רוני, האם להיות בתשובה הכוונה שאדם מלא שמחה תמיד ?
תשובה: שלום רוני שאלת שאלה שחשוב לדעת תשובה עליה, עיין (ספר המידות אות תשובה סעיף ע"א): עִקַּר תִּקּוּן פְּגַם עֲווֹנוֹתָיו-עַל-יְדֵי הַכְנָעָה. (מכאן ראוי לכל בר דעת להבין שאסור להודות להשם על פשעיו ועוונותיו רחמנא ליצן משיבושים כאלו, כי אם להתבייש בהם ולהתחרט ובכדי להבין טוב מה זה הכנעה נביא את המקרה הבא שבו הקב"ה קורא לזה הכנעה). עיין (ספר מלכים פרק כ"א פסוק כ"ח וכ"ט): "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמר: הֲרָאִיתָ כִּי-נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי-נִכְנַע מִפָּנַי לא-אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו" עכשיו נראה איזה הכנעה מדובר ובהמשך נבין להיום כיצד לנהוג, פסוק לפני: "וַיְהִי כִשְׁמעַ אַחְאָב אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶם-שַק עַל-בְּשָרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּק וַיְהַלֵּךְ אַט". הרד"ק מפרש: צם והלך לאט בביתו כאדם דואג והלך יחף. מצודת דוד מפרש: הלך כאדם הדואג ומתאבל ומחשב מה לעשות לתקן הדבר. הרלב"ג מפרש: שלבש בגדי השק שהם עשויים משער קשה והתענה ושכב בלילה בבגדי שק והלך בנחת כאבל וכמנודה. ונשאלת השאלה הרי רבי נחמן מברסלב הקדוש כולם מדברים בשמו על זה שצריך להיות רק בשמחה והרי הוא מביא בספר המידות באות תשובה שהכנעה היא עיקר תיקון כל הפגמים. בו נראה את שיחות הר"ן עיין (שיחות הר"ן שיחה ק"ב): וַאֲפִלּוּ הַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ כָּשֵׁר מֵחֲמַת הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה פְּגָם אוֹ אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם, עָבַר עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחָרֵט עָלָיו אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאד וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁבָּא לִידֵי מִכְשׁוֹל אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף- עַל-פִּי-כֵן גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין אֵינָם יִסּוּרִין כְּלָל כִּי זֶה הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין הֵם מוֹסִיפִים חַיִּים לְהָאָדָם בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי י-כז): "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" וְתֵדַע כְּלָל זֶה, כִּי כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם מְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי חַיָּיו וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הָעוֹסְקִים בַּחֲקִירוֹת חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל, כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהֶם מְכַלִּים חַיֵּיהֶם כַּנַּ"ל אֲבָל כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת יִרְאַת ה' הֵם מוֹסִיפִים יָמִים וְחַיִּים בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" וְגַם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁעָבַר אֵיזֶה פְּגָם אוֹ עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְחָרֵט עַל זֶה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" כִּי הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם מֵחֲמַת שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן מֵחֲמַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ וְאֵיךְ שֶׁהוּא עַל-כָּל-פָּנִים הוּא בִּכְלַל יִרְאַת ה' כִּי הַכּל מִיִּרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל- כֵּן הִיא מוֹסֶפֶת יָמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל גַּם מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר קַלָּה כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל דְּהַיְנוּ שֶׁכְּפִי הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה כֵּן יִהְיֶה לוֹ מַמָּשׁ צַעַר וְיִסּוּרִים וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עַל-כֵּן לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי הָיָה מְערָב בְּיָגוֹן כִּי יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה כִּי יִהְיֶה לוֹ ענֶשׁ קָשָׁה וָמַר רַחֲמָנָא לִצְלָן רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ עַל-כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר, כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל- כָּךְ מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל אֲבָל הַמְחַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה תְּשׁוּבָתָם כְּבֵדָה יוֹתֵר כִּי לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כָּל-כָּךְ בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וכן בעוד לגבי הכנעה יש בספר המידות. עיין ספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף פ"ח): עַל-יְדֵי הַכְנָעָה מְבַטֵּל הַדִּין. עיין (ספר המידות אות עצבות חלק א' סעיף ה'): עַל-יְדֵי הַכְנָעָה נִתְבַּטֵּל רָעָה וְיָגוֹן. וכן על ידי יראת שמים מוכרח שתהיה הכנעה עיין (ספר המידות אות יראה חלק א' סעיף ט"ו ט"ז י"ז): (ט"ו): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת-שָׁמַיִם, יָכוֹל לְשַׁבֵּר אֶת לֵב הַמִּתְגָּאִין. (ט"ז): וּמַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם. (י"ז): וּבָא לִידֵי הַכְנָעָה. (וכאן גם רואים שאמונה גורמת הכנעה). עיין (ספר המידות אות ענווה חלק א' סעיף ג'): עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בָּא הַכְנָעָה. וכן (ספר המידות אות ענווה חלק א' סעיף ט"ז): מִי שֶׁאֵין בּוֹ הַכְנָעָה, אֵין בּוֹ יִרְאָה. עיין (ספר דרכי צדק אות א'): הבעל שם טוב זיע"א גילה שאף על פי שאדם מתפלל בדבקות גדול ואהבה ויראה כראוי, מכל מקום יזהר שיהיה לו הכנעה לפני השם יתברך כראוי גם כן, כי פעם אחת התפלל עם תלמידיו בדבקות גדול ולא היה להם הכנעה והיה קטרוג גדול מלמעלה, רק אחד היה מתפלל בהכנעה וניצולו על ידי זה. עיין (ספר המידות אות תשובה חלק א' סעיף כ"ו): הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְחָרֵט בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. (שימו לב לדיוק לא רק על אותו עוון כל עוונותיו. וכן צריך להבין את ההפך, אם חס ושלום אומר תודה על העוון הופך דרכי התשובה מחרטה להפך מכך ובסוף יחייבו אותו על כל עוונותיו. כי תודה כלשון רבנו הקדוש אומרים רק שיוצאים מצרה ועוון הוא הצרה הכי גדולה כמו שנראה).
