַג זְמַן רַב בַּהִתְבּוֹדְדוּת, בַּזְּמַן הַנַּ"ל וּבַמָּקוֹם הַנַּ"ל, עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַכֹּל. וְאַחַר כָּךְ עֲדַיִן נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ מְבַטְּלִים גַּם אֶת זֶה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם. פֵּרוּשׁ, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת אַחַר שֶׁבִּטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת עֲדַיִן נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּטֵּל לְגַמְרֵי הַגֵּאוֹת וְהַגַּסּוּת, עַד שֶׁנֶּחְשָׁב בְּעֵינָיו לְאֵיזֶה דָּבָר, וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת. (וּבְעִקָּר עַל יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וְלֹא עַל יְדֵי מַחֲשָׁבוֹת מִנּוֹשְׂאִים אֵלּוּ שֶׁל הִתְבַּטְּלוּת אוֹ חֲקִירוֹת בְּהַנְהָגַת הַשֵּׁם, אֶלָּא בְּעִקַּר מַעֲשִׂים עַל פִּי תּוֹרָה נ"ב חֵלֶק א שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל כַּמּוּבָא. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ה סעיף ל"ה): (לאחר כמה שורות) כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין שֶׁל הַתְּפִלִּין כִּי אִם כְּשֶׁמְּעַבְּדִין אֶת עוֹר הַגּוּף לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזָה וְשׁוּם שֶׁמֶץ מִשּׁוּם תַּאֲוָה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ רֵיחַ בְּעָלְמָא מֵהֶם לֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר בּוֹ. וְזֶה שֶׁדִּקְדֵּק רַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זַ"ל בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְאָמַר, שֶׁצְּרִיכִין לְעַבֵּד אֶת הַגּוּף כְּמוֹ עוֹר שֶׁמְּעַבְּדִין אוֹתוֹ הֵיטֵב שֶׁיִּהְיֶה יְכוֹלִין לְהָפְכוֹ וְלִרְאוֹת לָעֵינַיִם שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי. גַּם אָמַר שֶׁיֵּשׁ גְּדוֹלִים שֶׁשָּׁבְרוּ אֶת תַּאֲווֹת הַגּוּף, אֲבָל הוּא עֲדַיִן כְּמוֹ עוֹר הַמְעֻבָּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה רֵיחַ רַע, רַק צְרִיכִין לְזַכֵּךְ וּלְעַבֵּד אֶת הַגּוּף כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ שׁוּם רֵיחַ מִשּׁוּם תַּאֲוָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי זִכּוּךְ הַגּוּף הוּא בְּחִינַת עִבּוּד הָעוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, בְּחִינַת נֹגַהּ וְכוּ', שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה הֵם זוֹכִין לְמֹחִין שְׁלֵמִים וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אַשְׁרֵי לָהֶם. וַהֲמוֹן עַם שֶׁאֵין זוֹכִין לָזֶה לְזַכֵּךְ הַגּוּף כָּל כָּךְ, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְזִכּוּךְ כָּזֶה כַּנַּ"ל. (מַה יֵּשׁ יוֹתֵר מִצַּדִּיקִים גְּמוּרִים אִם גַּם הֵם לֹא זוֹכִים לָזֶה?! יֵשׁ חֲמִשָּׁה יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת צַדִּיקֵי יְסוֹדֵי עוֹלָם, וּבִפְרָט לָנוּ שֶׁל זְמַנֵּנוּ רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע). עַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן שֶׁלָּהֶם הוּא עַל יְדֵי קִרְבַת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים (דְּהַיְנוּ יְסוֹדֵי הָעוֹלָם וִיסוֹד הָעוֹלָם שֶׁל זְמַנֵּנוּ רַבֵּנוּ נַחְמָן זי"ע) שֶׁזָּכוּ עַל יְדֵי זִכּוּךְ גּוּפָם בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל לְמֹחִין גְּדוֹלִים אֲמִתִּיִּים וּלְרוּחַ נְבוּאָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲמִתִּי. וְעַל יְדֵי זֶה הֵם יְכוֹלִים לְבָרֵר הַמְדַמֶּה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם גַּם כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית כַּנַּ"ל. (אֲשֶׁר מִפֹּה רוֹאִים בְּבֵרוּר שֶׁעִנְיַן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה אֲשֶׁר רַבֵּנוּ זי"ע אוֹמֵר שֶׁעִקַּר הַיַּהֲדוּת, שֶׁלַּחֲווֹת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בָּזֶה. תָּלוּי בְּנִקְיוֹן הַגּוּף מִתַּאֲווֹת וְקִרְבָה לְצַדִּיק הַדּוֹר רַבֵּנוּ זי"ע, עַיֵּן גַּם (ליקוטי מוהר"ן תורה ח חלק ב סעיף ז): (לאחר כמה שורות) וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, כִּי עִקָּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה. (עִקַּר פְּעֻלַּת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זִכּוּךְ הַגּוּף כְּמוֹ עִבּוּד עוֹר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שֶׁמֶץ רֵיחַ שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְמֹחִין שְׁלֵמִים וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְזֶה עִקַּר הַדֶּרֶךְ). עַיֵּן גַּם (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"א חלק א סעיף ד): וְסֻכָּה הַנַּ"ל, הַיְנוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, שֶׁפַע אֱלוֹקִי הַנַּ"ל, הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים. (בהמשך) וְדַע שֶׁזֶּה עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה. כָּל זְמַן שֶׁהַשֵּׂכֶל אֵין כָּל כָּךְ גָּדוֹל לְהָבִין הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, (דְּהַיְנוּ גִּדּוּלוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל הוּא עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מְבַטֵּל כָּל הָרָע מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי הָעִנְיָן שֶׁבְּתוֹרָה נ"ב לְעֵיל, כִּי עִנְיָן זֶה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ וִיכֹלֶת לְקַדֵּשׁ אֶת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, כִּי קַטְנוּת הַשֵּׂכֶל זֶה שֶׁרוֹצֶה עֲדַיִן תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְעַל יְדֵי בִּטּוּלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהִטַּהֲרוּת, עוֹלֶה לִבְחִינַת קֹדֶשׁ שֶׁזֶּה בְּחִינַת לִפְנֵי הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גִּדּוּל שִׂכְלוֹ). עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ב סעיף ה): וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַׂר הַגּוּף, לְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה וּמִכָּל הַשָּׂגָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן יֵדַע מִזֹּאת הַהַשָּׂגָה, בִּבְחִינַת (ישעיהו נ"ח) "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" – 'מִבְּשָׂרְךָ' דַּיְקָא, שֶׁלֹּא תַעְלִים עֵינֶיךָ מִלְּרַחֵם עַל בְּשָׂרְךָ, הַיְנוּ בְּשַׂר גּוּפְךָ, כִּי צְרִיכִין לְרַחֵם מְאֹד עַל הַגּוּף לִרְאוֹת לְזַכְּכוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהוֹדִיעַ לוֹ מִכָּל הַהֶאָרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם הִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַׂר הַגּוּף, לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהוֹדִיעַ לוֹ מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל. עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ס"ח): כִּי הֲלֹא הָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֹמֶר. (המשך תורה כא): אֲזַי כֹּחַ הַבְּחִירָה עַל מְקוֹמוֹ, כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לִבְחֹר הַחַיִּים אוֹ הִפּוּכוֹ, אֲבָל שֶׁיִּכְנֹס הַמַּקִּיף הַזֶּה לִפְנִים, וְאָז יִתְגַּדֵּל הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, וְיִתְגַּלֶּה לָאֱנוֹשִׁי הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, אָז יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה, כִּי אָז, עַל יְדֵי גִּדּוּלוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל, יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ, (שֶׁמַּלְאָךְ אֵין לוֹ יֵצֶר הָרַע) וְאָז יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה. וְזֶה זֶה עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה, זֶה שֶׁאֵין יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה. (שֶׁפֹּה זֶה אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ בְּתוֹרָה נ"א הַנַּ"ל, אִם אָדָם יֶחֱוֶה אֶת הַמַּקִּיפִים שֶׁיִּכָּנְסוּ לִפְנִים, שֶׁזֶּה שֶׁפַע אֱלֹקִי וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אָז זֶה אוֹמֵר שֶׁעָבַד עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁעַל יְדֵי הַטָּהֳרָה הִתְנַקָּה מֵהַטֻּמְאָה, דְּהַיְנוּ יֵצֶר הָרַע, וְזָכָה לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד, דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְאָז הוּא בְּעֶצֶם כְּמוֹ מַלְאָךְ שֶׁאֵין לוֹ יֵצֶר הָרַע, וַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ מַלְאָכִים שֶׁקִּטְרְגוּ וְנָפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם, וְגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן חָטָא וְלֹא הָיָה לוֹ יֵצֶר הָרַע, וְגַם דָּוִד שֶׁהֵעִיד עַל עַצְמוֹ וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי. אֶלָּא בְּמַדְרֵגוֹת אֵלּוּ זֶה עִנְיָן אַחֵר, כִּי זֶה לֹא מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁאָנוּ מַכִּירִים, כִּי אֵין לָהֶם יֵצֶר הָרַע, וְלָכֵן אוֹמֵר שָׁם שֶׁכָּל עוֹד אֵין הַשֵּׂכֶל כָּל כָּךְ גָּדוֹל לְהָבִין זֹאת – כֹּחַ הַבְּחִירָה עַל מְקוֹמוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּכְנֹס הַמַּקִּיף זֶה אוֹמֵר שֶׁהָאָדָם נִטְהָר לְגַמְרֵי, וְאָז עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה, רַק שֶׁבְּוַדַּאי לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ לִבְחֹר בְּהִפּוּךְ מֵהַחַיִּים, כִּי הוּא בְּמַצָּב שֶׁל אֱמֶת גְּדוֹלָה מְאֹד. כִּי נִבְרָא בְּלִי יְכֹלֶת בְּחִירָה מִצַּד עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאֲנָשִׁים מְדַמִּים בְּדַעְתָּם, אֵין לוֹ נִצְחִיּוּת כִּי לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְזֶה גַּם אוֹמֵר שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת, עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קי"ז מהירושלמי ברכות פ"ה): כִּי אִם אֵין דַּעַת, הַבְדָּלָה מִנַּיִן. (כִּי דַּעַת זֶה יְכֹלֶת הַבְדָּלָה בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין עֹנֶג לְנֶגַע, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, אָז אֵיזֶה מִן נִבְרָא זֶה שֶׁהַשֵּׁם יִרְצֶה לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ טוּבוֹ אֵין לוֹ דַּעַת לְהוֹדוֹת אוֹ לְהִתְעַנֵּג אוֹ כָּל דָּבָר, כָּךְ שֶׁהַחֲקִירוֹת בְּעִנְיַן בְּחִירַת הָאָדָם וְעוֹד לְאַחַר הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע אָמַר לְגַבֵּי הַבְּחִירָה כִּפְשׁוּטוֹ, זֶה פָּשׁוּט רוּחַ שְׁטוּת מִקְּלִפַּת יִשְׁמָעֵאל שֶׁבָּאָה לְרַמּוֹת אֶת הָאָדָם, כִּבְיָכוֹל, אִם רִבּוּי הָאֱמוּנָה וְהַהַמְלָכָה שֶׁל הַשֵּׁם בְּעִוּוּת גָּדוֹל, וְאֵין זֶה כַּוָּנַת רַבֵּנוּ זי"ע כְּלָל. רַבֵּנוּ זי"ע בָּא לְהַכְנִיס בָּנוּ אֱמוּנָה אֲמִתִּית מְבֹרֶרֶת פְּשׁוּטָה בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת שֶׁל אֱלֹקוּת מְיֻתָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בשיחות הר"ן שיחה ל"ג): (לאחר כמה מלים) אֵצֶל הָעוֹלָם אֱמוּנָה הוּא דָּבָר קָטָן, וְאֶצְלִי אֱמוּנָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד. וְעִקַּר הָאֱמוּנָה הִיא בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת כְּלָל, רַק בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁהַנָּשִׁים וְהַהֲמוֹן עַם הַכְּשֵׁרִים מַאֲמִינִים. (שֶׁצָּרִיךְ אֱמוּנָה כְּמוֹ הַנָּשִׁים וְהַהֲמוֹן עַם הַכְּשֵׁרִים). וְגַם מַה שֶּׁאָמַר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה פ"ב): (בסוף) וְזֶה פֵּרוּשׁ מַחֲשָׁבָה, חֲשֹׁב "מָה", (בהמשך) שֶׁתַּמְשִׁיךְ "מָה" בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתְּךָ, שֶׁתְּקַשֵּׁר אֱלֹקוּתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי", וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָ. (עין תורה כ"ב סעיף י"א בסוף): וְאִם הוּא בְּמַדְרֵגָה שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה, (בהמשך) וְכַמָּה רָחוֹק בֵּין קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ וּבֵין תְּפִלָּה שֶׁלּוֹ לַתּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ד חלק א): דַּע שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמְתִין וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדַּף אַבַּתְרֵהּ (רְדִיפַת הַמַּחֲשָׁבָה לִרְדֹּף אַחֲרָיו), וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה אָז הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ, מִבְּחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי (מַגִּיעַ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ), כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה. (כִּי אִי אֶפְשָׁר לְתָפְסוֹ בֶּאֱמֶת בְּמַחֲשָׁבָה כְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ "וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר", שֶׁמֹּשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי", הוּא הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כְּלוֹמַר עַל יְדֵי שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב וְכוֹסֵף לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם עַל פִּי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּמוּכָן לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לִרְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁהוּא תּוֹרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַלְוַאי אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ, כִּי הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִיר לְמוּטָב. כִּבְיָכוֹל, עֲזֹב מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב עָלַי, כִּי בִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא כְּלָל, כַּמּוּבָא בְּפָתַח אֵלִיָּהוּ. תּוֹרָתִי זֶה רְצוֹנוֹתַי, זֶה נִקְרָא לַחְשֹׁב "מָה", וְזֶה שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר "מַה נַּחְנוּ", דְּהַיְנוּ אֲנִי כִּרְצוֹן תּוֹרַת הַשֵּׁם, כִּי אֱמוּנָה שֶׁנּוֹגֶדֶת אֶת הַהֲלָכָה הִיא עֲבוֹדָה זָרָה אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת. וְעַיֵּן גַּם תּוֹרָה נ"ב שֶׁהֵבֵאנוּ מִקֹּדֶם לְעֵיל בְּסוֹפָהּ מַה זֶּה בְּחִינַת מָה בֶּאֱמֶת. עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות העושה שליח לגבות חובו הלכה ג סעיף ו): (לאחר כמה שורות) כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אֶת עֲמָלֵק לְגַמְרֵי בְּפַעַם אַחַת, כִּי הוּא בְּחִינַת הַס"מ וְהַבַּעַל דָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלוֹ לְגַמְרֵי, כִּי אִם כֵּן יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה. (אֲשֶׁר מִפֹּה גַּם רוֹאִים שֶׁעִנְיַן הַמֻּשָּׂג שֶׁל בִּטּוּל הַבְּחִירָה הוּא בְּעֶצֶם בִּטּוּל הַיֵּצֶר הָרַע אַחֲרֵי יְגִיעָה גְּדוֹלָה בְּהִטַּהֲרוּת מֵהַטֻּמְאָה שֶׁזֶּה כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְאָז נִשְׁאָר מֻשָּׂג שֶׁל אָדָם שֶׁנִּכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה וְשׁוּב יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה, רַק בִּגְלַל שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים – הַחַיִּים וְהִפּוּכוֹ, וְאֶת הָעִנְיָן שֶׁל הִפּוּכוֹ בִּטֵּל, אָז הַבְּחִירָה נָחָה, כִּי נִשְׁאָר לוֹ לִבְחֹר רַק בַּקֹּדֶשׁ. לְגַבֵּי מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זי"ע שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם נוֹפֵל לַעֲבֵרָה וְעַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית, וְשׁוּב הַדְּבָרִים אֵינָם מְבֹרָרִים, כִּי כְּבָר רַבֵּנוּ זי"ע אָמַר שֶׁהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, עַכְשָׁו נִרְאֶה אֶת הַשִּׂיחָה הַמְּקוֹרִית מֵרַבִּי נָתָן זַ"ל וְאֶת פְּרָטֶיהָ וְאָז יִהְיֶה מוּבָן שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע לֹא הִתְכַּוֵּן בִּכְלָל שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם מַפִּילִים לַעֲבֵרוֹת. וְעַיֵּן (חיי מוהר"ן שיחה ל"ו): סִפֵּר לִי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ כְּשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הַתּוֹרָה "בְּטַח בְּהַשֵּׁם" סִימָן ע"ט, בְּאוֹתָהּ הָעֵת הָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵיתוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ וְאָחַז מַטֶּה בְּיָדוֹ, וְאָמַר "וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי". וְדָחַק וּמָשַׁךְ תֵּבַת 'בְּיָדִי', כְּלוֹמַר שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּטֵּה אֱלֹקִים לְהַטּוֹת כִּרְצוֹנוֹ. כִּי מְרֻמָּז שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמַּטֵּה אֱלֹקִים מְרַמֵּז עַל הַבְּחִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מט"ט מִסִּטְרָא חַיִּים וּמִסִּטְרָא מָוֶת וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּמַאֲמַר הַתִּקּוּנִים הַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּקְצָת מְרֻמָּז וּמוּבָן מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁזָּכָה לִכְבֹּשׁ הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ, וְהַמַּטֶּה בְּיָדוֹ לְהַטּוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה, אַשְׁרֵי לוֹ. עַיֵּן בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק זֶה "וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי", שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁכְּבָר זָכָה לִכְבֹּשׁ הַבְּחִירָה, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא בְּחִינַת שַׁבָּת, וּבְיָדוֹ לַהֲפֹךְ מֵרַע לְטוֹב כִּי כְּבָר יֵשׁ לוֹ נַיְחָא וּשְׁבִיתָה מִן הָרָע שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי אֵצֶל הַצַּדִּיק הַזֶּה הַזּוֹכֶה לַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת. וְעַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות רבית הלכה ה סעיף ל"ד): (לאחר כמה מלים) כִּי עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם כְּשֶׁהוּא נָקִי וָזַךְ לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת. וְהָעִקָּר מֵהַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, כִּי שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת. (בהמשך) כִּי עִקַּר הַשֶּׁקֶר הוּא עַל יְדֵי עֲכִירַת הַדָּמִים, (דְּהַיְנוּ שֶׁקֶר וְתַאֲווֹת וַעֲבֵרוֹת זֶה אֵינוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם בָּטוּחַ). עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת הריח וברכת ההודאה הלכה ד סעיף ב): (לאחר כמה שורות) וְעַל כֵּן לִפְעָמִים הַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעַת אֶת הָאָדָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִיא מַגִּיעָה לְעֶצֶם פְּנִימִיּוּת נְקֻדַּת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ וְהִיא מִתְחַזֶּקֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לִבְלֹעַ נְקֻדָּה זֹאת גַּם כֵּן וּמְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל תֵּכֶף שֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלֹעַ אֶת עֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ, אֲזַי זֹאת הַנְּקֻדָּה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ, כִּי זֹאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ הִיא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד וְכַנַּ"ל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ בְּשׁוּם אֹפֶן. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ, אַף גַּם זֹאת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לָתֵת הֲקָאוֹת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה מִזֹּאת הַנְּשָׁמָה. וּמִזֶּה בָּא בְּחִינַת מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאָדָם נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה אַחַר כַּמָּה עֲבֵרוֹת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁלִּפְעָמִים עֲבֵרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁנִּלְכַּד בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה רַחֲמָנָא לִצְּלַן, עַל יְדֵי זֶה נִתְמַרְמֵר לִבּוֹ וְנִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר. וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ"ל. שֶׁלִּפְעָמִים הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי וְאָז מִתְגַּבֶּרֶת פְּנִימִיּוּת הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצֶה לִבְלֹעַ גַּם אוֹתָהּ, וַאֲזַי הִיא עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ, וְעַל יְדֵי זֶה לֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ בּוֹלַעַת אֶת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת – אַף גַּם הִיא מֻכְרַחַת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עַל יְדֵי זֶה כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה בִּבְחִינַת "חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ וְכוּ'" כַּנַּ"ל. אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹך עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. (אֲשֶׁר מִפֹּה רוֹאִים שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא, דְּהַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרַע, מְנַסֶּה לִלְכֹּד אֶת הָאָדָם, וְאִם אָדָם לֹא הֶחֱזִיק מַעֲמָד וְלֹא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר בִּבְחִירָתוֹ, וְלֹא מֵהַשֵּׁם. מֵהַבֶּהָלָה וְהַמֵּצַר מֵאֵיפֹה שֶׁנִּמְצָא, מַפְעִיל אֶת כֹּחַ בְּחִירָתוֹ בְּכָל הַכֹּחַ כִּי אֵינוֹ מוּכָן בְּשׁוּם אֹפֶן חַס וְשָׁלוֹם לִפֹּל בְּיַד הַיֵּצֶר הָרַע, וְרוֹצֶה כֵּן לְהַצְלִיחַ לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם, אָז אִם יִהְיֶה חָזָק לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ יוּכַל לְהַצְלִיחַ, אֲבָל זֶה לֹא מִן לִמּוּד שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לַחֲטֹא, כִּי הַשֵּׁם יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת הַאִם זֶה מֵרָצוֹן אוֹ חֲלִישׁוּת, כִּי אָז יְכוֹלִים לֹא לְהַסְפִּיק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּהַרְבֵּה מִקְרִים וַאֲנָשִׁים שָׁקְעוּ רַחֲמָנָא לִצְּלַן. דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם לֹא מִשְׂחָק. עַל הָאָדָם לִהְיוֹת אֲמִתִּי וְלִרְצוֹת בְּכָל כֹּחוֹתָיו כַּמָּה שֶׁזֶּה קָשֶׁה לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא הֶחֱזִיק – לָקוּם שׁוּב וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת אֲמִתִּי, וְאֵין לַחְשֹׁב חַס וְשָׁלוֹם שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מִין דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה שֶׁגַּם מֵהַשָּׁמַיִם מַפִּילִים לַעֲבֵרוֹת, כִּי זֶה שֶׁקֶר וְכָזָב! רַבֵּנוּ זי"ע בָּא לְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד. וּלְגַבֵּי הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין שֶׁעוֹלִים דַּרְגָּא זֶה מֵהַשָּׁמַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁבָּאִים לָאָדָם פִּתְאֹם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הֶבֶל אוֹ כְּפִירָה אוֹ תַּאֲווֹת זֶה מֵהַשָּׁמַיִם, וּבִבְחִירָתוֹ הַאִם לְקַבֵּל מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ בְּלִבּוֹ וּלְבַצֵּעַ מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ). עַיֵּן (ספר המידות אות הרהורים חלק א סעיף מ"ו): הַחֶמְדָּה וְהַמַּחֲשָׁבָה רָעָה הָעוֹלָה עַל הַלֵּב פִּתְאֹם, שֶׁאֵין בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה, אֵין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יְהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר. (וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ בַּתּוֹרָה גַּם בַּפְּשָׁט וְגַם בַּסּוֹד עוֹד לִפְנֵי שֶׁרַבֵּנוּ זי"ע הִסְבִּיר זֹאת בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְאֵין לָזֶה קֶשֶׁר לְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה אוֹ לֹא תַּעֲשֶׂה).

$ ענין החלל הפנוי

עין (ליקוטי הלכות הילכות שילוחין הלכה ג סעיף א): בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה. על פי התורה אמר ר' עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעיניים בגשמיות ורוחניות כי על ידי השקר נתעכר דמיו ונמשך בכייה ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כי עיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכו'. וכן עין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"ו סעיף ג): (לאחר כמה שורות) אם חס ושלום עושין דבר עברה, שהוא לא כרצון השם יתברך, עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול. (תכף נבין את ההבדל בין רצון השם לזה שהשם מחיה מצד הבחירה והניסיון אבל לא רוצה בזה, כי יש רצון השם שזה השגחתו שזה נקרא פנים בפנים ויש הסתרת פנים שהשם מסיר השגחתו דהינו אין לו רצון בזה אך מחיה זאת בגלל שנתן בחירה וניסיון לבני אדם ומצב זה נקרא אחור באחור. עין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה נ"א): (לאחר כמה שורות) והרע יונק מהשארת ההשגחה, הינו מאחורי כתפה כידוע, והוא רחוק מאחד. (השארת ההשגחה שהסתלקה זה הבחינה שאין רצון השם בזה והרע יכול להתקיים רק מצד החיות בצמצום גדול שהשם השאיר לקיום הדבר שזה נקרא מאחורי כתפיו שזה אחור באחור כמשל האיש הנותן דבר לחברו עם הגב אליו ונותן לו את היד מעל כתפו שלו בלי להביט בו כי אינו רוצה לתת לו רק מוכרח). ועין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה רפ"ו): כי עיקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלוקות, הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל. אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים, כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן, שעל ידי זה זוכין לכנוס לגן עדן, דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה, אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת טבעו בארץ שעריה, וצריכים לזה בעל הבית על הארץ, שיהיה מושל בארץ, שיוכל להוציא ולהקים ולהעמיד השערים שנטבעו בארץ. ודע, שעל ידי לימוד פוסקים זוכין להיות מלך ומושל בארץ, ואז יכולין להעמיד ולהקים השערים שטבעו בארץ. וזה בחינת מלך במשפט יעמיד ארץ. במשפט דיקא, הינו על ידי משפט, שהוא משפטי ודיני התורה, דהינו לימוד פוסקים, שמבררים משפטי ודיני התורה, על ידי זה יוכל להעמיד ארץ, ואז מעמיד ומקים ומגלה השערים שטבעו בארץ, שעל ידי זה זוכין לגן עדן כנ"ל. ( דהינו כל חכמת אלוקות והשגה שזה בחינת גן עדן אי אפשר לכנוס להשגה בלי שערי גן עדן שזה הפוסקים וכן לא יכולה להיות השגה הסותרת את הפוסקים כי אז היא לא מגיעה מבחינת גן עדן אלה מצד סטרא אחרא. דהינו אמת שהיא אחד, שעברה אינה רצון השם ולא דעות רבות שהיא מצד אחד לא כרצונו, אבל מצד שני גם רצונו, כי זה שקר, כי זה שתי דעות נוגדות זו את זו ואמת היא רק אחת וכמו שמובא (בסיפורי מעשיות מעשה ג' מעשה מחיגר): (לאחר כמה שורות). וְהַמְדַבְּרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם הָיוּ מְפַתִּים אֶת נֶכֶד הַזָּקֵן הַנַּ"ל.בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵין לְךָ לְפַרְנְסָם וּלְהַשִּׂיאָם עַל כֵּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַסֵּפֶר וְהוּא לא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְפַתִּים אוֹתוֹ וְסָבַר שֶׁלִּבּוֹ מְיַעֲצוֹ לָזֶה. (דהינו לפעמים אדם יכול לחשוב שהוא כבר במדרגה שליבו מיעצו כמו הצדיק הנ"ל, וזה בכלל שדים שרוצים להטעותו, כמובא במעשה הנ"ל, לכן כמה חשוב לבדוק ולשלש שכל מה שחושב זה על פי התורה וההלכה באמת).$ עין (ליקוטי הלכות הילכות שילוחין הלכה א סעיף ס"ד): ועל כן אין שליח לדבר עבירה כי על ידי העבירה נפרד חס ושלום משורש האחדות ועל כן אין שייך בעבירה שליחות כי אדרבא העבירה הוא פירוד ופגם בבחינת אחדות כידוע ועיקר השליחות בבחינת אחדות כנ"ל. וזהו בחינת לתקוני שדרתיך ולא לעוותי (לתקן שלחתיך ולא לעוות דהינו לקלקל דהינו לחטוא) כי בחינת אחד הוא כולו טוב כנ"ל, ואין שם עיוות וקלקול חס ושלום ועל כן יכול לומר לו לתקוני שדרתיך וכו'. כי בודאי כשעשיתי אותך שליח שתהיה כמוני שזהו בחינת כולו אחד כולו טוב. על כן בודאי השליחות היה רק לתקון ולא לעוות כי השליחות הוא רק בבחינת אחד וטוב כנ"ל.

עין (ליקוטי הלכות הילכות שילוחין הלכה ב סעיף א): והנה זה עיקר התכלית והשלימות האחרון לזכות לבא לבחינה זו העליונה להכלל באין סוף עד שיהיה התורה והתפילה שלו בחינת תורת ה' ותפילת ה' כנ"ל אשרי מי שזוכה לזה ואזי התפילה היא בבחינת יהי רצון מלפני שהיא תפילת השם יתברך כשארז"ל בברכות וזה בחינת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אזכיר דייקא כי מי שזוכה לבחינת תפלה כזו דהיינו תפילת ה' נמצא כשמזכיר את שמו יתברך מאחר שנכלל בו יתברך נמצא שהשם יתברך בעצמו מזכיר את שמו יתברך מאחר שנכלל בו יתברך, נמצא שהשם יתברך בעצמו מזכיר את שמו יתברך כביכול שזהו בחינת תפלת ה' כנ"ל וזהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אזכיר דייקא כנ"ל. והנה עיקר בריאת האדם הוא בשביל בחינה זו שיגיע לזה התכלית שיזכה להכלל בו יתברך עד שיהיה תורתו ותפילתו בחינת תורת ה' ותפילת ה' ממש. אבל אי אפשר לבא לזה מיד הרי השם יתברך רצה לברוא את האדם בזה העולם כדי שיהיה לו בחירה ועיקר קיום התורה תלוי בזה במה שיש להאדם בחירה ובשביל זה שלח את האדם בזה העולם בתוך גוף וחומר עכור כדי שיהיה לו בחירה. ומאחר שהאדם הוא בעולם הזה בתוך גוף וחומר גשמי הוא צריך בתחילה לקיים התורה והמצוות בתוך הגוף וכל זמן שלא נתבטל הגוף והחומר לגמרי אזי כל התורה והמצוות והתפלה שמקיים הוא בבחינת תורתו ותפילתו כי עדיין לא נכלל בשרשו באין סוף וכל מה שמקיים יותר את התורה ועובד את ה' הוא יוצא בכל פעם מדרגא לדרגא ומבטל בכל פעם את הגוף יותר ונכלל יותר בשרשו באין סוף עד שזוכה לבא אל התכלית שיתבטל הגוף לגמרי ונכלל לגמרי באין סוף ואזי זוכה לבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש כנ"ל. ואזי כשנכלל בשרשו באין סוף נמצא כל התורה והמצות והתפלה שמקיים הם תורת ה' ותפילת ה' ממש. (דהינו רק לאחר שיזדכך לגמרי על דרך תורה נ"ב חלק א שיבטל כל התאוות והמידות רעות וידע ההלכות בשלמות ואז יקיימם בשלמות בגלל שנכלל באחדותו באמת אז נהיה בבחינת תורת השם ותפילת השם ואז כבר לא שייך בו עבירה כי הוא כרצון השם דהינו אין לו שום רצון חס ושלום לשום עבירה ואפילו לדקה שבדקות אלא במחשבה דיבור ומעשה הוא כרצון השם. וכי אין שליח לדבר עבירה כך שכל מי שחושב שיש איזשהו קיצור דרך שבעצם זה שאני חושב שהכל מהשם אז כך נכללתי באחדותו זה לא נכון על פי רבנו זי"ע) נמצא שהשם יתברך בעצמו עושה המצוות ואזי הוא בבחינת שליח כמו השליח שמצווה ועושה שליחותו כמו כן ממש הוא מצווה ועושה שליחות הבורא יתברך כי בשביל זה נשתלח לזה העולם לעשות שליחותו יתברך. (ואין שליח לדבר עבירה) לקיים התורה והמצות שהוא מצווה עליהם. כי כל העבודה של האדם בזה העולם מכונה בשם שליחות כמובא בכל ספרי מוסר שמוכיחין ומזהירין את האדם מה יעשה ליום פקודה ומה ישיב לשולחו דבר. ואף על פי שבאמת אין זה תכלית השלימות לעשות עבודת ה' בבחינת שליחות כמו השליח שעושה שליחות המשלח כי עיקר התכלית הוא רק שיהיה נכלל בו יתברך ואזי אין העבודה שלו בבחינת שליחות כלל מאחר שכל מה שעושה ומקיים המצות הם תורת ה' ממש וכל המצות שהוא עושה, השם יתברך בעצמו עושה אותם נמצא שאינו בבחינת שליח כלל וזהו עיקר התכלית כנ"ל, אף על פי כן בהכרח שיקיים האדם התורה והמצות בתחילה בבחינת שליחות כי אי אפשר לבא מיד לבחינה עליונה הנ"ל להכלל בו יתברך כי אם כן יתבטל החומר לגמרי ולא יהיה בחירה כלל אם יהיה נכלל בו מיד ולא יהיה מקום לקיום התורה ובריאת העולם אם היה הכל נכלל בו בתחילה. ועל כן מאחר שעיקר קיום התורה הוא על ידי שיש בחירה אשר בשביל זה נברא העולם הזה הגשמי על כן בהכרח שבתחילה יקיים האדם המצות עם הגוף ואזי מקיים האדם בעצמו המצות ואזי הוא בבחינת שליחות שעושה שליחות וצווי הבורא יתברך כנ"ל ואחר כך על ידי שמקיים מצותיו יתברך עם הגוף בבחינת שליחות אזי זוכה על ידי זה להכלל בו יתברך כי כל מה שהאדם מקיים מצות ה' אפילו עם הגוף בבחינת שליחות וצווי כנ"ל נחשב גם כן כאלו השם יתברך בעצמו עושה כי באתערותא דלתתא איתער לעילא ואחר כך על ידי זה שמקיים המצות ועושה שליחותו יתברך על ידי זה זוכה להכלל בו יתברך ואזי כל המצות שהוא עושה השם יתברך בעצמו עושה אותם כנ"ל. וזהו עיקר התכלית לזכות לבלי לעשות המצות בבחינת שליחות וצווי כנ"ל רק בבחינת המשלח והמצווה בעצמו יתברך בבחינת ה' ממש. עין (ליקוטי הלכות הילכות שילוחין הלכה ב סעיף ו): כי בתחילה כשהיה נכלל בשרשו לא היה שייך שם שליחות. ועיקר השליחות על ידי שנשתלח בזה העולם הגשמי ונתרחק ממנו יתברך שאז שייך שם שליחות כמו ששולחין את בנו מרחוק. והכל בשביל לנצח מלחמות ולתקן כל הקילקולים להשיב הכל מתוקן להשם יתברך נמצא שעיקר בחינת השליחות בשביל תיקון ולא לעוות חס ושלום חס ושלום. וזהו בחינת אין שליח לדבר עבירה. כי שליחו של אדם כמותו זה בחינת שנכלל השליח בהמשלח כנ"ל וזה דייקא על ידי תורה ומצות שעל ידי זה נכללין בו יתברך ונכלל השליח בהמשלח כיבכול ועל כן גם בין אדם לחבירו שלוחו של אדם כמותו כנ"ל. אבל על ידי עבירה אדרבא נפרדין ממנו יתברך ועל כן אין בו דין שליחות. ואין שיך בו שלוחו כמותו. כי אדרבא על ידי זה נתרחק ונתפרד השליח מהמשלח כביכול כנ"ל וזה בחינת אין שליחות לעובדי כוכבים ומזלות כי הם מעולם הפירוד כי לא קיבלו התורה והמצות ויגרש מפניו גוים ונתרחקו ממנו יתברך ועל כן אינם בכל שליחות כי אינם יכולים להכלל בהמשלח ועל כן אינם בתורת שליחות כי עיקר בחינת שליחות הוא שהשליח נכלל בהמשלח כנ"ל.

(המשך ההלכה הילכות שילוחין הלכה ג סעיף א): וקודם הבריאה היה הכל אחד ואפילו שם טהור לא היה שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה היה כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחינת הטהרה שהוא בחינת הבחירה שמשם אחיזת השקר. (כי כידוע השם יתברך ותורתו שהיא דעתו שהיא הדרך להגיע לקודש כי השם יתברך נקרא קדוש לכן ציונו "קדושים תהיו כי קדוש אני" וזה על ידי שאדם מהפך מהותו על ידי קיום התורה שדרכיה מטהרים את האדם שיהפוך במשך הזמן להיות קדוש כרצונו יתברך, כי האדם נמצא במקום של לאחר הבריאה בעולם החומר בתוך גוף גשמי המורכב מארבעה יסודות, ובבריאה נברא טומאה שהיא הפך הקודש דהינו כל מה שהפך רצון השם יתברך שכתוב בתורתו שנתן לנו בתוך העולם הזה בכדי שנדע את הדרך להיטהר ולבוא לבחינת קודש, כי כל מה שהפך התורה הקדושה זה נקרא החלל הפנוי, דהינו מהסתר הידיעה שהשם מחיה הכל הטוב והרע ונתן לנו תורתו, ורואה בחירתנו שמעצם ההסתרה של החלל הפנוי נדמה לבני האדם שזה העולם היחידי כי רואים רק את לבוש הגשמיות בלי כיצד הכל חי מחי החיים ושבכל העניינים יש קשר לעולמות עליונים ולתכליתנו עלי אדמות, כי אם אדם היה רואה אין לו על מה לבחור כי היה ברור לו שצריך לבחור בקיום התורה, ובגלל שלא רואה יש לו בחירה האם להאמין לתורה ושתאור המציאות שלה הוא האמת או חס ושלום מכפירה בענין זה ליפול לכל הרע שהפך התורה הסטרא אחרא – (מקום אחר), שהקב"ה מחייה מקום זה ונמצא שם בהסתרה גדולה מאד ואינו רוצה בשום אופן שאדם יגיע לשם רק מחמת רחמנותו שאם אדם טעה בבחירתו והגיע למקומות אלו, שאם ירצה לחזור בתשובה ויגיד לקב"ה איכה איך אני חוזר אליך יאיר לו הקב"ה כח ודרך לשוב אליו). כמובא (בליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה י"ב): נמצא, כשמבקש ומחפש "איה" מקום כבודו, בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון, שהוא בחינת "איה", שמגודל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו, ועכשיו, על ידי שהוא נפל לשם, ואזי מבקש "איה" מקום כבודו, ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם, ומחיה את נפילתו, ועולה בתכלית העלייה. (לכן נתן לנו תורתו שהיא תביא אותנו על ידי קיומה לקודש, דהינו לחיות בתוך הבריאה הזמן והמקום איפה שניתנה האפשרות חס ושלום לבחור הפך רצונו יתברך ולהיות חיים בטומאה הפך הקודש, דיקא על ידי קיומה של התורה באמת נכלל אחר הבריאה בלפני הבריאה, דהינו על ידה אפשר לחיות בתוך הבריאה בקדושה ולהיכלל בחי החיים בקדוש ברוך הוא, ולהיות במצב של לפני הבריאה בתוך הבריאה דהינו קדוש). (המשך ההלכה): כי תיכף אחר הבריאה היה כביכול שני דברים בחינת האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד (דהינו מצב של קודש שאדם כולו ישר נברא חי בקדושה לא מצד בחירתו אלא נברא כך) אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים (דהינו או טומאה או קודש על ידי היטהרות על ידי קיום התורה באמת) שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' עין שם כל זה היטב. ועל ידי השגחת השם יתברך אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדות עמו וכו'. ועל ידי אמת השגחת השם יתברך עליו (אמת זו התורה כמו שאנו שרים תורת אמת נתן לנו ברוך אשר בחר בנו) ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל על ידי שקר (דהינו בחירה בדברים הפך רצונו יתברך אשר גילה לנו בתורה) מסלק ממנו השגחת השם יתברך ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחינת דמעות שנתהווה על ידי השקר וכו' עין שם כל זה היטב. וזה בחינת שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, (דהינו קיומה הוא הדרך להיכלל באחד) לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד *על ידי קיום התורה והמצוות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע*. ובשביל זה כל התורה כולה היא בחינת עיניים כמו שכתוב מצות ה' ברה מאירת עינים כי על ידי התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחינת כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וזה שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כמו שכתוב והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שעל ידי העבירה שהוא רע בעיני ה' על ידי זה כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועל ידי זה נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחינת כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה על ידי העבירה בחינת ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה על ידי פגם העבירה שהוא פגם העיניים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא על ידי בחינת העיניים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העיניים הוא מינות ממש כי על ידי פגם העיניים מפריד הבריאה מאחד שזהו בחינת מינות ועבודה זרה רחמנא ליצלן. ועיקר הבריאה הייתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השם יתברך כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעולם הזה המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך חס ושלום. כי כל הבריאה הייתה כדי שידעו ממנו יתברך כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו יתברך (שלזה זוכים על ידי קיום התורה באמת) שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שכל הבריאה הייתה בגין דישתמודעין לה. (שידעו אותו, דהינו שיכירו את השם יתברך על ידי קיום תורתו כי יתהפכו להיות קדושים כמו שכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" והקב"ה הוא עצמו קדוש לכן על ידי זה נתחיל להכיר אותו יתברך המכונה 'הקדוש' 'ברוך' 'הוא') והשם יתברך שיער בדעתו וחכמתו יתברך שאי אפשר לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כי אם על ידי שיהיה האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כי אם לא יהיו עולמות (דהינו טומאה וקודש וטהרה לבחור בה כדי להיטהר ולבוא כל פעם יותר לבחינה של קודש, שהקב"ה הוא הקודש כי הוא נקרא קדוש) מי ידע ממנו יתברך כי היה אחד לבד בחינת קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו יתברך. (כי בלי בריאת העולמות והאדם וכו' הוא היה לבד קדוש ואין מי שידע ממנו כי הוא היה בטרם כל יציר נברא לבדו עתיק דעתיקין נצחי ולנו קשה להבין זאת כי לנו יש התחלה כי נוצרנו בשלב מסוים והקב"ה לא, והוא רוצה שאנחנו בתור נבראים נוכל להכיר אותו ולהבין ולהרגיש מה זה להיות נצחיים שזה קודש ולכן ברא אותנו וסלל לנו דרך על ידי תורתו לבוא מבחינה של נבראים לבחינת של נצחיים על ידי ההיכללות בו שהוא חי לנצח, וזה אך ורק על ידי קיום תורתו הקדושה באמת) על כן הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח אל הפועל כדי שידעו ממנו יתברך כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל היה שני דברים, בחינת האחד יתברך והבריאה ואז שייך בחירה כנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא היה נתהוה תיכף בחינת הבחירה לא היה שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו יתברך כמו שהוא באמת (דהינו ישר נבראים בגוף בבחינה של קודש) לא היה שום קיום להבריאה כי היה חוזר העולם לשרשו כנ"ל. (דהינו לא היה צורך בבריאה כי לא צריך את כל התהליך של בחירה על ידי קיום התורה להיטהר כי הכל כבר היה כלול בקודש דהינו בו יתברך) כי עיקר הוא הידיעה ועל ידי הידיעה נכללין באחדותו יתברך וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. (הידיעה דהינו מה שהביא לעיל בגין דאשתמודעין לה, שידעו אותו, דהינו שיכירו את השם יתברך על ידי קיום תורתו, כי יהפכו להיות קדושים כמו שכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" והקב"ה הוא עצמו קדוש לכן על ידי זה נתחיל להכיר אותו יתברך המכונה 'הקדוש' 'ברוך' 'הוא') דהינו על ידי קיום התורה. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא היה שום מקום לטעות הייתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והיה נחרב העולם לגמרי כי היה בטל במציאות על ידי הידיעה האמיתית שהיא אחדותו כנ"ל. (שהינו להיכלל בקודש). על כן עיקר קיום העולם הוא רק על ידי הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל היו שני דברים, האחד יתברך ואחר הבריאה כנ"ל. ואם היו הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו יתברך (דהינו ישר בבריאת האדם היו יודעים את הבחינה של קודש, לא היה צורך בבריאה) היה חוזר הכל אל האחדות (הכל היה ישר כלול בבחינה של קודש) והיה מתבטל העולם כנ"ל. אך השם יתברך ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהיה מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחינת *הבחירה* שנתהוה אחר הבריאה על ידי שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד יתברך (דהינו דרכי התורה הקדושה כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי על תעזובו" "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו", למה הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו כי לפעמים מדברים דברים כביכול מהקב"ה והשגחה והכל משמים בצורה מעוותת כביכול שגם הבחירה משמים נקבעת לאדם, שזה אמונה כוזבת, לכן הקב"ה ציין מצידי על תדברו ממני יותר מדי ואולי תשגו בתאור שלי אלא תקיימו תורתי וכך לעולם לא תטעו, וכן מובא (במסכת מגילה עמוד י"ח דף א): אסור לספר בשבחו של הקב"ה, דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב: מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו, למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהילתו. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדי נעקר מן העולם. עין רש"י הקדוש על למי שיכול: ואין מי שיכול לספר את כולו, לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים). (המשך ההלכה): להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד יתברך. (דהינו הבריאה נוצרה בכדי לקיים התורה ולהיטהר ולבוא לבחינת קודש) אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור חס ושלום שזהו בחינת השקר שנאחז אחר הבריאה היינו הכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור חס ושלום למי שירצה לצאת חס ושלום שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצר הרע והסטרא אחרא הם בחינת כפירות כי היצר הרע והסיטרא אחרא נקראין אל אחר כפירות כידוע. (דהינו יש את הקב"ה שהוא קודש שזה רצון התורה ויש חס ושם את היצר הרע המכונה אל אחר דהינו שאדם מאמין שרצון הקב"ה הוא עברה ומותר לחיות בעברות אז כביכול הוא מאמין ליצר הרע שזה לא הקב"ה אלא אלקים אחרים שקר רחמנא ליצלן שיוצר ריחוק והסתרה בין האדם לקב"ה, למרות שהקב"ה תמיד מחייה את האדם גם שהוא משוקע בתכלית ההסתרה והסטרא אחרא, וגם אוהב אותו תמיד ורוצה שיבחר אחרת ויצא משם והוא תמיד יקרב אותו אליו כמו שכתוב במזמור ונתנה תקף הנאמר בראש השנה ויום כיפור: "כי כשמך כן תהלתך, קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם, כי הם בשר ודם. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח, וכחלום יעוף ואתה הוא מלך אל חי וקיים אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך") ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו על ידי שיש בחינת מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד (דהינו דעת התורה הקדושה בלבם על ידי קיומה באמת) שזהו בחינת כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעל ידי זה עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה (דהינו דעת התורה היא לא זאת שחיים על ידה ויש אין ספור חכמות חיצוניות ואמונות כזביות ותאוות ומידות רעות שכל זה בא מהחלל הפנוי מהסתר הידיעה שהשם מחיה הכל הטוב והרע ונתן לנו תורתו, ורואה בחירתנו שמעצם ההסתרה של החלל הפנוי נדמה לבני האדם שזה העולם היחידי כי רואים רק את לבוש הגשמיות בלי כיצד הכל חי מחי החיים ושבכל העניינים יש קשר לעולמות עליונים ולתכליתנו עלי אדמות, אשר מכפירה זאת נופלים לכל הרע שהפך התורה) עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחינת מסך המבדיל שזהו בחינת כח הבחירה כנ"ל (כי אם אדם היה רואה אין לו על מה לבחור כי היה ברור לו שצריך לבחור בקיום התורה) אזי מתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי אם כן מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד יתברך המחיה את כולם. (כי עקר הרוח חיים מקבלים מהתורה כמובא בזוהר הקדוש על "ורוח אלקים מרחפת על פני המים- מים דא אוריתא (מים זו התורה), וכן מיחידי הדורות יסודי העולם שלגבנו זהו רבי נחמן מברסלב זי"ע) על כן הצדיקים הם מקיימין את העולם כי הצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו יתברך (כי הצדיקים האמיתיים יסודי העולם בפרט, ע"י הליכתם בדרכי התורה באמת לאמיתה והיטהרותם מכל התאוות ומידות רעות ואמונות כזביות וחכמות חיצוניות נכללו באחדותו יתברך וגם נהיו קדושים כרצונו יתברך, כי מאמינים בתורה הקדושה בשלמות ומקיימים אותה באמת) על ידי זה הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי על ידי ידיעה שהכל ממנו יתברך נכלל הכל באחד כנ"ל (דהינו שכל חיותי כולל היכולת לבחור היא מהשם יתברך, דהינו לא החלטת בחירתי לטוב או רע אלא עצם זה שיכול להיות נברא שיש לו יכולת בחירה הפך רצון השם זה בגלל שהוא מאפשר זאת בנברא ולא מצד שלנברא יש כח עצמי חס ושלום) ואז נכלל העולם באחד ואף על פי כן יש קיום להעולם כי נכלל באחד בבחינת רצוא ושוב בחינת מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו יתברך (דהינו כל חיותנו ויכולת בחירתנו היא ממנו יתברך, וכל מה נברא מקומות אסורים ויכולת לתאוות אסורות ומידות רעות וחכמות חיצוניות שיש בעולם שכל עניינים אלו הם מסך המבדיל ממנו יתברך זה הכל ממנו דהינו הוא ברא זאת בכדי שיהיה בחירה וניסיון ואין דברים אלו מעצמם או רשות אחרת חס ושלום, והקב"ה אף מחייה מקומות אלו בשביל הבחירה והנסיון. אבל לא בחירתנו האם להיות צדיק או רשע או לעשות מצווה או לחטוא) ואזי נכלל הכל באחדותו יתברך בבחינת רצוא ושוב בבחינת רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעל ידי זה נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואף על פי כן לא יתבטל לגמרי, שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים על ידי שזכה לשבר המסך המבדיל על ידי שבחר בחיים עד שעל ידי זה נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו יתברך ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואף על פי כן לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו יתברך. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה. עין (ליקוטי הלכות הלכה ד סעיף ג): ועל כן אין שליח לדבר עבירה כי על ידי עבירה חס ושלום הוא מתרחק מבחינת מקומו של עולם מבחינת כסא הכבוד. כי האדם מצד שורש נשמתו הוא בבחינת מקומו של עולם בחינת כסא הכבוד שמשם חצובה נשמתו כנ"ל. אבל שם בשרשו אין שייך מצווה ועבירה. (כי מאיפה שלקוחה נשמת האדם בעולמות העליונים שם אין על מה לבחור בין רע לטוב או לעבור על התורה כי שם הכל מתנהג על פי הקודש רצון ה', וכן הקב"ה מוריד את הנשמה לעולם הזה בכדי שיהיה לה בחירה, ותוכל לקבל שכר או עונש בזכות בחירתה ולא כמו לפני בחירתה שנבראה במציאות של קודש) כי עיקר הבחירה בזה העולם דייקא ועל כן נשתלח האדם לזה העולם שהוא בבחינת זמן ומקום כדי שיהיה לו בחירה. וזה בחינת כלל כל התורה והמצוות כי על ידי כל מצווה ומצווה הוא מחבר ומקשר ומעלה בחינת המקום למעלה מהמקום, לבחינת מקומו של עולם ששם שורש נשמתו. ולהיפך על ידי כל עבירה חס ושלום הוא נפסק ונתרחק חס ושלום מבחינת מקומו של עולם ונופל תחת המקום הגשמי חס ושלום. עד אשר ישוב בתשובה ואז יחזור ויעלה ויוכלל בבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם בבחינת גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. ועל כן בוודאי אין שליח לדבר עבירה כי מאחר שעל ידי עבירה נתרחק חס ושלום מבחינת מקומו של עולם כנ"ל, על כן בוודאי אין בו דין שליחות לומר שלוחו של אדם כמותו שזה נמשך מחמת שהאדם בשרשו בבחינת מקומו של עולם וכו' וכנ"ל. אבל לדבר עבירה, חס ושלום, שעל ידי זה נתרחק מבחינת מקומו של עולם על כן בוודאי אין בו דין שליחות וכנ"ל. עין (ליקוטי הלכות הילכות שילוחין הלכה ה סעיף ב): ואף על פי כן מצווה בו יותר מבשלוחו כי כבר מבואר שכל אחיזת הטעיות והשקרים הם בבחינת השליח שהוא המדמה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו כל קיום התורה על ידו כי עיקר קיום התורה הוא דייקא על ידי הבעל בחירה ועיקר הבחירה הוא, שיש מקום לטעות, והוא מתגבר לרדוף אחר האמת על ידי זה עיקר קיום התורה. כי במקום שאין בחירה אין שייך תורה ומצוה כידוע. ועל כן בוודאי מצווה בו יותר מבשלוחו כי אפילו כשרוצה לקיים המצווה בעצמו צריך להתגבר מאד על טעות המדמה שהוא בחינת שליח שבו אחיזת הטעות כנ"ל, מכל שכן כשרוצה לעשות המצוה על ידי שליח. כי בוודאי כל מה שמתרבה השליחות ביותר יוכלו חס ושלום הטעיות להתאחז ביותר. כי כל אחיזת הטעיות בבחינת שליח וכנ"ל. וזה שארז"ל שיכול לומר להשליח לתקוני שדרתיך ולא לעוותי (לתקן שלחתיך ולא לעוות דהינו לקלקל דהינו לחטוא) כי עיקר השליחות הוא שיהיה השליח נכלל בהמשלח שהוא בחינת כלליות המדמה בהשכל האמתי, אבל כשהשליח אינו מתנהג כפי השכל האמתי הוא בטל ומבוטל ונחשב גרוע מבהמה, כי כשהמדמה אינו מתנהג כפי השכל האמתי הוא בבחינת רוח שטות ממש שמשם כל העבירות רחמנא ליצלן ומשם כל המשוגעים ממש. וכל מיני שגעון שנמצאים ברוב אנשים אפילו לאינם משוגעים ממש רק שעושין הרבה דברים שהם שגעון ממש כנראה בחוש והכל על ידי הטעיות המדמה שאינו מתנהג כפי השכל האמתי. וזה בחינת אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ילין זה בחינת המדמה שהוא בחינת חשכת לילה בחינת שינה כמבואר במ"א. יקר זה בחינת המוחין תפילין כשרז"ל ויקר אלו תפילין היינו כשאין המדמה נכלל בהשכל בחינת אדם ביקר בל ילין אזי נמשל כבהמות נדמה וכו'. ועין בהתורה תקעו אמונה סי' ה' אות ט' מבואר שם מעין זה עין שם והוא פלא. ועל כן אין שליחות לעכו"ם וכן אין שליחות לדבר עבירה. כי עיקר תורת שליחות הוא מבחינת הנ"ל מחמת שקיום התורה על ידי המדמה שהוא שליח השכל וכו' וכנ"ל. אבל עכו"ם שרחוקים מהתורה בודאי אין בהם דין שליחות כי הם כרוכים אחר המדמה הגשמי ומרחיקים המדמה מהשכל כי נדמה להם שהם חכמים בעיניהם ובאמת כל חכמתם הכל על ידי המדמה המוטעה והמעורבב מאחר שאין להם רוח נבואה כי לא קיבלו התורה ממשה רבינו ושהוא שורש ורבן של כל הנביאים כנ"ל ועל כן בוודאי אין בהם דין שליחות כנ"ל. וכן אין שליחות לדבר עבירה כי על ידי העבירה נתרחק ונפסק המדמה מהשכל ונחשב באמת משוגע ממש כשרז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כי כל העבירות באים על ידי בלבול המדמה על ידי שאין המדמה שהוא השליח מקיים ציווי השכל המשלח שזהו היפך מקיום התורה וע"כ בוודאי אין בו דין שליחות כנ"ל. וכן אין שליחות לקטן כי עיקר הקטנות הוא בחינת מוחין דקטנות ששם התגברות המדמה כנגד השכל שמזה באים כל מעשה שטות שעושה הקטן שהוא מחמת התגברות המדמה על השכל. ועל כן אין לו שליחות כנ"ל. כי עיקר תורת שליחות נמשך מקיום התורה שעיקר על ידי שהשליח שהוא המדמה יקיים בשלימות, דעת המשלח שהוא השכל וכו' וכנ"ל.